קורונה: הנופלים בין הכיסאות- הנבערים מדיגיטליות

איור של נגיף הקורונה.  מקור התמונה: ויקיפדיה

בסדרת פוסטים העוסקת בנפגעים כלכלית מהקורונה, ש"נופלים בין הכיסאות", התייחסתי כבר לעסקים קטנים ובינוניים. התייחסתי גם לשכירים ועצמאים על פי דרישה.

הפוסט הזה נוגע בבעיה חריפה יותר של אלה שאינם יכולים לבצע את הטרנספורמציה לעולם האינטרנטי והעולם הדיגיטלי.

מדוע הבעיה חריפה יותר?

הנפגעים המוזכרים בשני הפוסטים הקודמים עשויים להתאושש בעוד שנה או שנתיים או אפילו יותר משנתיים, כשהמשבר יסתיים. כמובן שהם צריכים לכלכל בתבונה את התנהלותם הכלכלית בזמן המשבר. חלק מהנפגעים בהם עוסק פוסט זה לא יתאוששו לעולם. 

רקע

העולם נמצא בתהליך מעבר הדרגתי לאינטראקציות מקוונות ודיגיטליות. 
התהליך הזה קיבל תאוצה גדולה בגלל מגבלות הריחוק החברתי בזמן הקורונה.
אין דרך חזרה. זה בלתי הפיך. 
מי שלא מבצע את המעבר הזה נמצא בנחיתות שתלך ותגדל עם הזמן עד כדי חוסר יכולת לתפקד במטלות פשוטות משום שהוא יידרש להשתמש לצורך כך באמצעים אינטרנטיים או דיגיטליים.

הפער הדיגיטלי בחינוך

לפני שאתם מתפעלים מהפתרונות שהציע משרד החינוך ללימוד מרחוק כדאי שתקראו את המאמר, שמצאתי באתר הכלכלן הראשי של משרד האוצר. אם לא את המאמר אז לפחות את תמצית המנהלים. 
להלן הקישור: פערים חברתיים-כלכליים ומגזריים במידת המוכנות להוראה מרחוק במערכת החינוך. 

כמה הבהקים:

1. ב-20% ממשקי הבית שבהם תלמידים אין מחשבים. 

2. ב-27% ממשקי הבית שבהם תלמידים אין אינטרנט. 

3. אחוז גבוה יותר של בתים ללא מחשב ו/או ללא אינטרנט הוא במגזר החרדי ובמגזר הערבי. 
הפער הקיים לפני הקורונה בין מגזרים אלה למגזרים אחרים צפוי לגדול עוד יותר. 

המאמר אומר את מה שכתבתי לפני שנתיים בפוסט: האם קטר ההייטק הישראלי הוא קטר 70414?  
אני ציטטתי הסבר מדוע ערבים וחרדים חיוניים לצמיחת ההייטק הישראלי. המאמר מציג את אותה טענה באופן כולל יותר. המשק הישראלי זקוק לשיפור גדול במגזרים החלשים ביכולת לתרום להתפתחותו. 

לכל אחד יש טלפון חכם?

נכון שיש כאלה שאין בביתם מחשב אבל יש להם טלפונים חכמים. לכאורה הם יכולים להשתמש בהם במקום מחשב. כותבי המאמר טוענים שאיכות הלימוד בטלפונים חכמים אינה דומה ליכולת הלימוד מול מחשב. 
צריך לזכור שלפחות במגזר החרדי, לחלק גדול מהתלמידים ובני הבית האחרים אין טלפון חכם. יש להם טלפון כשר מנוון. 

האם לכל ילד במשפחות עניות במגזר הערבי יש טלפון חכם? לא בדקתי אבל אני לא בטוח שהתשובה חיובית.
צריך גם לשאול גם מהי איכותו הטכנולוגית של טלפון זול וישן? לטלפון כזה עלולות להיות מגבלות חמורות.


צריך לזכור כי הנכות הדיגיטלית אינה רק של הילדים בבתים האלה. בוודאי גם המבוגרים נופלים בין הכיסאות.

כשלא מסוגלים להתמודד עם שינויים טכנולוגיים

בכל פעם שיש שינוי טכנולוגי יש אנשים שמתקשים להסתגל אליו. האינטרנט והדיגיטל כבר השאירו את האנשים האלה מאחור. כפי שראיתם מנתוני הכלכלן הראשי במשרד האוצר 27% מבתי האב הם ללא אינטרנט ו-20% הם ללא מחשב. 
חלק מהם הם ללא מחשב משום שאינם שולטים בו. הם ללא אינטרנט משום שמעולם לא התחברו אליו והם מאמינים שאינם מסוגלים לעשות זאת. 

הטלפון שלהם הוא טלפון הכי פשוט, אם בכלל יש להם טלפון סלולרי. הם אינם מסוגלים לתפעל טלפון חכם. 

ברוב המקרים מדובר בקשישים. זו בעיקר הטכנולוגיה אבל זו גם שבירת הרגלים של שנים.

להלן כמה הבהקים:

1. חלקם לא משתמשים בכרטיסי אשראי למשיכת כסף מהחשבון.
גם זו טכנולוגיה שהם מתקשים לשלוט בה. הם רגילים למשוך במזומן או לשלם בצ'ק.
הבנקים מצמצמים את מספר הסניפים בהם הם יכולים למשוך כסף במזומן. המשמעות: עליהם לסוע לסניף מרוחק.

2. קביעת תורים לשירות בארגונים
קובעים אותו באמצעות אינטרנט או אפליקציה. הם אינם מסוגלים לקבוע תור מראש. התוצאה: הם מחכים יותר זמן בתור.
נכון, אזרחים ותיקים מעל גיל 80 פטורים מעמידה בתור. אבל מה עם בני ה-78 או בני ה-79? 

3. שרותי הבריאות כמו קופות החולים במעבר לשירותים מקוונים
אנחנו בתהליך שבו חלק גדול יותר מהאינטראקציות בין חבר קופת חולים והצוות הרפואי נעשה באינטרנט ובדיגיטל.

4. כשאתם פונים לשירות לקוחות בטלפון אתם מחכים בגרך כלל זמן רב, אם בכלל עונים לכם. 
בחלק מהארגונים אפשר לקבל שירות מהיר וטוב יותר באמצעות Chat אינטרנטי.

לצעירים, ואפילו לי בגילי המופלג, הדברים האלה הם יתרון. קשישים שאינם שולטים בטכנולוגיה נפגעים מהשינוי. 

דוגמה מהמציאות

אזרח ותיק בגיל מופלג הוא ניצול שואה. מצב בריאותו אינו מהמשופרים. הפנסיה של האיש מגיעה מקרן פנסיה ותיקה, שמצבה רעוע במיוחד. 
על מנת לחסוך כסף היא אינה שולחת בדואר תלושי פנסיה לעמיתים. העמיתים מקבלים תלושים בדוא"ל או נכנסים לאתר האינטרנט של הקרן.

כמובן רק אלה מביניהם ששולטים באינטרנט ו/או בטלפון החכם. לאותו ניצול שואה הגיעה הגדלה משמעותית של הקצבה לניצולי שואה, שמשלם לו משרד האוצר. 
עזרתי לו בתהליך הביורוקרטי. למעשה, עמותת אביב לניצולי השואה, עזרה לי לעזור לו. 

היות שאין לו אינטרנט, לקחתי את הטפסים ואת המסמכים הנדרשים וסרקתי אותם במחשב שלי.
אחרי זה שלחתי בשמו, באמצעות האינטרנט, את הבקשה להגדלת הקצבה. 

היה קושי משום שהוא היה צריך לצרף 6 תלושי פנסיה אחרונים. היות שאינו מקבל תלושים, פניתי בשמו לקרן הפנסיה.
בקרן הפנסיה סיפרו שאינם שולחים תלושים.
"בסדר" אמרתי "תשלחו לי בדוא"ל את התלושים שלו משום שלו אין אינטרנט". 
הם אמרו לי שאינם יכולים משום ששמירה על פרטיות העמיתים מונעת זאת. 
הצעתי להם שאתן להם את הטלפון שלו ופרטים מזהים שלו ושהם יתקשרו אליו. אם הוא יאשר לשלוח אלי את התלושים שישלחו. 
הם אמרו שהם מנועים מלעשות זאת. 

רק אחרי צעקות והסברים שהאלטרנטיבה שקשיש חולה ייסע בתחבורה ציבורית ויחליף כמה אוטובוסים נראית פחות טובה. הסכימו לשלוח לי את התלושים בדוא"ל. 
כך יכולתי לשלוח למשרד האוצר את כל המסמכים הנדרשים. 

הייתה גם "סוכריה" קטנה: בפעם הראשונה מזה שנים ניצול השואה קיבל תלושי פנסיה. 
אני הדפסתי אותם והבאתי לו את התלושים המודפסים.

קיצור תולדות הפקס

לפי הויקיפדיה העברית, הפקס הומצא בשנות ה-40 של המאה ה-19 על ידי הממציא הסקוטי אלכסנדר ביין, עוד לפני שהומצא הטלפון. עוד מוסיפה הויקיפדיה, שעד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 לא נעשה בו שימוש נרחב בגלל פרדוקס הביצה והתרנגולת ובגלל היעדר תקנים. 
הביצה והתרנגולת: כשאין מספיק מכשירי פקס לא כדאי לקנות מכשיר פקס.

מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 עד אמצע שנות ה-90 של אותה המאה החל תהליך של חדירת הפקס לשוק.

פקס בישראל

כשיזם הביא פקסים לישראל בשנות ה-90 צחקו ממנו. בסופו של יום הוא היה זה שצחק כל הדרך אל הבנק.
היום יש מכונות פקס בלא מעט בתים בישראל.
במקום לשלוח מסמך בדואר ולחכות מספר ימים עד שיגיע ליעדו, שדרו אותו באמצעות פקס במחובר לקו טלפון.
כשאני כותב "מספר ימים" איני טועה: באותה תקופה דואר ישראל עבד הרבה יותר טוב ממה שהוא עובד היום ומכתבים הגיעו תוך מספר ימים.  

האינטרנט ומדפסות ביתיות רב תכליתיות

 

באותה תקופה לא בכל בית היו מחשב אישי ומדפסת. כשהייתה מדפסת אפשר היה להשתמש בה רק להדפסה.
כמה שנים מאוחר יותר הפכו המדפסות למכונת משרד ביתיות רב תכליתיות: הדפסה, סריקה ואפילו פקס. כמעט בכל בית תוכלו למצוא מדפסת רב תכליתית המחוברת למחשב אישי.
לצורך פוסט זה, חשובה אפשרות הסריקה לתוך מסמך הנשמר במחשב.

בסוף שנות ה-90 חדר גם האינטרנט לישראל. 
הדפדפן של חברת Netscape ז"ל שלט בשוק והמהדורה הראשונה של Internet Explorer התחרתה בו.
לא ממש ידידותי וקל לשימוש.
העולם התקדם והחל מתחילת המאה ה-21 כמעט בכל בית יש אינטרנט קל ונוח לשימוש. באינטרנט משתמשים גם בדואר אלקטרוני. 

אגב, כשמישהו שולח היום פקס לבנק, חברת ביטוח או משרד ממשלתי, באותו משרד אין מכונת פקס שמקבלת את המסמך, זה מגיע לישירות למחשב.

מה זה קשור לפקס?
במקום לשלוח פקס ניתן לסרוק אותו לתוך מסמך במחשב ולשלוח אותו באמצעות דואר אלקטרוני או באמצעי אחר מהמחשב. 
השימוש בפקס הלך וקטן. אגב, גם את שירותי הדואר החליף הדוא"ל בלא מעט מקרים.

הטלפון החכם
הטלפון הסלולרי הנייד הפך לטלפון חכם. סטיב ג'ובס היה זה שהגה את הרעיון של הטלפון החכם. 
גם הטלפון החכם יכול להחליף את הפקס. יש בו מצלמה. אפשר לצלם באמצעותה מסמכים ולשלוח אותם באמצעות אפליקציה זו או אחרת.

לו מישהו היה מנסה היום לייבא פקס לישראל
הניחו לרגע שהיזם לא ייבא מכונות פקס לישראל. בשנת 2018 הוא היה מחליט לייבא אותן לישראל.
גם הפעם היו צוחקים ממנו, אבל לשם שינוי הוא היה כנראה בוכה ולא צוחק. 
עיתוי הוא דבר חשוב בעסקים וזמנו של הפקס עבר. הוא הוחלף על ידי טכנולוגיות מתקדמות יותר.

אבל לצערנו יש כאלה שנשארו מאחור

 

המילה "לצערנו" בכותרת פסקה זו נובעת מכך שאני ואחרים נזקקים לשירותיהם של גופים במגזר הציבורי וחברות הדורשים מאיתנו לשלוח מסמכים על מנת לספק לנו שירותים.
הבעיה היא שניתן לשלוח אליהם מסמכים רק באמצעות פקס או דואר וניתן לקבל מהם מסמכים רק באמצעות פקס או דואר.
תהליך יקר לא יעיל המבזבז זמן ומשאבים.

אולי הגיע כבר הזמן שהם יצטרפו אלינו במאה ה-21 ונוכל סוף סוף לקבל מהם שירות סביר?

יותר מדי גירויים - יותר מדי הוצאות

בעולם התזזיתי העכשווי, אנחנו חשופים לאירועים וגירויים רבים, רבים מדי. קל לראות זאת במיוחד אצל ילדים. חלקם אינם מתנתקים מהטלפון החכם שלהם, גם בזמן שהם צריכים להפנות את הקשב  שלהם לפעילות אחרת הדורשת ריכוז (לימודים למשל).

העולם האינטרנטי, אליו הם מתחברים הן מהמחשב והן מהטלפון החכם, משתנה ומתחדש כל הזמן: אירועים, משחקים, רשתות חברתיות, פרסומות מרצדות, מתחלפות ומדברות. 

צעירים וילדים היום פחות ממוקדים ויותר חסרי סבלנות. כמה דוגמאות:

1. טלוויזיה
יש שלט משוכלל והרבה ערוצים - מזפזפים מאחד לשני. תשוו את זה לדור שהיו לו בקושי שני ערוצים (הערוץ הראשון וערוץ 2).

2. קריאת מידע  
היום עושים Googling (חיפוש) ומוצאים במהירות מידע על נושא מסוים. קוראים רק את מה שרלוונטי (או שחושבים שהוא רלוונטי). בעבר היה צריך למצוא ספר או ספרים מתאימים ולקרוא לפחות חלקים מהם על מנת להגיע למידע.

3. תהליכים בטבע
פעם הלכו לשדה יום אחרי יום, על מנת לעקוב אחרי התפתחותו של זחל לפרפר או ללול עד שניתן לצפות בבקיעתו של אפרוח מביצה והתפתחותו. אין היום בעיה למצוא היום סרטון באינטרנט המראה בדקות את התהליך. זה בדיוק מה שרבים עושים במקום ל"בזבז" זמן בעולם הממשי ולצפות בתהליך.

4. תלמיד או סטודנט הרוצה להשתמש בחומר, שלא כתב במקום עבודה עצמית.
בעבר סטודנט באוניברסיטה, שרצה להגיש עבודה שלא כתב בעצמו, נסע לאוניברסיטה אחרת, ישב בספרייה וחיפש עבודה מתאימה שכתב סטודנט באוניברסיטה הנ"ל. כשמצא (לפעמים אחרי שתיים שלוש נסיעות של נבירה בעבודות סטודנטים ישנות), צילם עבודה זו והעתיק אותה. היום אפשר להיכנס לאתרים אינטרנטיים, בהם ניתן למצוא עבודות מוכנות מקצווי עולם או לחילופין להיכנס לאתר כמו LivePerson ותמורת תשלום צנוע לקבל עבודה, שיכתוב עבורו אחד המומחים באתר.

5. לימודים
בשנים האחרונות למדו בבתי ספר בארץ, יותר ויותר רק או כמעט רק, את החומר שבמיקוד.

6. משחקי מחשב
בקצב מהיר ביותר נחשפים משחקי מחשב חדשים או לפחות גרסאות חדשות או תוספים חדשים. המקרה של הילד בן 8 שבזבז 17,000 ש"ח על תוספים למשחקי מחשב הוא דוגמה קיצונית. 

7. תכניות ריאלטי
יותר ויותר אנשים, חושבים שאפשר להתעשר במהירות  באמצעות תכניות טלוויזיה: תכניות ריאלטי או שעשועונים.


הדפוס החדש
לסיכום בעולם החדש אנחנו חשופים למספר כמעט אינסופי של גירויים. הדור שנולד לעולם כזה, מתקשה להתמקד לאורך זמן בנושא אחד או בבעיה אחת ומצפה להגשים את מאוויו באופן כמעט  מיידי. 

גירויי הפרסומת מתרבים והופכים לטורדניים יותר ויותר. ככל שגדל מבול הפרסומות, מפרסם נדרש לאמצעים קיצוניים יותר על מנת למשוך את תשומת הלב של הקהל הפוטנציאלי למוצר או לשרות שלו.

אגב, גם יצרני המזון התעשייתי מוסיפים יותר ויותר מרכיבים לא בריאים (סוכר, מלח וכיו"ב) על מנת לייצור הבדל בין טעם מוצריהם הקודמים ובין טעם מוצריהם הנוכחיים או בין טעם מוצריהם הנוכחיים ומוצריהם הנוכחיים של מתחריהם. 

הנורמה החברתית היא להיות חלק מתרבות הצריכה. להיות מעודכן בחידושים האחרונים, בין אם הם מביאים לך תועלת, בין אם הם חסרי תועלת ובין אם הם מזיקים.

ההיבט הכלכלי
לדחף לשנות באופן מתמיד יש גם מחיר כלכלי. כך למשל, רכישת הגאדג'טים החדשים בתדירות גבוהה עולה כסף, רכישת פריטי לבוש אפנתיים עולה כסף. לא דיברנו על רכישת מכוניות חדשות, ג'יפים חדשים ודירות יוקרה חדשות. מוצרים שעולים הרבה יותר מפריטי לבוש או גאדג'טים. 

כיצד מתמודדים?
משפחה צריכה לשאול את עצמה שתי שאלות מפתח:

1. האם היא יכולה להרשות לעצמה להוציא את ההוצאות הנובעות מעודף גירויים?

2. האם היא מבחינה, שהיא מוציאה יותר ממה שהיא יכולה להרשות לעצמה?

שאלת מפתח 1: האם משפחה יכולה להרשות לעצמה להוציא את ההוצאות הנובעות מעודף גירויים?
אצל משפחות רבות, שאינן יכולות להרשות לעצמן להוציא הוצאות אלה, חוסר היכולת להוציא יבוא לידי ביטוי באוברדרפט. בכל חודש הן יוציאו יותר מהכנסתן והאוברדרפט ילך ויגדל. 

אלה שיכולות להרשות לעצמן, כלומר: הכנסתן גדולה מהוצאתן, יכולות לבחור: להמשיך להוציא הוצאות כאלה או להקטין אותן ולבחור להשקיע את הפער בין ההכנסות להוצאות בדברים אחרים.
זה יכול להיות חיסכון אבל זו יכולה להיות גם פעילות ייחודית המסבה לבן משפחה או בני משפחה הנאה (למשל: תחביב) או מקדמת אותו בעתיד (למשל: לימודים מקצועיים העשויים להניב הכנסות גבוהות יותר בעתיד).  

משפחה היכולה לבחור עלולה לפול למלכודת: ההנחה שההכנסות יעלו על ההוצאות לאורך זמן, אינה תקפה תמיד בעולם משתנה בקצב מהיר.
מאד ייתכן שהיום ההכנסות גבוהות מההוצאות ובעוד מספר שנים מועט או רב "הגלגל יסתובב": ההוצאות יעלו על ההכנסות.
כשזה יקרה לא בטוח שאפשר יהיה למכור את הגאדג'טים ופרטי הלבוש ולסגור את הפער. 
לעומת זאת חיסכון או השקעה, עשויים לייצר הכנסה פסיבית, העשויה בעתיד לסגור או לצמצם פער בין הכנסות והוצאות.  

שאלת מפתח 2: האם משפחה מבחינה שהיא מוציאה יותר ממה שהיא יכולה להרשות לעצמה?
יש כאלה שיבחינו שהם מוציאים יותר ממה שהם יכולים להרשות לעצמם, כאשר האוברדרפט  גדל או כאשר הם יזדקקו להלוואות בסכומים ההולכים וגדלים.

כאשר זה אינו המצב וההוצאות השוטפות, אינן עולות על ההכנסות, קשה יותר להבחין בכך. הדוגמה הבאה, המתארת תרחיש נפוץ, תמחיש זאת.
עצמאי מתפרנס היטב מעבודתו וכמעט ואינו חוסך. הוא גם אינו חוסך לפנסיה. לכאורה, הוא יכול להרשות לעצמו להמשיך להוציא הוצאות הנובעות משינויים תכופים ולא מצורך אמיתי.
בבוא היום כשיתברר לו, שלא צבר לפנסיה בכלל או צבר סכום זעום, שאינו מספיק לקיומו, יתברר לו גם שלא היה יכול להרשות לעצמו להוציא כסף כה רב על גירויים עודפים. 

לו היה חוסך באופן עקבי את הסכומים הנדרשים להבטחת הפנסיה שלו או לחילופין או משלם משכנתה על דירה להשקעה, ייתכן שלא היה  נותר לו כסף להוצאה על אותם גירויים. לעומת זאת, כאשר היה נדרש להכנסה בהגיעו לגיל מבוגר, החיסכון הפנסיוני או ההכנסות מהשכרת הדירה, היו מאפשרות לו קיום בכבוד. 

השורה התחתונה
בחירה בחלופה הקשה יותר, הפחות נפוצה ולפעמים הלא נוחה מבחינה חברתית, של הימנעות מהתמכרות לעודף הגירויים, עשויה להיות הבחירה הכלכלית הנכונה של לא-מעט משפחות.

האם הם אכן יעשו זאת? זה כבר לא כל כך פשוט ראו למשל: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?