פרופסור אבי שמחון המועמד הישראלי לפרס איג נובל בכלכלה

שלושת שרי האוצר הגרועים ביותר בתולדות מדינת ישראל הם: יורם ארידור, ישראל כץ ובצלאל סמוטריץ. 

המשותף לשלושתם זה שהם התיחסו לתפקידם כתפקיד לקידום אינטרסים פוליטיים ולא כתפקיד שעוסק בניהול כלכלת מדינת ישראל. 

פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של בנימין נתניהו,  מתנהג באופן דומה לאותם פוליטיקאים. 

שמחון מבין שהבוס שלו בצרות פוליטיות בגלל התנהלותו בארבע השנים האחרונות והוא מנסה לעזור לו להינצל מהפסד בבחירות ומסיום הקריירה הפוליטית שלו, באמצעות כלכלת בחירות. 

זהו הרקע להצעתו ההזויה של פרופ' שמחון להפסיק חיסכון לפנסיה מתחת לגיל 40 ורק בגיל 40 להתחיל לחסוך לפנסיה. 

פרופ' שמחון הוא מועמד לגיטימי לפרס איג נובל. 

ההיפך מחתן פרס נובל לכלכלה ריצ'רד ת'יילר

חתן פרס נובל לכלכלה ריצ'רד ת'יילר ופרופ' שלמה בן ארצי, פיתחו מודל מעשי  שיושם בארה"ב להגדלת החיסכון הפנסיוני בארה"ב. 

המודל ניצל הטיות בקבלת החלטות על מנת להגדיל את החיסכון הפנסיוני, באמצעות השתתפות ממשלת ארה"ב בחיסכון. 

מי ישלם את המחיר אם תיושם הצעתו של פרופ' שמחון?

לא קל לצור הרגל של חיסכון פנסיוני. מי שיתרגל לא לחסוך לפנסיה עד גיל 40 יתקשה לחסוך לפנסיה ויטה למשוך יותר כספי פיצויים מהחיסכון הפנסיוני שלו.

כמובן שאת המחיר ישלמו השכבות החלשות שממילא לא צוברות חיסכון מספיק לפנסיה.

אפקט הבעלות

אפקט הבעלות הוא הטיה קוגניטיבית הגורמת לאנשים ליחס ערך גבוה יותר למשהו שהם הבעלים שלו ממה שאחרים מיחסים . 

פרופ' דניאל כהנמן מביא בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" דוגמה לניסוי שערכו כהנמן וטברסקי הוא ניסוי שבו שלוש קבוצות של נבדקים התבקש להעריך את ערכו של ספל קפה נאה עם סמל האוניברסיטה. מוכרי הספל שהיה בבעלותם העריכו אותו בממוצע במחיר של 7.12 דולרים.

בוחרים (אלה שהיו יכולים לבחור בין קבלת הספל לבין קבלת כסף) העריכו אותו במחיר של 3.12 דולרים וקונים במחיר של 2.87 דולרים. 

הפער הגדול בין בעלי הספל ושתי הקבוצות האחרות ממחיש את עוצמת האפקט.

חתן פרס נובל לכלכלה ריצ'רד ת'יילר פרסם מאמר על אפקט הבעלות בשנת 1980. הוא קשר את זה לתורת הערך של טברסקי וכהנמן. 

כסטודנט חקר ת'יילר את מחירי הקנייה והמכירה בהם פרופסור שלו חובב יין היה מוכן לקנות או למכור בקבוקי יין מיוחדים.  

אפקט הבעלות יצר פער גדול בין מחיר המכירה ומחיר הקנייה. 

אותו דבר נכון גם לכרטיסים למשחק ספורט או למופע שבעליהם לא יהיו מוכנים למכור אותם במחיר מופקע כאשר יש בהם מחסור. 

השלכות בכלכלת המשפחה

מכירת או השכרת דירות

בעלי הנכס עשויים להעריך את המחיר כמחיר גבוה ממחירו האמיתי בגלל אפקט הבעלות. 

כתוצאה מכך יקח יותר זמן וידרשו יותר משאבים על מנת למכור או להשכיר את הנכס. 

המשמעות היא אובדן זמן, אובדן זמן שימוש בנכס על ידי שוכר או קונה והפסד כספי לבעלי הנכס. לפעמים גם לשוכר פוטנציאלי.

מכירת כלי רכב או רכוש אחר

מצב דומה למצב של השכרה או מכירה של דירה. הבעלים מעריך את הנכס שלו במחיר גבוה ממחיר השוק.

מקום עבודה, פרויקט בעבודה או תפקיד במקום העבודה

עשויים להיות מקרים בהם מנהל פרויקט או משתתף משמעותי אחר בפרויקט יפתח תחושת בעלות על הפרויקט. ההשלכות עלולות להיות שליליות. 

בעלות על עסק

אפקט הבעלות של בעלים של עסק עלול לגרום לו להעריך את העסק כאילו הוא במיצוב טוב יותר ממה שהוא.

אם תעמוד על הפרק מכירת העסק, הוא יטה לדרוש מחיר גבוה מדי.

האם יש קשר בין אופן ההשקעה של יועצי השקעות לבין התוצאות של ההשקעה?

 

אני קורא לאט את ספרו של חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, שהלך לעולמו השנה, 

אתמול (15.8.2024) קראתי את מה שיש לו להגיד על מומחים להשקעה בשוק ההון.

השורה התחתונה שלו היא, שעל פי מחקרים, בממוצע אין שום ערך מוסף למומחים להשקעה בשוק ההון על פני דרכים אחרות להשקעה. 

מדוע זה קורה?

מומחים לשוק ההון יודעים הרבה על חברות שמשקיעים במניות שלהן. 

כמעט תמיד אין להם צל של מושג ביחס לגורם הכי חשוב בהקשר של השקעה במניה של חברה: האם היא מתומחרת נמוך מדי או גבוה מדי או באופן סביר?

תובנות נוספות מהספר בהקשר של השקעה בשוק ההון

1. עדיף לא למכור מניות ולקנות במקומן אחרות משום שבדרך כלל מפסידים מזה.

כהנמן כותב שהוא וחתן פרס נובל נוסף ריצ'רד ת'יילר הוזמנו לחברה גדולה העוסקת בהשקעות על מנת לשמוע את דעתם. 

כהנמן כותב שהוא אינו מבין בתחום ושאל את מנהלי החברה: מה הם עושים? 

ענו לו שהיועצים מוכרים מניות וקונים מניות אחרות במקומן. 

הוא שאל אותם: מי קונה את המניות שהם מוכרים? 

התשובה הייתה: יועצי השקעות אחרים.

הוא כותב שזה נראה לו מוזר שחלק מהאנשים בעלי אותה הכשרה ואותו ידע מוכרים נייר ערך מסוים ואחרים בעלי אותו ידע ואותה הכשרה קונים אותו.

2. רוב המומחים להשקעה הם גברים, אבל דווקא נשים משקיעות טוב יותר.

3. במחקר של ביצועי יועצי השקעות בחברת גדולה נמצא לאורך זמן מתאם קרוב ל-0 בין הצלחה של יועץ כלשהו לבין תשואות. 

כלומר: לא היו הבדלים אמיתיים ביכולת של יועצים שונים להצליח. גובה הבונוסים הדיפרנצליים שקיבלו על פי ביצועים נבע בעיקר ממקריות.

זוית הראייה שלי

1. בנוסף לקושי לדעת האם מניה מתומחרת גבוה מדי או נמוך מדי צריך לזכור שהעולם הכלכלי הוא דינאמי. המשמעות היא שגם כשיודעים האם מניה מתוחרת גבוה מדי או נמוך מדי זה לא בהכרח ישאר כך. יש סיכון הנובע מהדינאמיות של העולם הכלכלי שכתוצאה ממנו התיאור האמיתי של מצבה של חברה ביחס לשווי המניה שלה עלול להשתנות.

2. פרופ' כהנמן כתב על ממוצעים הוא אינו שולל את האפשרות התאורטית שמישהו מסוים יצליח להעריך בקירוב טוב את הקשר בין תמחור מניה של חברה לבין מצבה האמיתי. 

3. אחת האסטרטגיות השכיחות בהשקעה היא הצמדה למדד, למשל: S&P 500. 

הצמדה למדד מקטינה את הסיכון בהשוואה לבחירת מניות ספצפיות. 

4. חלק לא קטן ממומחי ההשקעות אינם משיגים תשואות טובות יותר מ"קוף". מישהו שמשקיע באופן רנדומלי ללא ידע כלשהו.