עולם מוזר

הסרט עולם מוזר (בשפות אחרות: Savana Violenta)
מקור התמונה: ויקיפדיה באנגלית

תפיסת העולם במדינות שונות משפיעה גם על כלכלת אותה מדינה ועל כלכלת משפחות ויחידים במדינה. השוני בין מה שאנחנו מכירים לבין מה שקורה במקומות אחרים עשוי להיות גדול. ההבדל בתפיסת עולם, תרבות ודת, ביחד עם אורח החיים עשוי להיות מרתק. 

תפיסת העולם באה לידי ביטוי בשאלות פשוטות כגון: האם מצפים לקבל טיפ? מי מצפה לקבל טיפ וכמה טיפ נהוג לשלם?

היא באה לידי ביטוי בנושאים מהותיים כמו: פתרונות דיור, פיתרונות כלכליים לאנשים בגיל מבוגר שכבר אינם מסוגלים לעבוד ועוד.

זה מה שגרם לי לכתוב פוסטים על מגוון רחב של היבטים בכלכלת המשפחה במדינות ובערים בהן ביקרתי. לא רק על כלכלת המשפחה כתבתי, אלא גם על תפיסת העולם באותם מקומות וביטוייה הכלכליים והלא בהכרח כלכליים. 

ההתייחסות הרחבה יותר עשויה לעניין גם כאלה שרחוקים מהנושאים הכלכליים (חבל משום שבסופו של עניין כמעט כל אחד צריך לנהל את האספקטים הכלכליים של חייו).

פוסט זה הוא ריכוז קישורים לפוסטים על מקומות בהם ביקרתי במהלך השנים האחרונות.

אינדונזיה

מה אנחנו לא יודעים על אינדונזיה?

באלי: על שמות והתנהלות כלכלית

כיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת

אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של תהליך הטיפול במתים

מתי הג'אוונזים שותקים?

אינדונזיה: הבוגים

כלכלת שיתוף המודל האינדונזי

בהוטן

כלכלת המשפחה בבהוטן: רקע

כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה

כלכלת המשפחה בבהוטן: אל"ג תל"ג

כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות

הנזיר הבודהיסטי ותלמיד הישיבה

ברלין

ברלין: זה לא המילקי

ברלין: מה עוד אפשר להרוויח מתחבורה ציבורית טובה?

ברלין: בשביל מי צריך חומה

מדגסקר

כלכלת המשפחה במדגסקר: עוני ופוטנציאל

מדגסקר: ללא תשתיות ללא תכנון

שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה במדגסקר

מדגסקר: כולם רוצים לשרוד

סין

כלכלת המשפחה בסין: הקדמה

טראומה בסין

כלכלת המשפחה בסין: דיור

כלכלת המשפחה בסין: הפריפריה

כלכלת המשפחה בסין: תיירות או מדוע נפל הניו-זיילנדי על צווארי כאילו הייתי אחיו האובד?

ריבוי לאומים: ישראל? ארה"ב? - סין

סינגפור

סינגפור: מנמל נידח למדינה משגשגת

סינגפור: מודל אחר של דיור

סינגפור: הדור הבא

כלכלת שיתוף: המודל האינדונזי

בשכונה בג'וגג'קארטה

אחת המגמות בעולם המפותח היא שימוש הולך וגדל בכלכלת שיתוף. אתר שיתוף בולט במיוחד בתחום בתים לנופש הוא Airbnb. שירותים פיננסיים חלופיים הופכים ל-Mainstream.  גיוס כספים באמצעות Crowdsourcing הופך לשיטה יותר ויותר מקובלת. נגעתי כאן רק בכמה דוגמאות בולטות המייצגות את מגמת השיתוף הכלכלי.

באינדונזיה כבר יש מודל שיתוף אחר, הקיים הרבה זמן לפני שכלכלת שיתוף הפכה במערב למושג שמדברים עליו ומשתמשים בו. 

מודל השיתוף הוא שיתוף בתוך הקהילה, בשונה מהמודל המערבי המבוסס על אתר אינטרנט באמצעותו משתפים משאבים בין אנשים מקהילות שונות. 

כבר נחשפתם לשיתוף בקהילת הבאלינזים בפוסט : באלי: על שמות והתנהגות כלכלית ובקהילת הטוראג'ה בפוסטים: אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של טיפול במתים וכיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת.

בפוסט זה אעסוק במודל השיתוף בו נתקלתי באי ג'אווה. מתוך מה שכבר קראתם השיתוף בבנז'ר בבאלי הוא הקרוב ביותר למה שאתאר בהמשך.

הקהילה בג'אווה מבט מהחוץ

בג'וג'קארטה עברנו גם בשכונות עניות. בחוץ נקי ומסודר. אפשר לראות פרחים ליד הבתים. וכלובי ציפורים. הבתים קטנים ולפעמים אפשר לראות מהחוץ מה קורה בתוכם.

גבר ג'אוונזי אינו גבר אם אין לו ציפור מחמד. לא בכדי ביקרנו גם בשוק הציפורים המקומי הענק: כמעט בכל בית מגדלים ציפור.

רוב הכבישים באינדונזיה צרים ופקוקים. בנוסף למכוניות יש בלי סוף אופנועים. הנהגים המקומיים בג'אווה שקטים וסבלנים. כמעט ולא צופרים.

יש מי שמכוון את התנועה ומאפשר לכלי רכב הבאים מרחובות צדדיים להשתלב בתנועה. ללא הכוונה כזו הם לא היו משתלבים במשך שעות.

לא מדובר בשוטרי תנועה, אלא  במקומיים מהשכונה. הנהגים מצייתים להם.

הקהילה בג'אווה מבט מבפנים

הקהילה בשכונה היא הקהילה החשובה ביותר עבור הג'אוונזים. הקהילה אחראית לניקיון בשכונה, שמירה מפני שריפות והכוונת תנועה.

אנשים בשכונה עוזרים זה לזה: בעבודות ובחפצים או במצרכים.

כשמשפחה חוגגת אירוע היא מזמינה את כל תושבי השכונה. אירוע כזה נקרא: סלמנתן (Salamantan).

כולם חייבים להגיע לסלמנתן. באופן טבעי, כשכולם מגיעים ומדברים ביניהם נפתרים סכסוכים ומחלוקות.

כשכולם מרגישים שייכות, מדברים זה עם זה ומוכנים לעזור זה לזה יש מודל שיתוף, השומר על איכות החיים ומוזיל עלויות לחברי הקהילה.

הצד השני של המטבע

בעולם המערבי אנחנו יודעים מה זו פרטיות ומנסים לשמור עליה. העולם הדיגיטלי והאינטרנטי גוזל מאיתנו חלק מהפרטיות. רוב האנשים באינדונזיה לא מבינים מה זו פרטיות. הצד השני של המטבע של קהילה ושיתוף הוא היעדר פרטיות.    

אינדונזיה: הבוגים

ליד בית בוגי בסולאווסי. הבלון הוא מישראל

בפוסט: מה אנחנו לא יודעים על אינדונזיה? כתבתי שבאינדונזיה יש יותר מ-300 קבוצות אתניות. הטוראג'ה אינם הקבוצה האתנית היחידה באי סלוואסי. שכניהם מדרום הם הבוגים.

האי סולוואסי

האי סולווואסי עשיר במחצבים ובגידולי אורז. מקאסר, העיר הגדולה בו, הייתה בירת מזרח אינדונזיה. באי סירבו להיות חלק מאינדונזיה. הביטוי המעשי לכך היו חוסר הכרה בשלטון האינדונזי ומרידות מתמשכות. בשנת 1965 כבש הצבא האינדונזי את האי ומאז סולוואסי היא חלק מאינדונזיה, גם באופן מעשי.

הבוגים

כ-3.5 מיליון בוגים חיים באזור מצפון למקאסר ומדרום ל"טאנה טוראג'ה" (ארץ הטוראג'ה). בעבר היו שודדי ים ולוחמים אמיצים. הם לחמו בממלכת מקאסר החזקה ובתקופות מסוימות כבשו את ארץ הטוראג'ה. 

הבוגים הם מוסלמים. התחרות בין כפרים מתבטאת הגודל המסגד בכפר. 

כתוצאה מכך, כשעוברים בכפרי הבוגים, רואים מסגדי ענק שאין בהם צורך דתי אמיתי.

כמובן שיותר מעניין לסוע לסולאווסי בשביל לראות בתי מקור ולוויות של בני הטוראג'ה. בשביל לשמוע על רצח על רקע של "כבוד המשפחה", שעדיין מקובל אצל הבוגים המוסלמים, אפשר להישאר בישראל. 

פרנסה ומגורים

בית בכפר בוגי

  
הבוגים חיים בכפרים. הם מחולקים למשפחות מורחבות המאוגדות סביב חפץ קדוש, למשל: חרב.

אחת לשנה נאספת כל המשפחה המורחבת לטקס. בטקס שוחטים חיה ומורחים את דמה על החרב. 

כן האיסלם של הבוגים, בדומה לאיסלם של קבוצות אתניות אחרות באינדונזיה, מעורב בדתות ובמסורות מקומיות עתיקות. באופן אישי, האיסלם המעורב בהינדוהיזם נראה לי יותר סימפטי מאיסלם ההופך חפצים סתמיים לקדושים ומורח עליהם דם של חיה שנשחטה. 

ביית בוגי בכפר, כמו הבית הירוק שבתמונה, הוא בית קטן וצפוף המחולק לשלושה חלקים:

1. החלק התחתון
זהו החלק הטמא. גרים בו בעלי החיים של המשק המשפחתי, כגון: כבשים.

2. החלק המרכזי
מיועד למגורים. המטבח קטן ומשמש גם לרחצה. אין מקלחת או אמבטיה. יש מבנה קטנטן שבתוכו מים, שלתוכו מכניסים מים לרחצה בלבד.

3. החלק העליון
זהו החלק הקדוש. בו מוחזקים חפצי הקודש.

ליד הבית יש בריכות בהן מגדלים דגים ופה ושם גם סרטנים ושדות קטנים בעיקר לגידול אורז.

אפשר לדעת בקלות מהו מעמדה של משפחה בוגית. ככל שמספר הפסים המסומנים על גג הבית גדול יותר, כך מעמד המשפחה גבוה יותר. שלושה פסים, פירושו משפחת אצולה. 

חברה וקהילה

אפשר לדעת בקלות מהו מעמדה של משפחה. ככל שמספר הפסים על הגג גדול יותר, מדובר במשפחה מכובדת יותר. פירושם של שלושה פסים הוא משפחת אצולה.
האצילים ביותר, לכאורה, הם  הבנקים המאתרים את גגם בחמישה פסים.

אפשר להעלות את מעמד המשפחה באחד מהאופנים הבאים:

1. בת המשפחה זוכה למוהר גבוה במיוחד

2. חאג' למכה

3. תואר באוניברסיטה 

חשבון נפש וחשבון כיס

הרמטכ"ל דוד אלעזר בהתיעצות בפיקוד צפון. מקור התמונה: ויקיפדיה

יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש. דתיים ומסורתיים מבקשים מבורא עולם סליחה על חטאים שבין אדם לחברו ועושים חשבון נפש באמצעותו הם בודקים את עצמם היכן טעו. 

החל משנת 1973, יום הכיפורים מזוהה בתודעה של רבים עם המלחמה שהתחילה בו. מלחמה קשה, שוועדת חקירה ממלכתית מצאה פגמים חמורים בהתנהלותם של אנשים בכירים במערכת.

בפוסט זה, אציע לכם גם לעשות חשבון נפש כלכלי או כפי שקראתי לו בכותרת חשבון כיס.

איני מציע לכם לבקש סליחה מילדים, בני/בנות זוג, הורים ואחרים, שההתנהלות הכלכלית שלכם פגעה בהם. במקום זאת אני מציע לכם החל מסיום חשבון הכיס להתנהג אחרת.

לא כל מה שכתוב בפסקאות הבאות נכון לגבי כל הקוראים. אני בטוח שכל חטא שיוזכר כאן מומש על ידי חלק מהקוראים.

איפה חטאנו כלכלית כלפי ילדינו?

יש הורים שחטאו בכך שלא עבדו מספיק על מנת שלילדיהם יהיה אוכל מספיק או אוכל בריא מספיק לצורך התפתחותם.

יש הורים שחטאו בכך שלא אפשרו לילדיהם ללמוד ולהתפתח ואולי העדיפו להוציא את כספם על מותרות שונות עבור עצמם.

החטא היותר שכיח דווקא הפוך: הורים שאינם שמים גבולות כלכליים לילדיהם ונותנים להם את כל מה שהם מבקשים. האבא הופך לכספומט והאימא לבנקומטית.  

הנזק בנתינת כספים ללא גבולות לילדים הוא רב ממדי:

1. הילד לומד שאין גבולות. הוא ידרוש יותר ויותר ולא רק מהוריו.

2. הילד לא זוכה לחינוך פיננסי ולחינוך לאחריות ולא זוכה בהתנסות הדורשת ממנו לנהל את משאביו הכלכליים. הוא כנראה יתנהל רע בתחילת דרכו הכלכלית העצמאית.

      

3. הכסף הוא "האליבי" של ההורים על כך, שהם אינם מקדישים זמן ותשומת לב לילדים. במקום להבין אותו או לעשות איתו פעילויות משותפות, ההורים קונים לו סמארטפון, מחשב וטלוויזיה שיעסיקו אותו.

      

4. הילד הופך לתוצר של תרבות הצריכה וקונה כל מה שאחרים בסביבתו קונים.  

איפה חטאנו כלכלית כלפי בני/בנות זוגנו?

החטאים העיקריים הם:

1. לא סיפרנו לבן/בת הזוג על קניות יקרות שמלות ופרטי ביגוד, טלפונים חכמים ומחשבים, ארוחות מפוארות ונסיעות לחו"ל, כרטיסי פיס, לוטו, טוטו והימורים אחרים וכיו"ב.

כנראה שהדוגמאות שנתתי הן חלקיות. כשאתם עושים את חשבון הכיס, תחשבו בעצמכם על הוצאות יקרות שהוצאתם בלי שבן-הזוג/ בת-הזוג יודע. 

 2. לא סיפרנו לבן/בת הזוג על כרטיסי אשראי שיש לנו כשיש יותר כרטיסי אשראי, רוב האנשים מתקשים לשלוט בהוצאות שלהם.

 3. לא סיפרנו לבן/בת הזוג על חשבון בנק שלנו והוא אינו שותף בו.

אולי זה נראה לכם נדיר, אבל מחקרים הראו שבארצות הברית זה קורה בשכיחות גבוהה בהרבה ממה שאתם חושבים.

הסתרת מידע היא המכנה המשותף לחטאים העיקריים לעיל וחטאים דומים שלא הזכרתי. כשמסתירים מידע קשה לנהל את כלכלת המשפחה, משום שאיננו יודעים את מצבה הכלכלי של המשפחה.

איפה חטאנו כלכלית כמשפחה?

חשבון הנפש בסעיף זה מתמקד בטעויות שעשתה משפחה. כפי שבחשבון נפש הוא ייחודי לכל אדם, כך גם חשבון כיס הוא אישי ומשפחתי. כל אחד והטעויות שלו. הטעויות הנפוצות יוצגו בהמשך.

יש קשר בין הטעויות הנפוצות העיקריות: להוציא יותר מההכנסות,  לקחת יותר מדי הלוואות, להיות באוברדרפט ו"לגהץ" את כרטיסי האשראי בסכומים גבוהים מדי.

כשמתווספת ל"גיהוץ" חלוקת החיוב לתשלומים עם ריבית, הטעות גדולה יותר. אם משתמשים בכרטיס אשראי מתגלגל, המאפשר לנו לקבוע את גובה התשלום החודשי, במחיר של ריבית רצחנית, טעותנו גדולה אפילו יותר.

המשותף לכל הטעויות הנפוצות הוא הוצאה גדולה מדי בהשוואה להכנסות.

לטעות זו מצטרפת, בתדירות גבוהה, חוסר בקרה: לא רק שמוציאים יותר מדי, בנוסף לכך גם לא יודעים שמוציאים יותר מדי ולא יודעים על איזה סעיפי הוצאה מוציאים יותר מדי.

איזה לקחים נוכל להפיק ממלחמת יום הכיפורים?

הטעות המרכזית במלחמת יום הכיפורים הייתה בניהול סיכונים. העריכו את הסיכונים למלחמה כהרבה יותר קטנים ממה שהיו באמת.

ניקח לדוגמה את מפקד המודיעין בדרגת אלוף, שקיבל דיווח מדויק מקצין מודיעין בפיקוד הדרום. הדיווח פירט את היערכות הכוחות המצריים ואת ההערכה הברורה (והנכונה בדיעבד) שפניהם של המצרים למלחמה.

מפקד המודיעין העריך בהערכת חסר את הסיכון למלחמה ולא דרש היערכות מידית.

אינני היסטוריון צבאי ופני הם לעתיד הכלכלי של משפחות ולא לטעויות צבאיות ומדיניות, שנעשו לפני יותר מ-40 שנה.

מה שאני בא להגיד הוא, שגם משפחות רבות בישראל מעריכות את הסיכונים הכלכליים בהערכת חסר ולכן מנהלות אותם באופן לא נאות.

אני מתכוון לסיכונים העיקריים הבאים:

1. פנסיה – האם אנחנו חוסכים מספיק על מנת שיהיו לנו משאבים כלכליים מספיקים כאשר נפרוש לגמלאות?

הטיפול בסיכון: חיסכון פנסיוני וצבירת נכסים פיננסיים נוספים

2. דיור ומשכנתאות – האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש את הדירה שאנו רוצים לרכוש? האם נוכל להחזיר את המשכנתה גם בעוד עשר או עשרים שנה?

הטיפול בסיכון: הימנעות מרכישת דירה שהיא מעבר לאפשרותנו הכלכלית. לקיחת משכנתה שאינה גדולה יחסית להכנסתנו השוטפת ולשווי הדירה ובחירת משכנתאות הניתנות למיחזור ללא קנסות כבדים

3. פטירה – האם יהיו למשפחה משאבים מספיקים אם חו"ח אחד ממפרנסיה ילך לעולמו בטרם עת?

הטיפול בסיכון: ביטוח חיים וצבירת נכסים פיננסיים נוספים

 4. בריאות – האם חו"ח יצטרך מישהו מבני המשפחה טיפולים רפואיים עתירי ממון, למשל: ניתוח בחו"ל או תרופות מחוץ לסל?

הטיפול בסיכון: ביטוח בריאות וצבירת נכסים פיננסיים נוספים

 5. פיטורים מעבודה -  האם ומתי נפוטר ממקום עבודה? כמעט כל עובד בסקטור הפרטי צפוי להיות מפוטר לפחות פעם אחת.

הטיפול בסיכון: צבירת נכסים פיננסיים נוספים, דמי אבטלה מביטוח לאומי, היערכות לעבודה אחרת, למשוך פיצויים מהחיסכון הפנסיוני רק אם אין ברירה (המשיכה תפגע בפנסיה בעתיד). 

ועוד לקח קטן ממלחמת יום הכיפורים שמתאים גם לחשבון הנפש וגם לחשבון הכיס: אל תזלזל בבני אדם אחרים, כפי שעשו כמה מהמנהיגים במלחמת יום הכיפורים.

בהיבט הכלכלי המשמעות היא לא לזלזל בבת הזוג (גם לא בבן הזוג אבל זה פחות נפוץ), אל תזלזל בילדים שיכולים להבין, ברמה המתאימה לגילם, סוגיות כלכליות ואף לתרום תרומה חיובית בהתנהלותם.

אל תזלזל בעמיתך לעבודה ובאנשי מקצוע בתחומם, שאולי תוכל לעשות שימוש מושכל בעצתם או במידע שיתנו לך.

לא לזלזל אין פירושו לקבל אוטומטית את דעתם. גם ייחוס משקל יתר לדעתם של אנשים עלול להתברר כבכייה לשנים ארוכות.  

מאחל לכם חשבון נפש מועיל וחשבון כיס אפקטיבי ביום כיפור.

קראו בבלוג של Finupp על 5 החטאים הכלכליים שאתם צריכים לבקש עליהם סליחה בכיפור הזה. 

מתי הג'אוונזים שותקים?

ג'וקו וידודו נשיא אינדונזיה
מקור התמונה: ויקיפדיה

אם אתם דוברי ג'אוונזית (השפה המדוברת באי ג'אווה) ותשוחחו עם מקומי, הוא עשוי לשאול אתכם הרבה שאלות אישיות. לא בכל התרבויות מקובל לשאול שאלות כל כך אישיות. לאחר שתסיימו לענות לו, ייתכן שהוא ישתוק ויפסיק לדבר איתכם. אתם לא צריכים להיעלב: לג'אוונזי יש בעיה הוא לא יודע כיצד להמשיך לדבר איתכם.

מדוע הוא אינו יודע כיצד לדבר איתכם?
בג'אוונזית יש מספר שפות משנה או אופני דיבור. באיזה שפת משנה מדברים זה תלוי הקשר.

להלן דוגמאות לשפות משנה:

שפה גבוהה
זו השפה בה מדבר מישהו עם מישהו שמעליו, למשל: ילד המדבר עם אביו או אזרח רגיל המדבר עם השולטן.

שפת אמצע
שפת המסחר או שפת דיבור בין שווים.

שפת "החברה" (נגוקו)
שפת הדיבור בין חברים.

כשהג'אוונזי שאל אתכם שאלות אישיות הוא לא התכוון להביך אתכם או לפגוע בפרטיות שלכם. הוא לא יודע היכן למקם אתכם על מנת להחליט באיזו שפת משנה לדבר איתכם.

כשמדובר במישהו מהקהילה שלו, קל לו למקם אותו ולדעת איך לדבר איתו. למקם אתכם יותר מסובך לו.

אם גם השאלות האלה לא יפתרו את הבעיה, לא תהיה לו ברירה אלא לשתוק: הוא לא רוצה, חס וחלילה לדבר איתכם בשפה נמוכה מדי.

שפות באינדונזיה  
הג'אוונזים הם קבוצת האוכלוסיה הגדולה ביותר באינדונזיה. יותר מ-140 מיליון תושבי האי ג'אווה. כל הצמרת הפוליטית של המדינה הייתה מאז הקמת המדינה ג'אוונזית. תושבי איים אחרים, בעיקר האיים העשירים במחצבים ובגידולים חקלאיים, הרגישו מקופחים: מרבית המשאבים פרי עבודתם, הושקעו בג'אווה. התשתיות והשירותים לאזרחים באיים בהם הם חיים לא טופלו כראוי.

הרגשת הקיפוח גרמה בחלק מהאיים למרי, למרד ולרצון לעצמאות. 
הנשיא הנוכחי ג'וקו וידודו הוא הנשיא הראשון, שאינו מגיע לתפקידו מהאליטה הצבאית.

הנשיא הנוכחי דואג יותר לצרכים של אזרחי המדינה. הוא מנסה לקדם חזון של ממשל דיגיטלי, כמו במערב ובישראל שגם מנסים לקדם חזון כזה. הוא גם יזם את ה-hackathon הראשון במדינה, שיתקיים בבית הנשיא. מתכנתי המחשב שישתתפו בו, ינסו לחשוב ולפתח ביחד פתרונות ממוחשבים לשליטה במחירי מוצרי יסוד כמו אורז. 

ג'וקו וידודו רגיש יותר לתושבי האיים האחרים ומשקיע יותר משאבים באיים האחרים. הדגש הוא על פיתוח תשתיות במיוחד בתחום התחבורה.

שפות באינדונזיה
כ-95% מהאינדונזים יודעים קרוא וכתוב. כל אחד לומד שלוש שפות: את השפה של הקבוצה האתנית שלו. כך למשל עם אתה תושב האי ג'אווה, אתה לומד ג'אוונזית, אנגלית ואת השפה הלאומית של אינדונזיה, הנקראת: Bahasa Indonesia. נכון להיום פחות ממחצית מהאוכלוסיה הם דוברי השפה הרשמית. 

לפי הויקיפדיה היא: "שפה חדשה מאד יחסית, וניתן לומר שהיא חצי מלאכותית היא נוצרה בשנת 1945 כמין צורה סטנדרטית יותר של מלאית". השפה משמשת לממשל ולתקשורת בין הקבוצות האתניות השונות באינדונזיה. 

איך קרה שהג'אוונזית אינה השפה הרשמית?
כאשר השפה הנפוצה ביותר היא ג'אוונזית והמנהיגים הם ג'אוונזים, מדוע לא נבחרה השפה הג'אוונזית כשפה רשמית?
הסיבה לכך היא תרגיל של ההנהגה הג'אוונזית באותה עת, שכאמור לעיל העדיפה את ג'אווה על פני פרובינציות באיים אחרים מבחינת השקעת משאבים.

ההנהגה הג'אוונזית ניסתה להראות באמצעות בחירת שפה לאומית אחרת, שגם קבוצות אתניות אחרות זוכות ליחס לא פחות טוב מאשר תושבי ג'אווה. 

איך מתמודדים עם קצבת פנסיה שאינה מספיקה?

בפוסט: פנסיה: מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד? ובפוסט: לאן הולכת הפנסיה שלך?, הסברתי מדוע נקבל בעתיד פנסיה שהולכת וקטנה. כמו כולם, חשבתי בעיקר על מצבו העגום של הדור הצעיר בישראל, שיצטרך להסתפק בפנסיה של 30%-50% משכרו ולא בפנסיה של 70%, שמקבלים חלק גדול מהפנסיונרים היום. קרוב לוודאי שגם גימלת הזיקנה שיקבל דור זה מהמוסד לביטוח לאומי תהיה נמוכה יותר.

אפילו אני לא שיערתי שמשרד האוצר ימהר לפגוע גם בחוסכים פנסיונים, שאוטוטו יוצאים לגימלאות. ההחלטה של משרד האוצר להקטין פנסיה של גמלאים עתידיים אלה גם לאחר שיפרשו, אם וכאשר תעלה תוחלת החיים היא החלטה תקדימית. 

בעיתון כלכליסט העריכו שהירידה בפנסיה, עלולה להגיע במהלך חייהם של פנסיונרים עד ל-35%.

הנסיבות הכלכליות הנוכחיות בעיתיות לחיסכון הפנסיוני. ההנחה הייתה שהתשואה השנתית תגיע ל-3%-4% בשנה. בתקופה מתמשכת של משברים כלכליים בעולם, ריביות נמוכות ואי-וודאות כלכלית משיגים תשואות הרבה יותר נמוכות. הבעיה אינה ייחודית למדינת ישראל. היא קיימת גם במדינות אחרות בעולם.

לקרנות הפנסיה יש גרעונות. כמובן שהפיתרון הקל הוא פגיעה בחוסכים הצעירים ועכשיו גם בפנסיונרים.

מה שברור לגמרי שצעירים, ולא רק צעירים, צריכים להיערך כך שיהיו להם מקורות כספיים עצמאיים משלהם מעבר לרובד הראשון של הפנסיה (ביטוח לאומי) והרובד השני (החיסכון הפנסיוני).

בפוסט זה אציג את מודל הפנסיה בכמה מדינות פחות מוכרות לרוב הקוראים. אולי זה ייתן לקוראים כמה רעיונות כיצד להיערך לפנסיה.

מדגסקר

במדגסקר יש פנסיה רק לחלק קטן מהעובדים: עובדי מדינה, צבא ומשטרה ועובדי חברות זרות גדולות. כל האחרים, רובם הגדול חקלאים, צריכים לדאוג לעצמם.

הם ממשיכים לעבוד אחרי גיל פנסיה או נסמכים על ילדיהם או על רכוש שצברו, למשל עדרי זבו.

בהוטן

לרוב האוכלוסייה אין פנסיה. רוב האנשים עובדים בחקלאות. אם אתה בריא אתה יכול להמשיך לעבוד. אם יש לך ילדים, הם יכולים לפרנס אותך, אם אינך מסוגל לעבוד.

ביתר המקרים (אין לך משפחה ואינך יכול לעבוד) יש פתרון פשוט: אתה יכול להצטרף למינזר. 

תקבל קורת גג (תחליף לדיור מוגן) ומזון. בתמורה תצטרך לבצע אקטים דתיים פשוטים וקלים, שממילא מתאימים לאמונתך הבודהיסטית.

סינגפור

בסינגפור אין קצבאות למי שלא עובד. אין קצבת זיקנה. על פי חוק, עליך להפריש 20% משכרך לפנסיה. שלא כמו פיצויים וקופות גמל בישראל, רק במקרים נדירים ומוגדרים מראש מותר לך למשוך כסף מהחיסכון הפנסיוני.

ואם מה שצברת לא מספיק לך? תמשיך לעבוד. אפשר לראות בסינגפור קשישים עובדים בעבודות מזדמנות כמו ניקיון, רק על מנת להשלים את הכנסתם המועטת.

בסינגפור קשה לסמוך על ילדים, משום שאין מספיק ילדים.

אינדונזיה

אם שפר גורלך ואתה בצבא במשטרה או עובד מדינה, תזכה לשכר יציב וגם לפנסיה (בחלק מהתקופות השכר של שוטרים לא הספיק. חלק מהם פתרו את הבעיה באמצעות לקיחת שוחד). גם אם אתה עובד בחברה גדולה ומכובדת (לרוב בינלאומית), יפרישו עבורך לפנסיה. בדרך כלל, כשמפרישים לך לפנסיה יש לך גם סוג כלשהו של ביטוח רפואי וביטוח חיים.

אחרים צריכים להמשיך לעבוד או לסמוך על ילדיהם. הקשרים המשפחתיים הדוקים וילדים מכבדים את הוריהם.

הטוראג'ה

מה שנכון לאינדונזיה, נכון גם לטוראג'ה באי סולאווסי באינדונזיה, אבל יש להם תוספת למודל הכלכלי לגיל המבוגר. הדיור המוגן שלהם הם בתי המקור.

החיסכון הכי טוב, גם חיסכון פנסיוני, הם תאואים (בפאלו). רכשת זוג תאואים, זכר ונקבה, במחיר של כמה אלפי דולרים והם העמידו צאצאים - הרווחת.

גם בחיי היומיום התאו הוא בהמת עבודה, המבצעת עבורם עבודות חקלאיות ועבודות של סחיבת פריטים כבדים, כך שיש גם ערך כלכלי שוטף. 

באלי

גאוותם של הבאלינזים היא על כך שאין קבצנים ואין חסרי דיור. אין גם גניבות וכל באלינזי יכול להיכנס לבית של באלינזי אחר באופן חופשי (הדלתות פתוחות). 

הקהילה בכלל והמשפחה (הגרעינית והמורחבת) תומכת במי שזקוק לכך. המגורים במרחב דיור משפחתי בו גרים ביחד, מרבית או כל בני המשפחה המורחבת במודל של שיתוף כלכלי חלקי, מבטיחים את פרנסתם של קשישים ואת קורת הגג שלהם.

הכבוד לדור ההורים גם מבטיח להם את יחידית הדיור הטובה ביותר במתחם המשפחתי.

האיזורים הכפריים באינדונזיה

עד להופעת האופנועים באינדונזיה התפרנסו שם בעיקר מחקלאות. פה ושם היו שמאנים או בעלי מקצועות לא חקלאיים אחרים.

באינדונזיה רואים הרבה מאד אופנועים. לכפריים זה איפשר ניידות או במילים אחרות אפשרות לעבוד גם מחוץ לכפר.

היום יש משפחות בכפרים שמבינות שכדאי להשקיע בלימודים של בן משפחה מוכשר. הוא יכול ללמוד מקצוע מבוקש באוניברסיטה ואז להרוויח הרבה יותר מחקלאי ממוצע במשפחתו ולפרנס את כל המשפחה. 

כשאכלנו ארוחה מסורתית בביתו של עוזר השמאן המקומי (לפני טקס מרתק של גירוש רוחות רעות בו נכנסו אנשים למצב של טרנס), פגשתי במטבח הקטן את נכדתו. 

הנכדה דוברת אנגלית טובה. היא סטודנטית לרוקחות. כשתסיים כנראה שתסייע בפרנסת הוריה וסביה.

בחלק מהמקרים מתארגן הכפר כלו לתמוך בתלמיד מוכשר במיוחד ולממן את לימודיו האקדמיים. ההשקעה עשויה להניב בעתיד תמיכה כלכלית, שתרים את רמת החיים של הכפר כלו. 

סינגפור הדור הבא

שיעור הילודה בסינגפור הוא בסדר גודל 1.2.

שיעור זה נמוך אפילו משיעור הילודה הנמוך במדינות מערב אירופה. באיטליה, בה שיעור הילודה נמוך במיוחד, עמד שיעור הילודה בשנת 2011 על 1.42 (מקור: הויקיפדיה העברית). ביפן מודאגים ממחקר על פיו שיעור הילודה ירד ל-1.35 תוך כ-50 שנה.

על מנת שהאוכלוסיה תגדל נדרש שיעור ילודה של 2.1 או יותר.

מדוע שיעור הילודה בסינגפור נמוך כל כך?

המדריך המקומי הצעיר, שליווה אותנו ביומיים בהם טיילנו בסינגפור עד לקבלת אשרת כניסה לאינדונזיה, היה יותר גלוי מהצפוי. הוא סיפר לנו על הדילמות המעסיקות את הצעירים המקומיים שלא ממהרים ליצור קשר זוגי וממעטים להביא ילדים לעולם.

להלן כמה ראשי פרקים קצרים המסבירים את הקשיים של הצעירים הסינגפורים.

1. וורקוהוליזם כנורמה

כששעות העבודה הן משעה 8:00 עד 18:00 ומצפים ממך לעבוד שעות נוספות רבות. זה לא מותיר לך זמן רב למפגשים עם בני/בנות המין השני. 

קרוב לוודאי, שגם העייפות מהעבודה אינה תורמת לרצון להיפגש פגישות חברתיות.

2. דיור

בפוסט: סינגפור מודל אחר של דיור, כתבתי על העלות היקרה של רכישת דירה בדיור ציבורי. הצעירים עשויים לחיות עם הוריהם גם בגיל 40 וגם כשהם נשואים ויש להם (לפעמים) ילד או שניים.

כשאתה חי עם הוריך יש לך הרבה פחות הזדמנויות לקשרים רומנטיים, שאולי יבשילו לקשר זוגי ארוך טווח עם ילד/ילדים משותפים. 

לא תמיד מסתדרים היטב עם ההורים או החמות במגורים משותפים. סיבה טובה נוספת לא להגיע למצב של קשר מחייב, שעלול אולי להביא לבעיה הזו.

3. פוריטניות

עוד מחסום בפני יצירת קשר זוגי. כשלפוריטניות המינית מתלווים גם חוקים נוקשים הנאכפים ביעילות, הקושי גדל עוד יותר.

4. פערים גדולים בהכנסה

בסינגפור יש הכנסה ממוצעת גבוהה יחסית למדינות רבות, אבל הפערים בהכנסות גבוהים. 

אם לא שפר עליכם גורלכם ואתם מאלה שמרוויחים פחות, מתווסף גם קושי כלכלי בגידול ילדים. תביאו בחשבון את זה שמי שעובד לפחות עד שעה 6:00 בערב זקוק לסיוע בגידול הילדים. גם לסיוע יש מחיר כספי. במיוחד אם גם דור ההורים שלך חייב לעבוד עד גיל מבוגר, בהיעדר תשלומים סוציאליים.

הערת שוליים

אם אתם רוצים להעמיק בבעייית הילודה הנמוכה בסינגפור מעבר לרשמים השטחיים שלי אחרי יומיים ביקור. קראו: 

Why does Singapore have such a low birth rate?