בפוסטים קודמים המתייחסים לספרו של פרופ' דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט" נגעתי בהטיות. בין ההטיות אליהן התייחסתי היו שנאת ההפסד ואופטימיות מופרזת.
כהנמן אינו מסתפק בציון ההטיות ובהסבר שלהן. הוא מנסה להציע שיטות לצמצום השפעתן על קבלת ההחלטות.
מבט מבחוץ
בהקשר של הטיית האופטימיות, הוא מציע טכניקה של מבט מבחוץ.
דוגמה: ועדה בראשותו של כהנמן עסקה בנושא של תוכנית לימודים בנושאי הטיות קוגניטיביות. חברי הועדה העריכו שיסיימו תוך שנתיים עד 4 שנים.
כהנמן שאל פרופסור לחינוך שהיה חבר בועדות דומות שתי שאלות:
1. כמה זמן לקח בועדות דומות לסיים את התהליך?
התשובה: יותר מארבע שנים.
2. איך הוא מעריך את רמת הועדה הזו בהשוואה לועדות אחרות?
התשובה: מתחת לממוצע.
הזווית של מבט מבחוץ, שסיפק הפרופסור לחינוך, איפשרה לקבוע לוח זמנים ריאלי יותר ואופטימי פחות.
מדיניות סיכונים
מדיניות סיכונים עשויה לעזור בהקטנת ההסתברות להטיות בגלל שנאת הפסד.
השוני המהותי בין מדיניות סיכונים לבין החלטה נקודתית על קבלת החלטה הוא, שהפרספקטיבה הרחבה יותר של מדיניות עשויה להיות, במקרים רבים, יותר רציונלית מאשר החלטה בודדת.
שימוש בה מאט את תהליך קבלת ההחלטות ועשוי לערב בתהליך גם את מערכת החשיבה האיטית, הפחות מועדת להטיות ממערכת החשיבה המהירה.
כהנמן מביא דוגמה של החלטה על מכירת אחת משתי מניות: מניה שעליה הפסידו לאורך זמן ומניה שעליה הרוויחו לאורך זמן.
הטיית שנאת ההפסד תגרום למקבל ההחלטה למכור דווקא את המניה שהרוויחה.
למכור את המניה שהרוויחה או את זו שהפסידה?
התשובה היא לא תמיד חד-משמעית. יכול להיות מצב שבו הגיוני למכור דווקא את המניה שהרוויחה.
אחד המצבים הללו הוא מצב שבו אפשר להקטין את גובה תשלום המס במקור על עסקות מכירה רווחיות באמצעות קיזוז ההפסדים על המניה המפסידה.
מצב אחר שבו זה עשוי להיות נכון, הוא מצב שבו יש היגיון כלכלי בתחזית של עליית המניה שהפסידה וירידת המניה שהרוויחה.
צריך לזכור שבמקרים רבים המצב הפוך. שמירה על המניה המפסידה היא גם אפקט ההוצאה האבודה והמשך החזקתה עלולה להביא להפסדים נוספים.
מדיניות סיכונים בנושאי ביטוח
ביטוח הוא אחד התחומים בהם עלולה להיות הטיה בגלל שנאת הפסד. הביטוח עשוי לכסות חלק מההפסדים במקרה של אירוע ביטוחי. לא תמיד נותנים משקל נכון לפרמיה החודשית הנמוכה שמשלמים לחברת הביטוח.
מדיניות הסיכונים שלי בנושאי ביטוח היא לבטח את עצמי לאירועים של קטסטרופה. במקרים פחות קיצוניים לשקול לגופו של עניין ולפעמים להעדיף לא לבטח.
המשמעויות המעשיות הן שיש לי למשל ביטוח תרופות מחוץ לסל וביטוח ניתוחים והשתלות בחו"ל. אין לי ביטוחים בתשלום למכונת כביסה ולטלפון סלולרי. כשילדיי בגרו ביטלתי את ביטוח החיים שלי והעדפתי לחסוך עבורם כסף במקום לשלם לביטוח חיים שלי. אין לי ביטוח תאונות אישיות.
שנאת ההפסד ומדיניות סיכונים בהשקעות
בפיסקה קודמת התייחסתי לנושא של מכירת מניות, בהקשר של מדיניות סיכונים. השקעות אינן רק מכירה ואינן רק מניות.
בפיסקה זו אתיחס לקושי להיצמד למדיניות סיכונים בהשקעות, שנתקלתי בו אצל לא מעט נועצים בכלכלת המשפחה.
באופן בסיסי כשהם פונים למומחה להשקעות במטרה להשקיע כסף הם מתבקשים לבחור מדיניות סיכון. במקרים רבים, מדיניות פשטנית, של אחוז מההשקעות שילך למניות.
הרציונל הוא שבמקרים לא מעטים לטוח ארוך במניות יש יותר סיכון ויותר סיכוי לרווח מאשר באפיקים סולידיים.
אינני יועץ השקעות ולכן איני מציע השקעות קונקרטיות ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה.
אם הם מתיעצים איתי, אני כן מציע להם לקבוע מדיניות סיכונים.
ברור שגם אם יש מדיניות סיכונים, לא כל השקעה תהיה באותה רמת סיכון. יהיו השקעות ברמות סיכון גבוהות יותר והשקעות ברמות סיכון נמוכות יותר.
אם יש מדיניות, צריך לנסות להגיע למצב שסך ההשקעות יתאים למדיניות.
הבעיה היא ששנאת ההפסד גורמת לחלקם לייחס חשיבות גדולה מדי להפסד בהשקעה ספציפית, המהווה חלק קטן מסך ההשקעות, במקום לראות את התמונה הכוללת, גם אם היא מתאימה למדיניות הסיכונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה