 |
| גידול כבשים בניו זילנד מקור התמונה: ויקיפדיה |
כששומעים את השאלה בכותרת, המחשבה הראשונה היא על מה שרואים בתמונה לעיל, כלומר: כבשים.
אין חולק על כך שניו זילנד היא סוג של גן עדן לכבשים עד ששוחטים אותן. עד לשלב העגום הזה, הכבשים רועות להנאתן בשדות ירוקים ופסטורלים.
שומעים על יצוא כבשים למאכל מניו זילנד. מדברים על הפגיעה האפשרית של הכבשים הניו זילנדים באוזון ועל החור שנפער בו דווקא בחצי הדרומי של כדור הארץ.
במאמר בעיתון מקומי ב-Christ Church, העיר הגדולה באי הדרומי, כותב העיתונאי Peter Townsend, שענף התעשייה הגדול ביותר שם הוא דווקא תיירות.
ההכנסות מתיירות צפויות להסתכם השנה ב-14.5 ביליון דולר ניו זילנדי (דולר ניו זילנדי שווה כ-2.7 או 2.8 שקלים).
התיירים נמשכים בעיקר לקסמו של האי הדרומי, שנופיו הטבעיים נשמרים היטב. אחוז גדול מגיע גם לעיר הגדולה במדינה אוקלנד, הנמצאת בצפון האי הצפוני.
על פי הכתבה, הענף ממשיך לצמוח ובשנת 2022 מצפים ל-4.5 מיליון תיירים.
הנקודה הסינית
באופן לא מדעי, זיהיתי שלא במפתיע, הרבה תיירים מאוסטרליה השכנה, אבל פגשתי יותר תיירים סיניים. במיוחד בולטת "הפלישה" הסינית באזור Picton, העיר באי הדרומי אליה מגיעים במעבורת מהאי הצפוני. בחלק מהמקומות באי הדרומי יש שלטים כתובים גם בסינית, בנוסף לאנגלית ולמאורית.
הממצאים שמציג Peter Townsend מתאימים לתחושה שלי. ב-2016 מספר התיירים הסיניים צפוי להגיע ל-370 אלף. בשנת 2022 המספר צפוי לגדול ל-500 אלף.
ניו זילנדים מסבירי פנים
התחושה הסוביקטיבית שלי היא, שכמעט בכל מקום קיבלתי שירות מצוין.
לא ישננו (משפחתי ואני) במלונות פאר אלא בדירות אירוח (במלונות ובאתרים אחרים) או במוטלים. כל דירה כזו מצוידת היטב להכנה עצמאית של ארוחות.
לא אכלנו במסעדות יוקרה (אולי למעט אחת). גם במסעדות קיבלנו כמעט תמיד שירות טוב והתיחסות אישית.
מעמדו של ענף התיירות בא לידי ביטוי גם אצל עובדים בענפים אחרים, למשל: חקלאות, שמשלימים הכנסות באמצעות חדרי הארחה.
בחלק מהמקרים בהדרגה הופכת ההכנסה המשנית מתיירות לפרנסה העיקרית.
אתגרים
Peter Townsend מתאר שלושה אתגרים עתידיים לתיירות באי הדרומי (המאמר בעיתון המתפרסם באי זה):
1. לפתח את התשתית התיירותית
2. לפתח תשתיות פיזיות, למשל: תשתיות תחבורה
ההתנסות שלי בכבישי האי הדרומי מגלה כבישים צרים וגשרים בהם עובר כלי רכב אחד. אין ספק שיש הרבה מה לעשות שם בנושא זה.
3. לשמור על אתרי הטבע הייחודיים הקיימים באי
זהו אולי האתגר הגדול ביותר. קל מאד להרוס והרבה יותר קשה לתקן, אם בכלל.
התיירים נמשכים בעיקר לקסמו של האי הדרומי, שנופיו הטבעיים נשמרים היטב. אחוז גדול מגיע גם לעיר הגדולה במדינה אוקלנד, הנמצאת בצפון האי הצפוני.
על פי הכתבה, הענף ממשיך לצמוח ובשנת 2022 מצפים ל-4.5 מיליון תיירים.
הנקודה הסינית
באופן לא מדעי, זיהיתי שלא במפתיע, הרבה תיירים מאוסטרליה השכנה, אבל פגשתי יותר תיירים סיניים. במיוחד בולטת "הפלישה" הסינית באזור Picton, העיר באי הדרומי אליה מגיעים במעבורת מהאי הצפוני. בחלק מהמקומות באי הדרומי יש שלטים כתובים גם בסינית, בנוסף לאנגלית ולמאורית.
הממצאים שמציג Peter Townsend מתאימים לתחושה שלי. ב-2016 מספר התיירים הסיניים צפוי להגיע ל-370 אלף. בשנת 2022 המספר צפוי לגדול ל-500 אלף.
ניו זילנדים מסבירי פנים
התחושה הסוביקטיבית שלי היא, שכמעט בכל מקום קיבלתי שירות מצוין.
לא ישננו (משפחתי ואני) במלונות פאר אלא בדירות אירוח (במלונות ובאתרים אחרים) או במוטלים. כל דירה כזו מצוידת היטב להכנה עצמאית של ארוחות.
לא אכלנו במסעדות יוקרה (אולי למעט אחת). גם במסעדות קיבלנו כמעט תמיד שירות טוב והתיחסות אישית.
מעמדו של ענף התיירות בא לידי ביטוי גם אצל עובדים בענפים אחרים, למשל: חקלאות, שמשלימים הכנסות באמצעות חדרי הארחה.
בחלק מהמקרים בהדרגה הופכת ההכנסה המשנית מתיירות לפרנסה העיקרית.
אתגרים
Peter Townsend מתאר שלושה אתגרים עתידיים לתיירות באי הדרומי (המאמר בעיתון המתפרסם באי זה):
1. לפתח את התשתית התיירותית
2. לפתח תשתיות פיזיות, למשל: תשתיות תחבורה
ההתנסות שלי בכבישי האי הדרומי מגלה כבישים צרים וגשרים בהם עובר כלי רכב אחד. אין ספק שיש הרבה מה לעשות שם בנושא זה.
3. לשמור על אתרי הטבע הייחודיים הקיימים באי
זהו אולי האתגר הגדול ביותר. קל מאד להרוס והרבה יותר קשה לתקן, אם בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה