משרד החינוך החליט לשנות את מתכונת בחינות הבגרות ולבטל את המבחנים הפסיכומטריים, המהווים בסיס לקבלה ללימודים באוניברסיטאות.
הצעד הראשון נראה בכיוון הנכון. בפוסט זה אסביר מה המחיר הכלכלי של ביטול המבחנים הפסיכומטריים.
החולה הלא מדומה
מערכת החינוך בישראל אינה חולה מדומה, היא חולה אמיתי. אין ספק בכך שלמשרד החינוך לדורותיו יש חלק ביצירת המחלה. כבר התייחסתי לדוגמה אחת בפוסט: ללא בושה: החינוך הפרטי בישראל. הדירוג הנמוך של ישראל במבחנים בינלאומיים הוא דוגמה נוספת.
גם בהקטנת התקציבים לאוניברסיטאות, המנוונת בהדרגה את המחקר המדעי, יש למשרד החינוך חלק. מתהדרים בחתני פרס נובל, שקיבלו את הפרס על עבודות של לפני כ 20 שנה, תקופה שבה עדיין היו תקציבים סבירים לאקדמיה. כשאלה נגמרים, מתהדרים בישראלים לשעבר, שחיים במדינות אחרות וקיבלו פרס נובל.
חלק גדול יותר במחלה, יש לחברה הישראלית. סולם הערכים המעודד התעשרות מהירה באמצעות דנקנריזם או תכניות ריאליטי, גורם לתלמידים לחשוב על דרכים מהירות וקלות לסיום הלימודים בהצלחה ללא השקעת מאמץ ויכולת.
כתבה בעיתון דה-מרקר שכותרתה מתחילה במילים: תואר ברמאות, מתארת את התעשייה המתפתחת של קניית עבודות אקדמיות, שנכתבו על ידי אחרים במקום כתיבת עבודות. ללא ספק, דרך קלה להשיג תוצאות.
המבחנים הפסיכומטריים כבעיה
הטענות כנגד המבחנים הפסיכומטריים:
1. צעירים מבזבזים זמן כדי להתכונן אליהם. באותו זמן היו יכולים ללמוד באוניברסיטה.
2. צעירים מבזבזים כסף עבור קורסי הכנה לפסיכומטרי
3. קיימת הטיה לטובת אלה שיש להם כסף לממן את לימודי ההכנה לפסיכומטרי ויכולים לוותר על עבודה, במהלך הלימודים לפסיכומטרי.
זה לא הוגן לתת יתרון לאלה, שמצבם הכלכלי טוב יותר.
התועלת במבחנים
התועלת במבחנים היא ביכולת הניבוי שלהם: מי יצליח יותר בלימודים האקדמיים ומי יצליח פחות. הניבוי אינו ברמה אישית, אלא ברמה סטטיסטית. הניבוי אינו מושלם, אלא במתאם חלקי עם ההצלחה.
בעבודות מחקר רבות מצא כי המבחן הפסיכומטרי, מנבא טוב יותר את ההצלחה בלימודים האקדמיים, מאשר בחינות הבגרות.
גם במחקר שערכתי במסגרת עבודת המוסמך שלי בפסיכולוגיה (שעל בסיס ממצאיה כתבנו, המנחה שלי ואני, מאמר שפורסם בכתב העת המקצועי למדעי החברה מגמות), מצאתי ממצאים כאלה, על אף שהנושא העיקרי של העבודה היה: ניבוי הצלחה באוניברסיטה על פי ציוני בחינות בגרות וציוני מגן.
הממצא העיקרי בעבודת המוסמך שלי היה, שבחינות בגרות מנבאות טוב יותר מציוני מגן הצלחה בלימודים באוניברסיטה.
המגמה ברורה: ככל שציון משקף מדד "אובייקטיבי" יותר הוא עשוי לנבא טוב יותר.
הוגנות
הניסיונות לא להפלות אוכלוסיות בגלל הטיה בעדן או נגדן נעשו משתי נקודות מוצא:
נקודת מוצא ראשונה: לנסות לבטל את ההטיה במבחנים
לא מעט ניסיונות כאלה נעשו בחברות הטרוגניות, למשל: בארצות הברית. למיטב ידיעתי כולם כשלו.
ההבדלים בין אוכלוסיות ממגוון גדול של מוצאים אתניים וממעמדות כלכליים חברתיים הם גדולים. תנסה לתקן הטיה לרעת אוכלוסייה אחת, תיצור הטיה לרעת אוכלוסיה אחרת.
העדפה מתקנת
לאחר שמשתכנעים שבלתי אפשרי לבטל את ההטיה, מנסים להוסיף לציון של האוכלוסיות המקופחות ועל ידי כך לבטל את היתרון של השכבות העשירות יותר (ובארה"ב גם הלבנות שמוצאן מתרבויות מערביות).
אציג שתי בעיות בגישה זו:
1. כשעשו את זה בארה"ב, לא אוכלוסיית ה WASP, המבוססת כלכלית , הייתה זו שציוניה נפגעו במידה הרבה ביותר. דווקא אמריקאים ממוצא יפני וממוצא סיני נפגעו יותר.
מסתבר שיש כאלה שמצליחים יותר במבחנים, על אף שאינם מותאמים לתרבותם.
הנורמה ביפן הייתה, שכשילד חולה, האם מחליפה אותו בשיעורים בבית הספר, על מנת שלא יפסיד חומר לימודים.
לא שמעתי על אמהות מקסיקניות או פורט-ריקניות שעושות את זה.
2. אלה, שקיבלו תוספת לציון על מנת לטפל בהטיה לרעתם, עלולים להצליח פחות בלימודים האקדמיים
יש קשר בין ההתנהלות הנדרשת מסטודנט לבין הביצועים הנדרשים ממנו במבחנים הפסיכומטריים. אותה הטיה שפגעה בקבוצות מסוימות במבחנים, פוגעת בהם גם בלימודים.
מסקנה
כמו בנושאים אחרים, העמדה האישית שלי היא נגד אפליה. כך למשל, כבר כתבתי בפוסט קודם על אפליה גילאית.
כמו בנושאים אחרים, המציאות היא שבטווח זמן קצר או בינוני, אין דרך מעשית למנוע אותה: "החיים לא תמיד הוגנים". השאלה היא מה עושים כדי להתמודד למרות זאת. הסטודנטים ממוצא יפני או סיני בארצות הברית, נתנו מענה לבעיה הזו.
ההיבט הכלכלי
נחזור לישראל של שנת 2014, ללא מבחנים פסיכומטריים. אתייחס להיבט הכלכלי מזווית של פרטים או משפחות ומזווית של החברה כולה.
חלק ממקצועות הלימוד האקדמיים אינם כרוכים בהוצאות רבות: אולם , מרצים, ספרייה ומחשבים.
במקצועות אלה, האוניברסיטאות יכולות לקבל יותר אנשים בתוספת עלות שולית ולסנן אותם באמצעות בחינות בתום השנה הראשונה.
הנזק עלול להיגרם במקצועות שהכשרת יותר סטודנטים דורשת משאבים כספיים גדולים יותר, למשל: רפואה, מדעי הטבע.
בהמשך הדיון אשמש ברפואה כדוגמה. גם משום, שעל פי התקשורת צפוי מחסור ברופאים וגם משום שנתקלים בלא מעט סטודנטים ישראליים הלומדים בחו"ל, משום שאינם מתקבלים ללימודים בארץ.
נניח לרגע שבמקום 50 סטודנטים, שלו היו מתקיימים מבחנים, היו מקבלים ציון פסיכומטרי של קצת מעל 750, יתקבלו ללימודים 50 סטודנטים, שהיו מקבלים ציון של קצת מעל ל 550, במבחנים שלא יתקיימו (אלה לא היו יכולים אפילו לחלום להתקבל ללימודים, לו היו מתקיימים מבחנים פסיכומטריים).
נזקים לסטודנטים שהתקבלו
חלק מאותם סטודנטים, לא יצליחו לסיים את לימודיהם, אחרי שילמדו מספר שנים. לדוגמה נשתמש במספר העגול עשרה.
הנזקים שנגרמו להם:
1. הוצאה כספית
שכר לימוד, מגורים, נסיעות, ציוד ללמידה וכיו"ב
2. בזבוז זמן
בזמן הזה (שנתיים, שלוש שנים, ארבע שנים או אפילו יותר) היו יכולים ללמוד תחום אחר, שהיו מסוגלים לסיים את הלימודים בהצלחה.
3. לחילופין או במקביל היו יכולים לעבוד ולשפר את מצבם הכלכלי.
4. תחושת כישלון ולפעמים גם אבדן האמונה ביכולתם.
נזקים לסטודנטים שלא התקבלו
חמישים הסטודנטים שהיו מתקבלים בגלל שלא התקיים המבחן הפסיכומטרי, תפסו את מקומם של חמישים מועמדים אחרים. אלה היו עשויים לקבל במבחן שלא התקיים,ציון שמעל ל 750. קרוב לוודאי שכמעט כולם היו מסיימים את לימודיהם לו התקבלו.
חלקם יוותרו על לימודי רפואה. אחרים ילמדו מקצוע אחר וינסו שוב להתקבל לרפואה.
נבחן את הקבוצה השלישית, שתיסע ללמוד רפואה בחו"ל. היות שקיים מתאם חיובי בין הצלחה במבחנים פסיכומטריים לבין הצלחה בלימודים, כנראה שרובם, שלא לומר כולם, היו מסיימים את לימודי הרפואה לו היו מתקבלים.
כנראה שגם בחו"ל יסיימו את לימודיהם בהצלחה. ייתכן שחלקם כבר לא יחזרו לישראל. הם עשויים להקים משפחה עם מקומי או מקומית. הטובים שבהם עשויים להיענות להצעות מפתות להישאר ולעסוק במקצועם בארץ בה למדו או בארץ אחרת.
נזקים שנגרמו להם:
1. הרגשת חוסר הוגנות או קיפוח על כך שלא התקבלו ללימודים בארץ
2. עלויות כספיות
בגין לימודים ומגורים בחו"ל, טיסות לארץ ולמקום לימודיהם.
אלה שילמדו מקצוע אחר ויתקבלו מאוחר יותר ישלמו על שנת לימודים נוספת.
3. ניתוק מהארץ ומהמשפחה
אלה שהיו רוצים להישאר כאן ובגלל לימודיהם בחו"ל בעל כורחם, נאלצו ללמוד בחו"ל וכתוצאה מכך גם גרים באופן קבוע במדינה אחרת.
4. עלויות כספיות להוריהם ולקרוביהם
שיצטרכו להוציא על מנת לבקרם בזמן לימודיהם ואחריהם.
הזווית של החברה
גם מזווית של החברה, המדינה והאוניברסיטאות יש נזק כלכלי:
1. מספר הרופאים הכולל שיעבדו בארץ יהיה קטן יותר.
זה יחריף, אולי לא באופן משמעותי,את המחסור הקיים ממילא. המספר הקטן יותר הוא בגלל הגידול במספר אלה שלא מסיימים ובגלל הגידול במספרם של אלה שהיו מסיימים ונשארו בחו"ל.
2. העלות הכספית המבוזבזת של הכשרת אלה שלא הצליחו לסיים את לימודיהם
3. נכשלים בלימודים הכרוכים בעלויות גבוהות למוסד אקדמי, גורמים לו נזק. הן מבחינה כספית (צריך למלא את מקום "הנושרים". לא תמיד זה מצליח ואם זה מצליח לתהליכי המיון של מחליפים יש מחיר) והן מבחינה תדמיתית.
מה צפוי לקרות לאחר ביטול המבחנים הפסיכומטריים?
לאחר מספר קטן של שנים, האוניברסיטאות ימצאו את הדרך לעקוף את הבעיה שנגרמת להן כתוצאה ממנגנוני בחירת התלמידים הפחות טובים.
כל אוניברסיטה תוסיף בהדרגה מבחני מיון כאלה או אחרים למקצועות המבוקשים, ובמקצועות ששכר הלימוד של הסטודנטים רחוק מלכסות את העלויות למוסד האקדמי.
כמה שנים מאוחר יותר, עשוי להיות מישהו, שיציע את הרעיון המבריק, של מבחנים אחידים לכל האוניברסיטאות, שיהיו תקפים לקבלה לכולן ויחסכו להן כפילות בעלויות.
גם בהקטנת התקציבים לאוניברסיטאות, המנוונת בהדרגה את המחקר המדעי, יש למשרד החינוך חלק. מתהדרים בחתני פרס נובל, שקיבלו את הפרס על עבודות של לפני כ 20 שנה, תקופה שבה עדיין היו תקציבים סבירים לאקדמיה. כשאלה נגמרים, מתהדרים בישראלים לשעבר, שחיים במדינות אחרות וקיבלו פרס נובל.
חלק גדול יותר במחלה, יש לחברה הישראלית. סולם הערכים המעודד התעשרות מהירה באמצעות דנקנריזם או תכניות ריאליטי, גורם לתלמידים לחשוב על דרכים מהירות וקלות לסיום הלימודים בהצלחה ללא השקעת מאמץ ויכולת.
כתבה בעיתון דה-מרקר שכותרתה מתחילה במילים: תואר ברמאות, מתארת את התעשייה המתפתחת של קניית עבודות אקדמיות, שנכתבו על ידי אחרים במקום כתיבת עבודות. ללא ספק, דרך קלה להשיג תוצאות.
המבחנים הפסיכומטריים כבעיה
הטענות כנגד המבחנים הפסיכומטריים:
1. צעירים מבזבזים זמן כדי להתכונן אליהם. באותו זמן היו יכולים ללמוד באוניברסיטה.
2. צעירים מבזבזים כסף עבור קורסי הכנה לפסיכומטרי
3. קיימת הטיה לטובת אלה שיש להם כסף לממן את לימודי ההכנה לפסיכומטרי ויכולים לוותר על עבודה, במהלך הלימודים לפסיכומטרי.
זה לא הוגן לתת יתרון לאלה, שמצבם הכלכלי טוב יותר.
התועלת במבחנים
התועלת במבחנים היא ביכולת הניבוי שלהם: מי יצליח יותר בלימודים האקדמיים ומי יצליח פחות. הניבוי אינו ברמה אישית, אלא ברמה סטטיסטית. הניבוי אינו מושלם, אלא במתאם חלקי עם ההצלחה.
בעבודות מחקר רבות מצא כי המבחן הפסיכומטרי, מנבא טוב יותר את ההצלחה בלימודים האקדמיים, מאשר בחינות הבגרות.
גם במחקר שערכתי במסגרת עבודת המוסמך שלי בפסיכולוגיה (שעל בסיס ממצאיה כתבנו, המנחה שלי ואני, מאמר שפורסם בכתב העת המקצועי למדעי החברה מגמות), מצאתי ממצאים כאלה, על אף שהנושא העיקרי של העבודה היה: ניבוי הצלחה באוניברסיטה על פי ציוני בחינות בגרות וציוני מגן.
הממצא העיקרי בעבודת המוסמך שלי היה, שבחינות בגרות מנבאות טוב יותר מציוני מגן הצלחה בלימודים באוניברסיטה.
המגמה ברורה: ככל שציון משקף מדד "אובייקטיבי" יותר הוא עשוי לנבא טוב יותר.
הוגנות
הניסיונות לא להפלות אוכלוסיות בגלל הטיה בעדן או נגדן נעשו משתי נקודות מוצא:
נקודת מוצא ראשונה: לנסות לבטל את ההטיה במבחנים
לא מעט ניסיונות כאלה נעשו בחברות הטרוגניות, למשל: בארצות הברית. למיטב ידיעתי כולם כשלו.
ההבדלים בין אוכלוסיות ממגוון גדול של מוצאים אתניים וממעמדות כלכליים חברתיים הם גדולים. תנסה לתקן הטיה לרעת אוכלוסייה אחת, תיצור הטיה לרעת אוכלוסיה אחרת.
העדפה מתקנת
לאחר שמשתכנעים שבלתי אפשרי לבטל את ההטיה, מנסים להוסיף לציון של האוכלוסיות המקופחות ועל ידי כך לבטל את היתרון של השכבות העשירות יותר (ובארה"ב גם הלבנות שמוצאן מתרבויות מערביות).
אציג שתי בעיות בגישה זו:
1. כשעשו את זה בארה"ב, לא אוכלוסיית ה WASP, המבוססת כלכלית , הייתה זו שציוניה נפגעו במידה הרבה ביותר. דווקא אמריקאים ממוצא יפני וממוצא סיני נפגעו יותר.
מסתבר שיש כאלה שמצליחים יותר במבחנים, על אף שאינם מותאמים לתרבותם.
הנורמה ביפן הייתה, שכשילד חולה, האם מחליפה אותו בשיעורים בבית הספר, על מנת שלא יפסיד חומר לימודים.
לא שמעתי על אמהות מקסיקניות או פורט-ריקניות שעושות את זה.
2. אלה, שקיבלו תוספת לציון על מנת לטפל בהטיה לרעתם, עלולים להצליח פחות בלימודים האקדמיים
יש קשר בין ההתנהלות הנדרשת מסטודנט לבין הביצועים הנדרשים ממנו במבחנים הפסיכומטריים. אותה הטיה שפגעה בקבוצות מסוימות במבחנים, פוגעת בהם גם בלימודים.
מסקנה
כמו בנושאים אחרים, העמדה האישית שלי היא נגד אפליה. כך למשל, כבר כתבתי בפוסט קודם על אפליה גילאית.
כמו בנושאים אחרים, המציאות היא שבטווח זמן קצר או בינוני, אין דרך מעשית למנוע אותה: "החיים לא תמיד הוגנים". השאלה היא מה עושים כדי להתמודד למרות זאת. הסטודנטים ממוצא יפני או סיני בארצות הברית, נתנו מענה לבעיה הזו.
ההיבט הכלכלי
נחזור לישראל של שנת 2014, ללא מבחנים פסיכומטריים. אתייחס להיבט הכלכלי מזווית של פרטים או משפחות ומזווית של החברה כולה.
חלק ממקצועות הלימוד האקדמיים אינם כרוכים בהוצאות רבות: אולם , מרצים, ספרייה ומחשבים.
במקצועות אלה, האוניברסיטאות יכולות לקבל יותר אנשים בתוספת עלות שולית ולסנן אותם באמצעות בחינות בתום השנה הראשונה.
הנזק עלול להיגרם במקצועות שהכשרת יותר סטודנטים דורשת משאבים כספיים גדולים יותר, למשל: רפואה, מדעי הטבע.
בהמשך הדיון אשמש ברפואה כדוגמה. גם משום, שעל פי התקשורת צפוי מחסור ברופאים וגם משום שנתקלים בלא מעט סטודנטים ישראליים הלומדים בחו"ל, משום שאינם מתקבלים ללימודים בארץ.
נניח לרגע שבמקום 50 סטודנטים, שלו היו מתקיימים מבחנים, היו מקבלים ציון פסיכומטרי של קצת מעל 750, יתקבלו ללימודים 50 סטודנטים, שהיו מקבלים ציון של קצת מעל ל 550, במבחנים שלא יתקיימו (אלה לא היו יכולים אפילו לחלום להתקבל ללימודים, לו היו מתקיימים מבחנים פסיכומטריים).
נזקים לסטודנטים שהתקבלו
חלק מאותם סטודנטים, לא יצליחו לסיים את לימודיהם, אחרי שילמדו מספר שנים. לדוגמה נשתמש במספר העגול עשרה.
הנזקים שנגרמו להם:
1. הוצאה כספית
שכר לימוד, מגורים, נסיעות, ציוד ללמידה וכיו"ב
2. בזבוז זמן
בזמן הזה (שנתיים, שלוש שנים, ארבע שנים או אפילו יותר) היו יכולים ללמוד תחום אחר, שהיו מסוגלים לסיים את הלימודים בהצלחה.
3. לחילופין או במקביל היו יכולים לעבוד ולשפר את מצבם הכלכלי.
4. תחושת כישלון ולפעמים גם אבדן האמונה ביכולתם.
נזקים לסטודנטים שלא התקבלו
חמישים הסטודנטים שהיו מתקבלים בגלל שלא התקיים המבחן הפסיכומטרי, תפסו את מקומם של חמישים מועמדים אחרים. אלה היו עשויים לקבל במבחן שלא התקיים,ציון שמעל ל 750. קרוב לוודאי שכמעט כולם היו מסיימים את לימודיהם לו התקבלו.
חלקם יוותרו על לימודי רפואה. אחרים ילמדו מקצוע אחר וינסו שוב להתקבל לרפואה.
נבחן את הקבוצה השלישית, שתיסע ללמוד רפואה בחו"ל. היות שקיים מתאם חיובי בין הצלחה במבחנים פסיכומטריים לבין הצלחה בלימודים, כנראה שרובם, שלא לומר כולם, היו מסיימים את לימודי הרפואה לו היו מתקבלים.
כנראה שגם בחו"ל יסיימו את לימודיהם בהצלחה. ייתכן שחלקם כבר לא יחזרו לישראל. הם עשויים להקים משפחה עם מקומי או מקומית. הטובים שבהם עשויים להיענות להצעות מפתות להישאר ולעסוק במקצועם בארץ בה למדו או בארץ אחרת.
נזקים שנגרמו להם:
1. הרגשת חוסר הוגנות או קיפוח על כך שלא התקבלו ללימודים בארץ
2. עלויות כספיות
בגין לימודים ומגורים בחו"ל, טיסות לארץ ולמקום לימודיהם.
אלה שילמדו מקצוע אחר ויתקבלו מאוחר יותר ישלמו על שנת לימודים נוספת.
3. ניתוק מהארץ ומהמשפחה
אלה שהיו רוצים להישאר כאן ובגלל לימודיהם בחו"ל בעל כורחם, נאלצו ללמוד בחו"ל וכתוצאה מכך גם גרים באופן קבוע במדינה אחרת.
4. עלויות כספיות להוריהם ולקרוביהם
שיצטרכו להוציא על מנת לבקרם בזמן לימודיהם ואחריהם.
הזווית של החברה
גם מזווית של החברה, המדינה והאוניברסיטאות יש נזק כלכלי:
1. מספר הרופאים הכולל שיעבדו בארץ יהיה קטן יותר.
זה יחריף, אולי לא באופן משמעותי,את המחסור הקיים ממילא. המספר הקטן יותר הוא בגלל הגידול במספר אלה שלא מסיימים ובגלל הגידול במספרם של אלה שהיו מסיימים ונשארו בחו"ל.
2. העלות הכספית המבוזבזת של הכשרת אלה שלא הצליחו לסיים את לימודיהם
3. נכשלים בלימודים הכרוכים בעלויות גבוהות למוסד אקדמי, גורמים לו נזק. הן מבחינה כספית (צריך למלא את מקום "הנושרים". לא תמיד זה מצליח ואם זה מצליח לתהליכי המיון של מחליפים יש מחיר) והן מבחינה תדמיתית.
מה צפוי לקרות לאחר ביטול המבחנים הפסיכומטריים?
לאחר מספר קטן של שנים, האוניברסיטאות ימצאו את הדרך לעקוף את הבעיה שנגרמת להן כתוצאה ממנגנוני בחירת התלמידים הפחות טובים.
כל אוניברסיטה תוסיף בהדרגה מבחני מיון כאלה או אחרים למקצועות המבוקשים, ובמקצועות ששכר הלימוד של הסטודנטים רחוק מלכסות את העלויות למוסד האקדמי.
כמה שנים מאוחר יותר, עשוי להיות מישהו, שיציע את הרעיון המבריק, של מבחנים אחידים לכל האוניברסיטאות, שיהיו תקפים לקבלה לכולן ויחסכו להן כפילות בעלויות.
יכול להיות שהאוניברסיטאות ימצאו את הדרך לעקוף את הבעיה שנגרמת להן כתוצאה ממנגנוני בחירת התלמידים הפחות טובים, אולם לכל הפחות לא יהרסו את הלמידה הטרום אוניברסיטאי.
השבמחקמבחנים סטנדרטיים -- לרבות בחינות הבגרות, מיצ"ב, פיז"ה ופסיכומטריות -- הורסים את מערכת החינוך.
כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד', כיתות ח', וכיתות י"ב, לרבות, מבחני מיצ"ב, מבחני פיז"ה, בחינות הבגרות והבחינות הפסיכומטריות, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי-ספר שונים. ישוב אחד תוהה מדוע לתלמידיו היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, ישוב אחר מתגאה בתוצאותיו הטובות, בעוד שישוב נוסף מתגאה בכך שהוא מעל הממוצע אולם מודאג מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה. קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי-הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, שהם חדשים יחסית, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.
למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה? כיצד הם בנויים? התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימות. לאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.
ראשית, מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?
אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?
ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתה, שכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?
האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו? ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן.
ראה, מבחנים סטנדרטיים -- לרבות בחינות הבגרות, מיצ"ב, פיז"ה ופסיכומטריות -- הורסים את מערכת החינוך, כאן: http://cafe.themarker.com/post/3048244/#comment_17070632 .