 |
| זוג קשישים ליטאים בריקוד עממי. מקור: ויקיפדיה |
האם הפרישה של נשים בגיל נמוך יותר מאשר גברים היא מוצדקת?
יש הטוענים שאין זה ראוי לשלם לנשים יותר שנים פנסיה, מה גם שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר.
האם היא מועילה לנשים?
למשל הטענה שממילא חלקן יפוטרו בגיל נמוך מגיל הפרישה הרשמי שלהן ולא ימצאו עבודה והיות שגם ככה שכרן נמוך יותר, יתקשו להתפרנס עד לגיל קבלת גמלת הפנסיה.
האם היא מזיקה לנשים?
למשל יאלצו לפרוש בגיל מוקדם יותר מעבודה, לפעמים בעל כורחן או למשל יוכלו לצבור פחות זכויות פנסיוניות, משום שיעבדו פחות שנים.
השאלה: מהו הגיל המתאים לפרישה לגמלאות? היא שאלה מורכבת ומסובכת.
השאלה: האם להחיל גיל פרישה זהה על גברים ונשים? היא שאלה מסובכת לא פחות.
אין בדעתי להשתתף בויכוח במסגרת פוסט זה.
במקום זה אציג לכם כיצד ומדוע נקבע במקור גיל 60 כגיל הפרישה לגמלאות של נשים וגיל 65 כגיל הפרישה לגברים.
אני מסתמך על ספרו של פרופ' יהודה כהנא, מומחה בעל שם עולמי בביטוח, בתכנון פיננסי ובניהול סיכונים.
ספרו של כהנא: מדריך לביטוח חיים, פנסיה וגמל - תכנון פיננסי אישי ועסקי, הוא ספר הדן לעומק בסוגיות בתחומים המופיעים בכותרתו.
הספר דן לעומק בהרבה בעיות מהותיות בתחומים בהם הוא עוסק. למרות זאת, צריך להתייחס אליו בזהירות. הספר שהחזקתי בידי הוא משנת 1983.
כשמדובר בנתונים קונקרטיים, הם כבר לא רלבנטיים בגלל השינויים הגדולים במהלך יותר מ-30 השנים שחלפו מאז.
כשמדובר בהיסטוריה של קביעת גיל הפרישה לגמלאות הוא בהחלט מקור מהימן.
אשם בזה המנדט הבריטי. בשנת 1942 ישבה על המדוכה הזו ועדה בריטית בראשותו של סר ויליאם בוורידג'. הועדה קבעה שגברים יפרשו לפנסיה בגיל 65 ונשים בגיל 60.
מעניין מדוע נבחרו גילים אלה ומדוע נקבע הפרש של חמש שנים בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה של נשים.
הועדה נימקה את הפער בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה לנשים בכך, שרצוי שגברים ונשים נשואים יפרשו באותו מועד או לפחות במועד סמוך. היות שגברים נישאו אז לנשים צעירות מהם בכחמש שנים נקבע שנשים יפרשו בגיל צעיר בחמש שנים.
לא טובתן הכלכלית של הנשים ולא טובתם הכלכלית של הגברים עמדה לנגד עיניה של הוועדה. לא חישובים כלכליים של יחס בין ההכנסה לפני הפרישה לאחריה עמד לנגד עיני הועדה.
לא חישובים אקטואריים מורכבים של ההשקעה של משלם הפנסיה ביחס לחיסכון שנצבר.
גם לא השאלה האם כדאי ורצוי שנשים גברים או בני שני המינים ימשיכו לעבוד שנים נוספות או יעבדו פחות שנים?
נקודת המבט שלי
בשאלה זו כמו גם בשאלות אחרות, "ירשנו" מהמנדט הבריטי, לפני קום המדינה, או אפילו מהשלטון העותומני שקדם לו, חוקים או כללים.
לא רק שאנשים לא יודעים, שזה המקור לחוק או למנהג השורר פה, לא מעט עשרות שנים אחרי תום המנדט הבריטי, אלא שהם מייחסים למחוקק הבריטי רציונל שהביא לחוקק את החוק ומסתמכים על אותו רציונל כטיעון התומך בעמדתם.
לפעמים אין שום קשר בין מה שגרם לו לחוקק חוק או להתקין תקנה, לבין מה שמייחסים לו.
לפעמים יש אמת במה שמייחסים לו, אבל אחרי יותר מחמישים שנה זה כבר לא רלוונטי.
אני מציע לבחון את הנושאים באופן ענייני בהתייחס למצב היום ולמצב בעתיד, ללא קשר לחוק הקיים.
כמובן שאם יוחלט לשנות, יש צורך לבצע זאת בהדרגה.
הרושם האישי שלי הוא שבגלל התארכות תוחלת החיים והגדלת השתתפותן של נשים בשוק העבודה, בסופו של יום נמצא את עצמנו עם גיל פרישה זהה לנשים ולגברים.
אמי"ל
אני מה יוצא לי מזה (אמי"ל)? שואלים בוודאי חלק מהקוראים והקוראות.
לקוראות צעירות יחסית כבר יצא משהו: הן לא יכולות לתכנן את המשאבים הכלכליים שלהן לפרישה, על סמך ההנחה שגיל הפרישה של נשים יהיה זהה לגיל הפרישה של גברים (67 נכון להיום).
אתן ליתר הקוראים והקוראות עוד משהו, שמופיע בספרו של פרופ' כהנא וידוע לי היטב גם ממקורות אחרים.
אין השפעה לעובדה שהספר של פרופ' כהנא הוא משנת 1983 על הנושא העקרוני הזה.
רבים שוגים ומתכננים את המשאבים הכלכליים שלהם לאחר פרישה לגמלאות תחת ההנחה שיגיעו לתוחלת החיים.
כך למשל, אם תוחלת החיים של גברים היא 80 (הנתון המדויק שונה, אבל לא בהרבה מהנתון בדוגמה), הם מניחים שאם פרשו בגיל 67 הם יחיו כ-13 שנים ובונים את התכנון הכלכלי שלהם, על סמך הנחה זו.
פרופ' כהנא מציין בצדק, שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. אם מישהו הוא בן 67, צריך לבדוק מהי תוחלת החיים שלו, מותנה בזה שהוא בן 67.
תוחלת זו יותר גבוהה מ-80 שנה.
חישוב תוחלת חיים של 80 שנה כולל גם: גברים מתו בילדותם ממחלה, כאלה שנהרגו בתאונות או נפטרו ממחלות בגיל צעיר או בגיל הביניים, כאלה שלצערנו נהרגו במסגרת שירותם הצבאי או המשטרתי, כאלה שנרצחו וכאלה שהתאבדו לפני גיל 67.
אל תשכחו עוד גורם: תוחלת היא סוג של ממוצע. יש כאלה שיחיו כמה שנים יותר ויש כאלה שיחיו כמה שנים פחות.
אם מצבכם הבריאותי תקין ואין גורמים תורשתיים שמצביעים על הסתברות גבוהה לחיים קצרים מהתוחלת, עליכם להניח שתחיו יותר מתוחלת החיים המותנית בכך שהגעתם לגיל 67.
כלל האצבע הוא להוסיף חמש שנים לתוחלת המותנית ולתכנן לפי אורך חיים כזה.
הספר דן לעומק בהרבה בעיות מהותיות בתחומים בהם הוא עוסק. למרות זאת, צריך להתייחס אליו בזהירות. הספר שהחזקתי בידי הוא משנת 1983.
כשמדובר בנתונים קונקרטיים, הם כבר לא רלבנטיים בגלל השינויים הגדולים במהלך יותר מ-30 השנים שחלפו מאז.
כשמדובר בהיסטוריה של קביעת גיל הפרישה לגמלאות הוא בהחלט מקור מהימן.
מדוע נקבע גיל 65 כגיל הפרישה של גברים וגיל 60 כגיל הפרישה של נשים?
מעניין מדוע נבחרו גילים אלה ומדוע נקבע הפרש של חמש שנים בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה של נשים.
הועדה נימקה את הפער בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה לנשים בכך, שרצוי שגברים ונשים נשואים יפרשו באותו מועד או לפחות במועד סמוך. היות שגברים נישאו אז לנשים צעירות מהם בכחמש שנים נקבע שנשים יפרשו בגיל צעיר בחמש שנים.
לא טובתן הכלכלית של הנשים ולא טובתם הכלכלית של הגברים עמדה לנגד עיניה של הוועדה. לא חישובים כלכליים של יחס בין ההכנסה לפני הפרישה לאחריה עמד לנגד עיני הועדה.
לא חישובים אקטואריים מורכבים של ההשקעה של משלם הפנסיה ביחס לחיסכון שנצבר.
גם לא השאלה האם כדאי ורצוי שנשים גברים או בני שני המינים ימשיכו לעבוד שנים נוספות או יעבדו פחות שנים?
נקודת המבט שלי
בשאלה זו כמו גם בשאלות אחרות, "ירשנו" מהמנדט הבריטי, לפני קום המדינה, או אפילו מהשלטון העותומני שקדם לו, חוקים או כללים.
לא רק שאנשים לא יודעים, שזה המקור לחוק או למנהג השורר פה, לא מעט עשרות שנים אחרי תום המנדט הבריטי, אלא שהם מייחסים למחוקק הבריטי רציונל שהביא לחוקק את החוק ומסתמכים על אותו רציונל כטיעון התומך בעמדתם.
לפעמים אין שום קשר בין מה שגרם לו לחוקק חוק או להתקין תקנה, לבין מה שמייחסים לו.
לפעמים יש אמת במה שמייחסים לו, אבל אחרי יותר מחמישים שנה זה כבר לא רלוונטי.
אני מציע לבחון את הנושאים באופן ענייני בהתייחס למצב היום ולמצב בעתיד, ללא קשר לחוק הקיים.
כמובן שאם יוחלט לשנות, יש צורך לבצע זאת בהדרגה.
הרושם האישי שלי הוא שבגלל התארכות תוחלת החיים והגדלת השתתפותן של נשים בשוק העבודה, בסופו של יום נמצא את עצמנו עם גיל פרישה זהה לנשים ולגברים.
אמי"ל
אני מה יוצא לי מזה (אמי"ל)? שואלים בוודאי חלק מהקוראים והקוראות.
לקוראות צעירות יחסית כבר יצא משהו: הן לא יכולות לתכנן את המשאבים הכלכליים שלהן לפרישה, על סמך ההנחה שגיל הפרישה של נשים יהיה זהה לגיל הפרישה של גברים (67 נכון להיום).
אתן ליתר הקוראים והקוראות עוד משהו, שמופיע בספרו של פרופ' כהנא וידוע לי היטב גם ממקורות אחרים.
אין השפעה לעובדה שהספר של פרופ' כהנא הוא משנת 1983 על הנושא העקרוני הזה.
רבים שוגים ומתכננים את המשאבים הכלכליים שלהם לאחר פרישה לגמלאות תחת ההנחה שיגיעו לתוחלת החיים.
כך למשל, אם תוחלת החיים של גברים היא 80 (הנתון המדויק שונה, אבל לא בהרבה מהנתון בדוגמה), הם מניחים שאם פרשו בגיל 67 הם יחיו כ-13 שנים ובונים את התכנון הכלכלי שלהם, על סמך הנחה זו.
פרופ' כהנא מציין בצדק, שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. אם מישהו הוא בן 67, צריך לבדוק מהי תוחלת החיים שלו, מותנה בזה שהוא בן 67.
תוחלת זו יותר גבוהה מ-80 שנה.
חישוב תוחלת חיים של 80 שנה כולל גם: גברים מתו בילדותם ממחלה, כאלה שנהרגו בתאונות או נפטרו ממחלות בגיל צעיר או בגיל הביניים, כאלה שלצערנו נהרגו במסגרת שירותם הצבאי או המשטרתי, כאלה שנרצחו וכאלה שהתאבדו לפני גיל 67.
אל תשכחו עוד גורם: תוחלת היא סוג של ממוצע. יש כאלה שיחיו כמה שנים יותר ויש כאלה שיחיו כמה שנים פחות.
אם מצבכם הבריאותי תקין ואין גורמים תורשתיים שמצביעים על הסתברות גבוהה לחיים קצרים מהתוחלת, עליכם להניח שתחיו יותר מתוחלת החיים המותנית בכך שהגעתם לגיל 67.
כלל האצבע הוא להוסיף חמש שנים לתוחלת המותנית ולתכנן לפי אורך חיים כזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה