רומנטיקה במשרד האוצר: לשמור אמונים לאהובתך

כמה שזה יפה לאהוב. כמה שזה יפה לשמור אמונים לאהובתך. גם כשיש יפות ממנה. גם כשיש מוכשרות ממנה. גם כשיש חכמות ממנה. 
כשמדובר במערכת יחסים כזו בין גבר ואישה זה אולי דבר נפלא ומודל לחיקוי, אבל יש לי ספיקות האם האהבה הבלתי תלויה בדבר הזו היא אהבה ראויה כשמשרד ממשלתי אוהב דפדפן אינטרנט ישן ומלא פרצות אבטחה.  

 הרומן שעליו אני מדבר הוא רומן בין משרד האוצר לדפדפן Internet Explorer של חברת מיקרוסופט. 

את הפוסט האם במשרד האוצר שמעו על האינטרנט? כתבתי בשנת 2014. 
אחת הטענות שהופיעה שם זה שמשרד האוצר לא תומך באופן ראוי בדפדפנים שאינם Internet Explorer. 
לפוסט צרפתי תרשים של נתח שוק הדפדפנים בשנים 2008-2013. Intenet Explorer שלט בשוק בשנת 2008 אבל היה רק כ-30% מהשוק בשנת 2013.
משום מה במשרד האוצר לא התאימו את עצמם למציאות המשתנה.

ללכת עד הקצה

בשנת 2015 נפל דבר בשוק הדפדפנים. חברת מיקרוסופט החליטה להיפרד מהדפדפן הישן שלה והוציאה לשוק דפדפן חדש ששמו בעולם: Edge.

אבל גם במשרד האוצר של מדינת ישראל הלכו עד הקצה: הם שמרו אמונים לאהבתם ל-Internet Explorer. גם ב-Edge של מיקרוסופט, כמו בדפדפנים אחרים, גמלאי לא יכול לצפות בטופס 106 לשנת 2018. 

בהתחלה חשבתי שהגברת הנחמדה והמנומסת בסיוע הטכני של משרד האוצר, לא התעדכנה בשם הדפדפן העכשווי של מיקרוסופט כשהיא דיברה איתי על Internet Explorer.
הערתי לה על כך בנימוס.

בדיעבד התברר שחשדתי בכשרים. ב-Edge וב-Chrome בביתי לא ניתן לצפות בטופס 106 משנת 2018. 
ב-Internet Explorer במשרד האוצר לא הייתה לגברת בסיוע הטכני בעיה להציג אותו על המסך ואפילו לשלוח אותו אלינו בדוא"ל. 

הערת שוליים

לא רק הטכנולוגיה משתנה. גם המצב הכלכלי. אני מקווה שלפחות בנושאים כלכליים כן מתעדכנים במשרד האוצר ומתאימים את עצמם למציאות המשתנה.

Moral Hazard: למי צריך לעזור?

במקרה התגלגל לידיי, לזמן קצר, ספרו של הכלכלן ארז רפאלי כלכלה רומנטית. הספר העוסק בקשר או בדימיון בין כלכלה לרומנטיקה בתחום הזוגי.

הספר מראה דימיון בין עקרונות כלכליים ובין התנהלות זוגית. זו תפיסה מעניינת. אולי מעניינת במיוחד עבורי כמי שכתב לא מעט פוסטים על הדימיון ביו זוגיות בחיים ובין זוגיות בברידג'. למשל: פגישה עיוורת האם הם יפגשו שוב?  

בפוסט זה אגע בשאלה שמעלה רפאלי בספרו, שהעיקרון שמאחוריה מכונה Moral Hazard.

בכל חברה יש כאלו הזקוקים לעזרה כלכלית מהמדינה. אנשים שאין להם יכולת לפרנס את עצמם.

בכל חברה יש גם כאלה שינצלו את מנגנוני העזרה של החברה על מנת לקבל את אותה עזרה מסיבות אחרות, למשל עצלנות.

 Moral Hazard, בהקשר זה, הוא הסיכון שאנשים שהיו יכולים לפרנס את עצמם, לו רק היו מתאמצים מעט, ינצלו את המנגנונים האלה על מנת לקבל כספים.

הגישה הסקנדינבית והגישה האמריקאית
כל חברה מוצאת את האיזון שלה בהקשר של Moral Hazard.
האמריקאים קרובים לקצה בו לא מוכנים שאנשים שלא באמת מגיע להם, יקבלו גם אם המחיר הוא שאנשים שבאמת לא יכולים לפרנס את עצמם לא יקבלו את התמיכה.

האירופאים בכלל, והסקנדינביים באופן יותר קיצוני, מוכנים שגם "פרזיטים" ירוויחו על מנת להקטין את שיעורם של אלה שבאמת זקוקים לעזרה הזו ולא יקבלו אותה.

הגישה שלי
אני יותר קרוב לסקנדינביים מאשר לאמריקאים, אבל.... כאשר אין מדובר בתקציבים לאומיים, אלא בעזרה שלי למישהו ספציפי הגישה שלי משתנה לחלוטין.

בייעוצים בכלכלת המשפחה פוגשים אדם ספציפי או משפחה ספציפית ואז צריך לקבל החלטה: האם אני מתחיל תהליך של עזרה לאותו אדם או לאותה משפחה? 
בהקשר זה אני עובד על פי המודל האמריקאי.
כמו שהמשאבים הלאומיים של מדינה לעזרה לאזרחיה מוגבלים, גם המשאבים שלי מוגבלים, למשל: משאב הזמן.

אני מעדיף להשקיע אותם במי שמוכן לעזור לעצמו ולא במי שלא מוכן לעזור לעצמו.

מהניסיון למדתי, שסיכויי הצלחה בעבודה עם מי שמוכן לעזור לעצמו גבוהים.
סיכויי ההצלחה בעבודה עם מי שלא מוכן לעזור לעצמו אפסיים.

דוגמאות מכלכלת המשפחה, כמו גם בתחומים אחרים, בפוסט הבא.