מחשבות כלכליות על העשור השלישי של המאה: כיצד יתחלק העושר?

תומא פיקטי, מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט הראשון בסדרה עסקתי בעבודה. יש קשר בין עבודה לבין חלוקת העושר. ככל שאנשים שממילא מרוויחים מעט ידחקו מחוץ לעולם העבודה גם ההכנסות שלהם יקטנו או יתאפסו. 

הבעיה אינה רק באבטלה העתידית. פערי העושר בין העשירים לבין שכבות הביניים מתרחבים. פערי העושר בין העניים לבין האחרים מתרחבים אף הם. לפי דוח העוני האלטרנטיבי של "לתת", בישראל של שנת 2018 47% ממקבלי הסיוע סבלו מחוסר מזון או ממגוון תזונתי דל. 47% ממקבלי הסיוע עובדים.

ישראל וארה"ב הן דוגמאות קיצוניות לריכוז חלק גדול מהכסף בידי קבוצה מצומצמת של עשירים.
האם גם בעשור שהתחיל עכשיו תימשך המגמה של יותר כסף לעשירים?
השיטה הקפיטליסטית המערבית הגיעה למשבר. המשבר נובע, בין השאר, בגלל מגמה של ריכוז יותר עושר בידי קבוצת אוכלוסייה מצומצמת.
המודל הסוציאל-דמוקרטי של מדינות סקנדינביה כנראה יותר מוצלח מהמודל הקפיטליסטי האמריקאי. 
העושר מתחלק יותר בין כלל האוכלוסייה ולמרות זאת העבודה יעילה והתוצר הלאומי הגולמי גבוה.  
ארגוני העובדים הסקנדינביים הם לא הועד של חברת חשמל או נמל אשדוד. 
הם לא כופים העסקת עובדים על חשבון תפוקה ויעילות. הם כן דואגים שעובד מפוטר ימצא עבודה חלופית.

קוראי דה מרקר יכולים לקרוא על הנושא הזה במספר רב של מאמרים של גיא רולניק.

תובנות של ראש ממשלת ניו זילנד  

מאמר של ד"ר אמיר ברנע, ישראלי מרצה למימון באוניברסיטה במונטריאול, עוסק בג'סינדה ארדרן, ראשת ממשלת ניו זילנד. המאמר פורסם בעיתון הארץ ב-24.1.20.ארדרן ניסתה להגדיר את פונקציית המטרה של המדיניות הכלכלית של ארצה. התשובה שלה היא מקסום תחושת הרווחה של אזרחי המדינה ולא הגדלת התל"ג. המדינה בעלת התל"ג הגבוה ביותר היא ארה"ב. ברנע טוען שהשכר של אחוז גבוה מהאמריקאים הוא נמוך.

אם דיברנו על תקציב ניו זילנד, המכונה "תקציב הרווחה והאושר", מן הראוי להזכיר ראש מדינה עם פחות ממיליון תושבים בהרי ההימליה, שכבר הגיע למסקנה הזאת לפני זמן רב. מדובר בבהוטן. קראו: כלכלת המשפחה בבהוטן: אל"ג תל"ג. מדד האושר הלאומי הגולמי שהגה ג'יגמה סינגייה ואנצ'וק, מלכה הקודם של בהוטן, בשנת 1972, אומץ על ידי האו"ם. 
כמעט בכל שנה מובילות אותו מדינות סקנדינביה.   

2003 פרופסור תומא פיקטי ופרופסור עמנואל סאייז

תומא פיקטי הוא כלכלן צרפתי המתמחה במחקר של אי שיוויון כלכלי. הוא נחשב לאויב של המאיון העליון משום שספריו ומחקריו דוגלים בחלוקה שיוויונית יותר של העושר. כך למשל, הוא דוגל במס גבוה יותר על עשירים ובמיסי ירושה.  
עמנואל סאייז מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי שותף למחקרים ולדעות של תומא פיקטי.
המחקרים שלהם על אי-שיוויון גרמו להפיכת הנושא לנושא העומד במרכז דיונים תקציביים בארה"ב, בצרפת ובמדינות נוספות.

ג'וזף שטיגליץ

ג'וזף שטיגליץ הוא כלכלן יהודי אמריקאי חתן פרס נובל. שטיגליץ מדבר על "הצלת הקפיטליזם מעצמו", כלומר: על כשלים בשיטה הקפיטליסטית הנוכחית המביאים לכך ש"חלקים נרחבים מהאוכלוסייה נותרו מאחור, מנוכרים משיטה כלכלית ופוליטית שלא עובדת עבורם".  
למעשה גם הוא מדבר על חלוקה אחרת של העושר שבה העשירים ביותר מקבלים פחות ורבים שאינם משתייכים לעשירים ביותר מקבלים יותר ממה שהם מקבלים היום.

Pilot של חלוקת כסף

במדינות שונות נעשים פרוייקטי חלוץ של חלוקת כסף מהמדינה  לאזרחים. כך למשל, היה פרויקט כזה בפינלנד ובאופן מפתיע גם בהודו. 
הפרויקטים הקטנים האלה הם בגדר ניסוי ועדיין לא שיטה. 
המתכונת פשוטה: מדגם קטן של אזרחים מקבל בכל חודש סכום כספי ונבדקת ההשפעה של קבלת הכסף על חייו.

בשונה מקצבאות, הסכומים קבועים ואינם משתנים על פי קריטריונים. המקבלים אינם צריכים לבצע תהליכים ביורוקרטיים מורכבים מול הרשויות על מנת להוכיח את זכאותם ולקבוע את גובה הסכום לו הם זכאים.  במידה מסוימת הצלחת ניסויים כאלה והפיכתם לשיטה עשויה לצמצם תקורות של מנגנונים ביורוקרטיים, למשל: במוסד לביטוח לאומי במדינת ישראל.

פרויקטים כאלה עשויים לתת מענה לחלקים מהאוכלוסייה שלא יוכלו למצוא עבודה בכלל או עבודה יציבה בעולם בו מחשבים ורובוטים יעבדו במקום או בשיתוף עם בני אדם. 

האם זו חלוקה אחרת של העושר? כן אבל במידה מוגבלת. המקור לכספים האלה הם מיסים שמשלמים אזרחים שמרוויחים יותר מהחלקים העניים של האוכלוסייה. 

נסיעה חינם בתחבורה ציבורית

בערים לא מעטות במדינות מפותחות נעשים Pilots של תחבורה ציבורית חינם.
אם נשאל את השאלה ששאלנו בפסקה הקודמת: האם זו חלוקה אחרת של העושר? התשובה תהיה: כן אבל במידה זניחה ביותר. מקור הכסף למימון נסיעה חינם הוא במיסים שנגבים באופן פרוגרסיבי (במידה זו או במידה אחרת): עשירים יותר בדרך כלל משלמים יותר. למעשה מטרת פרוייקטי חלוץ אלה היא לתת תמריץ לנסיעה בתחבורה ציבורית במקום ברכב פרטי. באופן כזה הקטין את מספר כלי הרכב על הכבישים הצפופים בערים על מנת לקצר את זמן הנסיעה, לפתור בעיות חניה ולחסוך בכסף. 
זה עשוי להתחבר לאחד הפוסטים הבאים שייגע  בנושא של המשמעויות הכלכליות של שמירה או אי-שמירה על איכות הסביבה. 

עשירים מדי? חלקו כסף

אנשים עשירים מדי כבר לא יודעים מה לעשות עם כספם. זה יספיק לחיי רווחה שלהם ולכמה דורות אחריהם. 
יש ביניהם כאלו שמבזבזים כסף ללא הכרה ויש כאלה שמתנהגים באופן צנוע יותר. 

חלקם מקבלים החלטה להיות פילנטרופים ולהשקיע כסף עודף רב על חשבון הקטנה משמעותית של הירושה למשפחתם. 
דוגמה לעשיר במיוחד המשקיע במיזמים פילנטפרופיים הוא ביל גייטס. 

האם צפוי שינוי בחלוקת העושר?

כל הפסקאות הקודמות בפוסט זה מצביעות על בעיה מהותית בחלוקת העושר במודל הקפיטליסטי הנוכחי.
חלקן מצביעות גם על מודל טוב טוב יותר המיושם במדינות סקנדינביה. 
סביר להניח שבמהלך העשור תהיה חלוקה אחרת של העושר שבה חלק גדול יותר מהעושר יגיע לכאלה שהם פחות עשירים.