לאחר תקופה ארוכה שלא התקדמתי בקריאה המאוד איטית שלי בספרו של דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט", חזרתי לקרוא פרק נוסף שכותרתו "אשליית התוקף".
הפרק עוסק בנושא חמקמק וקשה של ניבוי העתיד.
כפי שבפרקים קודמים התייחס כהנמן להטיות קוגניטיביות של חוקיות וסיבתיות לאירועים שלא בהכרח מתאימים לדפוס כזה בהווה, בפרק זה הוא מתייחס לניבוי העתיד.
לבני אדם נוח יותר לחיות בעולם צפוי שיש בו חוקיות וסיבתיות.
אשליית התוקף מייחסת למומחים יכולת טובה יותר מאחרים לנבא אירועים עתידיים בתחום מומחיותם.
רבים מאיתנו כבר יודעים, שמומחים בשוק המניות מתקשים לנבא אילו השקעות יניבו תשואה גבוהה יותר. הם גם לא תמיד יודעים לנבא את רמת הסיכון בהשקעה מסוימת.
גם כהנמן מביא, בין השאר, את הדוגמה הזו.
התוצאה בשטח היא שברוב המקרים, השקעה העוקבת אחרי מדד מסוים (למשל: S & P 500) מביאה לטווח ארוך תשואות גבוהות יותר מאשר השקעה במניות ספציפיות הנכללות באותו מדד.
לא הזכרתי יתרון נוסף של היצמדות למדדים או לסלים: הקטנת הסיכון באמצעות פיזור ההשקעה על מספר גדול יחסית של מניות ו/אט אגרות חוב ו/או מדדים אחרים.
ניבוי העתיד הרחוק הוא קשה עד בלתי אפשרי באופן אינהרנטי. כפי שכהנמן כותב בכותרת של אחד הסעיפים: "זו לא אשמת המומחה - זו משימה בלתי אפשרית".
האשליות של בני סמכא
סעיף זה מתיחס כהנמן לבני סמכא בעסקים ובפוליטיקה ולמומחים בתחנות טלויזיה ובגלי הרדיו, שתפקידם לפרש אירועים מהעבר הקרוב וההווה ולנבא את העתיד.
במאמר מוסגר, אנחנו מוצפים בתקופה הקשה הזו של מלחמת ה-7 באוקטובר בפאנלים מסוג זה על גבי מסכי הטלוויזיה.
כולנו נוטים ליחס לבני הסמכא יכולת בניבוי העתיד. גם בני הסמכא עצמם משלים את עצמם שיש להם יכולת כזו.
כהנמן מביא את ההסבר של נאסים טאלב בספרו "הברבור השחור" לתופעה הזו.
לדברי טאלב, הנטיה של אנשים לחבר נרטיבים קוהרנטיים של העבר ולהאמין בהם, מקשה על בני אדם לקבל את המגבלות של יכולת חיזוי העתיד.
כהנמן אומר שברי הסמכא חוזים רק במעט יותר טוב מאחרים את העתיד.
הוא מצטט מחקר מקיף של פיליפ טטלוק, פסיכולוג מאוניברסיטת פנסילבניה שעסק בפרשנויות פוליטיות וכלכליות הכוללות חיזוי העתיד.
המחקר שפורסם בספרו של טטלוק בשנת 2005 ראיין החוקר 284 אנשים שהתפרנסו מ"פרשנות או מתן עצות לגבי מגמות פוליטיות וכלכליות".
הוא אסף 80 אלף ניבויים של אותם ברי סמכא. בכל שאלה פוליטית כזו הציב תשובות אפשריות, שלהן ייחסו ברי הסמכא הסתברויות.
התוצאות מראות שיחוס הסתברויות שוות לכל אחת מהאפשרויות הביא לניבויים מוצלחים יותר מניבויי הפרשנים.
חשוב לציין, שכשמתברר שברי הסמכא טעו בתחזיות שלהם, הם נוטים שלא להודות באופן מלא בטעויות שלהם אלא לנסות לתרץ אותן. תירוצים אפשריים: "טעיתי רק בתזמון", "קרה אירוע לא צפוי".
מסתבר שהמומחים מאמצים את האשליה שהם יודעים לנבא את העתיד. ככל שהם יותר פופולאריים בפאנלים על עתידיות, כך הם מאמינים יותר ביכולתם לנבא את העתיד.
מי מוזמן לפאנלים: שועלים או קיפודים?
שועל מצוי. מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאת שימוש : CCO |
מקור התמונה: ויקיפדיה הרשאת שימוש: CC BY-SA 3.0 יוצר התמונה: Tomaž Demšar מוויקיפדיה הסלובנית |
טטלוק טוען שהסיבה לטעויות המומחים היא אופן חשיבתם.
הוא הולך בעקבות מאמר של ישעיהו ברלין ששמו "הקיפוד והשועל".
המאמר מתייחס לשתי צורות חשיבה.
לקיפודים יש תיאוריה קוהורנטית ביחס לעולם והם מסבירים כל דבר לפיה.
לשועלים יש חשיבה מורכבת יותר. הם מאמינים שהמציאות שונה מתיאוריה קוהורנטית אחת היא תלויה במכלול רחב של גורמים משתנים, שלא כולם ניתנים להסבר.
יש גם מקריות ודברים שאינם ניתנים להסבר. מה שמחזיר אותי למקרה קיצון של מקריות שהוזכר בתחילת הפוסט: תיאורית הברבור השחור של נאסים טאלב.
אלה שסווגו כשועלים הצליחו יותר מאחרים בניבויים שלהם במחקר של טטלוק.
כמובן, שאת השועלים נוטים פחות להזמין לפאנלים טלויזיונים. הרבה יותר Rating מושג מפאנל הכולל קיפודים בעלי דעות מנוגדות, המתנצחים ביניהם.
לקחים בהקשר של כלכלת המשפחה
אשליית התוקף ביחס לניבויים של מומחים ו/או בני סמכא בכלכלת המשפחה קיימת לא רק בהקשר של השקעות בבורסה.
היא קיימת גם בהקשרים כלכליים רבים אחרים.
היא רלוונטית גם לנושאים כמו:
1. מגמות כלכליות בארץ ובעולם
2. מגמות בשוק הדיור בארץ.
3. השקעה בנדל"ן בחו"ל.
4. השקעות אלטרנטיביות מחוץ לבורסה.
5. לקיחת משכנתאות לטווח זמן ארוך.
6. חסכונות פנסיוניים.
אל תעשו באופן אוטומטי את מה שבני סמכא או מומחים אומרים.
גם למומחים יש מגבלות והם עלולים לטעות.
לא מזיק לשאול שאלות.
לא מזיק לקרוא מידע מקצועי או להיחשף אליו בדרכים אחרות.
לא מזיק לשמוע Second Opinion.
לא מזיק לערוך חיפוש בגוגל על המומחה ולפעמים לגלות שהמומחה או בר הסמכא אינו באמת כזה או שיש לו עבר בעייתי.
הזווית האישית שלי
1. בעבר הרחוק כתבתי סדרת פוסטים בנושאי מחשבים שבהם היו תחזיות לעשר שנים קדימה. בפוסטים עצמם טענתי שכמעט בלתי אפשרי לנבא עשר שנים קדימה.
ספציפית העלתי בכל פוסט שאלה ביחס להמשך הישרדותה של חברה מסוימת במשך עשר שנים.
הנקודה המהותית הייתה שבחרתי חברות מובילות בעולם.
למשל: IBM, HP, Microsoft, Google, Apple.
לא הנחתי שיש הסתברות גבוהה לכך שהן לא ישרדו במשך עשר שנים, אבל הפוסט ניסה להציג סיכונים ואיומים עתידיים על מעמדן בשוק.
טיפול גרוע במיוחד באיומים או בסיכונים האלה ובסיכונים עתידיים אחרים, שלא צפיתי, או התעלמות מהם עלול להביא, במקרה קיצון, להיעלמות החברה.
כן חזיתי ששתי חברות גדולות ובעלות מעמד בשוק לא ישרדו. בסדרת הפוסטים הללו חזיתי שחברת SUN Microsystems לא תשרוד עשר שנים.
היא שרדה הרבה פחות שנים ונרכשה על ידי חברת Oracle.
לפני סדרת הפוסטים, חזיתי במסמכים פנימיים ללקוח את היעלמותה של חברת DEC.
אל תחשבו שלא היו לי תחזיות שגויות בחלק מאותם פוסטים. אני לא אסתתר מאחורי תירוצים.
2. לפחות פעם בשנה אני כותב תחזיות שנתיות.
תחזית כלכלית, תחזית אישית ולאחרונה גם תחזית בניהול סיכונים.
הקוראים מוזמנים להתייחס אליהן בביקורתיות.
אגב, בניהול סיכונים אני מעדיף לעשות Scenario Analysis. אני מציג מספר תסריטים אפשריים ואת הסיכויים להתממשותם.
הסיכויים הם דינאמיים וכל מידע רלוונטי שמצטבר עשוי לשנות את התסריטים ואת ההסתברות להתממשות כל אחד מהם.