יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

וועדת טרכטנברג לקראת פרסום המסקנות

בפוסט קודם שכותרתו: העם רוצה צדק חברתי: מיתוס ומציאות   התייחסתי גם לוועדת טרכטנברג, העומדת לפרסם מסקנותיה. 
הטענות העיקריות בפוסט היו:

1. ניתן להרחיב את התקציב. זו שאלה כמותית: הרחבה בהיקף מסוים לא בהכרח תביא נזק. הרחבה בהיקף גדול מדי עלולה לגרום לנזק.

2. קיצוץ בתקציב ביטחון אינה החלופה היחידה לצורך הרחבת תקציבים חברתיים.

3. גם במצב הנוכחי בניהול נכון של כלכלת המשפחה יש אנשים שיכולים להתבסס כלכלית.

4. גם מימוש דרישות המפגינים לצדק חברתי אינו פתרון פלאים שיפתור את מצוקותיהם של אנשים שאינם מנהלים באופן סביר את כלכלת המשפחה שלהם.

בפוסט זה אני רוצה להפנות אתכם למאמר שפורסם בכלכליסט היום (25.9.11) בו מרואיין פרופסור ז'אן-פול פיטוסי העומד בראש וועדה דומה בצרפת.  לכלכלן בכיר זה יש מה להגיד, גם בהקשר של מדינת ישראל. 

לדעתי המסקנות הצפויות של וועדת טרכטנברג לוקות בחסר. החוסר נובע לאו דווקא בגלל חברי הוועדה הנכבדים, אלא בגלל לחצים פוליטיים שהותירו להם כנראה ברירה בין וויתור על מרכיב חשוב לבין פסילת כל המסקנות.

לפיכך חשבתי לנכון לפרסם שוב בפוסט זה רק את התייחסותי לאותו מרכיב: קצבאות תלמידי הישיבות.

צעירים שאינם מעוניינים לעבוד ומקבלים קצבאות

בדוגמה זו כבר מדובר בסכומי כסף משמעותיים.
יש הרבה גברים יהודים חרדים בניו-יורק. יש הרבה גברים יהודים חרדים בלונדון ויש גם הרבה גברים יהודים חרדים בירושלים, בני ברק ובית שמש.



מרבית הגברים היהודים החרדים בלונדון ובניו-יורק עובדים לפרנסתם (שלא לדבר על רבנים מפורסמים בתקופת המשנה שמכונים בשמם בתוספת מקצועם: סנדלר, נפח וכיו"ב). 

מרבית הגברים היהודים החרדים במדינת ישראל אינם עובדים ומקבלים קצבאות גבוהות בהרבה מאשר בחורים צעירים אחרים שמחליטים שאינם רוצים לעבוד. 

אם נשווה בחור ישיבה צעיר לפועל טקסטיל מובטל בן חמישים פלוס מעיירת פיתוח נמצא את ההבדלים הבאים:
1. פועל הטקסטיל עבד כשלושים שנה.
2. הוא היה ממשיך לעבוד באותו מפעל לולא היו סוגרים/מצמצמים אותו.
3. הוא היה עובד במקום עבודה אחר לו היה מוצא.
4. החמור מכל: הוא מקבל מהמדינה קצבה נמוכה יותר מאשר תלמיד הישיבה הצעיר.

בגלל הריבוי הטבעי הגבוה יחסית של האוכלוסייה החרדית,מספר תלמידי הישיבה הצעירים המקבלים קצבאות מהמדינה הולך וגדל ויחד איתו גם התקציב המיועד לתמיכה בהם.
בעצם אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים באמצעות קצבאות אלה.

אם נגיע למצב בו דפוסי העבודה של החרדים בישראל יהיו דומים לדפוסי העבודה של החרדים במדינות אחרות או של החילוניים או הדתיים בישראל, ניתן יהיה להעביר את סכום המענקים אותם הם מקבלים למטרות צודקות חברתית.

את התהליך צריך להתחיל היום. המלצותיה העתידיות של וועדת טרכטנברג לא תהינה שוות אפילו את הנייר שעליהן הן תיכתבנה, אם לא תכלולנה המלצה חד משמעית לא לצרף תלמידי ישיבות חדשים שמקבלים קצבאות מהמדינה ובנוסף לכך המלצה ארוכת טווח על תהליך של צמצום סכומי המענקים בסעיף זה במסגרת שינוי סדר העדיפויות.

אינני אנטי-חרדי ולכן איני מציע להפסיק לגמרי את התשלום לצעירים חרדים שאינם רוצים לעבוד. במקום זאת אני מציע להקטין משמעותית באופן הדרגתי את מספר מקצבי הקצבאות.
אין ספק שרמת הלימודים בישיבות תעלה בהרבה כאשר רק המוכשרים ביותר יזכו למלגות מהמדינה ואחרים שירצו ללמוד שם ילמדו על חשבונם ולא על חשבון משלם המיסים הישראלי.

יש כבר ניסיון בתהליך דומה. קוראים לו קרנות הפנסיה הוותיקות
הפסדיהן של קרנות פנסיה ותיקות וגירעוניות אלו הלכו וגדלו, עד שהמדינה התערבה.  

הצעד הראשון כלל סגירת הצטרפות של חברים חדשים בקרנות והצעדים הבאים צמצום זכויות יתר של החברים הוותיקים בקרנות, שלמעשה שולמו מכספי משלם המיסים הישראלי. 






יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

שינוי ארגוני מהותי מזווית הראיה של העובד

בפוסט קודם דנתי בשאלה: האם כדאי להיענות לתוכנית לפרישה מוקדמת מהעבודה? בפוסט הנוכחי אתייחס באופן רחב יותר לשאלה: כיצד צריך לנהוג עובד בארגון העומד בפני שינוי ארגוני משמעותי? 

שינוי מסוג זה עשוי להיות לדוגמה הפרטה של ארגון ציבורי, רכישת חברה על ידי חברה אחרת, פיצול חברה לשתי חברות, שינוי מעמדו של משרד ממשלתי לחברה ממשלתית או לרשות ממשלתית.

ההתייחסות לנושא תתבסס על מקרה קונקרטי המתרחש בזמן הנוכחי ויש לי נגיעה בו. לא אציין את שם הארגון. 
אציין רק את הפרטים הבאים:
1. צפוי שינוי במעמדו של הארגון
2. לעובדים מוצעת תכנית לפרישה מוקדמת
3. חלק מהעובדים יוכלו להמשיך לעבוד בארגון. כנראה בתנאי שכר טובים יותר מאשר היום.
4. חלק מהעובדים יועברו על ידי המעביד לארגונים אחרים שבבעלותו.

המעביד העניק לעובדים אפשרות לקבל ייעוץ מחברה המתמחה בייעוץ בתחום זה. ההתרשמות שלי שהייעוץ הוא ייעוץ ברמה מקצועית טובה והחברה מבצעת את עבודתה בנאמנות בדיוק כפי שהוגדרה על ידי המעביד המשלם לה.
ההתרשמות שלי היא שלפחות לגבי חלק מהעובדים, ייעוץ זה אינו
מספיק ובהמשך הפוסט אסביר מה הן המגבלות של הייעוץ שניתן לעובדים ומדוע ייעוץ משלים בכלכלת המשפחה עשוי לענות עליהן. 


השורה התחתונה: הייעוץ שניתן לעובדים אינו מתייחס לתמונה הכוללת של כלכלת המשפחה של העובדים: אינו מתייחס למשפחתו כיחידה כלכלית, אינו מתייחס להוצאות שוטפות והוצאות צפויות ואינו מתייחס להיבטים התנהגותיים. כמו כן אינו מתייחס לתכנון כלכלי עתידי לאחר פרישה מוקדמת או לאחר החלטה על המשך עבודה בארגון.   


לפרטים ביחס למהות ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט: מתי יש צורך בייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה?


 
שינוי ארגוני סיכויים וסיכונים
מזווית הראיה של עובד, שינוי ארגוני מהותי עשוי לטמון בחובו סיכויים לשיפור מצבו אבל גם עלול ליצור סיכונים חדשים. אם מדובר בעובד וותיק במסגרת יציבה, קרוב לוודאי, שהוא יתקשה להעריך את הסיכונים בעוד הערכת הסיכויים, שאף היא אינה פשוטה כלל ועיקר, קלה יחסית להערכת הסיכונים.


הסיבה לכך היא שהסיכויים ניתנים לכימות, למשל: צפויה תוספת שכר של X אחוזים. הסיכונים לעומת זאת ניתנים פחות לכימות. למשל: האם אפוטר מהעבודה? אם כן, מתי אפוטר בעוד: שנה, שנתיים או עשר?


דוגמאות לסיכויים או הזדמנויות 
1. אפשרות לשכר גבוה יותר
2. אפשרות לפרישה בתנאים טובים יותר: תוספת אחוזים לפנסיה, מענקי פרישה גבוהים יותר, תוספת דרגות לפני הפרישה שתשמש בסיס לחישוב הפנסיה וכיו"ב.
3. הזדמנות לקידום מקצועי בגלל פרישת עובדים אחרים.


דוגמאות לסיכונים
1. פיטורים 
2. שינוי לרעה בתנאי העבודה: דרישה (או דרישה בעתיד) לעבודה קשה יותר הנמשכת מספר רב יותר של שעות ביום, דרישה (או דרישה בעתיד) לביצוע חלק מהעבודה באזורים מרוחקים יותר ממקום המגורים
3. הרעה ביחסי עובד-מעביד בעתיד.
4. תחרות בין עובדים ומערכת של חוסר שיתוף פעולה ביניהם.     


הייעוץ שניתן לעובדים
סעיף זה מתייחס לדוגמה הספציפית אליה אני מתייחס, על אף שמוכרות לי דוגמאות דומות אחרות.
הייעוץ התבסס על סימולציה ממוחשבת המציגה את הגובה הצפוי של גמלת הפנסיה החודשית ואת גובה המענקים שהעובד צפוי לקבל אם יפרוש, ועל סמך נתונים אלה מבצעת המלצות של תכנון מס. 


על פי הנחיית המעביד המודל מתייחס אך ורק לנכסים פיננסיים קיימים או עתידיים שמקורם בתשלומי מעביד ותשלומי עובד ואינו מתייחס לנכסים פיננסיים שנוצרו ביוזמה פרטית של העובד. כל למשל המודל מביא בחשבון קופת גמל אליה הפקיד המעביד עבור העובד ו/או העובד הפקיד אליה ישירות מתלוש המשכורת שלו על פי הסכמי עבודה. לעומת זאת המודל אינו מביא בחשבון קופת גמל שפתח העובד ללא קשר למקום עבודתו והפקיד אליה כסף.


מגבלות עיקריות של הייעוץ שניתן לעובדים

בסעיף זה יוצגו המגבלות באופן תמציתי, כשבסעיף הבא יובאו דוגמאות הממחישות אותן. להלן מגבלות עיקריות הנובעות כאמור מטווח הייעוץ ולא מאיכותו:

1. הייעוץ מתייחס לעובד בלבד ולא מערכת המשפחתית הכוללת שלו

2. הייעוץ אינו מתייחס לנכסים פיננסיים שמקורם אינו בתשלומים הקשורים בהסכם העבודה.

3. הייעוץ אינו מתייחס להתחייבויות כלכליות של העובד


4. הייעוץ מתמקד בהכנסות ואינו מתייחס להוצאות

5. הייעוץ אינו מתייחס לתרחישי עבודה עתידיים 


דוגמאות להמחשת המגבלות
כל דוגמה מתארת שני עובדים שעל פי נתוני הייעוץ נמצאים במצב זהה.
במציאות מצב האחד שונה מהותית ממצבו של האחר וייתכן שעל כל אחד מהם לקבל החלטה שונה.

הדוגמאות להלן אינן מתארות מידע אמיתי המתייחס לאנשים ספציפיים. הדוגמאות מציגות מקרים קיצוניים הנוגעים רק להיבט אחד.
במציאות סביר שלא יהיו הבדלים כל כך קיצוניים בין עובדים בהיבט אחד, אבל התמונה הכוללת מורכבת יותר משום שיהיו הרבה היבטים בהם עובדים יהיו שונים זה מזה. 

דוגמה 1: עבודת בן-הזוג
עובדת א נשואה למנהל אגף בחברת חשמל שמשכורתו החודשית 40,000 ש"ח ברוטו.
עובדת ב נשואה לאדם המובטל בשנתיים האחרונות ולפני זה עבד בעבודות מזדמנות בשכר נמוך.

ניתוח: על פי הסימולציה לשתי העובדות פנסיה ומענק פרישה דומים.
ברור שבהתייחסות משפחתית כוללת (גורם 1 בסעיף הקודם), עובדת   א יכולה לסמוך על הכנסה משפחתית גבוהה ויציבה ובבוא היום גם על גמלת פנסיה מכובדת של בעלה. עובדת ב יכולה להניח שהיא ובן-זוגה יצרכו את המענקים לכיסוי הוצאות שוטפות ומקור ההכנסה העיקרי תהיה גמלת הפנסיה שלה.

דוגמה 2:  חיסכון פנסיוני שלא במסגרת עבודה אצל המעביד הנוכחי
ג עבד לפני שנת 1990 במשך עשר שנים בחברת הייטק שהפרישה לו כספים לביטוח מנהלים. במקום העבודה הנוכחי מפרישים לו כספים לפנסיה תקציבית.  בביטוח המנהלים אליו הוא ממשיך להפריש כספים ללא הפרשות מעביד הצטברו כ 800,000 ש"ח.

ד עבד במשך שנתיים במקום אחר לפני עבודתו במקום העבודה הנוכחי. את כספי הפיצויים והפרשות המעביד לפנסיה משך לצרכים שוטפים.

ניתוח: ההבדל בין העובדים שעשוי להשפיע על מערכת השיקולים שלהם אינו בא לידי ביטוי בסימולציה בגלל מגבלה 2 (אין התחשבות בנכסים פיננסיים). במקרה זה מדובר בנכס פנסיוני.

ביטוח המנהלים שהתחיל לפני שנת 1990 הוא בתנאים בהם המדינה מבטיחה הצמדה למדד ותשואה מובטחת וידועה מראש.
הסכום שצבר ג יתווסף לגמלת הפנסיה שלו כאשר יגיע לגיל 65. 
הפנסיה שיקבל בגיל זה תהיה גבוה באלפי שקלים מהפנסיה שיקבל ד.

דוגמה 3: דירות
ה גרה עם משפחתה בדירה שבבעלות המשפחה.היא סיימה לשלם את המשכנתה עליה. למשפחה שלוש דירות נוספות שהיא משכירה.
ו קנה לפני שנה דירה ולקח משכנתה בסך של מליון שקל. אין ברשות משפחתו דירות נוספות.


ניתוח: ההבדל בין העובדים שעשוי להשפיע על מערכת השיקולים שלהם אינו בא לידי ביטוי בסימולציה בגלל מגבלה 2 (אין התחשבות בנכסים פיננסיים). במקרה של פרישה מוקדמת ל ה יהיו הכנסות חודשיות גבוהות באלפי שקלים מההכנסות של ו.


דוגמה 4: ילדים זה שמחה, אבל גם הוצאה כספית
לז יש שלושה ילדים בוגרים:  עורך-דין, רופאה ומנהל בהייטק. 
שלושתם נשואים באושר ובעלי דירות משלהם. גם בני הזוג שלהם עובדים בתפקידים בכירים.
שלושת ילדיו של ח הם בגיל העשרה: תלמידי תיכון וחטיבת הביניים.


ניתוח: גם אם תוצאות הסימולציה בייעוץ שיקבלו יהיו זהות ברור שהאתגרים הכלכליים הניצבים לפני ח  גדולים בהרבה והוא יצטרך להביא אותם בחשבון אם יחליט לפרוש פרישה מוקדמת מהעבודה: הוא יצטרך לעזור במימון לימודי ילדיו בתיכון ואולי גם באוניברסיטה ואולי לסייע להם ברכישת דירות. ז  יכול לחשוב על הוצאות של מתנות לנכדים ואולי טיול איתם לחו"ל. 
דוגמה זו מתייחסת למגבלה 4 (חוסר התייחסות להוצאות)


דוגמה 5: צער גידול הורים
אימה האלמנה בת ה 90 של ט חולה במחלה סופנית. רופאים מעריכים שהיא תלך לעולמה תוך חודש חודשיים. בהקשר זה נציין ש ט היא בת יחידה, לאימה רכוש המוערך בכ 50 מיליון ש"ח, מערכת היחסים ביניהן הייתה תמיד מצוינת ואימה כתבה צוואה על פיה ט היא היורשת היחידה.  


לשני הוריו העניים  של י אין ביטוח סיעודי. שניהם חולים בדימנציה, אבל מצבם הגופני טוב.
ל ' חמישה אחים ואחיות המועסקים בעבודות ניקיון ועבודות שמירה.


ניתוח: מעשית ט יכולה להניח שתוך שנה שנתיים לכל היותר תירש סכום כסף גדול. היות שתוחלת החיים של חולי דימנציה, שמצבם הגופני תקין עשויה להגיע לכעשר שנים והיות שמצבם הכלכלי של הוריו ואחיו לא טוב,י צריך להניח שיהיו לו הוצאות גבוהות על טיפול בהוריו (מוסד סיעודי,מטפלים, אביזרים וכיו"ב). 


ברור שמצבם של שני עובדים אלה שונה לחלוטין גם אם תוצאות הסימולציה דומות.
דוגמה זו מתייחסת למגבלה 1 (מערכת משפחתית) ולגבי י גם למגבלה 4 (התעלמות מהוצאות). 


דוגמה 6: העבודה היא כל חיינו מכל צרה תצילנו (לפעמים)
כ ו ל הם עובדים בני חמישים ואחת בעלי ותק דומה ושכר דומה בארגון.
שניהם עובדי טכנולוגיית מידע.


כ עבד במשך שנים רבות כתוכניתן שפיתח מערכות תוכנה באמצעות VB6 של חברת מיקרוסופט. לפני כשלוש שנים מונה לתפקיד ראש צוות הכולל שלושה אנשים המפתחים ב VB6.


ל התמחתה בשלוש השנים האחרונות במחשוב ענן (Cloud Computing). היא נחשבת לאחת המומחיות הגדולות בארץ בתחום.


ניתוח: ההבדל העיקרי בין השניים קשור במגבלה 5:תרחישי עבודה עתידיים. למרות הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל גיל 45 יש גם חריגים העשויים למצוא ללא קושי עבודה גם בגיל חמישים ואחת. נדמה לי של היא אחת מהן: היא מומחית בתחום חדש ו"חם" שצפוי לצמוח משמעותית בשנים הקרובות. יש מחסור במומחים בעלי ניסיון בתחום. 
האפשרות של פרישה בתנאים מועדפים ומציאת מקום עבודה חדש בתנאים טובים יותר היא בהחלט אפשרות ריאלית עבורה. 


אינני מקנא ב כ: הוא עומד בפני החלטה קשה.
כמי שהתמחה בטכנולוגיה שעבר זמנה (לחברת מיקרוסופט יש סביבות פיתוח מתקדמות יותר בסביבה הנקראת דוט נט) ובנוסף לכך כבר אין לו 
Hands On  כי בשנים האחרונות עסק בניהול, יתקשה מאד למצוא עבודה בכלל ועבודה יציבה ומתמשכת בפרט כמומחה טכני.סיכוייו למצוא עבודה בתפקיד ניהולי קלושים, בגלל הניסיון הניהולי המועט שלו. נוסיף לזה את גילו המתקדם והמסקנה היא שההסתברות שימצא עבודה במקצועו נמוכה. 


אז ברור שההחלטה שלו צריכה להישאר בעבודה ולא לפרוש פרישה מוקדמת? לא בהכרח.
הפרמטר העיקרי הוא ההערכה: האם יפוטר בשנים הקרובות או לא?
כך למשל אם יפוטר אחרי שנתיים גמלת הפנסיה שלו עלולה להיות נמוכה מגמלת הפנסיה שהיה מקבל לו פרש בפרישה מוקדמת בתנאים מועדפים במועד ביצוע השינוי הארגוני (לדוגמה בהסכם המתגבש ברשות השידור מוצעים לעובדים תוספת של 10% לפנסיה על בסיס של שתי דרגות מעל הדרגה הנוכחית. עובד שלא יפרוש ויפוטר אחרי שנתיים עלול לצבור 4% נוספים לפנסיה על בסיס של דרגה אחת מעל לדרגתו הנוכחית).


למותר לציין כי סיכוייו למצוא עבודה בגיל מבוגר בשנתיים לא יגדלו.
לעומת זאת אם ישרוד במסגרת הארגונית החדשה עשר שנים או יותר, קרוב לוודאי שהחלופה של המשכת העבודה במקום העבודה הנוכחי היא המועדפת עבורו.


הבעיה היא שבד"כ העובד אינו יודע להעריך את סיכוייו להמשיך לעבוד לאורך זמן.   
אם ניקח לדוגמה עובד ביחידה ממשלתית ההופכת מחלק ממשרד ממשלתי לחברה או רשות (למשל: בזק, דואר ישראל), עובד המדינה כמעט ולא נתקל בפיטורי עובדים ותיקים (ואם נתקל במקרה בודד כזה, הסיבה הייתה עבירה פלילית חמורה של העובד שפוטר). 

בחברה הממשלתית עלול עובד להיות מפוטר מסיבות של התייעלות או העסקת עובד זול בהרבה בעל כישורים דומים לשלו. 
עובד המדינה הממשיך לעבוד במקום העבודה ששמר על אותו שם והפך לחברה ייטה להערכת חסר של הסיכוי להפסקת עבודתו בארגון. (מי כמוני יודע זאת כעובד מדינה לשעבר בארגון שהפך לחברה ממשלתית ואחרי כן לחברה פרטית וכיועץ שראה התנהלות מסוג זה בארגונים ציבוריים ופרטיים).


סיכום ומסקנות
עובד הנמצא בארגון העובר שינוי ארגוני מהותי,עשוי להידרש לקבל החלטה משמעותית בהקשר הכלכלי ובהקשר התעסוקתי (שני ההיבטים, כמובן קשורים זה בזה).
המסר העיקרי הוא שההחלטה צריכה להתבסס על תמונה מלאה של המצב הכלכלי שלו ושל משפחתו.
ייעוצים נקודתיים, עשויים לתרום מידע משמעותי חשוב. ייעוץ ואימון טוב בכלכלת המשפחה מתייחס לתמונה הכוללת. ייעוץ כזה עשוי להיות בנוסף לייעוץ נקודתי , והמידע החשוב שמתקבל בייעוץ הנקודתי הוא חלק מהמידע הכולל בייעוץ בכלכלת המשפחה. 





יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

העם רוצה צדק חברתי: מיתוס ומציאות

בימים אלה בהם הנושא שבכותרת עולה מדי יום לפיכך חשבתי לבחון את המיתוסים והמציאות בנושא. 


אתחיל בשני גילויים נאותים:
1. השתתפתי בהפגנה שכונתה הפגנת המיליון, כך שברור שבאופן עקרוני אני מסכים עם הטענה שיש צורך בשינוי מהותי.


2. הדיון שלי בנושא עוסק בשני תחומים: א. כלכלת מקרו נושא שלא למדתי אותו ולא עסקתי בו כך שאין לייחס לדעתי משקל שונה מדעתו של כל אחד אחר. ב. כלכלת המשפחה, תחום אותו למדתי ובו נתתי ואני נותן ייעוץ. 


הערה מקדימה נוספת: להערכתי הזמן המתאים לבדיקה האם בוצעו שינויים משמעותיים הוא חצי שנה אחרי הבחירות הבאות לכנסת או מעט אחרי זה.


מיתוס 1: אי אפשר להגדיל את תקציב המדינה
ברור שניתן להגדיל תקציב של כל מדינה והראייה היא שיש מדינות שעשו זאת (חלקן גם נקלעו למשבר). מי שאומר שאי אפשר, מתכוון לכך שאין זה רצוי. האם באמת הסכום המופיע בתקציב הוא הסכום הנכון ואין בלתו?  כמובן שלא.


מה יקרה אם יגדילו אותו במעט? מעצם ההגדלה במעט לא ייגרם נזק ממשי. החשש האמיתי הוא שהגדלה תביא לאיבוד שליטה ולהגדלות אחרות בעקבותיה, מעבר ליכולת הכלכלית האמיתית של המדינה, שבאמת יביאו נזק משמעותי.


המציאות: ניתן להגדיל את התקציב על מנת לענות על צרכים של "צדק חברתי". אסור להגיע למצב של הגדלה מופרזת ואיבוד שליטה.
כמי שאינו מומחה בתחום זה, אשאיר למומחים את ההערכה מה שיעור ההגדלה שישפר את המצב בהיבט החברתי ולא יגרום נזק כלכלי משמעותי.
אגב, קרוב לוודאי שהמומחים יהיו חלוקים בדעותיהם בשאלה זו. 
 


מיתוס 2: אם מרחיבים את התקציב (או משנים את חלוקת התקציב) המקור היחיד להגדלת התקציב הוא תקציב הביטחון
עם מעט הגזמה, השיח הכלכלי פוליטי במדינת ישראל הוא שבכל פעם שמגדילים תקציב למטרה כלשהי, משרד האוצר טוען שעל מנת לאפשר זאת צריך לקצץ בתקציב הביטחון. כשמשרד הביטחון נאלץ לקצץ בתקציב הוא מקצץ בשעות טיסה למטוסים (שם המסמל גם צרכים אחרים בעלי אופי דומה, למשל: סוללות כיפת ברזל).


קל לבקש לקצץ בתקציב הביטחון, משום שכשמתרחש אירוע ביטחוני משמעותי, ממילא יגדילו אותו. 
קל לקצץ בשעות טיסה למטוסים דווקא משום שהן חיוניות. 


האם לא ניתן למשל להעלות את גיל הפרישה לפנסיה של חלק מהמשרתים בצבא הקבע?
האם לא ניתן לבטל תקנים לתפקידים  צבאיים לא חיוניים?
האם לא ניתן לממש נכסים של מערכת הביטחון שהם בעלי ערך כלכלי רב ולא בהכרח בעלי ערך ביטחוני?


כמובן שאפשר לקצץ לא רק בתקציב הביטחון.
אביא שתי דוגמאות.


דוגמה 1: משרדים ממשלתיים
דוגמה זו מתייחסת לצמצום שהוא קטן מאד יחסית לגודל התקציב הממשלתי אבל יש לו משמעות סמלית של דוגמה אישית.


בצעירותי היה מספר מצומצם של משרדים ממשלתיים ומספר שרים דומה למספר המשרדים. אחר כך התווסף שר אחד בלי תיק. במשך הזמן גדל מספר השרים בלי תיק. 
שנים רבות אחרי כן דיבר מר בנימין נתניהו על השמן (הסקטור הציבורי) והרזה (הסקטור היצרני) וביקש לקצץ בהוצאות הממשלתיות.  היום כראש ממשלה כוללת ממשלתו מספר רב מאד של שרים.
היום כבר קשה להיות שר בלי תיק ולכן לכל שר בלי תיק יש תיק או משרד. 


מה רע בזה?
אני מניח שכל אחד מהשרים המכובדים הוא איש מוכשר וראוי. עיני אינה צרה בתוספת הלא גדולה לשכר שהוא מקבל  יחסית לשכר חבר כנסת שהיה מקבל ממילא. גם ההוצאה על נהג, מזכירה ומספר מצומצם של עוזרים אינה משמעותית, אבל כאשר מקימים משרד ממשלתי ההוצאות כבר גדלות הרבה מעבר להוצאות על צוות מצומצם של עוזרים.
אם מדובר במשרד שיש ספק בצורך בקיומו, אפשר גם לוותר עליו.


הקריטריון לבדיקה הוא מאד פשוט: כאשר מדובר במשרד הקיים ברוב המדינות האחרות (חינוך, בריאות, ביטחון, רווחה, חוץ וכיו"ב) סביר שיש בו צורך גם בישראל. כאשר מדובר במשרד הקיים רק במדינת ישראל או במספר זעום של מדינות אחרות, אולי יש מקום לבחון האם אפשר לוותר עליו ולהשתמש בסכומים שיחסכו למטרות של צדק חברתי, למשל: תמיכה באגודה כמו: ער"ן המונעת מספר התאבדויות (הסכום הנדרש להמשך קיומה הוא קטן ובר השוואה לסכומים שיחסכו באמצעות צמצומים המוזכרים לעיל).


אולי גם ניתן לשקול הקטנת מספר השרים. כפי שאמרתי, אני מניח שמדובר באנשים מכובדים הראויים לתפקידם, אבל ביליתי הרבה משנות עבודתי בהייטק וראיתי אנשים  ראויים ומצוינים מפוטרים רק משום שהחברה בה עבדו צמצמה בהוצאות (בחלק מהמקרים אותה חברה גם שמחה לקבלם בחזרה לעבודה אחרי מספר שנים). 


דוגמה 2: צעירים שאינם מעוניינים לעבוד ומקבלים קצבאות
בדוגמה זו כבר מדובר בסכומי כסף משמעותיים.
יש הרבה גברים יהודים חרדים בניו-יורק. יש הרבה גברים יהודים חרדים בלונדון ויש גם הרבה גברים יהודים חרדים בירושלים, בני ברק ובית שמש.


מרבית הגברים היהודים החרדים בלונדון ובניו-יורק עובדים לפרנסתם (שלא לדבר על רבנים מפורסמים בתקופת המשנה שמכונים בשמם בתוספת מקצועם: סנדלר, נפח וכיו"ב). 


מרבית הגברים היהודים החרדים במדינת ישראל אינם עובדים ומקבלים קצבאות גבוהות בהרבה מאשר בחורים צעירים אחרים שמחליטים שאינם רוצים לעבוד. 


אם נשווה בחור ישיבה צעיר לפועל טקסטיל מובטל בן חמישים פלוס מעיירת פיתוח נמצא את ההבדלים הבאים:
1. פועל הטקסטיל עבד כשלושים שנה.
2. הוא היה ממשיך לעבוד באותו מפעל לולא היו סוגרים/מצמצמים אותו.
3. הוא היה עובד במקום עבודה אחר לו היה מוצא.
4. החמור מכל: הוא מקבל מהמדינה קצבה נמוכה יותר מאשר תלמיד הישיבה הצעיר.


בגלל הריבוי הטבעי הגבוה יחסית של האוכלוסייה החרדית,מספר תלמידי הישיבה הצעירים המקבלים קצבאות מהמדינה הולך וגדל ויחד איתו גם התקציב המיועד לתמיכה בהם.
בעצם אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים באמצעות קצבאות אלה.


אם נגיע למצב בו דפוסי העבודה של החרדים בישראל יהיו דומים לדפוסי העבודה של החרדים במדינות אחרות או של החילוניים או הדתיים בישראל, ניתן יהיה להעביר את סכום המענקים אותם הם מקבלים למטרות צודקות חברתית.

את התהליך צריך להתחיל היום. המלצותיה העתידיות של וועדת טרכטנברג לא תהינה שוות אפילו את הנייר שעליהן הן תיכתבנה, אם לא תכלולנה המלצה חד משמעית לא לצרף תלמידי ישיבות חדשים שמקבלים קצבאות מהמדינה ובנוסף לכך המלצה ארוכת טווח על תהליך של צמצום סכומי המענקים בסעיף זה במסגרת שינוי סדר העדיפויות.


אינני אנטי-חרדי ולכן איני מציע להפסיק לגמרי את התשלום לצעירים חרדים שאינם רוצים לעבוד. במקום זאת אני מציע להקטין משמעותית באופן הדרגתי את מספר מקצבי הקצבאות.
אין ספק שרמת הלימודים בישיבות תעלה בהרבה כאשר רק המוכשרים ביותר יזכו למלגות מהמדינה ואחרים שירצו ללמוד שם ילמדו על חשבונם ולא על חשבון משלם המיסים הישראלי.


יש כבר ניסיון בתהליך דומה. קוראים לו קרנות הפנסיה הוותיקות
הפסדיהן של קרנות פנסיה ותיקות וגירעוניות אלו הלכו וגדלו, עד שהמדינה התערבה.  

הצעד הראשון כלל סגירת הצטרפות של חברים חדשים בקרנות והצעדים הבאים צמצום זכויות יתר של החברים הוותיקים בקרנות, שלמעשה שולמו מכספי משלם המיסים הישראלי. 


המציאות: ניתן לשנות סדרי עדיפויות ולצמצם בהוצאות לא חיוניות ולהפנות את המשאבים המשתחררים למטרות של "צדק חברתי". אפשר   להקטין תקציבים במערכת הביטחון אבל לא רק במערכת הביטחון.
במערכת הביטחון חשובה יותר משילות (Governance) מאשר צמצום  על מנת לוודא שהמשאבים מנוצלים באופן יותר אופטימלי.


מיתוס 3: במצב הנוכחי אנשים בעלי הכנסה בינונית או גבוהה אינם יכולים להגיע למצב כלכלי נאות
נתקלתי גם בדעות כתובות של אנשים ממעמד הביניים המתנגדים למחאה ולהפגנות. אנסה לתמצת את רוח הדברים ברמה העקרונית.
יש אנשים הכותבים כי הם ממעמד הביניים ובכל זאת הצליחו לרכוש דירה למשפחתם (אמנם דירה זולה בלוד או בנגב). 
אחרים כותבים שהם חיים מהכנסותיהם מעבודתם ללא אוברדרפט. הם עובדים קשה, גרים בשכירות ומצמצמים בהוצאותיהם.


הטענה הבסיסית שלהם היא שמי שהכנסותיו אינן גבוהות במיוחד כול בהחלט לשרוד ואף להתבסס כלכלית. 
חלקם אף טוענים שהמפגינים מפונקים וזורקים את כישלונם בניהול כלכלת משפחתם על הממשלה וקובעי המדיניות.  


ברור שאם תניחו כמוני, שאנשים אלה דוברי אמת ביחס למצבם הכלכלי האישי, שהטענה שתחת המדיניות הנוכחית אנשים ממעמד הביניים אינם יכולים להתבסס כלכלית, אינה אמת. פשוט משום שיש דוגמאות פרטניות המפריכות אותה.


אבל אל נמהר להסיק מכך שהמדיניות הנוכחית אינה פוגעת במעמד הביניים ואינה מקשה על חלקים גדולים ממנו לשרוד או "להחזיק את הראש מעל למים".


מצד שני, אני יכול להעיד שמרבית המשפחות שפגשתי אינן מנהלות נכון את ההיבטים הכלכליים בחייהן. הסיבות להתנהלות כזו הן מגוונות: חוסר ידע, הערכה לא נכונה של סיכונים, קושי פסיכולוגי בשליטה בהוצאות, חוסר תכנון ביחס להוצאות עתידיות משמעותיות וכיו"ב.  


המציאות: המדיניות הנוכחית שוחקת את מעמד הביניים. בהתנהלות נכונה קשה אבל אפשרי להגיע למצב כלכלי נאות. על מנת לעשות זאת משפחות במעמד הביניים צריכות לנהל טוב יותר את ההיבטים הכלכליים של חייהן. חלק מאלה שאינם עושים זאת יכולים להתמודד בכוחות עצמם עם האתגר של שיפור מצבם הכלכלי. אחרים זקוקים לייעוץ ולהכוונה.  



מיתוס 4: אם יתבצע שינוי ומצב שכבת הביניים ישתפר הבעיות הכלכליות שלי יפתרו
נניח לרגע שמתממש התסריט הלא כל כך ריאלי בו נענות כל דרישותיהם של הדורשים צדק חברתי (אינני בטוח שקיימת עמדה אחידה, מוסכמת ומוגדרת של מכלול הדרישות).


האם המשמעות תהיה שכל המשפחות במעמד הביניים ירכשו דירות  ויוכלו לשלם את המשכנתה?
האם המשמעות תהיה שכל המשפחות יוכלו לרכוש את כל מוצרי המזון שיעלה בדעתן?
האם המשמעות תהיה שכל הסטודנטים יוכלו לשלם שכר דירה בדירות שישכרו?
התשובות לכל השאלות האלה: כמובן שלא 


בסך הכל יווצרו תנאים התחלתיים סבירים יותר להתמודד. בסך הכל מדינת ישראל תייצר סדר עדיפויות מתאים יותר לדעתי ולדעתם של המוחים. בסך הכל  יוקטנו הפערים במדינת ישראל ויעשו דומים יותר לפערים הקיימים היום ברוב מדינות OECD.


זה אינו תחליף להתנהלות סבירה ברמה האישית או הרמה המשפחתית. 
כאן אנו חוזרים שוב למה שצוין בדיון במיתוס מספר 3: משפחות רבות בישראל אינן  מנהלות נכון את האספקטים הכלכליים של חייהן והן צריכות לבצע שינוי.


כך למשל מרבית המשפחות אינן יכולות להרשות לעצמן הוצאות גבוהות יותר מהכנסותיהן, מרבית המשפחות אינן יכולות להרשות לעצמן שלא לבצע בקרה על הוצאותיהן ואוברדרפט קבוע הוא מותרות עבורן.


המציאות: שינוי בסדר העדיפויות הלאומי הוא גורם שעשוי לסייע למשפחות וצעירים במעמד הביניים ובמעמד הנמוך לשפר את מעמדן הכלכלי. הוא אינו תחליף להתנהלות כלכלית נאותה ברמת הפרט והמשפחה. 

מס בן-גביר סמוטריץ

  אני מבין בכלכלת המשפחה ו בניהול סיכונים .  אני מבין מעט, אם בכלל, בנושאי ביטחון. מעניין שב-12 ביולי 2023 פרסמתי פוסט בבלוג שלי על ניהול ס...