אם חשבתם שזו דעתי, כמובן שטעיתם. זהו אחד הרעיונות המסוכנים בו נתקלתי במאמר, שכתבה בגרסה האלקטרונית של העיתון גלובס גברת בשם אורנה רודי.
חייהם של הכותבים בעידן האלקטרוני קלים יותר מאשר חייהם של עיתונאים במדיה מסורתי. בדפי אינטרנט ניתן לתקן טעויות כתיבה בדיעבד. ייתכן שאף אחד לא יזכור את הטעות.
בעיתונות הכתובה, אחרי שזה יצא לדפוס זה כבר נצרב. כל מה שנותר לך זה לפרסם הודאה בשגיאתך באמצעות פרסום תיקון.
מדוע אני מזכיר את ההבדל בין העיתונות האינטרנטית לעיתונות הכתובה? כמה ימים אחרי שקראתי את מה שכתבה אותה גברת, התקשיתי למצוא אותו, אבל מצאתי מאמר, פרי מקלדתה, עם "זמירות" קצת שונות.
אורנה רודי לא ממש מעניינת אותי. הדעה שהציגה, ומשקפת גם דעת אחרים (חלקם פחות אמיצים ואינם מביעים אותה בגלוי), מעניינת אותי וגם ומסוכנת. בפוסט זה אסביר מדוע העמדה הזו גם שגויה וגם מסוכנת.
הרעיונות העיקריים במאמר
במאמר שני רעיונות עיקריים:
1. צעירים עובדים טובים ממבוגרים ולכן מקבלים אותם לעבודה ולא מקבלים מבוגרים.
כל הטענות על זריקת קורות חיים לפח רק בגלל הגיל המופיע שם אינן מוצדקות משום שהצעירים טובים יותר.
כל הבכיות על אבטלה מתמשכת של מבוגרים אינן בגין אפליה, אלא משום שהם עובדים טובים פחות.
2. את המבוגרים צריך לקבל כעובדים בשירות הציבורי. להעסיק אותם עד גיל מבוגר מהנהוג היום וכך תיפתר בעייתם.
כנראה שהכותבת אינה שותפה לרעיונות הכלכליים של מרגרט תאצ'ר ואיאן מקלאוד (איש מרתק, שנפטר בשנת 1970. כתבתי עליו ערך בויקיפדיה העברית. היה שר בממשלות בבריטניה, שהשפיע גם על מנהיגים מהמפלגה השמרנית, שבאו אחריו. תאצ'ר לקחה ממנו את הרעיון של הפסקת חלוקת חלב לילדי בתי הספר).
הם אינם מתאימים לעבודה בסקטור הפרטי, ניתן להם לעבוד בסקטור הציבורי.
גילוי נאות
עברתי את גיל 60. עבדתי כ-40 שנה במחשבים וטכנולוגיית המידע.
כעשרים שנים ראשונות כעובד מדינה (ואחרי זה כעובד חברת ממשלתית) שכיר.
ברובן של כ-20 השנים שאחרי זה הייתי יועץ עצמאי.
גם היום פונים אלי מדי פעם לייעוץ. לא רק מישראל: אחת לכמה חודשים צץ ארגון שאני לא מכיר, מארצות הברית או מערב אירופה, שחושב ששיחה טלפונית של שעה איתי בנושא מקצועי מוגדר, שווה לו סכום תלת ספרתי (בדולרים).
בשנים האחרונות שלחתי פעם אחת קורות חיים למשרת שכיר. מישהו פנה אלי ואמר לי, שכדאי שאדבר עם חברה מסוימת. הם מחפשים עובד בתפקיד ספציפי והוא המליץ להם לפנות אלי. שוחחתי עם מי שמנהל את החברה והתבקשתי לשלוח קורות חיים.
לא התקבלתי. אינני חושב שזה קשור לגיל.
מדובר בתפקיד שאף פעם לא מילאתי, אבל בהחלט רציתי לעבוד בו גם עשרים שנה קודם.
בשנתיים האחרונות אני עובד גם בשני תחומים אחרים:
אני מלמד ברידג'. לפני שתגבשו דעה, האם אני עושה זאת בהצלחה קראו: ילדי בתי הספר משחקים ברידג'.
"הכובע" הנוסף שלי הוא ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. סיימתי הכשרה פורמלית ואני חבר באיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה.
המכנה המשותף למשפחות (והיחידים) שבאים לייעוץ: התנהלות כלכלית לא נכונה.
יש ביניהן משפחות שמצבן הכלכלי גרוע.
יש משפחות שמצבן טוב אבל בהתנהלות נכונה יהיה הרבה יותר טוב, ויש משפחות צעירות שמצבן היום טוב אבל ללא תכנון כלכלי, עלולות למצוא את עצמן בעתיד במצב גרוע. דוגמה לקבוצה האחרונה: אנשי היי-טק צעירים, שאולי בגלל רעיונות מהסוג המופיע במאמר של הגב' רודי, ימצאו את עצמם אחרי גיל 40 ללא עבודה.
הפוסט הזה נכתב בהקשר של כלכלת המשפחה.
הטענה הראשונה: צעירים עובדים טובים יותר ממבוגרים
אפשר להתייחס לטענה בשתי רמות: רמה כללית ורמה פרטנית.
ברמה הכללית משווים בין אוכלוסיות, למשל: גילאי ה-20 מול גילאי ה-40 ומעלה.
הרמה הפרטנית השוואה בין שני אנשים ספציפיים, למשל: אחד בן 25 ואחד בן 50 ששלחו קורות חיים לצורך עבודה בתפקיד מסוים.
הרמה הכללית
לפני כמה חודשים נתקלתי במחקר בנושא זה, שנעשה באוניברסיטה מכובדת בחו"ל.
מסקנת המחקר: יש יתרונות לצעירים (למשל: מהירות) ויש יתרונות למבוגרים (למשל: ניסיון). התשובה לשאלה: מי עדיף צעיר או מבוגר? תלויה בכישורים הנדרשים באותו תפקיד.
לא כל התפקידים דורשים רק כישורים בהם צעירים עדיפים או רק כישורים בהם מבוגרים עדיפים. במקרים כאלה התשובה לשאלה אינה חד-משמעית.
מהניסיון שלי אני יכול להגיד, שפעמים רבות יש יתרון לצוות המשלב צעירים ומבוגרים.
מוכר לי פרויקט טכנולוגי גדול, עטור שבחי אנליסטים, שביצע בנק גדול באירופה. אחד המאפיינים הניהוליים היה שילוב עובדים צעירים חדשים (שמיומנים בטכנולוגיה חדשה) עם מבוגרים ותיקים (שמכירים את הארגון ואת המערכות הקיימות).
הרמה הפרטנית
לפני מספר שנים רב קראתי את הספר נפלאות התבונה (באנגלית: A Beautiful Mind), ביוגרפיה של ג'ון נאש. נאש, מתמטיקאי שזכה בפרס נובל לכלכלה, היה חולה נפש.
אחד הפרקים מתאר את חזרתו לאקדמיה, בגיל מבוגר, לאחר אשפוז ממושך.
אוניברסיטת פרינסטון העסיקה אותו, על אף שזה לא מכבר שוחרר מאשפוז ולא היה עדיין מסוגל להרצות. הוא נראה כאיש מוזר המסתובב ללא תכלית בקמפוס.
באחת הפעמים, הוא התיישב בקפטריה ליד מרצה צעיר למתמטיקה, שהתחבט זמן ארוך בבעיה שלא מצא לה פתרון.
הצעיר שוחח איתו רק מטעמי נימוס. כשנאש שאל אותו על מה הוא עובד, סיפר על הבעיה. הצעיר לא ציפה שהשיחה תקדם במשהו את פתרון הבעיה.
בסוף השיחה הוא יצא עם פתרון.
איני משווה את עצמי לגאונים מסוגו של נאש. אני בהחלט משווה את עצמי לאנשים אחרים וחושב שאני לא המבוגר היחיד, שמסוגל לבצע את מה שביצעתי.
אתם מוזמנים לקרוא פוסט העוסק בגילאות, בו תיארתי כיצד בגיל שמעל ל-50 ביצעתי מטלה תכנותית מורכבת, אחרי שצעירים נכשלו בה. הפעם הקודמת שביצעתי עבודה מסוג זה הייתה כ-20 שנים קודם.
הפוסט: היי-טק לא למבוגרים.
המסקנה מדוגמאות אלה ומהרבה דוגמאות אחרות, שברמה הפרטנית עשויים להיות מבוגרים מעל לגיל 40, שיבצעו תפקיד טוב יותר מצעירים רבים.
הטענה השנייה: מקומם של המבוגרים בשירות הציבורי ולא בסקטור הפרטי
במשך זמן רב אני קורא מדי פעם כתבות בעיתון דה מרקר, המציגות תזה הנוגעת לשירות הציבורי בישראל.
על פי כתבי העיתון, יש בישראל מגזר ציבורי שאינו מתפקד ביעילות ועלותו גבוהה. הטענה המרכזית היא שמגזר ציבורי לא יעיל שעלותו גבוהה, משפיע באופן מהותי על מצבו של המשק הישראלי כלו.
אפשר להתווכח עם הטענה המתייחסת ליעילות ועלות המגזר הציבורי בישראל.
הרבה יותר קשה להתווכח עם הטענה, שאם המגזר הציבורי יקר ולא יעיל, נפגע המשק הישראלי כלו.
מה שמוצע בכתבה זה לקחת את אלה שהם, על פי תפיסת הכותבת, עובדים פחות טובים ופחות יעילים והכניס אותם לעבוד הרבה שנים במגזר הציבורי.
מדוע זה מסוכן?
1. בגלל דעה מוקדמת, מבוגרים נשארים ללא עבודה, לפעמים על אף שהם המועמדים הטובים ביותר לביצוע תפקיד.
זה יכול להיגמר גם יותר גרוע מחוסר תעסוקה.
2. את המחיר של העסקה ארוכת טווח של עובדים לא יעילים במגזר הציבורי נשלם כלנו
משמעות המנגנון היא: פחות בריאות, פחות חינוך,פחות רווחה ופחות דיור.
3. גם המגזר הפרטי שלכאורה לא ייפגע, למעשה ייפגע.
המנגנון היקר והלא יעיל ימומן במה שאחרת היה יכול לעזור גם למגזר הפרטי. דוגמאות: יהיו פחות תקציבים למדען הראשי לתמוך ב Startups, האוניברסיטאות יכשירו פחות או יכשירו פחות טוב, מהנדסים ורופאים.
השלב הבא
מדוע שנגביל את עצמנו רק למבוגרים שעובדים "פחות טוב" מצעירים? בואו ונדחף לשירות הציבורי גם אחרים ש"עובדים פחות טוב": חרדים, אתיופים, ערבים, נשים בכלל ונשים עם ילדים קטנים בפרט?
כמובן, שלא יהיה מקום לצעירים יעילים שאינם שייכים לקבוצות הבוכות על אפליה. אותם נשלח לעבוד בסקטור הפרטי.
כשזה לא יצליח, יהיה כבר מישהו שיחשוב ברצינות על רעיונות דומים לרעיון הסרקסטי של הסופר ג'ונתן סוויפט.
סוויפט הציע לפתור את בעיית הרעב באירלנד באמצעות אכילת ילדים איריים על ידי האנגלים.
זה באמת מקומם, הגישה הזו גורמת לתחושת חוסר תכלית ותסכול.
השבמחקבמקום לדבר על התפתחות אישית והשתפרות מתמדת.