"רק מי שאתה נותן בו אמון מלא יכול לרמות אותך באופן קיצוני" (מתוך הפרק האחרון בסדרת על מיידוף ב-Netflix)
בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על מיידוף ציטטתי את אימרותו של נשיא ארה"ב אברהם לינקולן המופיע להלן.
"יכול אתה לרמות כמה אנשים כל הזמן, או את כל האנשים כמה זמן, ואולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן."
ככל שעולים גבוה יותר הנפילה כואבת יותר. ברני מיידוף ביצע את הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה.
הירידה בעסק החוקי שלו בשנים 1998-2008 רק החמירה את הנפילה.
הרגולטור האמריקאי נהג ברשלנות מתמשכת במקום לסגור מידית את העסק הלא חוקי שלו. הרשלנות הזו הגדילה בהרבה את היקף ההונאה בעסק הלא חוקי.
כשנתפס טען ברני מיידוף שביצע את כל ההונאה לבד ונידון ל-150 שנות מאסר.
כמובן, שאי אפשר לבצע הונאת פונזי בסדר גודל כזה ללא שותפים ו/או אנשים וארגונים שידעו על כך ולא דיווחו.
לא תמימים ו/או רשלנים באופן קיצוני
הרגולטור ורשויות הבורסה בניו יורק
הרשלנות הקיצונית ברורה. לא רק שלא גילו את התרמית בעצמם הם התעלמו מאזהרות חוזרות ונשנות של Harry Markopolos. החל משנת 2000 ועד שנת 2007.
לא הורשעו ולא החזירו כסף.
לקח: אל תסמכו יותר מדי על אכיפה של הרשויות. תביאו בחשבון, שבין אם מתום לב ובין אם זה נעשה על ידי אנשים אדישים או מושחתים במערכת, הרשויות לא תמיד יגנו עליכם באופן מלא.
בנק J.P Morgan
לאחר פנייה של כונס הנכסים שמונה למיידוף, הבנק הגדול והמפורסם הזה הודה ברשלנות והחזיר סכום כסף לא גדול במושגים שלו.
אף לא אחד מעובדי הבנק הועמד לדין.
הבנק היה אמור לגלות שיש התנהלות חריגה בחשבון בסכומים של מיליארדים לאורך הרבה שנים, למשל: העברות כספים לאירופה.
לקחים:
1. אסור לסמוך יותר מדי על הבנקים. יש להם נטייה למצות את הדין עם לקוחות שהם משקי בית שלא עומדים בתשלום חובות. הם הרבה יותר גמישים עם לקוחות גדולים ועשירים.
2. אל תסמכו יותר מדי על אבטחת המידע של הבנקים. נהגו בהם על פי האימרה "כבדהו וחשדהו".
מוזמנים לצפות בסרטון המצורף בתחילת הפיסקה של הרצאה שלי שנושאה הוא:
ארבעת המשקיעים הגדולים ביותר של מיידוף
ארבעה משקיעים גדולים, אנשי עסקים עשירים במיוחד שהשקיעו אצל מיידוף, והרוויחו או לפחות סביר היה שיחשדו שיש הונאת פונזי.
כולם החזירו סכומי כסף גדולים.
בסדרה מועלה חשד נגד ג'פרי פיקוור, שהיה אחד מהארבעה, כאילו היה שותף להונאה של מיידוף. הוא הרוויח 7 מיליארד דולר מההשקעה שלו אצל מיידוף. לאחר שנמצא מת בבריכה בביתו בפאלם ביץ' אלמנתו החזירה 7 מיליארד דולר שהועברו לקורבנות ההונאה.
עובדים בקומה ה-17 בעסק הלא חוקי של מיידוף
חלקם היו שותפים לא תמימים להונאה. כמה מהם נידונו למאסר.
חלקם היו שותפים תמימים לעבירה שמילאו את ההוראות של המנהל האגדי שלהם בלי להבין את העבירה.
אפשר לדבר על רצף בין שותפים מלאים, לשותפים חלקיים ועד לעובדים תמימים.
פרנק דיפיסקאלי, שניהל למעשה את הביצוע של העבירות בקומה ה-17, היה שותף לעבירה. אחרי שהבטיח לספר את הכל ועמד בהתחיבותו הובטח לו שהוא יישפט רק אחרי סיום הליכים שיפוטיים נגד יתר העובדים.
ההליכים התארכו. הוא נפטר מסרטן לפני שהועמד לדין.
משקיעים תמימים שנפגעו שלא באשמתם
משקיעים תמימים הפסידו את כל או מרבית כספם. חלקם השתמשו בכספים שהיו ברשותם בהנחה שהכספים שהושקעו אצל מיידוף ישמשו להם לאחר הפרישה לפנסיה.
חלקם איבדו את ביתם משום שנאלצו למכור אותו.
הייתה גם תופעה של אנשים שהרוויחו. בעיקר משקיעים ותיקים.
כשהם ביקשו למשוך חלק מהכסף הוא שילם להם. המקור כמובן היה הכספים של משקיעים אחרים ולא הרווחים שדווחו להם.
בשונה מארבעת המשקיעים הגדולים, הם לא צפו את ההונאה ולא היו שותפים לה.
הבעיה הייתה שכונס הנכסים דרש מהם להחזיר את הכספים שכביכול הרוויחו.
חלקם הוציאו את הכספים ש"הרוויחו" ונקלעו לבעיה כספית.
הלקח: לעולם אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. פזרו את ההשקעות שלכם בין לפחות שני גורמים.
במקרה של הונאה או קריסה של אחד מהם ישאר לכם הון במקום אחר.
באופן אישי פעלתי באופן כזה. באחד מהמקרים שאלתי את עצמי מדוע בדוח שנתי של קופות גמל התשואה של אלטשולר שחם בקופת גמל הייתה כ-10% יותר מהתשואה קופת גמל במסלול דומה במגדל?
הסברתי חלק מההבדל בתשואה בהבנה טובה יותר של שווקי חו"ל, שהייתה לאלטשולר שחם.
10% בשנה זה הרבה כסף. העברתי את קופת הגמל ממגדל לניהולו של מנהל קופות גמל אחר.
מרוויחים עקיפים
היות שמיידוף קרס ביחד עם המפולת של משבר הסאבפריים, חלק מהאנשים האשמים בקריסת הבנקים שלהם ניצלו מהעמדה לדין, ואולי ממאסר, משום שמיידוף הוצג כנוכל הראשי ונידון ל-150 שנים בכלא.
מחיר אישי
הכוונה היא למחיר אישי שאינו כלכלי בלבד.
הרוזן הצרפתי שהביא משקיעים למיידוף באמצעות הבנקים האירופאים התאבד.
הוא לא היה מודע להונאת הפונזי.
היו אנשים נוספים שסיימו את חייהם מוקדם מהצפוי.
בני משפחתו של מיידוף
מחיר כבד שילמו בני משפחתו של מיידוף.
שני הבנים שלו, שעבדו בחברה החוקית ולא היו מודעים להונאת הפונזי, שמעו עליה ממיידוף אחרי הקריסה. עורך דין, שהיה חתנו של אחד מהם, יעץ להם להסגיר אותו לרשויות, שאם לא כן הם יהפכו לשותפים לעבירה.
הם עשו זאת וניתקו איתו כל קשר.
הם דרשו גם מאימם רות לנתק איתו את הקשר. כשסרבה, ניתקו את הקשר איתה. היא הייתה מנועה מלהיפגש עם ילדיה ונכדיה.
הנפגעים לא פסקו להאשים גם את בניו של מיידוף בנזק העצום שנגרם להם.
הבכור התאבד באחד מימי השנה ליום שבו נודע לו על הונאת הפונזי של אביו. הצעיר חלה בסרטן ונפטר בגיל 48.
אחרי שחולט הבית היקר של בני הזוג מיידוף, בנוסף לבתי נופש שהחזיקו באירופה, רות מיידוף הייתה חסרת בית שהתגוררה במכונית שלה.
הלקח העיקרי
אחרי הרס של המשפחה של מיידוף נשאלת השאלה: האם כדאי לתת לתאוות הבצע לנהל את חייך?
התשובה שלי היא שלילית. הילדים שלי יותר חשובים לי מעוד כסף כשיש לי מספיק כסף בשביל לחיות באופן סביר.
אני לא היחיד.
John Bogle שהיה המייסד והמנכ"ל של קבוצת Vanguard. אחת מקבוצות ההשקעה הגדולות בעולם חשב כמוני.
הוא קרא לספרו Enough על סמך סיפור העוסק אמיתי בסופר ג'וזף הלר, שהתארח במסיבה של אדם עשיר במיוחד.
