התנהלות כלכלית בפרק ב': ירושה

 

בחלק השלישי של סדרת הפוסטים על זוגיות בפרק ב' עסקתי בנכסים כלכליים שנצברו. בחלק השני עסקתי בהתנהלות כלכלית שוטפת. בחלק השלישי עסקתי  בנכסים כלכליים שנצברו לפני פרק ב'.

הפוסט הזה עוסק בפרידה. במקרה זה לא מרצון אלא עקב פטירתו של אחד מבני הזוג. 

השאלה המהותית היא: כיצד אפשר להעביר את הנכסים הכלכליים באופן הכי קרוב שאפשרי למה שרצה המנוח או רצתה המנוחה? 

כשמדובר בפרק א' זה יותר פשוט. 

בפרק ב' יכול להיות שיהיה רצון להשאיר חלק מהנכסים לילדים ונכדים מפרק א' וחלק מהנכסים לבן או בת הזוג מפרק ב'.  

בפרק ב' עלולים להיות יחסים לא טובים בין בני המשפחה מפרק א' לבת הזוג או בן הזוג מפרק ב' בהסתברות גבוהה יותר מיחסים לא טובים בין הורה וילדיו בפרק א'. 

התשובה לשאלה זו היא שצריך לתכנן את חלוקת הנכסים מראש ולבצע את כל הפעולות הטכניות הפורמליות הנדרשות.

מה עלול לקרות כשלא מתכננים מראש?

דוגמה לכך הוא פסק דין חדש של בית המשפט העליון שהוגדר על ידי רבים כ"פסק דין מטלטל" בהקשר של ידועים בציבור. 

קראו למשל בגלובס: הפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור": ההשלכות והמשמעותהפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור" 

מדובר במקרה שבו אישה נהרגה בתאונת דרכים. היא הייתה בזוגיות במשך שלוש שנים ובני הזוג קבעו תאריך לחתונה אזרחית. בית המשפט פסק שהוא אינו זכאי לקצבת תלויים מהביטוח. 

אינני משפטן, אבל זה אינו המאמר היחיד שבו קראתי על פסיקות בהקשר של ירושה עם זוגיות של פרק ב', שלכאורה, נראות לא תואמות את ההיגיון הפשוט שלי ושל אחרים. 

הדוגמאות הללו מציפות את הצורך בביצוע פעולות פורמליות, שאחת מהן היא "הסכם ממון" אליו התייחסתי מעט בפוסט קודם. 

גם בהסכם ממון וגם בפעולות הנוספות שאני מביא בפסקה הבאה לא תמיד פסיקות של בתי משפט הן אחידות.

לא תמיד הפעולות נעשות באופן מספיק מדויק ועלולות להיות פרשנויות שאינן עונות בקנה אחד עם רצון הנפטר או רצון הנפטרת. 

 

פעולות לקביעת יורשים 

1. הסכם ממון

ההמלצה שלי: לשקול עריכת הסכם ממון על ידי עורך דין. 

2. צוואה

יש דרכים שונות לעריכת צוואה. מה שלא תהיה הדרך שתבחרו וודאו שהצוואה היא חוקית, כלומר: נעשתה טכנית כנדרש. 

יש גם אפשרות להפקדה דיגיטלית של הצוואה אצל רשם הצוואות. 

ההמלצה שלי: ערכו צוואה חוקית ודאגו לזמינות של הצוואה המקורית ן/או העתק דיגיטלי מאושר ברשם הצוואות. 

אשתף את הקוראים במה שאני עשיתי, כמובן ללא המלצה לעשות בהכרח כמוני. 

אחרי גירושיי, עשיתי צוואה בעדים. לצוואה כזו לא נדרש עורך דין. נדרשים עדים המעידים על חוקיותה של הצוואה על פי נוסח כתוב וקביל.

במקרה או שלא במקרה אחד העדים שלי הוא משפטן. 

שילמתי סכום קטן לרשם הצוואות במשרד המשפטים על מנת שיחזיק העתק דיגיטלי מוכח של הצוואה.

3. מינוי מוטבים

מדובר בנכסים פיננסיים כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות ועוד, בהם יש מקום לציין מי הם המוטבים. 

קיומם של מוטבים עשוי לגבור על צוואה כאשר הצוואה נכתבה לפני מינוי המוטבים. 

כאשר אין צוואה המוטבים יורשים.  

כך למשל, לגמרי ברור, שגבר שהתגרש מאשתו הראשונה, ללא ילדים משותפים, והיה נשוי בפרק ב' עשרות שנים עם ילדים משותפים לא התכוון לכך שגרושתו תקבל את הפנסיה שלו, אבל זה בהחלט מה שעלול לקרות כאשר גרושתו נשארה מוטבת בקרן הפנסיה שלו. 

ההמלצה שלי: לקבוע מוטבים ולציין את חלקו של כל מוטב. 

מציע לבחון את זה שוב מדי מספר שנים או אחרי שינוייים במצב.

הערות 

1. חשוב  להבין שבהיעדר חלק או כל הפעולות הפורמליות שתיארתי ואולי גם פעולות פורמליות נוספות, עשוי להיות קשר בין אופן ההתנהלות השוטפת ומידת השיתוף בנכסים כלכליים שכל אחד מביא, לבין פסיקה משפטית אם, חס וחלילה, אחד מבני הזוג הולך לעולמו. 

על פי הכתבה בגלובס שהוזכרה לעיל, זה היה אחד השיקולים של הרכב בית המשפט העליון בפסיקה שלו נגד בן זוגה של האישה שנהרגה בתאונת דרכים. 

2. כאמור, גם ביצוע של הפעולות הפורמליות הנדרשות לא בהכרח יביא לחלוקת הרכוש על פי רצון הנפטר או רצון הנפטרת, אבל הוא בהחלט יגדיל את הסיכוי לחלוקה כזו של הירושה.

3. הפעולות הפורמליות עשויות לעזור גם במקרה של פרידה בפרק ב' מרצון של אחד או יותר מבני הזוג ולא רק במקרה של פטירה.

התנהלות כלכלית בפרק ב' - חלק 3: - נכסים כלכליים שנצברו

 

בפוסט הראשון בסדרה הצגתי סוגיות כלכליות וסוגיות אחרות בזוגיות בפרק ב'.

בפוסט השני בסדרה התמקדתי בהתנהלות כלכלית שוטפת.

בפוסט זה אעסוק בשאלה של נכסים כלכליים שנצברו לפני תחילת פרק ב'. 

הדילמות הבסיסיות

מהי מידת השיתוף של הנכסים הכלכליים שנצברו על ידי כל אחד מבני הזוג לפני פרק ב'? 

מידת השיתוף תלויה במספר גורמים שאציין כמה מהם:

1. העדפה אישית של שיתוף או חוסר שיתוף של נכסים כלכליים.

2. עומק הקשר

אני מניח שככל שעובר זמן רב יותר עם קשר יציב וטוב עשוי הרצון לשתף נכסים להיות גדול יותר. 

כשיש מצב של זוגיות שמקווים שתימשך לכל החיים סביר שיהיה רצון לשתף נכסים בדומה לשיתוף בפרק א'. 

3. האם יש ילדים ואולי גם נכדים מפרק א'?

אם יש ילדים, יתכן שיהיה רצון להעביר אליהם חלק מהנכסים בעתיד. 

אם יש ילדים רק לאחד מבני הזוג, יש אי-סימטריה שעשויה להשפיע על הרצון לשתף. יהיו מקרים שהיא לא תשפיע.

4. פער גדול בשווי הנכסים הפיננסיים שצבר כל אחד מבני הזוג

במצב של פער גדול עלולה להיות נטיה של זה שצבר יותר נכסים לא לשתף את הנכסים או לשתף חלק מהנכסים. 

מה קורה כשאחד מבני הזוג הולך לעולמו?

אם לא הוגדר שום דבר באופן פורמלי, לא בטוח שחלוקת הרכוש שצבר הנפטר או שצברה הנפטרת תתאים לרצונו או לרצונה. 

סביר להניח שבן הזוג או בת הזוג יוגדרו כידוע בציבור או ידועה בציבור. 

יתכן שיהיו ויכוחים משפטיים ואחרים בין ילדים מפרק א' לבין בן הזוג או בת הזוג מפרק ב' האם אכן מדובר בידוע בציבור או ידועה בציבור. 

יתכן שבן או בת הזוג יירש או תירש רכוש גם אם לא זו הייתה כוונת הנפטר או הנפטרת.

יתכן שבן או בת הזוג לא יירש או לא תירש רכוש גם אם  הנפטר או הנפטרת רצו שהיא תירש או הוא יירש.

בסוגיה של פטירה והעברת נכסים אחריה אדון בפוסט יעודי. 

כאן אני רק מעלה את הצורך במודעות לשיתוף הנכסים בתחילת התיצבות הקשר כקשר קבוע בהקשר רחב יותר מפטירה. 

מה קורה אם וכאשר בני הזוג מחליטים להיפרד?

כפי שצוין בפוסט הראשון בסדרה, צריך להביא בחשבון שגם פרק ב' לא ימשך עד שהמוות יפריד ביניהם. אם נעשה שיתוף נכסים, הנכסים ששותפו עשויים להתחלק בין בני הזוג לאו דווקא באופן שהם חשבו עליו. 

פיתרון הדילמות

הפיתרון הוא הגדרה פורמלית של מידת השיתוף של הנכסים. 

אמצעי שכיח הוא הסכם ממון. 

נדרשים גם אמצעים פורמליים נוספים בהם אדון בפוסט העוסק בפטירה של אחד מבני הזוג.

הערה

אינני משפטן ולכן איני יכול לדון לעומק בנושא של הסכם ממון. משפטן אמר לי שגם הסכם ממון אינו מבטיח ב-100% את חלוקת הרכוש הרצויה. 

מהניסיון ומה-Common Sense שלי כמי שחתם הסכמים להשכרת דירה ולהעסקתי כיועץ עצמאי, אני יכול להגיד שהגורם הכי חשוב הוא האדם שאיתו חותמים הסכם. 

כשמדובר באדם שאפשר לסמוך עליו כמעט בודאות ההסכם בא לענות בעיקר על מצבי קיצון שהם לא בשליטתו. 

כשמדובר באדם שאי אפשר לסמוך עליו יתכן שגם ההסכם הטוב ביותר לא יספיק.

דוגמה קיצונית בעבודתי היא עבודה כעצמאי בחברת אנליסטים בינלאומית בנושאי טכנולוגיית המידע. 

היכרתי את מנהל הסניף הישראלי ועבדתי ללא הסכם חתום. לא היו בעיות עד שיום אחד הוא הודיע לי שהוא עוזב את החברה משום שהחברה נרכשה על ידי חברת אנליסטים בינלאומית גדולה יותר. 

עם החברה החדשה הייתה בעיה, אבל שום הסכם חתום לא היה עוזר לי. החברה טענה שהיא לא מעסיקה יועצים עצמאיים כמדיניות ואחרי תקופה קצרה הסתיימה העסקתי בחברה. 

הקיצוניות השנייה הייתה חברה שגם איתה עבדתי כ-freelancer וכמעט תמיד לא שילמה בזמן אליו היא התחייבה בהסכם.

זה לא היה עניין אישי. זה קרה גם ליועצים אחרים.

התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 2 - התנהלות כלכלית שוטפת

 

בחלק הראשון של סדרת הפוסטים הצגתי סוגיות וקשיים בזוגיות בפרק ב' עם דגש על סוגיות כלכליות. 

בפוסט זה אתמקד בהתנהלות כלכלית שוטפת, כלומר: בעיקר בחלוקת ההוצאות וההכנסות בין בני זוג בפרק ב'. 

כמו נושאים רבים אין מודל אחיד לכל הזוגות בפרק ב'. כל זוג צריך לקבוע את המודל המתאים לו.

בפוסט זה אציג גורמים העשויים להשפיע על המודל שנבחר.

מגורים משותפים או מגורים נפרדים

בפרק ב', במיוחד במקרים שבהם בני הזוג בגיל מבוגר יחסית השאלה בכותרת היא שאלה רלוונטית. 

לכל אחד מבני הזוג עשויה להיות דירה משלו בה הוא התגורר בתום פרק א' והוא ממשיך להתגורר בה. 

למעשה מדובר ברצף שהצגתי את שתי נקודות הקיצון שלו. 

יכולים להיות מגורים נפרדים באופן חלקי שבחלק מימי השבוע מתגוררים בביתו של אחד ובחלק מימי השבוע בביתה של האחרת.

יכולים להיות מגורים נפרדים שבחלק מימי השבוע מגורים משותפים רק בביתו של אחד או אחת מבני הזוג.

ככל שהמודל יהיה קרוב יותר למודל של מגורים נפרדים כך סביר יותר שכל אחד מבני הזוג ישא בהוצאות של הבית בו הוא מתגורר.

ילדים שפרנסתם תלויה בהורים

הכוונה היא בעיקר לילדים קטינים או בשירות צבאי שאינם עובדים לפרנסתם.

יהיו גם מקרים של ילדים שבגלל בעיות בריאות קשות אינם מסוגלים לפרנס את עצמם ותלויים לחלוטין או כמעט לחלוטין בהורים.

בפסקה זו אתיחס רק בקצרה למצבים בהם הילדים הם ילדים משותפים לבני הזוג בפרק ב'. 

ברור שילדים משותפים מגדילים את ההסתברות למגורים משותפים ולמודלים של זוגיות יותר הדוקה. 

זה מגדיל את ההסתברות למשק בית משותף שבו ההכנסות וההוצאות משותפות. 

המצב הפשוט יחסית הוא מצב שאין ילדים התלויים לפרנסתם בהורים. זה נכון במיוחד בפרק ב' בגילאים מבוגרים כשהילדים מפרק א' כבר בוגרים.

המצב המורכב יותר הוא שלאחד או לשני בני הזוג יש ילדים שתלויים בפרנסתם בהוריהם מפרק א'. 

במצב כזה יתכן שירצו להביא בחשבון גם את השתתפות ההורה השני מפרק א' בהוצאות על הילדים. 

במציאות הישראלית של ימינו גם ילדים בגיל 30 או 40 שכבר הקימו משפחות משלהם נזקקים לסיוע של ההורים, למשל בעת רכישת דירה.

כאשר אין ילדים מפרק א' שפרנסתם תלויה בהורים קל יותר לבחור מודל של חלוקת הוצאות והכנסות.

מודל הזוגיות

בפרק ב' ובמיוחד בגיל מבוגר יחסית עשויים להיות מודלים פחות טוטאליים של זוגיות. 

יכולה להיות זוגיות ללא נישואים. 

יכולה להיות זוגיות של בילויים משותפים ועזרה הדדית.

יכולה להיות גם זוגיות לכל דבר כולל נישואים ומגורים משותפים. 

טיב הזוגיות יכול להשתנות עם הזמן. עשויה להיות התפתחות ממודל של קשר חלקי למודל של זוגיות מלאה.

ככל שמודל הזוגיות הוא בכיוון של זוגיות מלאה יותר כך גדלה ההסתברות למודל של משק בית משותף במובן הכלכלי: בני הזוג משתפים את ההכנסות השוטפות ואת ההוצאות השוטפות.

 

גובה ההכנסות השוטפות

כאשר אין הפרשים גדולים בהכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג וההכנסות של כל אחד מהם היו מספיקות לכסות את ההוצאות עשויים להיות מודלים של חלוקה שווה של ההכנסות המיועדות לכיסוי הוצאות שוטפות. 

כאשר יש הפרשים גדולים בהכנסות השוטפות של בני הזוג תגדל ההסתברות למודל שבו בעל ההכנסות הגדולות משתתף בחלק גדול יותר מההוצאות השוטפות.

גובה הכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג עשוי להשפיע על אופן חלוקת ההוצאות השוטפות.

נכסים פיננסיים

כמות הנכסים הפיננסיים של כל אחד מבני הזוג אינה צריכה בהכרח להשפיע על חלוקת ההוצאות בין בני הזוג. 

אם אין החלטה לשיתוף הנכסים של שני בני הזוג, סביר להניח שההכנסות השוטפות ישפיעו על אופן חלוקת ההוצאות השוטפות הרבה יותר מאשר כמות הנכסים. 

עדיין לא מן הנמנע שבני הזוג יביאו גם גורם זה בחשבון בחלוקת ההוצאות כגורם משלים להכנסות השוטפות. זה עשוי לקרות יותר במקרים בהם הפערים בגובה הנכסים הפיננסיים גדולים. 

כמות הנכסים הפיננסיים של כל אחד מבני הזוג עשויה להשלים את גובה הכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג בקביעת אופן חלוקת ההוצאות השוטפות.

סיכום

מודל ההתנהלות הכלכלית השוטפת של בני זוג בפרק ב'  עשוי להשתנות בהתאם לקביעה אישית שלהם ועשוי להיות מושפע ממספר רב של גורמים שביניהם עשוי להיות קשר. 

גורם מהותי המשפיע על חלוקת ההוצאות השוטפות הוא מודל הזוגיות. 

גורמים חשובים אחרים הם: מגורים משותפים בחלק מהזמן או בכל הזמן, האם יש ילדים משותפים בפרק ב'?, האם יש ילדים מפרק א' שתלויים בהוריהם לפרנסתם? וגובה ההכנסות השוטפות.

התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 1 - סוגיות כלכליות וסוגיות אחרות

מניסיוני האישי, כמי שמחפש בת זוג לפרק ב' אני יודע, שזוגיות בפרק ב' היא יותר מורכבת מזוגיות בגיל צעיר. 

בגיל צעיר אנחנו יותר נאיבים ומלאי חלומות על יצירת משהו טוב יותר ברמה האישית והמשפחתית. 

רוב הזוגות הצעירים חושבים על ילדים משותפים ועל זוגיות מופלאה או לכל הפחות זוגיות טובה ומתמשכת. 

בפרק ב' אנחנו כבר אחרי שברו של החלום. 

אחרי שברו של החלום אנחנו מביאים בחשבון את הסיכון שגם הזוגיות החדשה עלולה להיכשל.

אם מישהו הוא מישהי הם גרושים או פרודים, החלום כשל, ולצורך פוסט זה לא חשוב מדוע.

אם מישהו או מישהי הם רווקים ללא זוגיות משמעותית ארוכה בעברם, משהו בהם כנראה מנע מהם לממש זוגיות כזו. זו לא בדיוק ערובה להצלחת קשר זוגי אחרי שנים רבות ללא קשר.

כשמדובר באלמנים או אלמנות תמיד החלום כשל.  

אם היה קשר נפלא או קשר טוב, כמו שהוא נגדע בטרם עת גם בקשר חדש טוב זה יכול להסתיים באופן דומה. 

אם היה קשר לא טוב, החלום כשל. 

מות בן הזוג או מות בת הזוג היא סוג של תזכורת לארעיותם של דברים בחיים.

בן הזוג או בת הזוג  לא בהכרח במרכז

בגיל צעיר בת הזוג או בן הזוג עשויים להיות במרכז העולם של מי שהיום מחפש או מישהי שהיום מחפשת קשר לפרק ב'. 

בפרק ב' עשויים להיות אנשים אחרים חשובים במידה דומה כמו ילדים ו/או נכדים. 

ההקדמה הלא כלכלית הזו היא מבוא לתיאור מורכבות גדולה יותר בפרק ב' גם בהיבטים הכלכליים. 

בהמשך אציג כמה סוגיות כלכליות. 

כמובן שאין פיתרון אחד עבור כל הזוגות. 

בפוסטים נוספים בסדרת פוסטים זה אדון יותר לעומק בסוגיות כלכליות, שמוצגות כאן.

סוגיה 1: נכסים כלכליים שנצברו

ברוב המקרים בני זוג צעירים לא צברו נכסים כלכליים משמעותיים. 

כמה הבהקים ביחס לצבירת הנכסים האופיינית של צעירים לפני זוגיות:

1. אין להם דירה בבעלותם

המשמעות היא שהם משלמים שכירות דירה, שבדרך כלל מהווה אחוז גבוה מההכנסות שלהם. 

2. טרם התבססו בעבודה

השכר שלהם כשכירים טרם הגיע לשיאו. אם הם עצמאיים, ברוב המקרים העסק שלהם עדיין אינו מניב הכנסות מקסימליות. 

3. טרם צברו חסכונות בשווי גבוה 

הטענה הזו מתייחסת הן לחסכונות לטווח קצר או בינוני והן לחסכונות לטווח ארוך, כמו חסכונות פנסיונים וקרן השתלמות.  

צבירת הנכסים המשמעותית היא במהלך תקופת הזוגיות או הנישואים, למעט מקרים בהם הזוגיות מסתיימת בטוח זמן קצר. 

כאשר מסתיימת זוגיות בשנות ה-40 של החיים, ובוודאי כאשר היא מסתיימת בגיל מבוגר יותר, בלא מעט מקרים, למי שמחפש או מי שמחפשת פרק ב' בזוגיות יש נכסים כלכליים. 

עשויה להיות דירה בבעלותו או בבעלותה, הן בגלל צבירת נכסים במהלך הזוגיות והן בגלל העברת נכסים מדור לדור.

סוגיה 2: ילדים

בזוגיות  ראשונה הילדים הם ילדים משותפים לבני הזוג. 

בפרק ב' לכל אחד מבני הזוג עשויים להיות ילדים משלו. 

בנוסף, עשויים להיוולד גם ילדים משותפים לבני הזוג שבפרק ב'. 

גם בהקשר הכלכלי וגם בהקשרים אחרים, יש הבדל בין ילדים צעירים המתגוררים עם הוריהם או לפחות עם אחד מההורים ותלויים בהורים כלכלית לבין ילדים בוגרים העובדים לפרנסתם. 

לצערנו, במדינת ישראל בלא מעט מקרים גם ילדים בוגרים העובדים לפרנסתם זקוקים לסיוע כלכלי של הוריהם. 

יש גם מקרים מצערים לא פחות של ילדים בוגרים שאינם מסוגלים לעבוד. 

סוגיה 3: התנהלות כלכלית שוטפת

כמה שאלות המהוות חלק מסוגיה זו: 

1. האם מגורים משותפים?

כאשר לכל אחד מבני הזוג דירה משלו זוהי שאלה רלוונטית. 

מנעד הפתרונות נע בין מגורים נפרדים, מגורים אצל אחד מבני הזוג, מגורים חלקיים אצל כל אחד מבני הזוג ורכישת או שכירת דירה משותפת.  

2. האם מנהלים משק בית משותף?

שאלה זו מתייחסת לחלוקת ההוצאות בין בני הזוג. מנעד הפתרונות נע בין חלוקת הוצאות קבועה בין בני הזוג לבין מודל שבו כל אחד מנהל בנפרד את ההוצאות. בתווך יש פתרונות ביניים אחרים.

כמובן שאם יש ילדים שאינם בוגרים או אינם עובדים צריך להתחשב בכך. 

סוגיה 4: היערכות לסיכון של פרידה

כפי שציינתי בחלק הלא כלכלי של הפוסט, מי שנמצאים בפרק ב' עשויים להביא בחשבון את האפשרות של סיום הקשר. 

במקרה של פרידה, עולה השאלה של חלוקת הרכוש. בפרק ב' יש יותר זוגות שנערכים מראש לאפשרות הזו. 

גם אלה שלא עושים את זה צריכים לבחון היטב האם עליהם לעשות זאת? 

סוגיה 5: העברת נכסים מדור לדור

בסוגיה 1 התייחסתי להעברת נכסים מדור לדור כשבני הזוג בפרק א הם אלה שמעבירים להם נכסים מדור לדור. 

בפרק ב' צריך לבחון את זה גם מהזווית של אלה שמעבירים מדור לדור. 

אם מדובר בפרק ב' בגיל השלישי, זה ממש מתבקש. 

בפרק ב' בגיל צעיר יותר (שנות ה-40 למשל) צריך לבחון את זה גם מזווית של מעבירים וגם מזווית של אלה שמעבירים להם. 

שאלות מהותיות בהקשר זה:

1. חלוקת הירושה בין בן/בת הזוג לבין ילדים ונכדים מפרק א'

החלוקה עשויה לנוע בין חלוקת כל הרכוש לילדים לבין חלוקת כל הרכוש לבן הזוג או בת הזוג. 

בתווך יש מספר גדול של אפשרויות חלוקה.

 

2. האם בן הזוג או בת הזוג ימשיכו להתגורר בדירה?

במקרה שבחרו לגור ביחד בדירה של אחד מבני הזוג, לא בהכרח זה או זו שנותרו בחיים יהיו יורשים של חלק מהדירה או של כל הדירה. 

ראיתי כבר מקרים שבהם הוגדרו הילדים כיורשי הדירה בצוואה אבל הוגדר כי בן הזוג או בת הזוג יתגורר/תתגורר בדירה ללא תשלום שכר דירה עד יום מותה/מותו. 

3. האם בן או בת הזוג יקבלו סכום כספי להוצאות מחייה? 

מדובר בסכום חד-פעמי או לחילופין בסכום חודשי קבוע, למשל חלק או כל קצבת הפנסיה המגיעה לשאירים ו/או קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. 

בפוסטים הבאים

בפוסטים הבאים בסדרה אתייחס יותר לעומק לחלק מהסוגיות. 

על פניו נראה שיש צורך להפריד בין פרק ב' בגיל השלישי לבין פרק ב' בגיל צעיר יותר. 

אחרי גירושים - פרק ב'

 

בסדרת פוסטים עסקתי בהיבטים הכלכליים של גירושים. בפוסט האחרון בסדרה צרפתי קישורים לכל הפוסטים. גירושים אינם סוף החיים. החיים נמשכים. לפעמים נוצר קשר זוגי חדש. 

פוסט זה עוסק בהיבטים כלכליים של פרק ב'. 

 

ההבדל היסודי בין פרק א' לפרק ב'

 

הפעם הראשונה היא שונה מהפעמים שאחריה. שני בני הזוג באים עם חלומות לעתיד טוב ומשותף לשנים רבות, שלא לומר לכל החיים. 

אני לא מתבייש להשתמש גם במושג אהבה. בפעם הראשונה ההקשר מקשה לחשוב על היבטים כלכליים של חלוקת רכוש. ממילא הזוג מתכוון להיות ביחד כל החיים.

המציאות היא יותר מורכבת מחלומות של זוגות צעירים. זה עלול להסתיים בגירושים.

כשזה קורה וניצבים בפתחו של פרק ב' מגיעים הרבה פחות נאיבים. רף הציפיות נמוך יותר ומביאים בחשבון שגם פרק ב' עלול להסתיים בגירושים או פרידה.

הבדלים מהותיים נוספים

 

כשמגיעים לפרק ב' ברוב המקרים לכל אחד מבני הזוג יש רכוש משמעותי שצבר. 

בנישואים בגיל צעיר יש בדרך כלל הרבה פחות רכוש. 

כמעט תמיד גם ההכנסות השוטפות והחסכונות לטווח קצר ולפנסיה גבוהים יותר מאשר בגיל צעיר. 

בהרבה מקרים לכל אחד מהשותפים לפרק ב' יש דירה משלו. 

מגורים משותפים באחד הבתים אינם המודל היחיד של זוגיות. 

יתכנו מגורים בנפרד, מגורים חלקיים ביחד וייתכן מודל של מגורים משותפים: חלק מהזמן בבית אחד וחלק מהזמן בבית שני.

הנכונות לחלק עם בן או בת זוג חדשים את כל מה שנצבר בעמל של שנים היא לא תמיד מובנת מאליה.

 

ילדים

בפרק ב', שלא בגיל צעיר, עשויים להיות לאחד או לשני בני הזוג ילדים מפרק א'. 

הגירושים הם מבן או בת הזוג לא מהילדים. גם ילדים בוגרים עשויים להזדקק לתמיכה כלכלית. 

בגילים יותר מאוחרים עשויים להיות גם נכדים. 

כשיש ילדים ואולי גם נכדים המחויבות הכלכלית לבן או בת הזוג החדשים עשויה להיות פחות טוטלית מאשר בפרק א'.

צוואה

צוואה היא דבר רצוי גם בפרק א'. הצוואה קובעת כיצד יתחלק הרכוש לאחר פטירה, למשל: בין בן הזוג או בת הזוג לבין הילדים ואולי גם בין יורשים אחרים, שכותב הצוואה מצא לנכון להוריש להם. 

בפרק ב' זה חשוב יותר. 

כך למשל, בפרק א' הילדים ובן הזוג או בת הזוג עשויים להגיע להסכמות שמישהו מקבל יותר ממה שנכתב בצוואה. 

לדוגמה ילדים בוגרים יכולים להעביר חלקים ממה שמגיע להם לאב או לאם שנותרו בחיים, גם במטרה לעזור להם וגם בידיעה, שקרוב לוודאי, שבעתיד הם ירשו את זה.

בפרק ב' הרבה יותר קשה. עלולים להיות משקעים רגשיים מהגירושים וילדים בוגרים ובת זוג עשויים לותר פחות למישהו, שאין להם קשר ביולוגי איתו. 

ילדים בוגרים יביאו בחשבון שבמקרה של פטירה של האם או האב החורגים, הצאצאים הביולוגיים שלהם ירשו את כל הכסף או לפחות את חלקו ולכן עשויים לוותר פחות על מה שמגיע להם.

מינוי מוטבים

הצוואה אינה המקור היחיד לחלוקת העיזבון. בחסכונות פיננסיים מסוימים, כגון: קופות גמל ממנה בעל החיסכון מוטבים. אם לא נכתבה צוואה אחרי מינוי המוטבים,   מינוי המוטבים גובר על הצוואה. 

הכי גרוע זה הימנעות מכתיבת צוואה ואי-עדכון המוטבים. במקרה כזה עשוי בן או בת הזוג ממנו התגרשו לפני הרבה שנים להיות היורש.

בפרק ב' חושב לעדכן את המוטבים בכל הנכסים הפיננסיים בהם יש מוטבים. 

הסכם ממון

כפי שציינתי, לפרק ב' מגיעים הרבה פחות נאיביים. מביאים בחשבון את האפשרות של גירושים נוספים או פרידה נוספת (במקרה שאין מדובר בנישואים רשמיים). ביטוי הכרחי להבאה בחשבון של האפשרות הזו הוא הסכם ממון שאותו צריך להכין בעזרת עורך דין.

הצוואה מכסה רק מקרים של פטירה ואינה תקפה ביחס לנסיבות אחרות, למשל: פרידה. 

הסכם הממון משלים אותה למקרים בהם גם פרק ב' מסתיים בפרידה.