אני יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה. ייעוץ ואימון שונים זה מזה. חלק מהאנשים העוסקים בתחום הם בעיקר מאמנים. אחרים בעיקר יועצים ויש המשלבים בין שתי הדיסיפלינות. בפוסט זה אנסה לעסוק בשאלת הקשר או הסתירה בין ייעוץ ואימון.
יש לי רקע עשיר בייעוץ בתחומי טכנולוגיית המידע ועשיר פחות בייעוץ בכלכלת המשפחה. את תפיסתי ביחס לייעוץ הצגתי בפוסטים רבים בבלוג זה ובבלוג האנגלי שלי.
כותרתו של האחרון שבהם: האם הטיות בייעוץ בלתי נמנעות?. בפוסט יש קישורים לפוסטים בנושאי ייעוץ בשני הבלוגים שלי.
בנוסף לרקע שלי באימון בכלכלת המשפחה, אני גם מורה לברידג'. כמורה לברידג', אני בעצם מאמן את תלמידי.
ייעוץ
היועץ מביא איתו ידע, ניסיון ויכולת ניתוח. בדרך כלל הידע והניסיון שלו בתחום הייעוץ, עולים על הידע והניסיון של מי שמשתמש בשירותי הייעוץ שלו.
הידע והניסיון הכלליים של היועץ, בצירוף המידע הספציפי על מקבל הייעוץ (פרט, משפחה או ארגון) מתמצים להמלצה מנומקת (בדרך כלל בכתב, לפעמים בעל פה), כיצד על מקבל הייעוץ לפעול.
ההמלצה עשויה להכיל ניתוח של מספר חלופות ולהשאיר למקבל הייעוץ את הבחירה.
את ההחלטה ממקבל הנועץ והוא נושא באחריות המלאה על תוצאותיה.
אימון
אימון הוא תהליך. בעבודה משותפת של המאמן והמתאמן, לומד המתאמן כיצד לתפקד טוב יותר בתחום מסוים.
התהליך בו משנה המתאמן את התנהגותו עומד במוקד האימון.
המטרה היא לאו דווקא השגת תוצאה אופטימלית בסיטואציה הנקודתית (לא שמישהו מתנגד להשגת תוצאה כזו), אלא הבאת המתאמן למצב בו באופן שיטתי יתפקד טוב יותר.
גם באימון האחריות לתוצאות היא של המתאמן.
האם מותר למתאמן לבצע טעויות?
אני שייך לאסכולה הגורסת כי מטעויות לומדים. כשאני מאמן או מלמד אני מאפשר לתלמידי לבצע טעויות. ככל שהן כואבות יותר, כך גדל הסיכוי שילמדו.
כשחקן ברידג' מתחיל, למדתי מטעויות שהסתיימו בתוצאה גרועה. כך למשל, כשחקן מתחיל, עשיתי טעויות רבות וקשות בשלב הגמר של אליפות הארץ לזוגות מעורבים (גבר ואישה). רק אחת הטרידה אותי: הטעות נגד שחקן ששיחק בעבר בנבחרת ישראל. בעטיה של טעות זאת קיבלתי את התוצאה הגרועה ביותר על אותה חלוקת קלפים. הייתה לי תחושה שיכולתי לשחק אחרת ולקבל את התוצאה הטובה ביותר.
כששחקן טוב בהרבה ממני, הסביר לי שהתחושה שלי אכן נכונה והסביר לי את האופן בו יכולתי לפעול, למדתי את העקרונות שמאחורי אופן הפעולה.
חצי שנה אחרי זה הצלחתי לבצע חוזה, שרק שחקנים מומחים ברמה גבוהה ביותר מסוגלים לבצע אותו. הסיבה היחידה להצלחתי הייתה, זיהוי הדמיון העקרוני בין המצב בו טעיתי טעות כואבת, לבין המצב חצי שנה לאחר מכן.
כשחקן ברידג' מתחיל, למדתי מטעויות שהסתיימו בתוצאה גרועה. כך למשל, כשחקן מתחיל, עשיתי טעויות רבות וקשות בשלב הגמר של אליפות הארץ לזוגות מעורבים (גבר ואישה). רק אחת הטרידה אותי: הטעות נגד שחקן ששיחק בעבר בנבחרת ישראל. בעטיה של טעות זאת קיבלתי את התוצאה הגרועה ביותר על אותה חלוקת קלפים. הייתה לי תחושה שיכולתי לשחק אחרת ולקבל את התוצאה הטובה ביותר.
כששחקן טוב בהרבה ממני, הסביר לי שהתחושה שלי אכן נכונה והסביר לי את האופן בו יכולתי לפעול, למדתי את העקרונות שמאחורי אופן הפעולה.
חצי שנה אחרי זה הצלחתי לבצע חוזה, שרק שחקנים מומחים ברמה גבוהה ביותר מסוגלים לבצע אותו. הסיבה היחידה להצלחתי הייתה, זיהוי הדמיון העקרוני בין המצב בו טעיתי טעות כואבת, לבין המצב חצי שנה לאחר מכן.
מקרה קיצון: האם מותר למתאמן לבצע כל טעות?
במסגרת פגישת אימון/ייעוץ בכלכלת המשפחה, נשאלתי על ידי משפחה שאלה: האם להתייחס לנושא כלשהו. התשובה לשאלה: רוצו וטפלו בנושא תוך זמן קצר, שאם לא כן במקרה הטוב תפסידו עשרות אלפי שקלים (ובמקרה הטוב פחות, מאות אלפי שקלים).
הייעוץ שלי במקרה זה, אינו דעה שניתן לחלוק עליה, אלא מסקנה ברורה המבוססת על ידע.
האם גם זה מקרה בו מותר למתאמן לבצע טעות כואבת על מנת שילמד ממנה? לטעמי בשום פנים ואופן לא. לא מדובר כאן בתוצאת תחרות ברידג', אלא בסכומי כסף גבוהים שיחסרו למשפחה.
כיצד משתקף ההבדל בין אימון וייעוץ במקרה הקיצון?
קרוב לוודאי שיועץ, שיש לו את הידע הנדרש במקרה זה, היה פועל באופן דומה לאופן בו אני פעלתי.
יותר מעניין אופן הפעולה של מאמן במצב כזה, משום שלפני המאמן ניצבים מכשולים.
קרוב לוודאי שלפחות 80% מהמשפחות הבאות לייעוץ (חוק פארטו), חסרות את הידע הנדרש במקרה זה. לצערי, גם אחוז לא קטן מהמאמנים חסרים את הידע הכלכלי הנדרש במקרה זה. סביר להניח שאותם מאמנים/יועצים החסרים את הידע הנדרש, יתמקדו בפן האימוני ויאפשרו למשפחה לטעות. התוצאה: הניתוח הצליח והחולה מת או בהקשר הנוכחי: האימון הצליח והמתאמן ירד מנכסיו.
רק אותם מאמנים, שיש להם גם את הידע הכלכלי הנדרש, עשויים להימנע מהתוצאה הכואבת. זאת בתנאי, שבמקרה זה, יהיו מוכנים להתפשר עם עקרונות האימון ולתת ייעוץ קונקרטי, גם אם התהליך האימוני ייפגע ויידרש אחר כך לתקן את הנזק ברמה האימונית.
על מנת שאותם מאמנים בעלי ידע כלכלי, יימנעו מהטעות הם צריכים להשתמש בשיטת אימון גמישה ולא בשיטה קשיחה ומוגדרת לחלוטין.
המקרה הקיצון המנוגד
ישנם לא מעט אנשים, שכאשר ברשותם כרטיס אשראי, הם יבצעו בו קניות ללא קשר למצבם הכלכלי. במילים אחרות הם יקנו מוצרים, שבמצבם הכלכלי אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות.
יועץ יוכל להסביר להם בקלות מדוע הם טועים בהתנהגותם. המשפחות או האנשים יבינו זאת, אבל האם הם גם יבצעו שינוי התנהגותי? ספק גדול אם אכן יבצעו שינוי כזה. מקור הבעיה אינו רציונלי, אלא רגשי.
במקרה זה נדרש אימון, על מנת שהמתאמן יוכל לשנות את התנהגותו.
היועץ שאינו בעל ידע ויכולת באימון עלול שלא להשפיע על התנהלות הפרט או המשפחה, במקרה קיצון זה.
במקרים אחרים מסוג זה, עשוי ייעוץ להשפיע לטווח זמן קצר. ההשפעה של הייעוץ מתפוגגת תוך שבועות או חודשים והמשפחה חוזרת לנקודת המוצא הבעייתית.
השורה התחתונה
יש מצבים בהם נדרש ייעוץ בכלכלת המשפחה. יש מקרים בהם נדרש אימון בהתנהלות הכלכלית של המשפחה ויש מקרים בהם עשוי להידרש שילוב של ייעוץ ואימון.
היועץ/מאמן חייב להיות בעל כישורים בשני התחומים, לעבוד בשיטה גמישה וצריך לדעת להבחין באילו מצבים נדרש ייעוץ, באילו מצבים אימון ומתי נדרש שילוב בין שניהם.
ראו גם
היועץ והנועץ מנגנונים בתהליך הייעוץ
הייעוץ שלי במקרה זה, אינו דעה שניתן לחלוק עליה, אלא מסקנה ברורה המבוססת על ידע.
האם גם זה מקרה בו מותר למתאמן לבצע טעות כואבת על מנת שילמד ממנה? לטעמי בשום פנים ואופן לא. לא מדובר כאן בתוצאת תחרות ברידג', אלא בסכומי כסף גבוהים שיחסרו למשפחה.
כיצד משתקף ההבדל בין אימון וייעוץ במקרה הקיצון?
קרוב לוודאי שיועץ, שיש לו את הידע הנדרש במקרה זה, היה פועל באופן דומה לאופן בו אני פעלתי.
יותר מעניין אופן הפעולה של מאמן במצב כזה, משום שלפני המאמן ניצבים מכשולים.
קרוב לוודאי שלפחות 80% מהמשפחות הבאות לייעוץ (חוק פארטו), חסרות את הידע הנדרש במקרה זה. לצערי, גם אחוז לא קטן מהמאמנים חסרים את הידע הכלכלי הנדרש במקרה זה. סביר להניח שאותם מאמנים/יועצים החסרים את הידע הנדרש, יתמקדו בפן האימוני ויאפשרו למשפחה לטעות. התוצאה: הניתוח הצליח והחולה מת או בהקשר הנוכחי: האימון הצליח והמתאמן ירד מנכסיו.
רק אותם מאמנים, שיש להם גם את הידע הכלכלי הנדרש, עשויים להימנע מהתוצאה הכואבת. זאת בתנאי, שבמקרה זה, יהיו מוכנים להתפשר עם עקרונות האימון ולתת ייעוץ קונקרטי, גם אם התהליך האימוני ייפגע ויידרש אחר כך לתקן את הנזק ברמה האימונית.
על מנת שאותם מאמנים בעלי ידע כלכלי, יימנעו מהטעות הם צריכים להשתמש בשיטת אימון גמישה ולא בשיטה קשיחה ומוגדרת לחלוטין.
המקרה הקיצון המנוגד
ישנם לא מעט אנשים, שכאשר ברשותם כרטיס אשראי, הם יבצעו בו קניות ללא קשר למצבם הכלכלי. במילים אחרות הם יקנו מוצרים, שבמצבם הכלכלי אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות.
יועץ יוכל להסביר להם בקלות מדוע הם טועים בהתנהגותם. המשפחות או האנשים יבינו זאת, אבל האם הם גם יבצעו שינוי התנהגותי? ספק גדול אם אכן יבצעו שינוי כזה. מקור הבעיה אינו רציונלי, אלא רגשי.
במקרה זה נדרש אימון, על מנת שהמתאמן יוכל לשנות את התנהגותו.
היועץ שאינו בעל ידע ויכולת באימון עלול שלא להשפיע על התנהלות הפרט או המשפחה, במקרה קיצון זה.
במקרים אחרים מסוג זה, עשוי ייעוץ להשפיע לטווח זמן קצר. ההשפעה של הייעוץ מתפוגגת תוך שבועות או חודשים והמשפחה חוזרת לנקודת המוצא הבעייתית.
השורה התחתונה
יש מצבים בהם נדרש ייעוץ בכלכלת המשפחה. יש מקרים בהם נדרש אימון בהתנהלות הכלכלית של המשפחה ויש מקרים בהם עשוי להידרש שילוב של ייעוץ ואימון.
היועץ/מאמן חייב להיות בעל כישורים בשני התחומים, לעבוד בשיטה גמישה וצריך לדעת להבחין באילו מצבים נדרש ייעוץ, באילו מצבים אימון ומתי נדרש שילוב בין שניהם.
ראו גם
היועץ והנועץ מנגנונים בתהליך הייעוץ
פוסט יפה.
השבמחקכיועץ ןמאמן, שאלה שאני שואל את עצמי חדשות לבקרים וכל מפגש עם משפחה, קיים אתגר ההתאמה למשפחה.