דעה: שקלא וטרייא: טרייא לא עכשיו

 

אני מאמין שלמודל של הלוואות P2P יש זכות קיום. כתבתי עליו ברוח אוהדת לפני זמן רב בעקבות מחקר באוניברסיטת קיימברידג'. 

זה עדיין לא אומר שזהו מודל מוצלח בכל עיתוי ובכל מסגרת. 

כתבתי גם על הסיכונים של מלווים בהלוואות P2P. 

יש לא מעט סיבות לחשוב שמזווית ראייה של מלווים יכול להיות שהעיתוי הנוכחי עלול להיות לא מוצלח. 

מדוע קורסים בנקים?

בפוסט שכתבתי לא מזמן הסברתי מדוע קרסו SVB ו-Signature?  

הייתי מספיק נאיבי לטעות ולחשוב שבנק גדול כמו Credit Swiss לא יקרוס. 

מאז יש בנקים נוספים, לא גדולים, שמאותה סיבה עומדים לפני קריסה. 

מנגנון הקריסה פשוט: 

1. בסביבת אינפלציה וריבית גבוהה ללווים קשה יותר להחזיר הלוואות. יש כאלה שלא יצליחו לעמוד בהחזרים.

2. כשתיק האשראי הוא פחות טוב יהיו יותר לווים כאלה.

3. כאשר בנק נקלע למשבר בעקבות זאת המלווים או המפקידים את כספם בבנק מתחילים למשוך את כספם.

4. מהר מאוד זה הופך לסוג של "מפולת שלגים" והבנק קורס.

בתהליך יש שני מרכיבים: לווים שמתקשים בהחזר ההלוואה ותדמית של סיכון גדול עם תחילת משבר הגורמת למלווים או למפקידים למשוך את כספם.

טרייא בקשיים

אם תקראו את מאמרו של אלמוג עזר בכלכליסט שכותרתו טריא מחפשת רוכש לחלק מתיק האשראי, BTB רוצה נתח ממנו, תראו תהליך דומה לתהליך של קריסת בנקים בחו"ל.

אתם יכולים לקרוא תיאור דומה גם בעיתונים כלכליים אחרים.

החברה נמצאת כבר במצב שמלווי P2P רבים רוצים למשוך את כספם ויש מחסור במלווים חדשים. 

החברה מנסה למכור חלק מתיק האשראי שלה לגורמים אחרים. 

ההערכה שלי היא, שאם בנקים או חברות ביטוח ירכשו חלק מתיק האשראי הם יעדיפו את החלק הסולידי ולא את החלק שבסיכון גבוה. 

כפי שקורה בבנקים בארצות הברית, לא מן הנמנע שבישראל זה עלול לקרות לא רק לטריא אלא גם למתחרים שלה בתחום ה-P2P. 

הזווית הישראלית

כבר כתבתי בפוסט קודם על ההתנהלות הגרועה של ממשלת ישראל הנוכחית בהקשר הכלכלי. קראו: דעה: כלכלת ישראל - ספינה ללא קברניט.

אם במקרה קראתם היום את מאמרו של סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות", בודאי הבנתם שאיני היחיד שחושב כך. 

סבר פלוצקר מביא נתונים. האינפלציה בתקופתו של בצלאל סמוטריץ כשר אוצר כפולה מהאינפלציה שהייתה בחודשים האחרונים של כהונת הממשלה הקודמת. בעוד האינפלציה במדינות מערביות בירידה בישראל היא ממשיכה לעלות.  

זה מגדיל את הסיכונים שלווים יתקשו בהחזר ההלוואות.

לא פאניקה

אני לא מציע להיכנס לפאניקה ולברוח כעדר מהשקעות בהלוואות P2P. 

כל אחד צריך לשקול באופן רציונאלי מה מתאים לו.

אין לראות במה שכתוב כאן ייעוץ. ייעוץ צריך להינתן ספציפית לכל מקרה על ידי מומחים.

הרצאה חדשה שלי: האם יהיו בנקים בעוד 20 שנים (שם זמני)?

בפוסט קודם הצגתי את נושאי ההרצאות והסדנאות שלי. בפוסט זה אציג הרצאה חדשה שלי העוסקת בשינויים בעולם של שירותים פיננסיים.

מדוע הכותרת מופיעה בתוספת "(שם זמני)"? הסיבה לכך פשוטה, אם יהיה למישהו רעיון לשם מוצלח יותר להרצאה אשמח לאמץ אותו. 

כך עשיתי גם בהרצאות האחרות שלי. 

ההרצאה עוסקת בשינויים המהותיים המתחוללים בתחום של שירותים פיננסיים. הבנקים עומדים, לא פחות מאשר לפני אתגרים של המשך קיומם. 

גם לקוחות הבנקים, ובמדינת ישראל מדובר ברוב האוכלוסייה, צריכים להתאים את עצמם לעולם החדש. מגפת הקורונה היא Game Changer שהשפיע גם על האצת תהליכי השינוי של עולם השירותים הפיננסיים.

מהות ותוכן ההרצאה

בנקאות היה תחום שמרני ושונא סיכון. במשך שנים התנהלו בנקים באותו אופן. בשנים האחרונות חלו שינויים מהותיים בתחום של שירותים פיננסיים ואם הבנקים לא יסתגלו למציאות החדשה הם עשויים או עלולים להיעלם לחלוטין. 

מגפת הקורונה אינה הגורם לכך אבל אין ספק שהיא מהווה קטליזטור המאיץ את תהליכי השינוי.  

כמה שינויים על קצה המזלג:

1. מתחרים חדשים שלא מעולם הבנקאות

חברות פינטק (מתחרים קטנים שעלויות התקורה שלהם קטנות בהרבה), חברות טכנולוגיה כמו Google, Apple ופייסבוק,  שירותי P2P ישירים או באמצעות חברות פינטק, בנקים קהילתיים ועוד.

2. אינטרנט ודיגיטל

הצורך לספק את השירותים במהירות ובידידותיות בכל זמן ובכל מקום.

יכולות תשלומים והעברות דיגיטליים שיצוינו בסעיף הבא.

3. אמצעי תשלום חדשים

למשל: ארנקים אלקטרוניים, מטבעות דיגיטליים כמו ביטקוין. מטבעות דיגיטליים של מדינות, שיהיו זמינים בעתיד הקרוב. 

4. תחרות גלובלית

למשל שירותי השקעת כספים באמצעות חברות ממדינות אחרות או השקעה ישירה של המשקיע בבורסות במדינות אחרות. 

5. שיתופי פעולה עם גורמים העוסקים בתחומים אחרים.

שיתופי פעולה כאלה הם כורח המציאות. הבנקים מסייעים לשחקנים בשווקים אחרים והשחקנים הנ"ל מסייעים להם. 

הבנקים צריכים לעשות שינויים מהותיים באסטרטגיה, בתפיסה, בתהליכים, במבנה הארגוני, בכוח האדם ובתשתיות.

אבל לא רק הבנקים יאלצו לעשות שינויים מהותיים גם הלקוחות יצטרכו להסתגל לאופן עבודה אחר מול הבנקים. כאשר מדובר בבני דור ה-Z או בני דור ה-Y זה לא כל כך קשה להסתגל. כאשר מדובר באזרחים וותיקים זה עלול להיות הרבה יותר קשה.

קישורים לפוסטים שמרחיבים כמה מההיבטים

מה תעשה כשתהייה גדול: בנקאי או איש Fintech?

האם דור ה-Y מסמן את סופה של הבנקאות המסורתית? 

בנקים: האם יהיו סניפי בנקים בעוד עשר שנים?

עולם הכספים העתידי שלא היכרתם 

שירותים פיננסיים חלופיים: מנישה שולית למרכז (Mainstream)

בנקים קהילתיים: אתגרים במעבר לדיגיטל

 

על התחרות הגדלה בשירותים בנקאיים, כתבתי לא מעט פוסטים בבלוג זה. כך למשל, כתבתי פוסטים על התחרות מול חברות פינטק ועל שירותי P2P בתחום הבנקאות ועל שירותים דיגיטליים של ענקיות טכנולוגיה.  

תחרות אחרת לבנקים מסחריים הם בנקים קהילתיים. עד כה לא כתבתי על הנושא הזה. אולי משום שהמודל הזה בקושי קיים במדינת ישראל. 

מאמר מעניין שקראתי ב-Cutter Consotrium נוגע בסוגיית השירותים הדיגיטליים של בנקים כאלה. Cutter היא חברה המפרסמת ניתוחים ומאמרים בנושאים טכנולוגיים, כך שהמיקוד שלה הוא בטכנולוגיית המידע ולא בבנקאות. 

שם המאמר הוא: Driving Change: A Case Study in Banking

 

בנקים קהילתיים

בנקים  קהילתיים שונים מבנקים רגילים במספר היבטים:

1. מחויבות קלפי הקהילה

לקוחות הבנק הם גם בעלי המניות של הבנק. המטרה אינה מקסום רווחים אלא מתן שירות לקהילה. 

מזווית ראייה של הלקוחות, היתרון שלהם לעומת בנקים רגילים הוא בעלויות הנמוכות יותר של עמלות ומרווחים.

2. מחויבות קלפי העובדים

גם העובדים הם חלק מהקהילה ובעלי מניות הרבה יותר קל לפטר עובדים בבנק רגיל מאשר בבנק קהילתי. 

3. פחות משאבים כלכליים

אין להם אפשרות להשקיע את המשאבים הכספיים הנדרשים לשינויים טכנולוגיים משמעותיים.

4. קו עסקים יחיד של בנקאות קמעונאית (Retail Baking)

בבנקים כאלה לא תמצאו בנקאות פרטית (בנקאות מפנקת לאנשים עשירים במיוחד) ובנקאות לחברות גדולות. ייתכן שתמצאו עסקים קטנים וקואופרטיבים המשתמשים בשירותי בנקים קהילתיים.

דילמת ה-RDC

הבנק הנדון ב Case Study עמד בפני דילמה: האם לתת שירותי RDC או לא?

לטובת קוראים שאינם יודעים מה זה RDC אסביר. 

RDC הן ראשי תיבות של Remote Deposit Capture. זהו תהליך של הפקדת צ'קים מרחוק בחשבונות בנק. 

לקוחות הבנקים הגדולים בישראל מכירים את השירות הזה ולפחות חלקם משתמשים בו. 

באמצעות אפליקציה בנקאית בטלפון חכם מפקידים צ'ק ללא צורך להגיע לבנק או למכשיר בנקאי אוטומטי. 

בפסקה זו אתייחס לדילמה הספציפית של אותו בנק קהילתי בארצות הברית אליו מתייחס המאמר.

בעד RDC

1. חוסך משאבים ועלויות לבנק

אין צורך בעבודה ידנית של מיון ובדיקת צ'קים והעברתם הפיזית למרכז סליקה בין בנקאי. 

2. חוסך משאבים ללקוחות

הלקוח אינו צריך להגיע פיזית לסניף בנק ולהמתין בתור או לחילופין אינו צריך להגיע למכשיר בנקאי אוטומטי (ATM) על מנת להפקיד את הצ'ק.

3. נוחות ללקוחות

ניתן לבצע את ההפקדה בכל מועד שנוח ללקוח. אין תלות בשעות פתיחת סניף בנק או בזמינות מכשיר ה-ATM. 

גם אם מכשיר ATM זמין בשעת ערב מאוחרת או במזג אוויר קשה לא בטוח שהלקוח יגיע אליו. 

4. לקוחות צעירים לא מבינים ולא מקבלים ששירותים כאלה אינם זמינים. חשוב לספק להם את השירות בערוץ שבו הם מעוניינים.

נגד RDC

1. מעבר ל -RDC מחייב ארכיטקטורה דיגיטלית חדשה ושינויי יישומי תוכנה.

זהו אתגר טכנולוגי ומקצועי.  

2. עלויות תהליך המעבר

השינויים הטכנולוגיים שצוינו לעיל, כרוכים בעלויות כספיות משמעותיות. 

כפי שציינתי בתחילת הפוסט, לבנקים קהילתיים אין הרבה משאבים כספיים. 

עלות משמעותית היא שינויי תהליכי עבודה והיערכות הבנק למימושם.

3. קושי בהתייעלות

ההצדקה העסקית לשימוש ב-RDC בבנק מסחרי עשויה לכלול גם התייעלות, כלומר: פיטורי עובדים. לבנק קהילתי זוהי אפשרות בעייתית במיוחד בגלל אופיו הקהילתי. 

4. סיכונים תפעוליים

הפקדה באמצעות RDC מאובטחת פחות מהתהליך המסורתי של הפקדת צ'קים.

ההחלטה והביצוע בבנק

מנכ"ל הבנק הקהילתי הנדון היה בעל ניסיון עשיר בניהול בבנקים מסחריים. הניסיון הזה עזר לו להצליח בביצוע ההחלטה לממש שירותים דיגיטליים של RDC. 

ההחלטה הייתה לבנות ארכיטקטורה דיגיטלית חדשה ולממש שירותי RDC על בסיס אותה ארכיטקטורה. 

ההחלטה הביאה בחשבון את הקושי בפיטורים ולכן כללה גם שינויים ארגוניים, שיצרו תפקידים ומטלות חדשים במקום אלה שהתייתרו. 

המעוניינים בפרטים נוספים יכולים ללחוץ על הקישור למאמר. 

סיכונים של מלווים בהלוואות P2P

השימוש בשירותים פיננסיים חלופיים הולך ומתרחב. אחד השירותים שהשימוש בהם הוא שכיח במיוחד הוא הלוואות P2P. 
כל אחד משני ה-P בראשי התיבות מייצג את המילה Person באנגלית, שפירושה אדם. 

המנגנון של הלוואות כאלה הוא אדם פרטי שיש לו כסף מלווה כסף לאדם פרטי שזקוק לכסף.
המלווה מקבל ריבית. הלווה מחזיר את ההלוואה בתשלומים ומשלם ריבית. 
תשלום ההלוואה הוא על פי לוח סילוקין בדיוק כמו תשלום הלוואה בבנק. 

יש גם גורם מתווך: חברת פינטק המנהלת את האינטראקציה בין הלווה והמלווה באמצעות אתר אינטרנט. כך למשל, בחלק ממוצרי ההלוואה P2P מציגה החברה למלווה רשימה של לווים עם פרטים ביחס לריבית שהם מוכנים לשלם וגם איזשהו דירוג אשראי שלהם על פי ניתוח שביצעה באמצעות התוכנה שלה. 
חברות P2P בולטות בישראל הן למשל Tarya ו-Blender. 

באופן פשטני, ולא לגמרי מדויק, כשאדם מפקיד פיקדון בבנק  הוא מלווה את הכסף לבנק. הבנק משתמש בכסף בשביל להלוות אותו למישהו שזקוק להלוואה ומרוויח מפערי הריבית.

כלומר גם בהלוואות P2P וגם בהלוואות בבנק יש העברת כספים מאדם שיש לו כסף ורוצה להרוויח עליו לאדם שזקוק לכסף ומוכן לשלם עליו באמצעות גורם מתווך.

יתרונות P2P

היתרון הגדול של חברות P2P בהשוואה לבנקים הוא בתקורה הנמוכה. הבנקים מחזיקים סניפים עם פקידים המקבלים שכר, מחזיקים מטה גדול שגם בו מועסקים עובדים רבים, משלמים שכירות יקרה על מבנים, מחזיקים מערכות מחשוב יקרות ועוד הוצאות רבות שלא פרטתי. 
חברת פינטק מחזיקה אתר אינטרנט ומספר מצומצם בהרבה של עובדים.

התקורה המצומצמת מאפשרת למלווים בהלוואות P2P לקבל ריבית גבוהה בהרבה מהריבית שיקבלו על פיקדון בבנק.
התקורה המצומצמת מאפשרת ללווים בהלוואות P2P לשלם ריבית נמוכה מהריבית שישלמו על הלוואה בבנק.
יתרון נוסף של הלוואות P2P הוא בתהליך פשוט ומהיר של מתן הלוואה או קבלת הלוואה.

ניהול סיכונים

כמעט בכל דבר יש סיכונים. סיכונים צריך לנהל. גם כשנותנים הלוואה או נוטלים הלוואה יש צורך לנהל סיכונים. 

המלווה צריך להביא בחשבון את הסיכון לא לקבל את כספו בחזרה או לקבל בחזרה פחות כסף ממה שהלווה או לקבל בחזרה כסף ששווה פחות מהכסף שהלווה.
הלווה צריך להביא בחשבון תסריטים בהם לא יוכל להחזיר את ההלוואה או ייאלץ להחזיר חלקים ממנה באיחור עליו ישלם קנס כספי גבוה.

לפני שאתייחס לניהול סיכונים של מלווים אנסה להגדיר סיכון. אשתמש בהגדרה הקיימת בתקן ISO 31000 וגם במקומות אחרים. 
ההגדרה רואה סיכון בהתרחשות משהו שאינו צפוי להתרחש. במובן זה ההגדרה אינה רואה בסיכון בהכרח דבר שלילי. סיכון עשוי להיות חיובי, ניטרלי או שלילי.

בהקשר של הלוואות P2P חשוב לראות את הסיכונים אבל חשוב לראות גם את הסיכויים. יש מקרים בהם לוקחים באופן מודע סיכון להתרחשות שלילית משום שיש סיכוי לאירועים חיוביים. 

תיאור הסיכונים בהלוואות P2P בפוסט זה אינו המלצה שלא להשתמש בהם. כפי שציינתי בפסקה הקודמת, יש גם תועלות או רווחים בהשוואה לחלופות אחרות. 
הטענה שלי היא שצריך לראות גם את הסיכונים וגם את הסיכויים ואז לקבל החלטה.

הסיכון המהותי של נותן אשראי

הסיכון המהותי של כל נותן הלוואה או סוג אשראי אחר הוא שמי שקיבל את ההלוואה לא יחזיר אותה. איכות תיק האשראי של בנק נמדדת לפי אחוז החובות המסופקים (החובות שהלווים לא יוכלו להחזיר). ככל שהוא נמוך יותר כך איכות תיק האשראי טובה יותר. 

אותו סיכון מהותי קיים גם כשנותנים הלוואת P2P. 
לבנקים יש ניסיון ויכולות להתמודד עם אי-החזר הלוואות. גם הם מועדים לפעמים, כמו שקרה לכמה בנקים אמריקאים במשבר הסאבפריים. 

לאדם פרטי יש פחות ניסיון, יכולות וכלים  לדעת למי לתת הלוואה וכיצד להתמודד עם אירוע סיכון של הפסקת התשלומים על החזר ההלוואה.
חברות הפינטק עשויות לעזור לו בזיהוי הסיכון ובטיפול באירוע של הפסקת החזרי הלוואה. זה עדיין רחוק ממה שבנקים עושים. 

כשמלווים כסף בהלוואת P2P הדבר הראשון שצריך לחשוב עליו הוא כיצד להקטין את ההסתברות של מצב בו הלווה לא מחזיר את החוב?  הדבר השני שצריך לחשוב עליו הוא כיצד להתמודד עם מצב שלווה אינו מחזיר את חובו?

סיכון 1: כל הביצים בסל אחד (Concentration Risk)

כאשר משקיע מלווה סכום כסף משמעותי ויש רק לווה אחד הסיכון גדול. 
הלווה עלול להפסיק להחזיר את הכסף מסיבות שונות. חלקן אינו תלויות בו. 

כאשר הלווה הוא בנק לאומי או בנק הפועלים, ההסתברות שהוא לא יוכל להחזיר לך את הפיקדון השקלי שהפקדת אצלו היא זניחה. 
כאשר הלווה הוא אדם פרטי ההסתברות הרבה יותר גבוהה.

הפתרון הוא חלוקת הכסף בין מספר רב של לווים. אם אחד או שניים או שלושה יקלעו למצוקה ויפסיקו לשלם, מרבית הכסף עדיין תוחזר למלווה.

אציין שבהיבט זה המודל של Tarya הוא מודל טוב במיוחד. ההלוואה מחולקת למספר רב של סכומים קטנים כשכל אחד מהם ניתן ללווה אחר. 
תוצאה אחרת של החלוקה הזו היא שגם הלווה מקבל הלוואה אחת המורכבת ממספר רב של סכומים קטנים הניתנים על ידי מלווים שונים.

סיכון 2: אין ביטחונות מספיקים של הלווים

כשייעצתי לבנק לאומי בנושאי מחשוב נתקלתי במערכת ביטחונות. כמובן שגם בכל בנק אחר שמכבד את עצמו יש מערכת ביטחונות. 
מערכת ביטחונות עוסקת בנכסים שהלווה משעבד לטובת המלווה.  במקרה שאינו מסוגל להחזיר את ההלוואה עוברים הנכסים למלווה. 

התהליך הוא פשוט: הלווה משעבד נכס ששוויו שווה או בדרך כלל גבוה מההלוואה. אם הלווה אינו מסוגל להחזיר את ההלוואה, הנכס עובר למלווה. 
המלווה יכול לממש את הנכס ולקבל את כספו בחזרה. 
דוגמה לתהליך כזה היא שעבוד דירה כביטחון למשכנתה. 

אבל מה קורה כאשר ערכו של הנכס שמשעבדים צונח מתחת לשווי ההלוואה? מה קורה כאשר לא ניתן לממש את הנכס או הנכס הפיננסי מסיבות שונות? מה קורה כאשר יש שעבוד אחר של אותו הנכס שהוא שעבוד ראשון? מה קורה כאשר הלווה פושט רגל?
בכל המקרים המלווה עלול לא לקבל בחזרה את כל כספו או חלק מכספו. 

הבנק מנהל מערכת ביטחונות ויש לו כלים אחרים למימוש חובו של לווה. למלווה פרטי אין כלים כאלה ובדרך כלל אין חוסן כלכלי המאפשר לו להוציא כסף רב על מנת לקבל את החוב בחזרה. 
חברת הפינטק המתווכת עשויה להתחייב לעזור למלווה במקרה כזה, למשל באמצעות משרד עורכי דין המגיש תביעה בשם המלווה כשהעלות חלה על חברת הפינטק. 
עדיין עצמת חברת הפינטק קטנה בהרבה מעצמת בנק. 

התמודדות אחרת עם הסיכון היא ביטוח.
במקרה כזה חברת הביטוח עשויה להחזיר את הכסף. לביטוח יש עלות וקרוב לוודאי שחברת הפינטק תגלגל אותו על המלווים ועל הלווים.
אגב, בשונה מבהרבה מדינות אחרות פיקדונות בבנקים בישראל אינם מבוטחים. במקרה הלא סביר בעליל של קריסת בנק בישראל מפקידי הפיקדונות עלולים להפסיד את כספם.
הם סומכים על מדינת ישראל שתחזיר להם את כספם במקרה כזה.

סיכון 3: קריסת חברת פינטק (Platform Risk)

היות שהתהליכים והחזרי הכספים עוברים דרך חברת הפינטק, במקרה של קריסת החברה המלווה עלול שלא לקבל את כספו או לקבל רק חלק מכספו. 
ההסתברות לקריסה כזו היא כנראה נמוכה אבל היא עדיין גבוהה בהרבה מההסתברות לקריסת בנק גדול בישראל.

התמודדות עם הסיכון
חלוקת הכסף המושקע בהלוואות P2P בין שתי חברות פינטק או יותר. 

סיכון 4: רמאות של חברת הפינטק או עובד בחברה

השכיחות של אירוע כזה היא נמוכה. איני רואה הבדל בין חברת פינטק ובנק בהקשר של עובד בחברה. בהקשר של החברה עצמה לבנק יש יותר מדי מה להפסיד. לדעתי גם לחברת פינטק עם מוניטין יש יותר מדי מה להפסיד.

התמודדות עם הסיכון
ברמה של חברה: תבדקו היטב את חברת הפינטק לה אתם נותנים את כספכם. הימנעו מחברות שיש להן שם רע או לא מוכרות.
ברמה של עובד בחברה: מעקב אחרי מצב ההלוואות.

סיכון 5: חמדנות

בחירת לווים שמצבם הכלכלי פחות טוב ולכן מוכנים לשלם ריבית גבוהה יותר.
כשחלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את הכסף זה עלול להסתיים בהחזר חלקי של הכסף ובהפסד או בתשואה נמוכה יותר מהחלופה בריבית נמוכה יותר.

זה דומה להשקעה באג"ח של ממשלת גרמניה ל-20 שנה לעומת השקעה באג"ח של ממשלת איטליה ל-20 שנה בריבית הרבה יותר גבוהה. 
אם גוש האירו יתפרק, תקבלו את ההחזר מגרמניה במרקים ומאיטליה בלירטות במקום באירו. 
במונחי אירו כנראה שבלירטות תקבלו 20% או 40% או במצב האופטימי 60% מהקרן משום ששערה צפוי לרדת בתלילות.
בהסתברות גבוהה, ההחזר במרקים לא יפגע בכם במונחי קרן במטבע האירו.

התמודדות עם הסיכון
בחירה מאוזנת יותר של לווים.

סיכון 6: נזילות

לכאורה ההשקעה שלכם בהלוואת P2P נזילה אבל רק לכאורה. ההשקעה שלכם בפיקדון שקלי יומי בבנק נזילה לגמרי כל יום תוכלו לפדות איזה סכום שתרצו מתוכה.
כשתרצו למשוך את הכסף יצטרכו מלווים אחרים לקחת על עצמם את חלקכם בהלוואה באותם התנאים. לווים ישלמו להם במקום לכם. 
לא תמיד יימצאו מלווים כאלה. 
גם כשיהיו מלווים כאלה תמיד יהיו לווים שמחזירים כסף בתאריך מאוחר יותר ולכן תקבלו חלק קטן מכספכם במועד מאוחר יותר. מישהו שמפנה לקוחות לאחת מחברות הפינטק מדבר על 80% עד 90% מידית והשאר בהדרגה תוך שבועיים או יותר.

הוא לא מדבר על אלו שלא יחזירו את הכסף בכלל. כנראה שיש מלווים לשעבר שכן מזכירים דברים כאלה.

סיכון 7: טעות בדירוג האשראי

אם לווה פוטנציאלי ידורג כבעל יכולות החזר שאין לו הוא יוכל לקבל הלוואות בריבית נמוכה מכפי שהיה צריך לשלם.
בנקים טוענים שהיות שלהם יש מידע מקיף יותר על הלקוח הסיכוי שידרגו אותו בדירוג לא נכון קטן יותר.

ייתכן שהם צודקים מעט אבל בעולם שבו כמעט כל המידע חשוף באינטרנט ובדיגיטל, בעולם בו ממשלת ישראל חייבה בנקים להציג תעודת זהות בנקאית של לקוח והקימה דירוג אשראי של אזרחים, ספק אם יש להם יתרון ממשי.
חברות פינטק מדברות על כלים אנליטיים חזקים ועל איסוף מידע רב, המאפשרים להם לתת דירוג די מדויק.

שאלת המיליון שקל

סיכון מול סיכוי: האם כדאי להשקיע בהלוואות P2P שיש בה סיכונים כמתואר לעיל עם תשואה נומינלית של 4%-6% (לפני מס הכנסה על רווחים) או להשקיע בפיקדון שקלי בבנק ללא סיכונים אבל עם תשואה של 0.05%?

קישורים נוספים לקריאה

בנק ישראל מזהיר מפני הלוואות חברתיות: אטרקטיביות כל עוד הריבית אפסית

The Five key Risks in Peer-To-Peer lending

האנומליות של שירותי האינטרנט והמחיר שאתם משלמים

המבנה האטומי של גביש קרח (מימין) ושל מים נוזלים
מקור התמונה: ויקיפדיה

נפחם של מים במצב צבירה מוצק גדול מנפחם במצב צבירה נוזלי. מים שונים בהתנהגותם מחומרים אחרים המתכווצים ככל שהטמפרטורה שלהם נמוכה יותר. 
בפיזיקה נקראת ההתנהגות החריגה של מים: האנומליה של המים. מי שאינו מודע לאנומליה של המים עלול לשלם מחיר כספי. 

כך למשל, ממלאים כלי מחומר לא עמיד עד סופו במים וסוגרים אותו במכסה. מכניסים אותו למקפיא על מנת לשתות מים קרים. הכלי נסדק או נשבר בגלל התרחבות המים ההופכים לקרח. 

בדוגמה הבאה זה עולה יותר. ביום חורף קר במיוחד המים בצנרת קופאים וצינור מחומר לא עמיד עלול להתפוצץ. זו הסיבה שבימים כאלה ממליצים להשאיר ברז מים פתוח במקצת. 

מי שמכיר את האנומליה של המים עשוי להימנע מהנזקים של כלים שמתפוצצים וצנרת מים שצריך להחליפה. הוא יודע להיערך נכון.

האנומליה הראשונה של שירותי האינטרנט: שני ספקים 

מדינת ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שבה לקוח צריך שני ספקים על מנת שיוכל לעבוד באינטרנט.
בספק הראשון הוא ספק תשתיות אינטרנט.
הספק השני הוא ספק שירותי אינטרנט (ISP).
בארצות אחרות אותו ספק אחראי על תשתיות ועל שירותי אינטרנט.

ברור שעבודה מול שני ספקים מסובכת יותר וגוזלת זמן. היא גם מייקרת את מחיר שירותי האינטרנט.

האנומליה השנייה של שירותי האינטרנט: מונופול 

במדינת ישראל יש מספר רב של ספקי שירותי אינטרנט. צרכן נבון יכול להשיג מחיר נמוך יחסית באמצעות השוואת מחירים. 

המצב שונה בהקשר של שירותי תשתיות אינטרנט. למעשה חברת בזק היא מונופול.

יש שלושה ספקי תשתיות בולטים בישראל. שתי החברות הנוספות הן:

1. Hot
מספקת תשתית אינטרנט על גבי כבלים. בהדרגה בחרה להתמקד בלקוחות הטריפל והקוודרו שלה, הרוכשים ממנה גם שרותי טלוויזיה וטלפון ונדחקה למעמד של ספק נישתי.

2. IBC 
זהו מיזם סיבים אופטיים המבוסס על תשתיות חברת חשמל. מבחינה טכנולוגית מדובר בתשתית מתקדמת.
הבעיות הן כלכליות ובעיות של פריסה מוגבלת.

נעשו גם ניסיונות של חברות כמו פרטנר וסלקום ליצור תשתיות. בינתיים ללא הצלחה. 
קשה מאוד לבנות תשתיות כשיש מתחרה עם פריסה ארצית רחבה. 

המשמעות של מונופול היא מחירים יקרים ושרותים הרחוקים להיות מיטביים.

כך למשל, באופן אישי אני מעוניין בקו במהירות של 100 Mbits. חברת בזק מסוגלת לספק באזור מגוריי רק מהירויות של עד 40 Mbits.
המצב הזה נמשך כבר כמה שנים.
אנשי המכירות של בזק מציעים לי קוים במהירות של 100 Mbits במחיר של קווים במהירות של 40 Mbits. 

כשאני שואל אותם: הם הם באמת מסוגלים לתת באזור מגוריי קווים במהירות הזו? זה מסתיים אחרי כמה דקות בהודאה שאינם מסוגלים.

בהמשך הפוסט אניח שהצרכנים מעוניינים להשתמש בתשתית של חברת בזק.
כמו במקרה של אנומליה של המים, גם במקרה של האנומליות של שוק האינטרנט הישראלי, מי שמכיר אותן ניזוק פחות.

Bundling

אחת הדרכים להקטין סיבוכיות ועלויות נקראת Bundling. במקום לעבוד מול שני ספקים מתקשרים עם ספק אחד ספק ISP או ספק תשתיות. משלמים רק לספק שהתקשרתם איתו והוא דואג להתקשרות מול הספק השני.
היות שהוא מביא מספר רב של לקוחות ביחד יש לו יתרון לגודל. התוצאה היא שאתם משלמים פחות. 

אלו שידעו על קיומו של Bundling משלמים פחות מאשר אלו שלא ידעו עליו.

באמצעות איזה ספק כדאי לעשות Bundling? 

ההיגיון אומר שלרוב יהיה כדאי לעשות אותו באמצעות ספק שיש לו מתחרים, קרי ספק ISP ולא דרך מונופול תשתיות, כלומר: בזק. 
המציאות בדרך כלל מתאימה להיגיון.

במי מספקי ה-ISP לבחור?

מומלץ לבדוק  ולהשוות. בדרך כלל "מטאטא חדש מטאטא טוב" לכן ספקים חדשים יחסית יהיו זולים יותר. 
שימו לב שאחד מספקי ה-ISP   בזק בינלאומי הוא חברת בת של בזק. עשויים להיות אינטרסים משותפים. האם הם יוזילו את החבילה המשולבת בהשוואה לספקי ISP אחרים? בכלל לא בטוח.

 רפורמת השוק הסיטונאי

רפורמת השוק הסיטונאי באינטרנט, שהחלה בשנת 2015, חייבה את חברת בזק למכור את שרותי תשתיות האינטרנט שלו לספקי ISP במחיר נמוך. קראו עליה באתר חברת הפינטק כמהזה? 
שימו לב שהדף אליו מוביל הקישור הוא משנת 2015 ולכן עדיין מדברים עליו על דואופול תשתיות של בזק והוט. מאז כאמור הוט נחלשה בשוק זה. 
האתר של "כמהזה?" חשוב משום שהוא יכול לעזור לכם להקטין את עלויות האינטרנט שלכם. 

התוצאה של הרפורמה הזאת היא הוזלת עסקאות ה-Bundling. 

השורה התחתונה

השוו ובדקו מחירים. בצעו עסקאות Bundling. אפשר להיעזר במוצרי פינטק.

"הוא כל כך נחמד ותרבותי": מדוע בנקים לא צריכים לעסוק בחינוך פיננסי?

חתול משתמש בשפמו על מנת לחוש את זרמי האוויר שסביבו
מקור התמונה: ויקיפדיה

מדי פעם אנחנו שומעים על יוזמה כזו או אחרת של בנק זה או אחר או ,למרבה הצער, של משרד החינוך שבה בנקים עוסקים בחינוך פיננסי.
בפוסט זה אנסה להסביר מדוע לא נכון שבנקים יעסקו בנושא זה?

החתול
האם הייתם נותנים לבעל השפם בתמונה בראשית פוסט זה לשמור על שמנת?
ספק גדול אם הייתם נותנים לבעל אינטרס מובהק לאכול שמנת לשמור עליה.
בדיוק כך גם הבנקים: העסק שלהם הוא תיווך פיננסי ממנו הם מרוויחים. 
לא סביר שהם יפעלו בניגוד לאינטרס שלהם ויחנכו את לקוחותיהם להקטין את התשלומים שלהם לבנקים.

פסיכולוגיה ניסויית
באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת הייתי סטודנט לתואר B.A בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
בקורס "פסיכולוגיה ניסויית" קראנו וניתחנו מחקר. המחקר בחן ומצא מתאם חיובי בין התאוריה שבה האמינו החוקרים לבין תוצאות המחקר.
אדגיש: ידועים מקרים שחוקרים היטו בכוונה נתוני מחקר לכיוון התוצאות הרצויות להם. במחקר זה ניסו לוודא שאין הטיות מכוונות מצד החוקרים במחקרים שנבדקו.   
מסקנת המחקר הייתה שגם אם פועלים באופן המקצועי ביותר יהיו הטיות לא מודעות לכיוון התאוריה בה מאמינים.

מה שנכון לגבי חוקרים באקדמיה נכון בוודאי גם לגבי בנקאים.

המוצר של הבנק שלך והמוצר של המתחרה
אין חינוך פיננסי ללא המושג חיסכון. כשמחנכים או מלמדים מביאים דוגמאות. הדוגמאות הופכות את המושגים ליותר מוחשיים ויותר קליטים. 

האם הבנקאי יביא כדוגמה מוצר חיסכון של הבנק שלו או מוצר חיסכון דומה אבל טוב יותר של בנק מתחרה?

האם הבנקאי יביא כדוגמה מוצר חיסכון של הבנק שלו או מוצר חיסכון אחר של גוף חוץ בנקאי שיש לו יתרונות מובהקים ביחס למוצר של הבנק, למשל: פוליסת חיסכון פיננסית או מוצר של חברת פינטק?

נדמה לי שרוב הקוראים יתנו לשאלות לעיל את אותה תשובה שאני נותן: הבנקאי יביא כדוגמה את המוצר של הבנק שלו.

בואו נניח שמדובר בבנקאי הגון במיוחד. הוא יחזור ויציין מספר פעמים שהוא מביא כדוגמה את המוצר שהוא מכיר הכי טוב, אבל יש מוצרים אחרים דומים או אחרים שונים.
הוא גם יציין שהוא אינו ממליץ לרכוש מוצר זה או אחר ואינו משווה בין מוצרים.
ניסיון החיים מראה שהלומדים יזכרו את שם המוצר שהזכיר וייטו לרכוש דווקא אותו.
זוהי הסיבה לפרסומות טלוויזיוניות (והיום גם אינטרנטיות או לטלפונים חכמים) בהם מוקרן שם מוצר בחטף ונקלט באופן תת מודע.
התוצאה היא, שאנשים לא מיומנים, יזכרו את שם המוצר שהוזכר ויעדיפו אותו.

רוצים דוגמה קיצונית? קראו: איך קוראים למניה שעלתה באלפי אחוזים? אני רוצה להשקיע בה

פירעון מוקדם של הלוואה או משכנתה
לפעמים כדאי לפרוע משכנתה מוקדם ולקחת משכנתה אחרת בתנאים טובים יותר.
לפעמים כדאי לקחת הלוואה או משכנתה בבנק אחר או הלוואה חוץ בנקאית ולפרוע את ההלוואה או המשכנתה שנתן הבנק בו עובד המחנך הפיננסי.

האם המחנך הפיננסי הבנקאי יוכל להתייחס לדוגמה קונקרטית של תלמיד שלו שבאופן חד משמעי התשובה שלה היא לפרוע הלוואה בבנק בו הוא עובד ולקחת אותה במקום אחר בתנאים טובים בהרבה?

בפרויקט ייעוץ של חברת האנליסטים Gartner, שהייתי שותף לביצועו כיועץ מחשוב עצמאי, חשבו שלא. 
נושא מרכזי בו אני התמקדתי היה אבטחת מידע של מערכת שבה נתוני אשראי של משקי בית וחברות. המערכת פותחה על ידי חברה בבעלות הבנקים וחברות כרטיסי האשראי באותה המדינה. 
אחת הבעיות הייתה זיהוי נתוני אשראי שנתן בנק אחד על ידי בנק אחר. 
כשזה יקרה, הבנק עשוי להציע ללקוח למחזר את ההלוואה או המשכנתה באמצעות הלוואה או משכנתה שלו.
לפרטים קראו: רשימות שחורות ורשימות לבנות.

איזה חשבון בנק לסגור?
את החינוך הפיננסי מקבל זוג עובדי מדינה. הם מחזיקים שני חשבונות בנק אחד בבנק יהב או בבנק דיסקונט והשני בבנק שבו עובד מי שמחנך אותם.
המחנך אומר להם שלרוב עדיף לנהל חשבון בבנק אחד ולא שני חשבונות בבנקים שונים.
הוא צודק. 
עכשיו נשאלת השאלה הקונקרטית: איזה משני החשבונות לסגור?
בנק יהב ובנק דיסקונט נותנים הטבה לעובדי המדינה: הם אינם גובים חלק גדול מהעמלות בחשבון של עבוד מדינה אליו נכנסת משכורת. 
התשובה הנכונה, במרבית המקרים, היא לסגור את החשבון בבנק בו עובד מי שנותן את החינוך הפיננסי.
כבר הבנתם לבד שהתשובה הזו לא תינתן לשאלה הזו.

"הוא כל כך נחמד ותרבותי"
זהו מקרה אמיתי של לקוח שלי בכלכלת המשפחה, שאיני מציג פרטים מזהים שלו.

הלקוח לא עקב כלל אחרי מה שקורה בחשבון הבנק שלו. לקוחות כאלה בדרך כלל מגיעים לסניף הבנק על מנת לבצע פעולות. הם אינם משתמשים באינטרנט או באפליקציה סלולרית (אפליקציות סלולריות טרם היו בעת שהתרחש המקרה הנדון).

הלקוח ציין בפני כמה נחמד פקיד הבנק. הוא ציין את השיחות המהנות בנושאים רבים ומגוונים: אמנות, מוזיקה, קולנוע, תיאטרון וכיו"ב.

עכשיו נגיע למה שגיליתי כיועץ בכלכלת המשפחה:

1. ללקוח היה חשבון בנק ביתרה חיובית של מאות אלפי שקלים במשך מספר שנים.

הבעיות:

א. באותה תקופה היה קל להשיג תשואה ריאלית של לפחות 3%-4% בהשקעה ברמת סיכון נמוכה.
גם פיקדון שקלי בבנק היה מגדיל את הסכום באופן נומינלי.

ב. בנק מחויב על פי חוק להודיע בכתב ללקוח שבחשבון שלו נמצא סכום כזה במשך חצי שנה.
היות שהלקוח אינו שומר מכתבים כאלה ולא זכר האם קיבל מכתב כזה או לא, לא יכולתי לדעת האם הייתה הפרה של החוק? 

ג. בסניפי בנק, שעובדים באופן סביר, מקובל להודיע ללקוח טלפונית תוך מספר ימים מצומצם
נהוג לצלצל ללקוח ולהציע לו להשקיע את הכסף. אני קיבלתי כמה פעמים טלפונים כאלה מהבנק שלי. היות שאני מודע לנעשה בחשבון הבנק שלי, כמעט בכל המקרים נתתי צ'ק בסכום גבוה שלא נפדה במועד או ביצעתי עסקה בסכום גבוה בכרטיס אשראי.
היה מקרה אחד שבו גוף שהיה צריך לשלם לי עבור עבודה הקדים את העברת התשלום בחודש והייתי מבחין בזה יום אחרי שמהבנק התקשרו אלי.

2. ללקוח היה באותו סניף גם חשבון בנק ביתרה שלילית
הבנקאי הציע ללקוח לפתוח חשבון נוסף על מנת להבטיח שהסכום, המיועד לשימוש בטווח ארוך, בחשבון השני לא יתכלה משום שהלקוח עשוי להוציא יותר ממה שנכנס לחשבון.
כשהאוברדרפט בחשבון השני עבר את התקרה, הציע הבנקאי ללקוח לקחת הלוואה מהבנק על מנת לסגור אותו.
לקוחות שאינם מבינים ואינם מנהלים את החשבון שלהם כמעט תמיד מקבלים את ההצעות של פקיד הבנק. זה גם מה שקרה במקרה זה.

הבעיות:

א. לא נכון להציע ללקוח לפתוח שני חשבונות בנק במצב כזה.
הלקוח משלם עמלות גבוהות יותר ומתקשה לנהל שני חשבונות במקום אחד.

ב. לא רק שהלקוח הפסיד על היתרה החיובית הגבוהה בחשבון אחד הוא שילם על האוברדרפט בחשבון השני.

ג. לא נכון להציע לו לקחת הלוואה לכיסוי האוברדרפט במקום להעביר כסף מהחשבון השני ולחסל את האוברדרפט.
גם על ההלוואה הלקוח משלם: הוא משלם ריבית. הריבית היא בדרך כלל ריבית גבוהה.  

הפגישה עם הפקיד הנחמד
הסברתי ללקוח את הכתוב בפסקה לעיל. יעצתי ללקוח לאחד את שני החשבונות ולהשקיע את מרבית הכסף. אחרי הפגישה בבנק, אליה התלוותי ללקוח, תכננתי פגישה עם יועץ השקעות מחוץ לבנק.

הפקיד היה באמת נחמד. גם אני. הגענו לתכלס: הסברתי לפקיד שהלקוח רוצה לאחד באופן מידי את שני החשבונות ולסגור אחד מהם.
במקום לבצע את הוראת הלקוח, סיפר לנו הפקיד שהמחשב האישי שלו מקולקל ולכן אינו יכול לבצע את ההוראה.

הפסקתי להיות נחמד. הסברתי לו שלא חשוב לי כיצד הוא יבצע את ההוראה אבל הוא יבצע אותה עכשיו בנוכחות הלקוח ובנוכחותי. הצעתי את הרעיון שיבצע את זה מעמדת מחשב האישי של המנהל שלו ואם גם הוא מקולקל, כמו גם כל המחשוב בסניף הבנק, שבאופן מפתיע אולי הפסיק לפעול דווקא ברגע בו הלקוח ביקש לאחד חשבונות, שיכתוב את ההוראה על טופס ידני בצירוף התאריך והבנק יחתום.

אני מודה: הדוגמה האמיתית הזו היא דוגמה קיצונית על סף הפלילי. היא יותר דומה לחוקרים המטים בכוונה את תוצאות המחקר מאשר למחקרים אליהם התייחס המחקר שהזכרתי בפסקה קודמת. בחרתי בה ולא במספר רב של מקרים פחות קיצוניים אותם אני מכיר על מנת להמחיש את הבעיה.


השורה התחתונה
מתן מידע וחתכי מידע ללקוחות בנקים בהחלט רצוי וחיובי. חינוך פיננסי, פורמלי או לא פורמלי אינו רצוי משום שהוא יוצר קונפליקט אינטרסים אצל הבנקאי.

את החינוך הפיננסי השאירו לאנשים שאין להם ניגוד אינטרסים וזו מומחיותם: יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה. 

כך למשל, הם יוכלו לתת לתלמידי תיכון תרגיל בו יתבקשו למצוא באמצעות האינטרנט את תנאי המשכנתה שמציעים בנקים שונים ולבחור חלופה מועדפת ללקוח בעל מאפיינים מסוימים. את התרגיל הזה אפשר יהיה לפתור ביחד עם המחנך הפיננסי בכיתה.

לא נורא להיות פרייארים

 כשמישהו אחר שאנחנו חושבים שמצבו דומה לשלנו מקבל תנאים טובים יותר מאיתנו אנחנו מרגישים פרייארים. אנשים בכלל, וישראלים בפרט, לא ממש אוהבים להרגיש פרייארים. קבלת ההחלטות שלהם מונעת במידה לא מעטה מהצורך לא להיות פראיירים.   

בפוסט  זה אציין שני סוגי "פראייריות". אפשר ואולי צריך לקבל את ה"פראייריות" מהסוג השני.    

פרייאריות מסוג 1: לא לקבל את מה שמגיע
בפוסט: האם אתם פרייארים? עסקתי בפראייריות כזו. בפוסט התמקדתי ביישום ובאתר של חברת Feex.  
לאחר הזנת נתוני דמי הניהול בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות  יושוו הנתונים שלכם לאלה של אנשים בעלי פרופיל כלכלי דומה. 
ההשוואה  תראה האם אתם משלמים יותר, דומה או פחות. אם אתם משלמים משמעותית יותר אתם פרייארים. 
כנראה שללא קושי רב תוכלו לשלם פחות. בחיסכון פנסיוני דמי הניהול הגבוהים לאורך שנים רבות מצטברים לסכומים גבוהים. 
בפוסט: כנס העשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אפליקציות ומוצרי תוכנה תוכלו לקרוא על מוצרי פינטק נוספים העוזרים לכם לא לשלם יותר מאחרים בתחומים שונים.

מקרה נוסף מסוג זה הוא אי מיצוי זכויות המגיעות לנו. למשל: מגיע לנו לקבל מס הכנסה שלילי ולא ניצלנו את זכותנו.

פראייריות מסוג 2: מישהו קיבל יותר מאיתנו
נסענו לטיול בחו"ל ומישהו סיפר לנו שהוא שילם פחות מאיתנו עבור הטיול. 
החדר שקיבלנו בנופש בחו"ל היה פחות מוצלח מהחדר שקיבל מישהו אחר.
המנה שקיבלנו במסעדה קטנה יותר ממנה אחרת באותו מחיר. 
בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה? תיתקלו בדוגמאות ובהתיחסות לכשל החשיבתי הזה. חלקן לקוחות מספרו של פרופ' יוסי יסעור "גם לכם לא היו מים חמים?"

לכאורה, בשני המקרים אנחנו פראיירים כשאנחנו משלמים יותר מאחרים. יש הבדל מהותי: 
בפראייריות מסוג 1 אנחנו משלמים יותר מממוצע של אוכלוסיה או מדגם גדול הדומים לנו.
בפרייאריות מסוג 2 אין מדובר באוכלוסיה אלא באדם אחד או במספר קטן של אנשים בהם נתקלנו במקרה ואולי יש להם מאפינים שונים משלנו. 

במקרה השני אינכם בהכרח פראיירים. אל תנסו להניח שאתם פראיירים ולנסות להשיג משהו שאולי אין ביכולתכם להשיג. 

בחרתי בכוונה גם בדוגמה קיצונית של המנה במסעדה. המנה הקטנה יותר עשויה להיות מנה איכותית יותר מהמנה הגדולה שוות המחיר. הפראייר עשוי להיות דווקא זה שקיבל יותר.
יש לאנשים נטיה לחשוב שאם הם שילמו יותר על מוצר או שירות, הם פעלו לא נכון. לא פעם קורה שהבדלי האיכות בין המוצרים מצדיקים או אפילו יותר ממצדיקים את התשלום הגבוה יותר.

לפעמים אתם מרגישים פראיירים שלא הרווחתם את המקסימום בשוק ההון או בשוק העבודה או במימוש זכויות הפנסיה שלכם. לא שאלתם את עצמכם כמה שאלות שהיו גורמות לכם להבין שאתם לא באמת פראיירים:

1. האם רמת הסיכון האוביקטיבית בהשקעה מסוימת בשוק ההון זהה לרמת הסיכון של האפיק בו אתם בחרתם?

2. האם הדאגות וחוסר השינה שלכם בגלל הערכה סוביקטיבית של רמת סיכון גבוהה שוות את הפער הכספי?

3. האם החשש שההכנסה החודשית מהפנסיה לא תספיק לכם שווה את ההפרש בתשואה, אם תסגרו חלק מכספי ביטוח המנהלים הישן שלכם (משנות ה-80) בתוכנית חיסכון אטרקטיבית היום (למשל: הצמדה + קצת יותר מ-4% ריבית)?

התשובות לשאלה השנייה והשלישית הן לגמרי סוביקטיביות. לאחד אין חששות ודאגות והפער הפוטנציאלי ברווחים שווה.  האחרת תדיר שינה מעיניה כמעט בכל לילה.

ההשוואה אם כל חטאת
הפראייריות, לכאורה, מהסוג השני מבוססת על טעות כלכלית שכיחה בתרבות שלנו. כל הזמן משווים לאחרים במקום להתיחס לעצמנו: לצרכים האמיתיים שלנו ולמשאבים האמיתיים שלנו. ליכולות שלנו בהווה וליכולות הפוטנציאליות בעתיד. 

כך אנשים קונים דירה רק משום שאחרים קנו. הם קונים דירה גדולה מכפי צרכיהם ומכפי יכולתם לשלם משכנתה רק משום שחברים שלהם קנו.
הם קונים אותה בתל אביב ובירושלים בגלל שאחרים עשו זאת.

הם קונים טלפון חכם יקר במיוחד כי אחרים עשו זאת. הם קונים ביגוד יקר... אתם כבר יודעים מדוע. 

השורה התחתונה
אל תשלמו יותר מאחרים על מוצר או שירות שהאוכלוסיה הדומה לכם משלמת עליו הרבה פחות אבל הימנעו מהשוואה לאנשים בודדים או מדגמים קטנים לא מיצגים בסביבה שלכם.