חוות גפנים ויקב באיקריה. זוכיות היוצרים לתמונה: אבי רוזנטל |
אתמול (5.9.24) חזרתי משבוע לימודי באי איקריה ביוון.
המוקד של הביקור שלי היה איקריה כ"אזור כחול".
במהלך הביקור נחשפתי ללא מעט צדדים אחרים של איקריה ותושביה.
בפוסט זה אתמקד בהתנהלות כלכלית של משפחות ושל יחידים.
הדבר שהכי בלט מנקודת המבט שלי היה, שבאיקריה לא קיימת תרבות הצריכה האמריקאית, שתפסה אחיזה ברוב מדינות העולם. גם בישראל.
כך למשל, לא ראיתי שם מכוניות מפוארות, למרות שיש אנשים שמצבם הכלכלי מאפשר להם קניית מכוניות כאלה.
לא ראיתי שם, מותגים נוצצים ומסעדות פאר.
לא ראיתי פרסומות צעקניות ולא פגשתי אנשים שמהאופן בו הם מתנהגים קל לראות שמאוד חשוב להם להתעשר והם ינצלו כל הזדמנות להרוויח יותר, גם במחיר של שירות לא טוב או מוצרים פחות ראויים.
תרבות הצריכה גורמת לאנשים לקנות מוצרים שהם לא צריכים. על מנת לקנות אותם הם עובדים יותר שעות ויותר קשה.
יש להם פחות זמן לעצמם, למשפחתם ולקהילה.
היבט כאוב במיוחד הם יחסי הורים-ילדים. הילדים הם קורבנות של פרסומות למוצרי צריכה לא חיוניים ולמותגים משום שעליהם קל יותר להשפיע.
את הכסף לרכישת אותם מוצרים הם מבקשים מההורים. במקרים רבים הסמכות ההורית מתערערת.
במקרים רבים יותר להורה יש פחות זמן לילדיו ולכן לא מתפתחות מערכות יחסים אמיתיות בין הורים לילדים. ההורים הופכים לסוג של כספומטים.
התוצאה היא Stress. בעברית: מתחים.
Stress מתמשך עלול לפגוע בבריאות.
באיקריה אין תרבות צריכה ואין מתחים כאלה.
בשיחות עם מקומיים, רבים מהם אמרו לי, שבאיקריה החיים הם ללא Stress.
זה עדיין לא אומר שהם לא עובדים קשה. אם וכאשר נדרשת עבודה קשה, עושים אותה.
הקהילה
כסף אינו משמש רק לתרבות צריכה. הוא גם מקנה ביטחון למקרה שבו נזקקים לו.
בתרבות שלנו צריך להסתמך על חסכונות. בפוסט מדריך לחיסכון התייחסתי לצורך בחיסכון, לעקרונות החיסכון ולסוגי החסכונות
חלק מהתפיסה באיקריה היא שהקהילה חשובה. יש מחויבות כלפי הקהילה ויש מחויבות של הקהילה כלפי פרטים המשתייכיים אליה.
המחויבות עשויה להתבטא בעזרה של יחידים לצרכים קהילתיים. היא עשויה להתבטא גם בעזרה לחברי קהילה.
אחת הדרכים נקראת מקרונדה. כשחבר קהילה נזקק לכסף, למשל לצורך ניתוח באתונה, חברי הקהילה נפגשים כשכל אחד מביא צלחת ספגטי. לאחר האכילה משאירים מתחת לצלחת סכומי כסף לטובת הניתוח.
היכולת להסתמך על הקהילה מקטינה את הצורך בחיסכון אישי.
היא כמובן לא מבטלת את הצורך הזה, אבל לפחות למי שקשה לו לחסוך או שאין לו אפשרות לחסוך, היא מקנה ממד מסוים של ביטחון כלכלי.