תשובה לשאלת היגיון פשוטה על כלכלה, חשיבה וסדרי עדיפויות

בפוסט קודם שאלתי שאלה פשוטה על כלכלה, חשיבה וסדרי עדיפויות. 

שאלתי גם את השאלה: האם יש קשר בין הדברים שהצגתי? התשובה היא כמובן שיש קשר בין הדברים. 

קשר 1: מתמטיקה וחשיבה מתמטית כבסיס כלכלי

בפסקאות השונות של הפוסט הקודם התייחסתי לנושא של לימוד מתמטיקה וחשיבה מתמטית בארבע מערכות חינוך: ישראל, סין, ארצות הברית ופולין. 

בשתי מדינות (סין ופולין) מבינים את החשיבות המעשית של חשיבה מתמטית ושל מתמטיקה לחיי היומיום בכלל ולהקשרים כלכליים ברמה של מדינה אבל גם ברמה של פרט בודד. 

נראה, לכאורה, שבשתי המדינות האחרות מבינים פחות את חשיבות החשיבה המתמטית והידע המתמטי לחיי יומיום והתנהלות כלכלית. 
גם אם מבינים לא פועלים בהתאם להבנה כזו. 

התוצאה משתקפת היטב במבחני הישגים בינלאומיים. 

קשר 2: חשיבה מחוץ לקופסה

חשיבה מחוץ לקופסה נדרשת לפעמים לפיתרון בעיות מתמטיות או בעיות לוגיות, כמו גם בעיות בחיי היומיום ובעיות כלכליות. 

זהו עשוי להתבטא באלגוריתמיקה (ראו סין וארצות הברית בפוסט הקודם). זה מתבטא גם בשינויים בתוכנית הלימודים במתמטיקה והתאמתה לדרישות החיים המודרניים (ראו פולין בפוסט הקודם). 

תוכנית הלימוד במתמטיקה בישראל משקפת את חוסר היכולת לחשוב מחוץ לקופסה במשרד החינוך בישראל. כמובן שלא רק תוכנית הלימוד במתמטיקה משקפת את חוסר היכולת הזו.

גם ההיצמדות למסגרות חינוך שעבר זמנן וגם חוסר היכולת לבצע התאמות למשבר הקורונה ולתקופות שאחריו. 

קשר 3: סדרי עדיפויות

בחלק מהמדינות שהזכרתי וגם במדינות מתקדמות אחרות מנסים לבנות סדרי עדיפויות מעשיים העשויים להשפיע לחיוב על מעמדה הכלכלי של המדינה. 

מדינת ישראל היא יוצאת דופן. מתקשים לבנות תקציב. תקציבים הם דרך לביטוי סדרי עדיפויות.

כשסוף כל סוף בונים "עוקף תקציב", סדרי העדיפויות הם לימודים תורניים חשובים יותר מלימודים מעשיים שיש להם זיקה ישירה וברורה לחיי היומיום ולהתנהלות כלכלית.

האם ההייטק הישראלי הוא קטר 70414?

אין ספק שנכון להיום ישראל ממוקמת טוב בתעשיית ההייטק. רבים מציגים את ההייטק כקטר שמניע את המשק הישראלי.  

השאלה שצריך לשאול את עצמנו היא האם גם בעתיד נמשיך להיות גורם מוביל בשוק ההייטק העולמי?
השאלה השנייה היא: מה צריך לעשות כדי שישראל תמשיך להיות מובילה בתחום הזה? 

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס השנתי השני של המכון החרדי למחקרי מדיניות. 
אחד המושבים עסק בנושא תעסוקה והכשרה. נושא הרצאתו של פרופ' יוג'ין קנדל במושב זה היה: הייטק וחרדים: מי צריך את זה? טענתו הבסיסית של פרופ' קנדל הייתה שהגידול במספר המועסקים בהיי-טק  הישראלי אינו גדל משמעותית. 
מי שדורך במקום בעצם הולך אחורה. ההייטק הישראלי נמצא בעצם בנסיגה. לטווח ארוך קיים חשש שהוא יפסיק להיות קטר המניע את המשק הישראלי.

הסיבה לחוסר הגידול היא מחסור בכוח אדם. חסרים אנשים מיומנים לאיוש משרות פנויות בהיי-טק הישראלי. אין למוסדות האקדמיים בארץ יכולת להכשיר מספיק אנשים. 
המחסור בכוח אדם מגיע לדברי פרופ' קנדל לכ-12,000 משרות. מדובר במשרות שלא מצליחים למצוא עובדים מתאימים לאיושן.

את הטענה ביחס למחסור בכוח אדם לא המציא פרופ' קנדל. אני שומע אותה כבר מספר רב של שנים. גם הצורך בהכשרה של יותר כוח אדם עולה כבר מספר שנים. לאחרונה מדברים באופן מעשי על ייבוא מתכנתי מחשב מהודו לישראל. 

זה בטח קל יותר מאשר להכשיר עובדים ישראלים אבל האם זה טוב?
מהניסיון המועט שיש לי בעבר באינטראקציה מול חברות הודיות לא התרשמתי שזה רעיון מוצלח במיוחד.
אגב, לא רק ההייטק הישראלי נמצא בנסיגה גם האקדמיה כולה. פשוט לא משקיעים מספיק במחקר באוניברסיטאות ולא משקיעים מספיק גם בסטודנטים למקצועות הייטק. 

מדינות אחרות, שמשקיעות יותר, עלולות לתפוס את מקומנו בהייטק ולעבור אותנו בתחום האקדמי.

מהיכן יתווספו עובדי הייטק?

היום מרבית המועסקים הם גברים יהודיים. שיעור הנשים המועסקות בהייטק נמוך. שיעור הערבים נמוך ושיעור החרדים נמוך. 
אם מישהו הוא גבר ששירת ב-8200 או בממרם הוא ימצא עבודה מתאימה בתחום. שיטת "חבר מביא חבר" עובדת.
היא מביאה לעבודה אנשים טובים אבל היא אינה מביאה לעבודה מספיק אנשים.

לדברי פרופ' קנדל חרדים וערבים בעלי תואר רלוונטי במחשבים אינם מתקבלים לעבודה. אין היום כמעט חרדים במשרות הייטק עם שכר של 17,000 שקל לחודש או יותר.

 נדמה לי שמה שפרופ' קנדל אומר, נכון גם לגבי קבוצות אחרות למשל עולי אתיופיה.
המסקנה של פרופ' קנדל שיש הכרח בהגדלת הגיוון התעסוקתי בהייטק: יותר נשים, יותר חרדים ויותר ערבים. 

אני אוסיף לזה גם שימוש רב יותר בעובדים בגיל מבוגר, לפני גיל פרישה או אחריו. 

החרדים בחברה הישראלית
לא במקרה התמקד פרופ' קנדל בשלוש קבוצות אלו. מדובר בקבוצות אוכלוסייה גדולות. אחד המאפיינים של החרדים הוא שגם שיעורם באוכלוסיה גדל.
שיעור החרדים באוכלוסייה הוא מעל ל-10% וצפוי להגיע תוך מספר שנים לכ-20%.

לדעתו של פרופ' קנדל, כשהחרדים היו קבוצת אוכלוסייה קטנה הם היו יכולים להרשות לעצמם להתנהל כלכלית כפי שהם רוצים. בגודל הנוכחי ובגודל הצפוי בעתיד, המשך הימנעות של גברים חרדים מעבודה ישפיע באופן גורף לרעה על המשק הישראלי כלו. 
אוכלוסייה חרדית גדולה מעמיסה על תקציב הרווחה ולכן נדרשת אסטרטגיה חדשה.

באופן בסיסי אמר פרופ' קנדל שני דברים:

1. גברים חרדים חייבים להשתתף בשוק העבודה.

2. חרדים חייבים ללמוד לימודי ליבה בבית הספר על מנת שיהיו להם כישורי עבודה.
לדעתו קשה מאד להשלים לימודי ליבה בגיל מאוחר, במיוחד לימודי אנגלית.

בהקשר זה פרופ' קנדל רואה את החיבור להייטק: גברים חרדים בעלי כישורים מתאימים צריכים להשתלב בהייטק.
כמובן שרצוי שגם יותר נשים, כולל יותר נשים חרדיות, ישתלבו בהייטק.

נקודת המבט שלי

אין לי מחלוקת ממשית עם פרופ' קנדל. יש רק נקודה אחת שאני מתייחס אליה והוא לא. מדובר בתקופה שבה החרדים עדיין היו קבוצה קטנה יחסית מיד לאחר הקמת מדינת ישראל.
שיעור הגברים החרדים שעבדו אז היה גבוה בהרבה משיעורם היום. כ-70% מהם עבדו. בהדרגה ירד שיעור הגברים החרדים העובדים.

הנושא המרכזי הוא אותו שינוי אסטרטגי עליו מדבר פרופ' קנדל. נדמה לי שגם בחברה החרדית יש כאלה שכבר מבינים: לא כל צעיר חרדי יוכל ללמוד בישיבה על חשבון משלם המיסים הישראלי במקום לעבוד. כפי שצוין בכנס, זה מתבטא בעליית שיעור הגברים החרדים העובדים.

במודל הקיים ככל שיגדל מספר החרדים ותגדל ההשפעה הפוליטית של נציגיהם בפוליטיקה תלמידי הישיבות יקבלו יותר הטבות. כמובן שגם מספר תלמידי הישבות יגדל.
ככל שהם יקבלו יותר הטבות, יגדל העומס על האוכלוסייה העובדת ותגבר תחושת האי נוחות שלה.
עד שיהיה שינוי אסטרטגי או עד שהכל יתמוטט.

חלק מאלה שיכולים לעזוב יעזבו למדינה אחרת. מדובר באנשי הייטק, רופאים, מהנדסים וגם סתם בעלי עסקים. מדובר בצעירים יותר מאשר במבוגרים.
ככל שיגדל מספר העוזבים יגדל העומס על בעלי המקצועות המבוקשים והיצרנים ויעודד אותם להצטרף לעוזבים.

השינוי האסטרטגי הוא הגבלת מספר תלמידי הישיבה הלומדים במקום לעבוד ומקבלים הטבות מהמדינה. 

מודל אפשרי

המודל האפשרי הוא חזרה למה שבן גוריון סיכם עם החזון איש לאחר קום המדינה: מספר קטן של עילויים הלומדים בישיבות על חשבון המדינה. האחרים מוזמנים לעשות את זה על חשבונם או בסיוע הקהילה שלהם. 
זהו מודל שעבד בתקופת המשנה והגמרה כשלא פעם התווסף מקצועו של הרב לשמו (נפח, סנדלר וכיו"ב). זהו מודל על פיו פועלים יהודים חרדים בארה"ב, בבריטניה ובמדינות אחרות.

האתגר של החברה החרדית במימוש המודל 

האם החברה החרדית מסוגלת לבנות מבחן שיבחר את העילויים שילמדו על חשבון המדינה?  
מנקודת המבט שלי, מי שיודע מעט מאד על החברה החרדית, אבל קרא חלק מספרו של ד"ר חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן, נדמה לי שהיא אינה מסוגלת לעשות זאת.
ד"ר זיכרמן הוא אדם חרדי המתאר בספרו את החברה החרדית בישראל על גווניה השונים.

החברה החרדית כל כך הטרוגנית ומגוונת, שנראה לי שלא תוכל להתכנס למודל של בחירה "אובייקטיבית", מעין פסיכומטרי לתלמידי ישיבות (לא במובן של הפורמט והמבנה של המבחן הפסיכומטרי) וכלים נוספים למיון. 

אם לא יצליחו בכך, הפוליטיקה הפנים חרדית היא זו שתקבע את המנגנון לחלוקת מספר התלמידים העילויים בין הזרמים השונים.

בדיוק כפי שזה קורה לא פעם גם בפוליטיקה הלא חרדית.