לופט גישפט: תעשיית הכשרות בישראל

דגים כשרים ליד לובסטר שאינו כשר.
מקור התמונה: ויקיפדיה

לו היינו חיים בעיירה  במזרח אירופה לפני לא מעט עשורים היו קוראים לזה "לופט גישפט". בעברית זה נשמע פחות טוב, אבל התרגום הוא: עסקי אוויר.

עסקים שאינם מיצרים דבר אבל גובים כסף.

כמקובל בעסקי אוויר בישראל, מגלגלים את העלות על הצרכן. לפעמים, כמו בעסקי הכשרות בישראל, מגלגלים את העלות גם על הצרכן בעל כורחו, כמוני למשל.

אני אוכל מזון לא כשר ולפעמים אפילו נהנה מאד.

בפוסט זה אספר לכם על הדואופול הדורסני של הכשרות בישראל, אבל גם אציג לכם אלטרנטיבה.

הסיפור התחיל לפני הצהריים, כשטיילתי לתומי בדרך בית לחם בירושלים. הייתי צריך להמתין למישהו בעניין עסקי. ניצלתי את הזמן לאכילה בחומוסייה חדשה (עבורי) בשם בנצוק.

במקום תעודת כשרות ראיתי תעודה של ברית הנאמנות, בראשות הרב אהרון לייבוביץ.

לשיחה עם בעל המקום על האוכל שלו ועל משך הזמן בו קיימת המסעדה, צרפתי שאלה על הכשרות.

השאלה הזו הובילה לכתיבת פוסט זה.

הרבנות הראשית

הכירו את הגורם הראשון בדואופול הכשרות: הרבנות הראשית.

סיפור ראשון: ללא תעודת כשרות

אני נוהג לחפש מסעדות טובות או מעניינות, שאיני מכיר. הן יכולות להיות גם מסעדות פועלים עממיות ומצוינות המגישות אוכל טרי (הוא נגמר בצהריים או בסוף היום).

לפני כמה עשרות שנים סעדתי במסעדת פועלים קטנה כזו בשכונת רוממה בירושלים. בעל המסעדה הוא יהודי דתי חובש כיפה, שגם עובד בה בפועל.

נכנס מישהו ושאל אותו האם יש לו תעודת כשרות?

"אין לי", השיב בעל המסעדה, "אבל אני יהודי דתי ולא הייתי מגיש אוכל לא כשר. אני לא יכול לעמוד בתשלומים הגבוהים שהרבנות דורשת ממני. אם אתה רוצה אתן לך את הטלפון של הרב שלי ותשאל אותו."

סיפור שני: מונופול לא בכשרות

לפני כמה עשרות שנים עמדה ידידה טובה שלי להינשא בשעה טובה. היא ביקשה ממני להעיד על רווקותה ברבנות בירושלים. הסכמתי ברצון.

החצי הראשון של השיחה שלי עם פקיד הרבנות הייתה חקירה לא נעימה, שפגעה במיוחד בפרטיותה של הידידה שלי. 

הפקיד לא התבייש לשאול שאלות אינטימיות כמו:

איך אני יכול להיות בטוח שהיא לא נישאה קודם ועדיין נשואה לאחר? (אני יכול. אני מכיר אותה מגיל 15) ואיך אני יכול להיות בטוח שלא קיימה יחסי מין עם גבר אחר? (אני ממש לא יכול. בכל זאת היא הייתה כמעט בת שלושים ואני לא הייתי איש שב"כ ששומר עליה).

התפנית בעלילה התרחשה ברגע שהפקיד שאל אותי על מקום העבודה שלי. עבדתי אז במלם מערכות. הפקיד אמר: "אלה שמכינים את המשכורות שלנו במחשב".

מרגע זה ואילך ממש לא עניין את הפקיד האם הידידה שלי נשואה בו זמנית לשני גברים, בנוסף לבעלה המיועד, שאחד מהם גוי והשני ביגמיסט הנשוי לשלוש נשים.

הדבר היחיד שעניין אותו היה הטיפול במשכורות של ושל חבריו בחברת מלם.

לטובת פרטיותה של ידידתי, שמחתי על התפנית בשיחה ושיתפתי פעולה באופן מלא.

מה שחוויתי אצל הפקיד ברבנות, הבנתי שנים רבות אחרי זה כיועץ ומאמן לכלכלת המשפחה:כסף משפיע על דברים אחרים יותר ממה שאנחנו חושבים.    

מדוע אני מעדיף לקנות מוצרים ללא הכשר של בד"צ העדה החרדית?

הגיע הזמן להכיר את החבר השני בדואופול הכשרות בישראל.

תשימו על המדף במרכול שני מוצרים זהים במחירם ובמראם. אחד עם חותמת של הכשר בד"צ העדה החרדית והשני ללא הכשר או עם הכשר אחר.

אני אקנה תמיד את המוצר ללא הכשר בד"צ העדה החרדית. 

יש לזה סיבות טובות מאד. אינני מעוניין להיות שותף במימון זריקת חיתולים צואים על שוטרים, הטרדת נשים העוברות לתומן ברחוב, שריפת פחי אשפה, זריקת אבנים על כלי רכב וכיו"ב.

אני חושש שהכסף, שייכנס לבד"צ העדה החרדית, ישמש בדיוק למטרות כאלה.

מי שקרא את הפוסט הקודם: להסיר את התחפושת: כלכלת המשפחה בבני ברק, קרא בודאי כמה דברים חיוביים שכתבתי על ישיבת פוניבז', אולי הישיבה החושבה ביותר בעולם הליטאי, ומייסדה הרב כהנמן.

לא שנאת החרדים מדברת מגרוני כאשר אני כותב דברים שליליים על העדה החרדית.

הכשר חסידות בעלז

לפני כמה עשרות שנים רצו חסידי הרבי מבעלז להקים גוף כשרות משלהם. על פי העיתונות, זה הסתיים בהצתת הישיבה שלהם ובאלימות קשה כלפיהם. האלימים היו אנשי העדה החרדית.

לא מחלוקת דתית עמדה מאחורי התקיפה. מדובר בכסף. הרבה כסף. 

ברית הנאמנות

עכשיו אציג מתחרה זול יותר בתחום הכשרות: ברית הנאמנות. בעל המסעדה שההכשר שלו מבוסס על ברית הנאמנות, מחויב להציג לפני חוברת קטנה על ברית הנאמנות. ברית הנאמנות היא מחויבות הדדית של בעל המסעדה ושל הארגון לכשרות. 

בחוברת אותה קראתי במהלך אכילת החומוס, מתוארים העקרונות וחשוב לא פחות גם רשימת תאריכים של ביצוע בדיקת כשרות ושם הבודק או הבודקת. 

למידע מלא על ברית הנאמנות כנסו לאתר האינטרנט של ברית הנאמנות.

כתובת האתר: כשר פה?   

מה במיוחד אהבתי בברית הנאמנות?

בנוסח הברית מופיע משפט  על פיו על מהטבח להיות פתוח ללקוחות המעוניינים לראות אותו, במגבלות של דרישות משרד הבריאות.

במטבח פתוח לעין הסועדים אני מבין קצת יותר מאשר בכשרות. 

על מנת שתבינו את החשיבות אתאר שני מקרים קיצוניים.

המסעדה שלא אכנס אליה לעולם

במקרה יצא לי לראות מטבח של מסעדה שאינה מראה את המטבח שלה ללקוחותיה. אחרי מה שראיתי, כף רגלי לא תדרוך בה יותר.

המסעדה שאשמח לאכול בה שוב

ביקשתי תפריט במסעדה עממית זולה באור יהודה. ענו לי שאין תפריט, אבל אני מוזמן להיכנס למטבח ולראות מה מבשלים ולבחור.

סיבה טובה לאוכל שם שוב.