האם יש קשר בין אופן ההשקעה של יועצי השקעות לבין התוצאות של ההשקעה?

 

אני קורא לאט את ספרו של חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, שהלך לעולמו השנה, 

אתמול (15.8.2024) קראתי את מה שיש לו להגיד על מומחים להשקעה בשוק ההון.

השורה התחתונה שלו היא, שעל פי מחקרים, בממוצע אין שום ערך מוסף למומחים להשקעה בשוק ההון על פני דרכים אחרות להשקעה. 

מדוע זה קורה?

מומחים לשוק ההון יודעים הרבה על חברות שמשקיעים במניות שלהן. 

כמעט תמיד אין להם צל של מושג ביחס לגורם הכי חשוב בהקשר של השקעה במניה של חברה: האם היא מתומחרת נמוך מדי או גבוה מדי או באופן סביר?

תובנות נוספות מהספר בהקשר של השקעה בשוק ההון

1. עדיף לא למכור מניות ולקנות במקומן אחרות משום שבדרך כלל מפסידים מזה.

כהנמן כותב שהוא וחתן פרס נובל נוסף ריצ'רד ת'יילר הוזמנו לחברה גדולה העוסקת בהשקעות על מנת לשמוע את דעתם. 

כהנמן כותב שהוא אינו מבין בתחום ושאל את מנהלי החברה: מה הם עושים? 

ענו לו שהיועצים מוכרים מניות וקונים מניות אחרות במקומן. 

הוא שאל אותם: מי קונה את המניות שהם מוכרים? 

התשובה הייתה: יועצי השקעות אחרים.

הוא כותב שזה נראה לו מוזר שחלק מהאנשים בעלי אותה הכשרה ואותו ידע מוכרים נייר ערך מסוים ואחרים בעלי אותו ידע ואותה הכשרה קונים אותו.

2. רוב המומחים להשקעה הם גברים, אבל דווקא נשים משקיעות טוב יותר.

3. במחקר של ביצועי יועצי השקעות בחברת גדולה נמצא לאורך זמן מתאם קרוב ל-0 בין הצלחה של יועץ כלשהו לבין תשואות. 

כלומר: לא היו הבדלים אמיתיים ביכולת של יועצים שונים להצליח. גובה הבונוסים הדיפרנצליים שקיבלו על פי ביצועים נבע בעיקר ממקריות.

זוית הראייה שלי

1. בנוסף לקושי לדעת האם מניה מתומחרת גבוה מדי או נמוך מדי צריך לזכור שהעולם הכלכלי הוא דינאמי. המשמעות היא שגם כשיודעים האם מניה מתוחרת גבוה מדי או נמוך מדי זה לא בהכרח ישאר כך. יש סיכון הנובע מהדינאמיות של העולם הכלכלי שכתוצאה ממנו התיאור האמיתי של מצבה של חברה ביחס לשווי המניה שלה עלול להשתנות.

2. פרופ' כהנמן כתב על ממוצעים הוא אינו שולל את האפשרות התאורטית שמישהו מסוים יצליח להעריך בקירוב טוב את הקשר בין תמחור מניה של חברה לבין מצבה האמיתי. 

3. אחת האסטרטגיות השכיחות בהשקעה היא הצמדה למדד, למשל: S&P 500. 

הצמדה למדד מקטינה את הסיכון בהשוואה לבחירת מניות ספצפיות. 

4. חלק לא קטן ממומחי ההשקעות אינם משיגים תשואות טובות יותר מ"קוף". מישהו שמשקיע באופן רנדומלי ללא ידע כלשהו.

בנק יהב: סיפור אמיתי וציני

 

מודה. לא הייתי נחמד ונעים בשיחה טלפונית עם יועצת השקעות בבנק יהב. מתחילת השיחה הבנתי את כוונותיה של הגברת, על אף ששידרתי לכאורה שאיני מבין.

לפני שאתם שופטים אותי לכף חובה, תזכרו שזאת אולי הפעם התשיעית או העשירית שזה קורה. בפעמים הקודמות בנק יהב קיבל את אותו המסר באופן מנומס. ממני, אבל לא רק ממני אלא גם מבעלת חשבון הבנק.

השיחה

יועצת השקעות: "שלום אבי, מדברת יעל (שם בדוי) יועצת השקעות בבנק יהב, מה שלומך?"

אני: "שלום יעל, במה זכיתי שהחלטת להתעניין בשלומי?"

יועצת השקעות: "נכנס סכום כסף גדול לחשבון שלך ולכן התקשרתי".

אני: "העניין הוא שהחשבון אינו חשבון שלי ואני רק מיופה כח". זו אולי הפעם העשירית שזה קורה שאתם מתקשרים אלי במקום לבעלת החשבון ובכל אחת מהפעמים הקודמות הסברנו לכם את זה".

יועצת השקעות: "אבל כתוב לי שזה המספר שאני צריכה להתקשר אליו".

אני: "אני לא יודע האם לבנק יהב יש מערכות מחשוב. לבנקים האחרים בישראל יש מערכות מחשוב. כמי שיעץ לחלק גדול מהם בתחום המחשוב, אני יודע את זה מידיעה אישית. הם פשוט משנים את מספר הטלפון במערכת הממוחשבת אחרי שהם מוודאים את זה עם בעלת החשבון".

כמה דברים רציניים ולא ציניים

האם הייתם נותנים להם לנהל את הכסף שלכם?

אמינות של נותני שירותים פיננסיים היא דבר חשוב. כשבעל חשבון לא יכול לסמוך על בנק שיתקשר אליו כשצריך, איך הוא יכול לסמוך עליו שייתן לו שירותים פיננסיים באופן סביר? 

 

שני סוגים של מיופי כוח בחשבון בנק

 לטובת בנקאים ומפתחי מערכות מחשוב בנקאיות שאולי לא מבינים את זה (להערכתי כמעט כולם מבינים את זה) יש הבדל מהותי בין שני סוגי מיופי כוח.

מיופי כוח שהם בעצם מנהלים את החשבון במקום בעלי החשבון. 

זה היה המצב כשהייתי מיופה כוח בחשבון של אימי ז"ל . בגיל מבוגר חלה ירידה ברמת התפקוד שלה. גם קודם לכן התיעצה איתי בנושאים פיננסיים. 

כמיופה כוח, אני למעשה ניהלתי את החשבון. בסניף הבנק לא ממש אהבו את זה. פעלתי באופן שונה מהלקוחות השבויים והמבוססים כלכלית, שהיו להם. התלוננתי על השירות הגרוע בפני מנהלת הסניף ואחרי זה בהנהלה האיזורית. 

בהחלט היה סביר שהתקשרו אלי ולא אל אימי ז"ל.

 

מיופי כוח למקרה חירום

במקרה הנוכחי מדובר במישהי שמתפקדת ופעילה. בבנק היו צריכים לדעת את זה. היא גם אמרה לבנק שהיא הוסיפה אותי כמיופה כוח, שיפעל במקרי חירום. למשל: אם היא מטיילת בחו"ל וצריכה כסף, בגלל אירוע בלתי צפוי, או למשל אם, חס וחלילה, היא נפגעת  בתאונה.

יותר מסביר שהבנק צריך להתקשר לבעלת החשבון ולא אלי.   

האם הייתי פותח תיק ניירות ערך בבנק?

אי אפשר להגיד קטגורית שלא, אבל ההסתברות לזה בתנאים הנוכחיים, דומה להסתברות שאקנה כרטיס לוטו ואחשוב שיש לי סיכוי סביר לזכות בפרס הראשון. 

סיבות יש למכביר. סיבה אחת ברורה היא עמלה גבוהה מאוד הנקראת "דמי משמרת". סיבה זו רלוונטית גם לאנשים רבים אחרים.

סיבה שנייה היא שאני קורא את מה שאני חותם עליו. כתוב שהבנק מייעץ ואני אחראי. 

לגבי הייעוץ, בלשון של המעטה לא ממש התרשמתי מהיכולת של הרבה יועצי השקעות בבנקים. 

הערת שוליים

כשלשירותים הפיננסיים של בנקים יש מתחרים חדשים משמעותיים, זה עיתוי לא ממש טוב לחזור על אותה טעות הרבה פעמים. 

תלמידי ברידג' שלי יכולים להעיד, שאני אומר להם שמותר לטעות אבל רצוי ללמוד מהטעויות.