הפוסט תורת הערך על פי דניאל כהנמן תיאר באופן כללי תיאוריה מהפכנית של פרופ' עמוס טברסקי ופרופ' דניאל כהנמן, שהניחה שאדם אינו פועל באופן רציונלי כאשר הוא צריך לבחור בין שתי אלטנטיבות כלכליות. ציינתי באותו פוסט שאחת הדוגמאות החשובות למימוש תורת הערך על ידי מקבלי החלטות כלכליות היא שנאת ההפסד.
בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" פרופ' כהנמן הרבה יותר נחרץ ממני. הוא כותב בעמוד 339: "המושג "שנאת הפסד" הוא בודאי התרומה הגדולה ביותר של הפסיכולוגיה לכלכלה ההתנהגותית".
מהי שנאת ההפסד?
במקום לבחור בחלופה על פי כללי ההסתברות מוטים לכיון חלופה שבה לא צפוי הפסד או ההסתברות להפסד יותר נמוכה מאשר בחלופה אחרת.
הבעיה היא שהחלופה שבה עלולים להפסיד היא, בלא מעט מקרים, גם חלופה שההסתברות להרוויח בה גדולה יותר.
תוחלת הרווח בחלופה שבה עלולים להפסיד עשויה להיות גבוהה מתוחלת הרווח בחלופה שבה נמנעים מהפסד.
דוגמה 1: להשקיע כסף ללא סיכון
רבים מלקוחותיי בכלכלת השמפחה ואנשים אחרים אותם אני פוגש מפחדים להפסיד בהשקעה במניות או באגרות חוב.
הם בוחרים בהשקעה בפיקדון שקלי בבנק.
לכאורה, לא ניתן להפסיד בהשקעה הזו, משום שכמעט תמיד הערך בשקלים של החיסכון בפיקדון גדל כל הזמן.
אם ההשקעה היא לטווח זמן ארוך כמעט תמיד מפסידים בגלל שנאת ההפסד.
המדד המחירים לצרכן עולה בשיעור גבוה מהריבית שמקבלים על הפיקדון.
כוח הקנייה של הפיקדון קטן על אף שהערך הנומינלי שלו גדל.
לאורך זמן, כמעט תמיד השקעה במסלול פחות סולידי תניב תשואה חיובית.
דוגמה 2: למשוך כסף מחיסכון כשיש ירידה בשערי מניות בבורסה
גם זו שנאת הפסד שגורמת להפסד. מה שיורד אולי יעלה בטווח זמן ארוך.
אם החיסכון הוא לטווח ארוך, זה כנראה רעיון רע לפדות אותו.
אגב, בתקופות כאלה פונים אלי אנשים שאני מלווה כלכלית ואנשים אחרים ושואלים האם לפדות קופות גמל? בדרך כלל חבר, הורה או בן משפחה אחר המליץ להם למכור כדי שלא יפסידו.
קופות גמל הוא מכשיר חיסכון לטווח ארוך עם מיסוי גבוה במקרה של פידיון מוקדם.
אני אומר להם שאיני מוסמך לייעץ בהשקעות בשוק ההון. אם אני בעל קופת הגמל ואיני זקוק לכסף לצורך קיומי, לא הייתי מוכר.
אני מפנה אותם למאמר של מישהו שכן מוסמך לייעץ ואומר בדיוק את מה שאני הייתי אומר לו הייתי מוסמך לייעץ.
קל למצוא אנשים שמוסמכים לייעוץ בשוק ההון ואומרים את מה שאני הייתי אומר. כמעט כולם, שלא לומר כולם אמרים את זה.
דוגמה 3: שנאת ההפסד של טייגר וודס
דניאל כהנמן מביא דוגמה לשנאת הפסד ממחקר של דבין פופ ומוריס שויצר מאוניברסיטת פנסילבניה.
בגולף יש חבטות המביאות לתוצאה טובה (בירדי) וחבטות המביאות להפסד (בוגי).
במחקר הם מצאו ששחקני גולף מנסים להימנע יותר מחתוצאה של בוגי מאשר להשיג בירדי.
מי שניסה להשיג בירדי ולא להימנע מבוגי הצליח ב-3.6% יותר ממה שניסה להימנע מבוגי.
בין השאר בחנו את התוצאות של מי שהיה אז אלוף העולם טייגר וודס.
הם העריכו שאילו היה מצליח בחבטות לבירדי כפי שהצליח בחבטות להימנע מבוגי היה מרוויח בשנותיו הטובות יותר ממיליון דולר ממה שהרוויח.,
שנאת ההפסד לא תמיד גוברת על הסיכוי להרוויח
במצבים מסוימים אנשים יעדיפו את הרצון להרוויח על פני שנאת ההפסד גם אם זה לא רציונלי.
דוגמה לכך היא ההשקעת כסף בקניית כרטיסי לוטו או כרטיסי פיס.
ברור שזו השקעה לא רציונלית.
מי שעושה זאת בסכומים קטנים מעדיף את הסיכוי הנמוך במיוחד להרוויח סכום גבוה על פני ההוצאה הנמוכה יחסית.
יש כאלה שמתמכרים הימורים בקזינו ואפילו לקניית כרטיסי לוטו או כרטיסי פיס בסכומים גבוהים. לפעמים זה עולה להם בחובות, בחוסר יכולת לרכוש אוכל לילדיהם ואפילו במכירת דירה בבעלותם.
