מרתון ירושלים כמשל: מה אפשר ללמוד ממנו על כלכלת המשפחה?

בחצר ביתי לאחר סיום הריצה במרתון ירושלים

ביום שישי ה-9 במרץ השתתפתי בריצת 10 ק"מ במרתון ירושלים. מהתנהלות בריצה זו אפשר ללמוד כמה דברים על התנהלות כלכלית של יחידים ומשפחות.  

ריצה למרחקים ארוכים מחיבת תכנון
בפוסט זה לא ארחיב על הנושא הזה משום שהתיחסתי אליו בפוסט קודם: לרוץ למרחקים ארוכים. 

עושים את מה שנכון לכם ולא מסתכלים על אחרים

המשל בריצה 
בהתחלת הריצה ביום שישי עקפו אותי כאלה שלכאורה היכולת שלהם נופלת משלי: ילדים קטנים, נשים קשישות, כאלה שרצו בפעם הראשונה בחייהם 10 ק"מ וכיו"ב.
תכננתי לרוץ בקצב אחיד וכך עשיתי עד ל-3 הק"מ האחרונים בהם הגברתי קצב.
אלה שיכולתם נמוכה מיכולתי ועקפו אותי עצרו, הלכו ורצו מהר לסירוגין.
בחצי השני של הריצה בעליות שליד הסינמטק, ובמיוחד בעליה התלולה ברחוב ז'בוטינסקי, השארתי אותם הרחק מאחוריי.

דוגמה אחרת, שזכורה לי, היא של רץ ישראלי שהשתתף לפני כמה עשרות שנים בריצת מרתון באולימפיאדה.
ביותר מ-30 הק"מ הראשונים הוא היה בחבורה המובילה. ביחד עם הקנייתים והאתיופים.
הרץ הישראלי לא סיים את הריצה.

לרצים הקנייתים והאתיופים יש יתרון מובנה ברור: הם חיים בהרים גבוהים עם אוויר דליל, חלקם רצו מילדות כמה קילומטרים לבית הספר ובחזרה כל יום. ייתכן שיש להם גם יתרון גנטי.
לא ריאלי לרוץ איתם לכל אורך הדרך. יותר ריאלי לרוץ בקצב שלך ואם במקרה זה היום הכי טוב שלך והכי גרוע שלהם לנסות לצמצם פערים בקילומטרים האחרונים.  


הנמשל בכלכלת המשפחה
אל תסתכלו על מה שעושים אחרים ותחקו אותם. פעלו בהתאם לצרכים וליכולות שלכם.   
אל תקנו מותגים ודירות בגלל שאחרים קונים. אל תהיו באוברדרפט בגלל שרוב החברים שלכם באוברדרפט. אל תיקחו הלוואות רק בגלל שאפשר לקחת ואחרים לוקחים.
אולי הם במצב שונה מכם המאפשר להם זאת. יותר סביר שהם לא במצב המאפשר להם זאת ולא מתנהלים באופן סביר. 

בקיצור אל תהיו חלק מתרבות הצריכה והימנעו ככל האפשר מקבלת החלטות המבוססת על כשלים והטיות.
בסופו של דבר אתם תשלמו את המחיר. בדיוק כמו הרץ שלא סיים את ריצת המרתון.

לא לעולם חוסן

המשל בריצה
בפעם הראשונה שרצתי 10 ק"מ במרתון ירושלים הייתי בן 63. רצתי בערך בשעה ו-24 דקות.
בפעמים הבאות הצבתי לעצמי אתגר: לרוץ בפחות זמן משעה ו-20 דקות. 
בגיל 64 פספסתי את היעד ב-17 שניות. בגיל 65 עמדתי ביעד. 
בשנתיים האחרונות, כולל בריצה לפני מספר ימים, הייתי רחוק מעמידה ביעד. השנה רצתי את המרחק ביותר משעה וחצי.

הנמשל בכלכלת המשפחה
אם הצלחתם במשהו היום זה לא מבטיח את ההצלחה בפעמים הבאות. החיים שזורים בהצלחות וכישלונות.
גם אם מקום העבודה שלכם יציב, יתכן שבעתיד הקרוב או הרחוק הנסיבות ישתנו ויפטרו אתכם. 
אם היום אתם מרוויחים הרבה, זה לא מבטיח שזה יהיה המצב גם בעתיד.
יתכן שלא תהיה לכם עבודה ויתכן שתרוויחו הרבה פחות.

זה נכון במיוחד בתחום ההיי-טק. מקומות העבודה פחות יציבים ומעדיפים צעירים. כשצעיר בן 25 מפוטר מעבודה בהיי-טק, אולי תהיה לו תקופה של אבטלה. קרוב לוודאי שימצא מקום עבודה אחר.
כשאדם בן 40 מפוטר מעבודה בהיי-טק ספק אם יוכל למצוא עבודה חדשה בתחום.

המסקנה המעשית היא לחסוך ולהיערך לסיכונים.

יש מטלות בהן עלולה להיות ירידה בתפקוד בגיל מבוגר

המשל בריצה
אותו משל שבסעיף "לא לעולם חוסן". בגיל מבוגר יותר רובנו חווים ירידה בהישגים בריצה. 
האם בשנים הבאות זה יהיה סביר שאציב לעצמי אתגר של סיום הריצה בפחות משעה ועשרים?

הנמשל בכלכלת המשפחה
ישנן עבודות שבהם היכולת שלנו לתפקד בגיל מבוגר יותר טובה פחות. 
צריך להביא את זה בחשבון ולא לדרוש מעצמנו את אותם הישגים. קחו למשל סבל. ברור שבגיל 60 הוא לא יוכל לסחוב כפי שסחב בגיל 30.
מתמטיקאים הם יצירתיים יותר בגילאי ה-20 וה-30. זה הזמן שלהם לחדש ולגלות.
הסיכוי שיעשו את זה בגיל מבוגר יותר קטן. 

גם הסבל המבוגר וגם המתמטיקאי המבוגר צריכים להסתגל לדפוסי עבודה התואמים את גילם.

כמובן שזה לא חל על כל המקצועות. סופרים למשל עשויים לכתוב טוב יותר בגיל מבוגר.


לסיכום
בפוסט זה נגעתי בכמה תובנות בהתנהלות בכלכלת המשפחה על סמך אנלוגיה להתנהלות בריצות ארוכות.
מריצת 10 ק"מ בה השתתפתי במרתון ירושלים למדתי על התנהלות פיננסית.
התובנות האלה הן רק קצה הקרחון. יש לא מעט תובנות אחרות.

צריך ללמוד כל הזמן משום שהעולם משתנה כל הזמן.
אפשר ללמוד ממה שעושים בתחום אחד על מה שצריך לעשות בתחום אחר. אחרי זה צריך לרדת לפרטים הקטנים.