במגוון הגדול והרחב של פוסטים שכתבתי, כתבתי כבר פוסטים על בנקים, כגון: מה אנחנו לא יודעים על ניהול חשבונות בנק? הייתי באוברדרפט של 70,000 ש"ח האם עלי לבקש סליחה ביום הכיפורים?
הפעם מדובר בסדרה. אתם מוזמנים להפנות שאלות ולהגיב.
מדוע החלטתי לכתוב על בנקים?
זה לא סוד שההתנהגות הכלכלית שלנו לא רציונלית. ההתרשמות שלי היא, שבאינטראקציות שלנו עם הבנקים, אנחנו רציונליים עוד פחות. אצל כמה מלקוחותיי בכלכלת המשפחה, שמתי לב ליחס מוזר לבנקים. תמהיל של חשש, ראייתם כסמכות, הרגשה של תלות, תחושה שהם מנצלים אותם ועוד רגשות ותחושות.
כמעט תמיד היה מדובר במשפחות שלא יודעות הרבה על כספים וכלכלה, לא מתעניינות בנושא, לא עוקבות אחרי התפתחויות והן עוסקות בו רק בלית ברירה.
השורה התחתונה היא שאותן משפחות מקבלות החלטות כלכליות גרועות בגלל רגשות כלפי הבנקים.
הדבר האחרון שאפשר להגיד על הבנקים, שהם מקבלים החלטות ביחס ללקוחות בנקאות קמעונאית (כמעט כל משפחה שאתם מכירים) באופן אמוציונלי. הניגוד הזה, מעצים את הנזקים של אותם לקוחות.
לפני מספר שבועות הרצתי בהתנדבות בעמך ירושלים על כלכלת המשפחה. לניצולי השואה ששמעו אותי בהרצאה, אמרתי שהם גם יקבלו ממני ייעוץ ללא תשלום בכלכלת המשפחה.
זו המדיניות שלי כלפי כל ניצול שואה (למעט אותם מעטים שהכנסותיהם גבוהות במיוחד): הם יקבלו ממני ייעוץ ללא תשלום.
ניצולי שואה מוזמנים לפנות אלי ולקבל ייעוץ ללא תשלום.
ההתייחסות לניצולי שואה היא במאמר מוסגר. בחרתי להציג אותה כאן ועכשיו, משום שבתום ההרצאה שלי, היה חלק המוקדש לשאלות של הקהל. כמעט כל השאלות עסקו בבנקים. כמעט כל השאלות והאמירות ביטאו בדיוק את אותו יחס רגשי לבנקים, שתיארתי בפסקה קודמת בפוסט, ביחס ללקוחות בכלכלת המשפחה.
מה אני מביא איתי?
הפעם מדובר בסדרה. אתם מוזמנים להפנות שאלות ולהגיב.
מדוע החלטתי לכתוב על בנקים?
זה לא סוד שההתנהגות הכלכלית שלנו לא רציונלית. ההתרשמות שלי היא, שבאינטראקציות שלנו עם הבנקים, אנחנו רציונליים עוד פחות. אצל כמה מלקוחותיי בכלכלת המשפחה, שמתי לב ליחס מוזר לבנקים. תמהיל של חשש, ראייתם כסמכות, הרגשה של תלות, תחושה שהם מנצלים אותם ועוד רגשות ותחושות.
כמעט תמיד היה מדובר במשפחות שלא יודעות הרבה על כספים וכלכלה, לא מתעניינות בנושא, לא עוקבות אחרי התפתחויות והן עוסקות בו רק בלית ברירה.
השורה התחתונה היא שאותן משפחות מקבלות החלטות כלכליות גרועות בגלל רגשות כלפי הבנקים.
הדבר האחרון שאפשר להגיד על הבנקים, שהם מקבלים החלטות ביחס ללקוחות בנקאות קמעונאית (כמעט כל משפחה שאתם מכירים) באופן אמוציונלי. הניגוד הזה, מעצים את הנזקים של אותם לקוחות.
לפני מספר שבועות הרצתי בהתנדבות בעמך ירושלים על כלכלת המשפחה. לניצולי השואה ששמעו אותי בהרצאה, אמרתי שהם גם יקבלו ממני ייעוץ ללא תשלום בכלכלת המשפחה.
זו המדיניות שלי כלפי כל ניצול שואה (למעט אותם מעטים שהכנסותיהם גבוהות במיוחד): הם יקבלו ממני ייעוץ ללא תשלום.
ניצולי שואה מוזמנים לפנות אלי ולקבל ייעוץ ללא תשלום.
ההתייחסות לניצולי שואה היא במאמר מוסגר. בחרתי להציג אותה כאן ועכשיו, משום שבתום ההרצאה שלי, היה חלק המוקדש לשאלות של הקהל. כמעט כל השאלות עסקו בבנקים. כמעט כל השאלות והאמירות ביטאו בדיוק את אותו יחס רגשי לבנקים, שתיארתי בפסקה קודמת בפוסט, ביחס ללקוחות בכלכלת המשפחה.
מה אני מביא איתי?
- ניסיון בכלכלת המשפחה
- ניסיון רב שנים בהתנהלות מול בנקים בניהול חשבונות משפחתי
- ניהול חשבונות כמיופה כוח (לצערי, כאשר הוריי חלו ולא היו מסוגלים לנהל בעצמם את חשבון הבנק)
- הנחיות לחברים שפנו אלי בשאלות ולפעמים גם ביקשו שאתלווה אליהם לבנק
- ייעוץ במחשוב ומערכות מידע למספר רב של בנקים
נחשפתי גם לרגולציה בישראל ואת הרגולציה הכלל עולמית ואת המשמעויות שלה לבנקים.
בחלק מהמקרים נחשפתי ללא מעט מחקרים של אנליסטים
ול Case Studies ולמסמכים פנימיים של בנקים במדינות אחרות (חלקם סודיים).
איני מתכוון לחשוף דברים הקשורים באופן ספציפי באחד או יותר מהבנקים שהיו לקוחותיי. מבחינתי חובת הסודיות מתקיימת גם אם עבר זמן רב מאז ביצוע הייעוץ.
המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. ניתן ליצור איתי קשר באמצעות טלפון: 054-4480616 או באמצעות דוא"ל avi.rosenthal@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה