הרכבת הקלה חניון הר הרצל מציגה: תורת התורים העמומה

הרכבת הקלה בירושלים. מקור התמונה: ויקיפדיה

תורת התורים היא תורה מתמטית מתחום חקר הביצועים העוסקת בניהול יעיל של תורים.
מתמטיקאים לדורותיהם לא השכילו למצוא מודל ייחודי של תרות התורים שגאוני הרכבת הקלה בירושלים המציאו. 
קראתי לו בשם: תורת התורים העמומה. 
אם מישהו מהקוראים יודע מה זה Fuzzy Logic, אז למרות הדימיון בשם, למודל ניהול התורים הזה אין קשר למושג הזה, לפחות לא למילה Logic שבביטוי זה.

הרכבת הקלה כמענה לצורך בתחבורה ציבורית

אזורים כמו מרכז העיר ירושלים ושוק מחנה יהודה הפכו לאזורים שקשה למצוא בהם חנייה. החניות יקרות, הפקקים בדרך לחניות גוזלים משאבי זמן ודלק. 
הרכבת הקלה היא פיתרון לא רע. היא נוסעת במסלול משלה ולכן כמעט ואינה מושפעת מפקקים. תדירות הנסיעה בה סבירה. 

יש בעיה אחת: כיצד מגיעים לתחנת הרכבת הקלה אלו שאינם גרים בסמוך לה? 
לצורך כך הוקם חניון בהר הרצל המיועד לנוסעי הרכבת הקלה בלבד. מחנים את הרכב עולים לתחנה. נוסעים וחוזרים ברכבת הקלה. כרטיס הרב קו או כרטיס הרכבת הקלה מאפשר לצאת מהחניון.

מי שגר בירושלים יודע מניסיונו האישי, שתכנון בכלל ותכנון לטווח ארוך בפרט, אינם הצד החזק של עיריית ירושלים.
במקרים רבים החניון של הרכבת הקלה בהר הרצל מלא. עלולים להיווצר תורים של ממתינים בפתח החניון ורק כשיוצאת מכונית אחת יכולה להיכנס מכונית אחרת. 
כאן באה לעזרתנו תורת התורים.

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לזהות כניסה ויציאה של מכונית לחניון. כל מה שנותר זה לבנות יישום ממוחשב שסופר את מספר המכוניות הנכנסות להפחית ממנו את מספר המכוניות היוצאות וכך לקבל את מספר המכוניות בתוך החניון.

תפחיתו את זה ממספר המקומות בחניון וקיבלתם כמה מקומות פנויים יש בחניון. את המספר הזה מציגים בלוח ממוחשב גדול בכניסה לחניון. 
כשיוצאת או נכנסת מכונית לחניון מעדכן היישום אוטומטית את המספר. 

כשהשומר שם שלט ידני ענק שחוסם את הכניסה ועליו כתוב החניון מלא תוכלו להבין מהצג הגדול כמה מקומות פנויים יש ולהסיק את המסקנה. האם כדאי להמתין כמכונית עשירית או החמש עשרה בתור בכניסה?
עד כאן תורת התורים הקלאסית. 

בתורת התורים העמומה אין קשר בין חסימת הכניסה על ידי השומר לבין מספר המקומות הפנויים.
אשתף אתכם בשני מקרים שחוויתי באופן אישי.

יום המזל שלך

אני מגיע לכניסה לחניון במטרה לחנות ולעשות את הקנייה השבועית שלי בשוק מחנה יהודה. על הצג כתוב שיש מקום אחד פנוי. אף לא אחד מחכה בתור. השומר לא חסם את הכניסה.

"יש לך מזל היום יש עדיין מקום פנוי אחד" אומר השומר במאור פנים ומכניס אותי לחניון. 
אני נוסע באיטיות לאורך הקומות השונות של החניון. בסוף אני מוצא את המקום הפנוי. אליה וקוץ בה: אני לא חונה במקום כזה. מקום החניה מסומן כמיועד לנכים. 
חיפשתי מקום חניה נוסף לשווא. יצאתי מהחניון נסעתי עד שכונת יפה נוף ומצאתי חניה לא ממש קרובה לתחנת הרכבת הקלה. 

היות שאני אדם בריא המסוגל ללכת חמש דקות עם עגלה שבה יותר מעשרה קילוגרמים של מצרכים שקניתי בשוק לא הייתה לי בעיה, פרט לבזבוז הזמן.

מה עם אלה שאינם מסוגלים ללכת מרחק כזה עם עגלה כבדה?

שלושים זה פחות מאחד

בתורת התורים הרגילה זו טענה שתמיד מופרכת. בתורת התורים העמומה זו טענה סבירה לחלוטין.

בפסקה הקודמת סיפרתי על כך שהכניסו אותי כשהיה מקום חנייה אחד. 
היום היו 28 מקומות פנויים על גבי הצג. הופתעתי קצת מהתור של יותר מעשר מכוניות בכניסה שאת תחילתו לא ראיתי. עמדתי בסופו והנחתי שמשום מה השומר מבצע בדיקה ביטחונית מקיפה במיוחד לרכב הראשון בתור. 
בינתיים כבר יצאו שתי מכוניות והמספר עדכן ל-30. בשלב זה חשדתי שאין מדובר בבדיקה ביטחונית והבחנתי בשלט ענקי המונח בכניסה לפני המחסום הסגור: "אין מקומות החניון מלא". 

הייתי מספיק נבון על מנת להסתובב מיד ולחפש חניה במרחק של כחמש דקות הליכה משם.