בפוסט אחר שאלתי: ממה עלולים הבנקים להפסיד? התשובה: כאשר לקוחות אינם יכולים להחזיר הלוואות (או אשראי אחר שלקחו).
לרוב מי שנותן הלוואה מרוויח בגלל הריבית המתווספת להחזר ובגלל העמלות שהוא גובה.
הסיכון הוא איבוד חלק או כל כספו כאשר לווים אינם יכולים להחזיר את ההלוואה.
האם יש מודל שבו למלווה אין סיכון כאשר לווים אינם מחזירים את ההלוואה שנטלו?
מסתבר שכן. ניחשתם נכון בישראל. מדובר בחברות הביטוח המנהלות את החיסכון הפנסיוני שלי ושלכם.
הן פשוט מלוות כסף שאינו שלהם. אם מתממש סיכון ולווים לא מחזירים את האשראי, בעלי הכסף מפסידים.
המודל פשוט:
1. אנחנו והמעבידים של השכירים שבינינו מפרישים לפנסיה (יש חובה חוקית להפריש לפנסיה).
2. חברת הביטוח המנהלת את החיסכון הפנסיוני משקיעה את הכסף.
3. ההשקעות הן בשוק ההון ובאפיקים אחרים.
4. אחד האפיקים הוא הלוואות.
הקופון שגוזרות חברות הביטוח הוא קופון "שמן" של דמי ניהול. ראיתי כבר חישובים על פיהם הקופון מגיע לכשליש מהחיסכון שלנו.
מה קורה כשהלווה לא מחזיר לחברת ביטוח את הכסף?
היות שהחברה השקיעה את כספנו ולא את כספה, רק אנחנו מפסידים.
חברת הביטוח כבר גזרה את הקופון שלה.
אין קשר בין גובה דמי הניהול לבין איכות הניהול. לא משנה האם הצליחה או נכשלה בכל מקרה היא תגזור את אותו "קופון".
מלווים: בנקים
כשבנק מלווה כסף הוא מלווה כסף שלו.גם אם מדובר בכסף שאתם או אני הפקדנו בפיקדון, זה כסף של הבנק. הבנק התחייב להחזיר לי את הכסף עם ריבית. לכן כשלווה לא מחזיר לו את ההלוואה, הבנק מפסיד.
בנקאים ובנקאים נחשבים בדרך כלל ל"מרובעים", שמרנים ובעיקר שונאי סיכונים (Risk Averse). לפעמים הם יעדיפו רווח קטן יותר ללא סיכון, על פני רווח גדול יותר עם סיכון להפסד. לפיכך הם פיתחו כלים, מערכות ותהליכים על מנת להעריך את הסיכון במתן אשראי וכלים על מנת להכין את עצמם מראש למצב בו, על אף שהעריכו שהסיכון אינו גבוה, הסיכון התממש.
דוגמאות לכלים: ערבים למשכנתה או לסתם הלוואה גדולה וביטחונות כנגד הלוואה, כלומר: שיעבוד נכס פיננסי או נכס אחר של הלווה לטובת הבנק.
אם חו"ח הלווה אינו מחזיר את ההלוואה, הבנק רשאי לחלט את הנכס.
הרגולטור הבנקאי
גם הרגולטורים הבנקאיים ברמה הלאומית (המפקח על הבנקים בבנק ישראל) וברמה בינלאומית, תורמים למניעת מצב בו בנק לוקח יותר מדי סיכונים במתן אשראי.
כך למשל, הרגולטורים מחייבים את הבנקים לשמור כספים שלהם למקרה של חובות מסופקים (חובות של נוטלי אשראי שאינם יכולים להחזיר). ברמה הבינלאומית הוגדרו תקינות הנקראות על שם העיר בזל שבשוויץ: בזל1, בזל2, בזל3 וכיו"ב. ככל שהסיומת גבוהה יותר (בזל2 גבוה מבזל1 וכו'), התקן מחמיר יותר ומכסה תחומי סיכון נוספים.
השורה התחתונה: בנקים נוטים להיערך לסיכוני אשראי מרצונם הטוב ו/או בשל דרישות הרגולטור.
מלווים: חברות הביטוח מכספי הפנסיה שלנו
כפי שכבר תיארתי קודם, אין לחברת ביטוח סיכון כספי בהשקעה בהלוואות. לא מתכון מוצלח במיוחד למניעת הלוואה ללווים, שלא בהכרח יחזירו את ההלוואה.
הסיכון היחיד הוא פגיעה במוניטין, שפגיעה בו אולי תידחף לקוחות לזרועותיהן של חברות ביטוח מתחרות (גם האפשרות להחלפת קרן פנסיה או ביטוח מנהלים בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים של חברה אחרת, אינה פשוטה כלל ועיקר).
לחברות הביטוח אין את המסורת והניסיון של הבנקים בתחום של מתן אשראי. לפיכך גם מנגנוני ניהול הסיכונים שלהם, בהקשר זה, הם פחות מפותחים.
איפה הרגולטור?
אם תחזרו לרגע לאיור, שבראש הפוסט תראו מישהו מחפש משהו עם זכוכית מגדלת. אל תוציאו מכלל אפשרות, שהוא מחפש את הרגולטור: הממונה על שוק ההון במשרד האוצר.
בנושא בו עוסק הפוסט, הממונה על שוק ההון הוא נוכח-נפקד (השתמשתי בלשון זכר משום שמדובר לא רק בממונה הנוכחית, אלא גם בקודמה). לא רק שהרגולציה פחות מפותחת מהרגולציה הבנקאית, משום שהפיקוח על שוק ההון חדש יחסית. נראה לכאורה, שלא נעשה מאמץ רב בתחום זה.
נדרשת שקיפות. על חברות הביטוח לדווח הן לרגולטור והן לבעלי הכסף (אנחנו) את הדברים הבאים ביחס להלוואות שהן נותנות:
1. איזה אחוז מסך הכספים בקרן פנסיה או בתכנית פנסיונית אחרת, הופנה להלוואות?
מי שקרא את הפוסט הקודם: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, מבין שבמצב היום, אין מדובר באפיק השקעה סולידי. לא נדרש הרבה למעבר למצב בו חלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את מה שלוו.
2. מי הם הלווים, שלוו מעל לסכום מסוים?
על מנת לדעת האם יש לווים שיש חשש אמיתי, שלא יחזירו את חובם או חלק ממנו. לא יחזירו לא בהכרח אומר, שלא יהיה להם כסף להחזיר.
אין לי בעיה שילוו את כספי לממשלת דנמרק. קרוב לוודאי שהיא תחזיר את ההלוואה והריבית עליה.
יש לי בעיה שילוו אותו לרפובליקת בננות ענייה. ייתכן מאד שהיא לא תוכל לעמוד בהחזרים. אל תוציאו מכלל אפשרות, הפיכה שתעלה לשלטון מנהיג חדש, שיתנער מכל חובותיו של קודמו.
אין לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לסטף ורטהיימר למשל. קרוב לוודאי, שהוא יוכל להחזיר את הכסף, ולא פחות חשוב, אם הוא יוכל להחזיר, הוא יחזיר.
יש לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לכמה אנשי עסקים ישראליים, אילן בן-דב למשל. כנראה שהוא יכול להחזיר את הכסף, אבל אני לא ב-100% משוכנע, שהוא לא יעדיף להשקיע אותו במשחק פירמידה, כלומר: באחת החברות הלא-רווחיות בפירמידת החברות שלו.
3. באילו תנאים ניתנה לכל אחד מהם ההלוואה?
גם אם נתנו את ההלוואה למישהו אמין ומבוסס כלכלית, אני רוצה לדעת האם נתנו לו אותה בתנאים חריגים לטובתו. אם כן אז מדוע?
הערת שוליים
חברות הביטוח לא פועלות בקוו העסקי של תכניות פנסיה בלי סיכונים. הסיכון העיקרי הוא עלייה גדולה מהצפוי בתוחלת החיים, שתחייב אותן לשלם ליותר אנשים, יותר זמן. המשמעות עלולה להיות הפסד כספי.
לא אתפלא אם וכאשר זה יקרה, שבסופו של דבר מי שישלם יהיו שוב החוסכים ומקבלי הגמלאות.
הן פשוט מלוות כסף שאינו שלהם. אם מתממש סיכון ולווים לא מחזירים את האשראי, בעלי הכסף מפסידים.
המודל פשוט:
1. אנחנו והמעבידים של השכירים שבינינו מפרישים לפנסיה (יש חובה חוקית להפריש לפנסיה).
2. חברת הביטוח המנהלת את החיסכון הפנסיוני משקיעה את הכסף.
3. ההשקעות הן בשוק ההון ובאפיקים אחרים.
4. אחד האפיקים הוא הלוואות.
הקופון שגוזרות חברות הביטוח הוא קופון "שמן" של דמי ניהול. ראיתי כבר חישובים על פיהם הקופון מגיע לכשליש מהחיסכון שלנו.
מה קורה כשהלווה לא מחזיר לחברת ביטוח את הכסף?
היות שהחברה השקיעה את כספנו ולא את כספה, רק אנחנו מפסידים.
חברת הביטוח כבר גזרה את הקופון שלה.
אין קשר בין גובה דמי הניהול לבין איכות הניהול. לא משנה האם הצליחה או נכשלה בכל מקרה היא תגזור את אותו "קופון".
מלווים: בנקים
כשבנק מלווה כסף הוא מלווה כסף שלו.גם אם מדובר בכסף שאתם או אני הפקדנו בפיקדון, זה כסף של הבנק. הבנק התחייב להחזיר לי את הכסף עם ריבית. לכן כשלווה לא מחזיר לו את ההלוואה, הבנק מפסיד.
בנקאים ובנקאים נחשבים בדרך כלל ל"מרובעים", שמרנים ובעיקר שונאי סיכונים (Risk Averse). לפעמים הם יעדיפו רווח קטן יותר ללא סיכון, על פני רווח גדול יותר עם סיכון להפסד. לפיכך הם פיתחו כלים, מערכות ותהליכים על מנת להעריך את הסיכון במתן אשראי וכלים על מנת להכין את עצמם מראש למצב בו, על אף שהעריכו שהסיכון אינו גבוה, הסיכון התממש.
דוגמאות לכלים: ערבים למשכנתה או לסתם הלוואה גדולה וביטחונות כנגד הלוואה, כלומר: שיעבוד נכס פיננסי או נכס אחר של הלווה לטובת הבנק.
אם חו"ח הלווה אינו מחזיר את ההלוואה, הבנק רשאי לחלט את הנכס.
הרגולטור הבנקאי
גם הרגולטורים הבנקאיים ברמה הלאומית (המפקח על הבנקים בבנק ישראל) וברמה בינלאומית, תורמים למניעת מצב בו בנק לוקח יותר מדי סיכונים במתן אשראי.
כך למשל, הרגולטורים מחייבים את הבנקים לשמור כספים שלהם למקרה של חובות מסופקים (חובות של נוטלי אשראי שאינם יכולים להחזיר). ברמה הבינלאומית הוגדרו תקינות הנקראות על שם העיר בזל שבשוויץ: בזל1, בזל2, בזל3 וכיו"ב. ככל שהסיומת גבוהה יותר (בזל2 גבוה מבזל1 וכו'), התקן מחמיר יותר ומכסה תחומי סיכון נוספים.
השורה התחתונה: בנקים נוטים להיערך לסיכוני אשראי מרצונם הטוב ו/או בשל דרישות הרגולטור.
מלווים: חברות הביטוח מכספי הפנסיה שלנו
כפי שכבר תיארתי קודם, אין לחברת ביטוח סיכון כספי בהשקעה בהלוואות. לא מתכון מוצלח במיוחד למניעת הלוואה ללווים, שלא בהכרח יחזירו את ההלוואה.
הסיכון היחיד הוא פגיעה במוניטין, שפגיעה בו אולי תידחף לקוחות לזרועותיהן של חברות ביטוח מתחרות (גם האפשרות להחלפת קרן פנסיה או ביטוח מנהלים בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים של חברה אחרת, אינה פשוטה כלל ועיקר).
לחברות הביטוח אין את המסורת והניסיון של הבנקים בתחום של מתן אשראי. לפיכך גם מנגנוני ניהול הסיכונים שלהם, בהקשר זה, הם פחות מפותחים.
איפה הרגולטור?
אם תחזרו לרגע לאיור, שבראש הפוסט תראו מישהו מחפש משהו עם זכוכית מגדלת. אל תוציאו מכלל אפשרות, שהוא מחפש את הרגולטור: הממונה על שוק ההון במשרד האוצר.
בנושא בו עוסק הפוסט, הממונה על שוק ההון הוא נוכח-נפקד (השתמשתי בלשון זכר משום שמדובר לא רק בממונה הנוכחית, אלא גם בקודמה). לא רק שהרגולציה פחות מפותחת מהרגולציה הבנקאית, משום שהפיקוח על שוק ההון חדש יחסית. נראה לכאורה, שלא נעשה מאמץ רב בתחום זה.
נדרשת שקיפות. על חברות הביטוח לדווח הן לרגולטור והן לבעלי הכסף (אנחנו) את הדברים הבאים ביחס להלוואות שהן נותנות:
1. איזה אחוז מסך הכספים בקרן פנסיה או בתכנית פנסיונית אחרת, הופנה להלוואות?
מי שקרא את הפוסט הקודם: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, מבין שבמצב היום, אין מדובר באפיק השקעה סולידי. לא נדרש הרבה למעבר למצב בו חלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את מה שלוו.
2. מי הם הלווים, שלוו מעל לסכום מסוים?
על מנת לדעת האם יש לווים שיש חשש אמיתי, שלא יחזירו את חובם או חלק ממנו. לא יחזירו לא בהכרח אומר, שלא יהיה להם כסף להחזיר.
אין לי בעיה שילוו את כספי לממשלת דנמרק. קרוב לוודאי שהיא תחזיר את ההלוואה והריבית עליה.
יש לי בעיה שילוו אותו לרפובליקת בננות ענייה. ייתכן מאד שהיא לא תוכל לעמוד בהחזרים. אל תוציאו מכלל אפשרות, הפיכה שתעלה לשלטון מנהיג חדש, שיתנער מכל חובותיו של קודמו.
אין לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לסטף ורטהיימר למשל. קרוב לוודאי, שהוא יוכל להחזיר את הכסף, ולא פחות חשוב, אם הוא יוכל להחזיר, הוא יחזיר.
יש לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לכמה אנשי עסקים ישראליים, אילן בן-דב למשל. כנראה שהוא יכול להחזיר את הכסף, אבל אני לא ב-100% משוכנע, שהוא לא יעדיף להשקיע אותו במשחק פירמידה, כלומר: באחת החברות הלא-רווחיות בפירמידת החברות שלו.
3. באילו תנאים ניתנה לכל אחד מהם ההלוואה?
גם אם נתנו את ההלוואה למישהו אמין ומבוסס כלכלית, אני רוצה לדעת האם נתנו לו אותה בתנאים חריגים לטובתו. אם כן אז מדוע?
הערת שוליים
חברות הביטוח לא פועלות בקוו העסקי של תכניות פנסיה בלי סיכונים. הסיכון העיקרי הוא עלייה גדולה מהצפוי בתוחלת החיים, שתחייב אותן לשלם ליותר אנשים, יותר זמן. המשמעות עלולה להיות הפסד כספי.
לא אתפלא אם וכאשר זה יקרה, שבסופו של דבר מי שישלם יהיו שוב החוסכים ומקבלי הגמלאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה