‏הצגת רשומות עם תוויות ברני מיידוף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ברני מיידוף. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 בינואר 2025

ברני מיידוף לאחר הנפילה: לקחים להתנהלות כלכלית של משקי בית ולקחים נוספים

 



"רק מי שאתה נותן בו אמון מלא יכול לרמות אותך באופן קיצוני" (מתוך הפרק האחרון בסדרת על מיידוף ב-Netflix)

בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על מיידוף ציטטתי את אימרותו של נשיא ארה"ב אברהם לינקולן  המופיע להלן.

"יכול אתה לרמות כמה אנשים כל הזמן, או את כל האנשים כמה זמן, ואולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן." 


ככל שעולים גבוה יותר הנפילה כואבת יותר. ברני מיידוף ביצע את הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה. 

הירידה בעסק החוקי שלו בשנים 1998-2008 רק החמירה את הנפילה. 

הרגולטור האמריקאי נהג ברשלנות מתמשכת במקום לסגור מידית את העסק הלא חוקי שלו. הרשלנות הזו הגדילה בהרבה את היקף ההונאה בעסק הלא חוקי.  


כשנתפס טען ברני מיידוף שביצע את כל ההונאה לבד ונידון ל-150 שנות מאסר. 

כמובן, שאי אפשר לבצע הונאת פונזי בסדר גודל כזה ללא שותפים ו/או אנשים וארגונים שידעו על כך ולא דיווחו. 


לא תמימים ו/או רשלנים באופן קיצוני


הרגולטור ורשויות הבורסה בניו יורק


הרשלנות הקיצונית ברורה. לא רק שלא גילו את התרמית בעצמם הם התעלמו מאזהרות חוזרות ונשנות של Harry Markopolos. החל משנת 2000 ועד שנת 2007.

לא הורשעו ולא החזירו כסף.

לקח: אל תסמכו יותר מדי על אכיפה של הרשויות. תביאו בחשבון, שבין אם מתום לב ובין אם זה נעשה על ידי אנשים אדישים או מושחתים במערכת, הרשויות לא תמיד יגנו עליכם באופן מלא.


בנק J.P Morgan




לאחר פנייה של כונס הנכסים שמונה למיידוף, הבנק הגדול והמפורסם הזה הודה ברשלנות והחזיר סכום כסף לא גדול במושגים שלו.

אף לא אחד מעובדי הבנק הועמד לדין. 


הבנק היה אמור לגלות שיש התנהלות חריגה בחשבון בסכומים של מיליארדים לאורך הרבה שנים, למשל: העברות כספים לאירופה. 


לקחים: 

1. אסור לסמוך יותר מדי על הבנקים. יש להם נטייה למצות את הדין עם לקוחות שהם משקי בית שלא עומדים בתשלום חובות. הם הרבה יותר גמישים עם לקוחות גדולים ועשירים. 

2. אל תסמכו יותר מדי על אבטחת המידע של הבנקים. נהגו בהם על פי האימרה "כבדהו וחשדהו". 

מוזמנים לצפות בסרטון המצורף בתחילת הפיסקה של הרצאה שלי שנושאה הוא: לסמוך או לא לסמוך על אבטחת מידע של בנקים?


ארבעת המשקיעים הגדולים ביותר של מיידוף

ארבעה משקיעים גדולים, אנשי עסקים עשירים במיוחד שהשקיעו אצל מיידוף, והרוויחו או לפחות סביר היה שיחשדו שיש הונאת פונזי. 

כולם החזירו סכומי כסף גדולים. 

בסדרה מועלה חשד נגד ג'פרי פיקוור, שהיה אחד מהארבעה, כאילו היה שותף להונאה של מיידוף. הוא הרוויח 7 מיליארד דולר מההשקעה שלו אצל מיידוף. לאחר שנמצא מת בבריכה בביתו בפאלם ביץ' אלמנתו החזירה 7 מיליארד דולר שהועברו לקורבנות ההונאה.  


עובדים בקומה ה-17 בעסק הלא חוקי של מיידוף

חלקם היו שותפים לא תמימים להונאה. כמה מהם נידונו למאסר. 

חלקם היו שותפים תמימים לעבירה שמילאו את ההוראות של המנהל האגדי שלהם בלי להבין את העבירה. 

אפשר לדבר על רצף בין שותפים מלאים, לשותפים חלקיים ועד לעובדים תמימים.

פרנק דיפיסקאלי, שניהל למעשה את הביצוע של העבירות בקומה ה-17, היה שותף לעבירה. אחרי שהבטיח לספר את הכל ועמד בהתחיבותו הובטח לו שהוא יישפט רק אחרי סיום הליכים שיפוטיים נגד יתר העובדים. 

ההליכים התארכו. הוא נפטר מסרטן לפני שהועמד לדין.


משקיעים תמימים שנפגעו שלא באשמתם


משקיעים תמימים הפסידו את כל או מרבית כספם. חלקם השתמשו בכספים שהיו ברשותם בהנחה שהכספים שהושקעו אצל מיידוף ישמשו להם לאחר הפרישה לפנסיה. 

חלקם איבדו את ביתם משום שנאלצו למכור אותו. 


הייתה גם תופעה של אנשים שהרוויחו. בעיקר משקיעים ותיקים. 

כשהם ביקשו למשוך חלק מהכסף הוא שילם להם. המקור כמובן היה הכספים של משקיעים אחרים ולא הרווחים שדווחו להם. 

בשונה מארבעת המשקיעים הגדולים, הם לא צפו את ההונאה ולא היו שותפים לה. 

הבעיה הייתה שכונס הנכסים דרש מהם להחזיר את הכספים שכביכול הרוויחו. 

חלקם הוציאו את הכספים ש"הרוויחו" ונקלעו לבעיה כספית. 


הלקח: לעולם אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. פזרו את ההשקעות שלכם בין לפחות שני גורמים. 

במקרה של הונאה או קריסה של אחד מהם ישאר לכם הון במקום אחר.

באופן אישי פעלתי באופן כזה. באחד מהמקרים שאלתי את עצמי מדוע בדוח שנתי של קופות גמל התשואה של אלטשולר שחם בקופת גמל הייתה כ-10% יותר מהתשואה קופת גמל במסלול דומה במגדל? 

הסברתי חלק מההבדל בתשואה בהבנה טובה יותר של שווקי חו"ל, שהייתה לאלטשולר שחם. 

10% בשנה זה הרבה כסף. העברתי את קופת הגמל ממגדל לניהולו של מנהל קופות גמל אחר.


מרוויחים עקיפים


היות שמיידוף קרס ביחד עם המפולת של משבר הסאבפריים, חלק מהאנשים האשמים בקריסת הבנקים שלהם ניצלו מהעמדה לדין, ואולי ממאסר, משום שמיידוף הוצג כנוכל הראשי ונידון ל-150 שנים בכלא. 


מחיר אישי


הכוונה היא למחיר אישי שאינו כלכלי בלבד.

הרוזן הצרפתי שהביא משקיעים למיידוף באמצעות הבנקים האירופאים התאבד. 

הוא לא היה מודע להונאת הפונזי. 

היו אנשים נוספים שסיימו את חייהם מוקדם מהצפוי. 


בני משפחתו של מיידוף


מחיר כבד שילמו בני משפחתו של מיידוף. 

שני הבנים שלו, שעבדו בחברה החוקית ולא היו מודעים להונאת הפונזי, שמעו עליה ממיידוף אחרי הקריסה. עורך דין, שהיה חתנו של אחד מהם, יעץ להם להסגיר אותו לרשויות, שאם לא כן הם יהפכו לשותפים לעבירה. 

הם עשו זאת וניתקו איתו כל קשר. 

הם דרשו גם מאימם רות לנתק איתו את הקשר. כשסרבה, ניתקו את הקשר איתה. היא הייתה מנועה מלהיפגש עם ילדיה ונכדיה. 

הנפגעים לא פסקו להאשים גם את בניו של מיידוף בנזק העצום שנגרם להם. 

הבכור התאבד באחד מימי השנה ליום שבו נודע לו על הונאת הפונזי של אביו. הצעיר חלה בסרטן ונפטר בגיל 48. 

אחרי שחולט הבית היקר של בני הזוג מיידוף, בנוסף לבתי נופש שהחזיקו באירופה, רות מיידוף הייתה חסרת בית שהתגוררה במכונית שלה.


הלקח העיקרי


אחרי הרס של המשפחה של מיידוף נשאלת השאלה: האם כדאי לתת לתאוות הבצע לנהל את חייך? 

התשובה שלי היא שלילית. הילדים שלי יותר חשובים לי מעוד כסף כשיש לי מספיק כסף בשביל לחיות באופן סביר.

אני לא היחיד.

 John Bogle שהיה המייסד והמנכ"ל של קבוצת Vanguard. אחת מקבוצות ההשקעה הגדולות בעולם חשב כמוני. 

הוא קרא לספרו Enough על סמך סיפור העוסק אמיתי בסופר ג'וזף הלר, שהתארח במסיבה של אדם עשיר במיוחד.



יום שני, 30 בדצמבר 2024

ברני מיידוף: מבט ממוקד יותר על עשר שנים של ירידה מ-1998

ברני מיידוף (1938-2021). מקור התמונה: ויקיפדיה


בכל אימפריית שקר יש תהליכים וסדקים הרבה לפני ההתמוטטות. 

בפוסט הקודם על מיידוף התייחסתי למה שכתבו עליו שני חתני פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר. 

הם התמקדו בחוסר היכולת של הרגולטור האמריקאי לזהות את ההונאה אחרי שמומחה כלכלי גילה שלא יתכן שמיידוף השיג את התשואות האלה.  

למומחה הזה קוראים Harry Markopolos. היה לו רקע מתמטי רב  ומהר מאוד הוא הגיע למסקנה הזו. גם כשהוא נדחה על ידי הרגולטור האמריקאי הוא המשיך לנסות להוכיח את ההונאה. 

זהו אחד הנושאים בפרק השלישי בסדרה ב-Netflix. 

במשך הזמן היו אנשים נוספים שהבינו שיש כאן הונאה. 

מעמדו הרם של מיידוף בקהילת מנהלי ההשקעות גרם לזה שהטענות נגדו לא נחקרו לעומק והוא היה מספיק מתוחכם בשביל למצוא דרכים להתחמק. 

לעזרתו בא גם הפיגוע הנורא של ה-11 בספטמבר 2001.

הפיגוע בו קרסו מגדלי התאומים בניו יורק שם שכנו הרבה חברות שהשקיעו ב-Nasdaq הסמוכה אליו, הפנה את המשאבים לסיכול טירור פיננסי על חשבון חקירות של הונאות פיננסיות. זה קרה בצומת קריטי בו מיידוף כמעט נתפס. 


ללא חומות סיניות בין שני העסקים של מיידוף


בעוד שעד 1998 הקפיד מיידוף לנתק בין העסק החוקי של עושה שוק לעסק הלא חוקי של השקעות (קרן גידור שלא רשומה ככזו). 

הסיבה לשבירת המחסומים בין שניהם הייתה הפסדים של העסק החוקי. 

הפיתרון שמיידוף מצא לבעיה היה העברת כספים מעסק הפונזי לאירופה. אחרי שהם הועברו לאירופה הם הוכנסו לעסק החוקי, כאילו באמצעות משקיעים. 

בפרק זה מתברר שההונאות שלו באירופה היו בסכומים גבוהים מההונאות בארצות הברית. 

באירופה הוא גייס הרבה עשירים, הרבה משפחות מלוכה ומשפחות אצולה והרבה בנקים שהשקיעו סכומי עתק בעסק הלא-חוקי. 


ברגע שהעסק החוקי היה קרוב לחדלות פרעון זו הייתה רק שאלה של זמן והיקף הנזק עד שייתפס.


נתפס חלקית ב-2006


האם זה טוב שהוא נתפס באופן חלקי בשנת 2006? מסתבר שזה היה גרוע מאוד. העובדה שנתפס חלקית ולא המשיכו את החקירה עד הסוף ולא נקטו בצעדים קשים נגדו רק הגדילה את היקף ההונאות. 

ב-2006 עלו הרשויות האמריקאיות על כך שקרן הגידור שלו אינה רשומה ברשויות האמריקאיות. 

מיידוף הציג את זה כאילו אין לו בכלל קרן גידור. הוא נדרש להירשם כיועץ השקעות במקום לבחון לעומק את הספרים שלו. 

כשנרשם כיועץ השקעות המוניטין שלו גרם להשקעת סכומי כסף גדולים יותר בחברת התרמית שלו. 

התוצאה היא שהנזק בין 2006 והקריסה והמעצר של מיידוף בשנת 2008 היה גדול במיוחד.


לקחים


1. מי שמרמה לאורך זמן כמעט תמיד נתפס.  

כפי שאמר נשיא ארה"ב אברהם לינקולן: 

"יכול אתה לרמות כמה אנשים כל הזמן, או את כל האנשים כמה זמן, ואולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן." 


2. כמעט תמיד יהיו סדקים במרמה גדולה ומתמשכת,  שבמשך הזמן יתרחבו. 

זה יחייב את מבצע ההונאה להגדיל את היקף ההונאה ובסופו של דבר גם את ההסתברות להיתפס. 


3. אל תנסו לרמות. אפשר להצליח גם ללא רמאות.

אנחנו מכירים במדינת ישראל הרבה אנשי עסקים שהתעשרו ביושר. 

אנחנו מכירים גם כאלה שרימו באופן שיטתי. רובם נתפסו והועמדו לדין.


4. אל תהיו נאיבים. בדקו האם מנסים לרמות אתכם? אל תאמינו לכל מה שמספרים לכם אנשים שרוצים למכור לכם בלי לבדוק. 

החוכמה היא לאתר ניסיונות מרמה וקריסה אפשרית של עסקים בעוד מועד. 

קראו למשל: הסוסים ברחו עכשיו ננעל את האורווה

 


יום ראשון, 29 בדצמבר 2024

ברני מיידוף: כיצד בוצעה הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה?

ברני מיידוף (1938-2021). מקור התמונה: ויקיפדיה


חשוב ללמוד מההונאה הגדולה והמתמשכת שביצע ברני מיידוף.

מיידוף ביצע את הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה. 

בפוסט קודם התייחסתי למה שכתבו עליו שני חתני פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר. 
הם התמקדו בחוסר היכולת של הרגולטור האמריקאי לזהות את ההונאה אחרי שמומחה כלכלי גילה שלא יתכן שמיידוף השיג את התשואות האלה. 
הרגולטור חשב שאותו מומחה מקנא במיידוף ולא האמין לו. התוצאה: עוד חמש שנים של הונאה. 

בשני הפרקים הראשונים בסדרה הדוקומנטרית על מיידוף ב-Netflix מתמקדים בהיבטים אחרים. 
בפוסט זה אתאר את הנקודות העיקריות.

היקפים 



הנזק המצטבר של הרמאויות של מיידוף הגיע לסדר גודל של 64 מיליארד דולר. 
ההונאה נמשכה וגדלה במשך עשרות שנים. 


תהליך ההונאה


בשנת 1960 פתח מיידוף עסק חוקי ומצליח של עושה שוק בבורסה בניו יורק.  
אנשים חושבים שכשקונים מניות בבורסה קונים אותן ישירות ממי שמוכר. 
בחלק מהמקרים יש מתווך הנקרא עושה שוק שקנה ניירות ערך קודם והוא מוכר אותם לקונה. 
עושה השוק מרוויח עמלות ולפעמים גם הפרשי שער של נייר הערך בין השער בו הוא קנה לבין השער בו הוא מכר. 
 
חמו היה רואה חשבון. חמו הפנה אלי לקוחות וחברים שמיידוף השקיע עבורם את כספם. 
מדוברר היה בפחות מעשרים לקוחות. רובם חברים, בני משפחה או לקוחות של חמו. 

מי שמשקיע כספים עבור אחרים חייב להירשם בבורסה על פי החוק האמריקאי. מיידוף לא נרשם. העסק הזה היה בלתי חוקי.

כשחמו פרש לפנסיה המשיכו שני עובדים שלו, שניהלו את משרד רואי החשבון, לשלוח לו לקוחות להשקעת כספים. 
תאוות הבצע שלהם ושל מיידוף גרמה לזה שהם שלחו הרבה לקוחות. 
כל עוד היה מדובר בפחות מעשרים לקוחות זה היה גבולי. בכמויות הלקוחות שהם שלחו זה היה פלילי בעליל גם מצידם וגם מצד מיידוף. 

בין העסק החוקי לעסק הלא חוקי הייתה הפרדה מוחלטת.
אחד היה בקומה 17 והשני בקומה 19 באותו בניין. 
שני בניו של מיידוף עבדו בעסק החוקי. הוא אסר עליהם להיכנס לקומה שבה היה העסק הלא חוקי.

העסק החוקי

המעבר ממסחר ידני בבורסה למסחר מקוון גרם לגידול ולהצלחה של העסק החוקי של מיידוף.   
הוא הצליח למחשב אותו באופן מהיר ויעיל יותר מאשר המתחרים. 
בזכות הצלחתו מיידוף נבחר ליו"ר הדירקטוריון של בורסת הנאסד"ק.


העסק הלא חוקי

במקום להשקיע את הכסף, מיידוף גנב את הכסף. יחד עם העובדים פיתח מערכת דיווחים המראה לכאורה דוחות של השקעות ורווחים חריגים גבוהים. כמובן, שהדוחות המפוברקים הביאו לעוד לקוחות שרצו להתעשר בעזרת מנהל ההשקעות האגדי.


ההתמוטטות והמעצר


בשנת 2008 החל משבר הסאבפריים בארה"ב. המשבר השפיע גם על מדינות רבות אחרות. הרבה משקיעים פדו הרבה כסף. 

בעסק החוקי של עושה שוק מיידוף בחר לקנות מניות כפי שהיה מחויב על פי חוק. חלק ממתחריו נמנעו מכך. 
בדיעבד התברר שזה משבר מתמשך והעסק החוקי הפסיד.

העסק הלא חוקי קרס משום שמשקיעים רצו להוציא את כספם.
התברר שאין כסף ואין רווחים.
מיידוף נעצר ונידון ל-150 שנות מאסר!!!


תובנות ולקחים



1. אי אפשר לעשות הונאה בסדר גודל כזה לבד

בסדרה ב-Netflix ברור שהיו עובדים בעסק הלא-חוקי,  שהיו שותפים לעבירות וידעו שזאת עבירה. 
כך למשל, איש האמון של מיידוף בעסק הזה ידע היטב מה הוא עושה והיה שותף מלא לעבירות. 

היו כאלה שהיו שותפים מלאים, כלומר: ידעו שהם עושים מעשים בלתי חוקיים.

היו כאלה שהיו שותפים חלקיים, כלומר: חשדו ולא היו בטוחים אבל רצו לרצות את המעביד הטוב והמפנק שלהם. 

היו כאלה שהיו שותפים לדיווחים הכוזבים אבל מהזווית שלהם לא ידעו שהדיווחים כוזבים. 

כמו אצל מיידוף, גם במקרים רבים אחרים של הונאה גדולה ומתמשכת יש שותפים לעבריין הראשי. 
במקרים אחרים לא בהכרח מדובר בהונאות כספיות. 

2. הסיכויים להיתפס כשהמרמה מתמשכת ומעורבים בה הרבה אנשים (גם לקוחות ועובדים שאינם שותפים למרמה) גבוהים.
בסופם של הרבה ימים כמעט תמיד נתפסים. אם נתפסים כדאי לשאול מראש: האם זה שווה את העונש שמקבלים אחרי שנתפסים? 

3. תאוות בצע עלולה להיגמר רע
מיידוף ועובדים היו יכולים להתעשר, או במקרה הפחות טוב היו עובדים שהיו מתבססים כלכלית, רק על בסיס הרווחים הגדולים של העסק החוקי. 
אגב, שני רואי החשבון תאבי הבצע שהמשיכו את העסק של חמו הורשעו בשלב מוקדם יותר וסיימו בכלא. משום מה השלטונות לא חשדו שמיידוף המכובד שותף לעבירות. 

בפוסטים בבלוג זה אני מצטט אנשים משמעותיים בכלכלה העולמית המתייחסים לסוגיית תאוות הבצע.



הם מתיחסים להבדל בין גולדמן-זקס, שהרצון להרוויח יותר ויותר גרם לה לניגודי אינטרסים וכמעט הביא לנפילתה במשבר הסאבפריים, לבין מייסד החברה מרקוס גולדמן (1821-1904). 

גולדמן בנה עסק מבוסס על אמון בלקוחות וללא ניגודי אינטרסים.


4. ההמלצה שלי לקוראים היא להבין שככל ששואפים לרווח גדול יותר לרוב גם מגדילים את הסיכון ולהתאים את רמת הסיכון למצבם ולצרכים שלהם ולא להיגרר לתאוות בצע העלולה גם הביא להפסדים גדולים.






טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...