בועת ה-AI כבר כאן: בסן פרנסיסקו מוכרים דירות תמורת מניות של חברות AI

ילד מפריח בועות סבון. מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: 

• CC BY 2.0

נוצר על ידי: Steve Ford Elliott
בתאריך: 20.4.2005

לא צריך לחכות. בועת ה-AI כבר נמצאת בסן פרנסיסקו. כך עולה ממאמר של אמי מרטין מניו יורק טיימס, שתורגם לעברית ומופיע בדה-מרקר נה-17.7.26.

כותרת המאמר: עסקת קומבינציה, נוסח סן פרנסיסקו: מניות ה-AI שלך תמורת הבית שלי. 

המאמר עוסק באנשים רבים בסן פרנסיסקו המוכרים בתים, כשחלק מהתמורה או כל התמורה, משולם במניות של חברות הבינה המלאכותית OpenAI ו-Anthropic. 

מדובר במניות שעדיין אינן נסחרות בבורסה. הדרך לרכוש אותן היא לרכוש אותן מעובדי החברות שצפויים לקבל מניות כחלק מתנאי העסקתם. 

ההנחה של מוכרי הבתים שהשווי של המניות יעלה אחרי שיונפקו והעליות יימשכו. 

ההנחה הזו היא הנחה מפוקפקת כשמדובר בהשקעה לטווח זמן ארוך. 

כבר זמן רב אני כותב על בועת ה-AI המזכירה לי את ניסיוני האישי כמומחה מחשבים בתקופה של בועת ה-Dot Com. 

אני כבר לא לבד. יש מומחים גדולים ממני שחושבים כמוני.

לגבי טווח הזמן הקצר, קשה לי להתנבא. 

לטווח הזמן הארוך ההערכה שלי היא שהבועה תתפוצץ ומוכרי בתים ירעו את מצבם הכלכלי.

זו לא רק בועה. יש לא מעט אינדיקטורים שליליים נוספים ביחס ל-Hype בשוק הבינה המלאכותית. הקוראים מוזמנים לקרוא בבלוגים שלי גם עליהם ולהקשיב לסרטונים בערוץ היוטיוב שלי.

הערת שוליים

טרי מהמכבש. פורסם על ידי היום: בינה מלאכותית: ChatGPT הוא סיכון אבטחת מידע יותר חמור ממה שחשבתם

הטיית העשייה

 

פרופסור מיכאל בר-אלי 
מקור התמונה: ויקיפדיה
הרשאת שימוש: 

• CC BY-SA 4.0

נוצר ב-16.7.2026
על ידי: 
mazal shufan - Provided directly by the photographer

בבלוג זה אני מרבה לכתוב על הטיות קוגניטיביות. נגעתי לא מעט בנושאים האלה בלימודי ה-M.A שלי בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. 

חזרתי אליהם בחמש עשרה השנים האחרונות במסגרת עבודה בייעוץ בכלכלת המשפחה.  

חלק מניתוח התנהלות כלכלית הוא כלכלה התנהגותית. הטיות קוגניטיביות גורמות לקבלת החלטות לא סבירה בהתנהלות כלכלית של משפחות ושל יחידים. 

אגב, לא רק התנהלות כלכלית. גם קבלת החלטות אחרות, למשל קבלת החלטות של רופאים, קבלת החלטות של מנהלים וקבלת החלטות של שחקני ברידג'. 

שני האנשים שייסדו את התחום הזה בעולם היו מרצים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. 

פרופ' דניאל כהנמן ז"ל, שזכה בפרס נובל לכלכלה ופרופ' עמוס טברסקי, שלא קיבל את הפרס ביחד עם פרופ' כהנמן רק בגלל פטירתו ממחלה, לפני שהוחלט לתת לפרופ' כהנמן פרס נובל. 

הכלל הוא שאדם שנפטר אינו יכול לקבל פרס נובל. 

רוב הפוסטים שלי על הטיות קוגניטיביות הם תוצאה של קריאה איטית ויסודית של הספר" לחשוב מהר לחשוב לאט" של דניאל כהנמן. 

על כל הטייה שכתבתי ניסיתי לתמצת בשפה שלי את מה שכתב פרופ' כהנמן ולהביא דוגמאות מתחומי העיסוק שלי.

דוגמה: הטיית ייצוגיות. 

כנראה, שהמונדיאל הצפוי להסתיים הערב (19.7.26) גורם לכתיבה על כדורגל בכלל ועל שוערי כדורגל בפרט, מזוויות פחות צפויות. 

אתמול כתבתי על אלבר קאמי: פילוסופיה, ספרות וכדורגל בעקבות מאמר של יובל פלוטקין ב"הארץ". 

המאמר של גדעון לב ב"הארץ" מ-17.7.26 מחבר בין שוערי כדורגל והטייה קוגניטיבית הנקראת הטיית העשייה. כותרת המהדורה המודפסת היא "מה אתה קופץ? - זה נכון לגבי שוערים רופאים וגם מנכ"לים. פרופ' מיכאל בר-אלי מראה שכדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר, עדיף לעיתים קרובות לא לעשות כלום." 

המאמר מתייחס למחקר שעשה פרופ' מיכאל בר-אלי מאוניברסיטת בן-גוריון. בר-אלי הוא פסיכולוג המכהן בתפקיד פרופ' למנהל עסקים ומתמחה במחקרי ספורט. 

בר-אלי חקר החלטות של שוערים כשנבעטת בעיטת 11 מטרים (פנדלים). הם בדרך כלל קופצים לכיוון שהם משערים שאליו יבעט הכדור. 

סטטיסטית ההחלטה הנכונה היא לעמוד במקום כי אז הסיכוי לעצור את הכדור גבוה יותר. 

מהמחקר הזה צמחו במשך הזמן מחקרים, שלו ושל שותפים למחקריו, המראים שיש מצבים בתחומים אחרים שגם בהם עדיף סטטיסטית לא לעשות דבר ובכל זאת עושים. 

בר-אלי כינה את דפוס קבלת ההחלטות הזה: הטיית העשייה.

במחקרים חדשים הוא הראה שזה תקף גם לניתוחים מסוימים ולטיפולים מסוימים שמבצעים רופאים. 

מחקרים נוספים שלו ושל אחרים מראים שזה תקף גם לשוק ההון. 

בלא מעט מצבים ההחלטה הנכונה היא לא לעשות דבר. בתחום ההשקעות מצטרפת לזה הטייה נוספת, שאינה מוזכרת במאמר ב"הארץ". זוהי שנאת ההפסד. 

כמעט בכל פעם שיש נפילה גדולה בבורסאות אני מוצף בטלפונים של לקוחות בכלכלת המשפחה שרוצים למכור השקעות שלהם בבורסה. 

אני מסביר להם שכשמדובר בהשקעות לטווח ארוך (למשל: קופות גמל), המומחים חושבים שזה רעיון רע במיוחד וניסיון העבר תומך בטענה שלהם.

במחקרים של פרופ' בר-אלי ועמיתוו למחקר טענו המרואיינים שהם מרגישים שהם צריכים לעשות משהו. גם אם זה לא יועיל זה יועיל להרגשה שלהם. 

כמובן שהטיית העשייה רלוונטית גם לקבלת החלטות בתחומים אחרים שלא ציינתי.

הטיית אי-העשייה

קבלת החלטות היא נושא מורכב. המאמר ב"הארץ" מציין גם הטייה הפוכה הטיית אי-העשייה שמצאה פרופ' אילנה ריטוב מהאוניברסיטה העברית. 

על פי המאמר, ריטוב שיתפה פעולה עם מיכאל בר-אלי בחלק ממחקריו. 

הטיית אי-העשייה מתארת מצבים שבהם אם לא עושים דבר נגרם נזק. 

יש מצבים בהם מקבלי ההחלטות נוטים לא לעשות דבר. אם זה מצב שמחייב עשייה, עלול להיגרם נזק.  

הזווית שלי

מדיטציה

אני מבין היטב את הערך של הימנעות מעשייה באמצעות תרגול של יותר מ-50 שנים של מדיטציה טרנסנדנטלית. 

בכל יום יש לי פעמיים 20 דקות של אי-עשייה בהן אני מודט.

התועלת המיידית שהשגתי בתחילת התרגול היא צורך בפחות שעות שינה. 

היו גם תועלות נקודתיות במצבים של מתח (Stress) ועייפות.

"אזורים כחולים"

אחד הנושאים עליו אני מרצה הוא "אזורים כחולים". אלו הם אזורים בהם תוחלת החיים וגם תוחלת החיים הבריאים גבוהה יותר. 

הרצאת הדגל שלי בתחום זה היא "סודות החיים הארוכים והבריאים של איקריה". 

איקריה הוא אי יווני שהוא "אזור כחול". השתתפתי במסע לימודי שבו ניסינו להבין מדוע הם חיים יותר?

בכל האזורים הכחולים יש הרבה עשייה ופעילות אבל יש גם אי-עשייה. ברוב המקרים מנוחה באמצע היום.

באופן פרדוקסלי: ריצה

אני רץ באופן קבוע פעם בשבוע ופעם בשנה 10 ק"מ במרתון ירושלים. השנה גם 10 ק"מ במרתון תל-אביב. 

הריצות הקבועות שלי הן בטבע. יש בהן גם אלמנט מרענן של אי-עשייה.

העשייה שלנו בעולם המערבי היא יותר מדי תזזיתית. מגיבים להתראות רבות, לאו דוקא חשובות בוואטסאפ וברשתות אחרות. 

דפוס ההתנהגות של פעילות היתר ברשתות פוגע, בין השאר, בקשב שלנו ומקשה על עשייה בעלת ערך.

בזמן הריצה אני לא עונה להודעות וואטסאפ ולטלפונים. יש לי קצת יותר משעה בשבוע שבה אני נהנה מהטבע, נהנה מהריצה וחושב על רעיונות שצצים ואחר כך מבשילים לעשייה.

המתמטיקאי הצרפתי שירד מהרכבת

לפני כחמישים שנים בלימודי הפסיכולוגיה שלי קראתי על מתמטיקאי צרפתי שעבד זמן רב, ללא הצלחה, על פתרון בעיה מתטית. הוא החליט על חופשה עם אשתו (אי-עשייה) בירידה מהרכבת צץ הפתרון לבעיה. 

כאשר מדובר בבעיות תיאורטיות, כנראה שגם כשאין הטיית עשייה יש לפעמים עשייה לא מודעת ברקע. 

ניגודים

כאדם שמושפע במיוחד משני צירים מנוגדים אני איש של ניגודים. 

אני פועל בו זמנית בהרבה תחומים גם בגילי המופלג. לפעמים יותר מדי עשייה שיש לה מחיר. 

דאו דה ג'ינג

בראיון איתו ב"הארץ" מצטט פרופ' בר-אלי פיסקה בספר המופת הפילוסופי הסיני הזה.  

הפיסקה מדברת בשבח אי-העשייה. 

זהו אחד הספרים שהשפיע עלי יותר מספרים אחרים. שם הבלוג האישי שלי כולל את שמו של מחבר הספר הזה: לאו-דזה.

לונג'ביטי- אריכות ימים טובה

 

בזמן האחרון אני מוצף בפניות ובפרסומות העוסקות בלונג'ביטי.

כך למשל קופת החולים שלי מודיעה לי שפתחה מרכז ללונג'ביטי שבו אפשר לקבל ומידע. 

גם קופות חולים אחרות מפרסמות מודעות דומות ברשתות החברתיות. 

בתי חולים מקימים מרכזי אריכות ימים, נפתחים קורסים להכשרת מומחי לונג'טיביטי

כשהרציתי אתמול בערב בזום על "ליפול ברשת" אבטחת המידע של בנקים - לסמוך או לא לסמוך? שמעתי חלק מההרצאה של המרצה שלפני. הוא דיבר על מסגרת לבני הגיל השלישי שהיא "כמו לחיות כל הזמן במלון של שבעה כוכבים".

המסר העיקרי הוא שאפשר לחיות חיים טובים בגיל השלישי לאורך שנים רבות.

בבלוג זה, העוסק בכלכלת המשפחה אסייג, ואגיד שזה נכון למי שיש לו מספיק נכסים פיננסיים ואינו חייב לעבוד לפרנסתו.

תנאי נוסף לאיכות חיים טובה לאורך זמן בגיל השלישי הוא מצב בריאות סביר.

אני בן 75 פעיל ומתפקד. אני רואה אנשים הרבה יותר מבוגרים ממני שמתפקדים לא פחות טוב ממני.

אני רואה גם אנשים צעירים ממני שמצבם הבריאותי מונע מהם לתפקד באופן סביר.

אני מקבל Newsletter של לונג'ביטי אקדמי. שמובילים ד"ר אירה סובל. כתובתו היא דווקא בסן פרנסיסקו.

ה Newsletter האחרון שקיבלתי מהם, מתיחס להבדלים בין מדינות במודלים של משכנתא הפוכה.

הוא מתיחס לארבע מדינות: ארה"ב, בריטניה, צרפת וישראל.

המודל הבריטי: חלק מתוכנית פרישה

התפיסה: הדירה היא חלק מנכסים שנצברו ואפשר להשתמש בהם בתוכנית פרישה.

המטרה המרכזית היא דאגה למי שצבר או צברו את הרכוש וזקוקים לו לאחר הפרישה.

אין מניעה לקחת משכנתא הפוכה על הדירה כחלק מאותה תוכנית פרישה.

המודל הצרפתי: דאגה ליורשים

כבר למדתי במסגרת ייעוצים כלכליים שביצעתי שהחוק הצרפתי מחייב הורים להוריש לילדיהם לפחות חלק מהכסף.

בצרפת יש מרכיב סוציאלי מפותח יותר של הגנה על אזרחים שהזדקנו.

יש מוצר דמוי משכנתא הפוכה, אבל בוודאי שאי אפשר להשתמש בו אם לא תישאר מספיק ירושה לדורות הבאים, כפי שהיא מוגדרת בחוק.

ארה"ב: אינדידואליזם ונכונות למינוף

הבית הוא נכס פיננסי שניתן להשתמש בו לצרכים אישיים ובכלל זה כבסיס למשכנתא הפוכה בגיל זיקנה.

ישראל: הבית יותר מנכס - משכנתא הפוכה המצא האחרון

בישראל השארת ירושה היא סוג של ציווי תרבותי ולכן משכנתא הפוכה היא מוצא אחרון.

הערת שוליים

אשמח להרצות במסגרת תוכניות כאלה. בעיקר על "אזור כחול" באיקריה ביוון שבו השתתפתי בסיור לימודי על מנת להבין מדוע הם חיים יותר שנים בבריאות טובה ועל האופן שאני מתנהל באופן אישי המשלב דברים שלמדתי באיקריה ויישמתי ועל דברים נוספים שאני מיישם בחיי כמו מדיטציה, פעילות גופנית, עבודה והתנדבות.

שאלות נפוצות (FAQ): האם אפשר לסמוך על אבטחת המידע של הבנקים?

 

הבנקים מנהלים חשבונות וכספים של כולנו. יש סיכונים לדליפת מידע כספי ולהוצאת כספים מהחשבונות שלנו ללא הסכמתנו וללא אישורנו. 

בפוסט זה אציג שאלות נפוצות (FAQ) ביחס למידה בה אפשר לסמוך על אבטחת המידע של בנקים. 

1. מה הם הסיכונים במקרה של אבטחת מידע לא מספיק טובה?

א. סיכון של גניבת כספים מחשבון בנק

ב. השתלטות של מתחזה על חשבון בנק

ג. פגיעה בפרטיות באמצעות הוצאת מידע על נכסי וחובות הלקוח והוצאת פרטים אישיים שלו.

2. האם הבנקים מנסים להגן על המידע ועל הכספים של הלקוחות?

בנקים מנסים להגן כמיטב יכולתם על המידע ועל הכספים של לקוחות. 

פריצה לחשבון בנק של לקוח או גניבת כספים ממנו פוגעת לא רק בלקוח אלא גם בבנק.

הפגיעה בו עלולה לכלול בין השאר:

א. פגיעה במוניטין

עלולה להביא לנטישת לקוחות שיעברו לבנקים אחרים.

ב. נזקים כספיים

ג. תביעה משפטית נגד הבנק

3. מי עלול לגנוב כספים או מידע?

א.אנשים חיצוניים עם כוונות פליליות

למשל האקרים שמצליחים לפרוץ למערכות הבנק או אנשים שמצליחים לקבל הרשאת גישה לחשבון של לקוח במרמה. 

ב. אנשים פנימיים בבנק עם כוונת פליליות

זה שבנקים לא רוצים לגנוב כספים מלקוחות אינו אומר שאין עובד או עובדת שעושים את זה. 

רובנו זוכרים את המקרה של אתי אלון שגנבה סכומי כסף גדולים מהבנק הקטן בו עבדה.

4. איך מתגוננים מהסיכון של גניבת כספים או מידע?

א. מערכות האבטחה של של הבנק צריכות להיות טובות מספיק על מנת להקטין את ההסתברות לאירוע כזה. 

תזכרו גם מערכת האבטחה הטובה ביותר אינה מגנה ב-100%.

ב. בנקים צריכים לעמודת בדרישות רגולטריות לניהול סיכונים תפעוליים וסיכונים אחרים.

הרגולציה כוללת רגולציה של הבנק המרכזי ורגולציה בינלאומית.

ג. הלקוח צריך להיות מודע לסיכונים לאורך זמן ולנסות למזער אותם.

גם לאופן שבו מתנהג הלקוח עלולה להיות השפעה על הסיכוי לפרוץ לחשבון שלו. 

כמו כן עליו לדווח מידית על אירועים חריגים בחשבון שלו.

5. מה עושה בנק כשנגנב כסף מחשבון לקוח?

הוא מנסה להחזיר את כל הכסך או לפחות את רובו ללקוח. 

לא תמיד זה אפשרי.

6. האם הוא מערב גם גורמים חיצוניים כמו משטרה?

בנקים משתדלים להימנע מכך ככל שניתן. הם מעדיפים לסגור את זה בשקט. 

אם העבריין נתפס הם דורשים ממנו להחזיר כספים. לפעמים הוא כבר השתמש בכספים.

הם לא פונים למשטרה או לבית משפט ברוב המקרים,  משום שזה יפגע במוניטין שלהם ועלול להביא לנטישת לקוחות. 

במקרה שהגניבה נעשתה על ידי עובד פנימי הם יעשו יותר מאמץ לא לערב גורמים חיצוניים.

7. האם עובד פנימי זה בהכרח עובד בנק?

לא בהכרח. יש גם עובדים של ספקים, יועצים ואחרים שיש להם גישה למערכות.

סיפורים כלכליים: פה ושם בארץ ישראל

 

כיועץ לכלכלת המשפחה יש לי גם אינטראקציות לא פורמלית עם אנשים אותם אני פוגש לא במסגרת פורמלית של ייעוץ. לפעמים הם יכולים להרוויח משהו מזה. 

יש גם אינטראקציות עם חברות שיש להן משמעות כלכלית. 

בפוסט זה אתיחס לכמה אינטראקציות בזמן האחרון עם אנשים פרטיים. 

בפוסט הבא אתיחס לשתי אינטראקציות אחרונות עם גופים עסקיים.

הביטוח החשוב ביותר

תפיסת העולם שלי כמנהל סיכונים היא לבטח בעיקר מצבים העלולים להסתיים במשבר חמור או בקטטסטרופה. 

אני לא אומר ללקוחות שלי לאמץ את תפיסת העולם שלי. 

מה שאני כן אומר להם זה, שאם יש להם מספיק כסף למזון ולקורת גג, כדאי להם לשקול בחיוב ביטוח תרופות מצילות חיים או במונח היותר מקובל ביטוח תרופות מחוץ לסל. 

לאחרונה נתקלתי בכמה אנשים שסיפרו לי שאין להם ביטוח כזה. 

המלצתי להם לשקול ביטוח כזה והסברתי מדוע. 

לפרטים נוספים קראו למשל: תרופה מחוץ לסל: האם אפשר היה לחסוך את המאבק?   

לא יודעת לנהל חשבון בנק

זהו תסריט שכיח אצל זוגות. הגבר מנהל את כל ההיבטים הכספיים. 

לפעמים הוא מבין בנושאים האלה. לפעמים הוא מבין פחות מהאישה. 

לפעמים זה מנוצל לצורך אלימות כלכלית. 

כשהאישה נשארת לבד בגלל גירושין או התאלמנות היא זקוקה לייעוץ כלכלי ופונה ליועץ לכלכלת המשפחה. יש מקרים שהיא בוחרת לפנות אליי.

במקרה, שבו הסכמתי להיפגש ללא תשלום עם אלמנה, שפגשתי בקבוצת דיון אי אפשר היה להאשים את הבעל שהלך לעולמו. זאת הייתה בחירה של האישה לא להבין ולא לעסוק בתחום הזה. 

הבעל היה יועץ השקעות בבנק והיא סמכה עליו במאה אחוז. הוא הציע לה ללמד אותה משהו בתחום הזה היא סרבה. 

כשאמרה שכשהיא התאלמנה היא לא ידעה אפילו להסתכל על חשבון הבנק שלה וגם היום חסר לה בסיס. הצעתי להיפגש איתה לשעתיים ללא תשלום. 

היינו צריכים פחות משעתיים כי היא כבר למדה משהו לבד וגם הסתייעה ביועץ השקעות צעיר יותר שבעלה "גידל", מקצועית ורוצה בטובתה. 

ההתנהלות שלה הייתה סבירה. 

קיבלתי ממנה תמונה כוללת של המצב הכלכלי שלה ושל המשפחה. 

התמונה הכוללת עשויה להשליך על המשך ההתנהלות תוך התיחסות לסיכונים עתידיים.

עזרתי לה לבחור אסטרטגיה כוללת להתנהלות. נתתי לה כמה טיפים כלכליים ויעצתי לה להמשיך לעבוד עם אותו יועץ השקעות. 

השארתי דלת פתוחה להתייעצות איתי ללא תשלום.

מבקשת כסף מעוברים ושבים

בדרך כלל אני לא תורם לאנשים שניגששים אלי ברחוב ומבקשים כסף. 

יש גם מקרים חריגים. 

נתתי כבר סכום קטן לאישה שמצבה הכלכלי סביר , אבל לא היה לה כסף לאוטובוס חזרה לביתה. 

הבוקר (6.7.26) ניגשה אלי אישה בממילא בירושלים וביקשה תרומה כספית קטנה. 

היא נראתה טוב. היא גם הייתה לבושה באופן לגמרי סביר. שאלתי אותה מדוע היא מבקששת כסף? 

היא תיארה מצב שבו בעלה שהיה המפרנס העיקרי של המשפחה הפך לנכה בעל נכות קשה, שאינו יכול לעבוד. 

היא צריכה לטפל בו ולכן אינה עובדת. מקבלים קצבה מביטוח לאומי ומענק שהיא מקבלת כבת משפחה המטפלת בנכה. 

הצעתי לה להיפגש איתי ללא תשלום וללמוד דרכים להתנהל טוב יותר כלכלית. 

במהלך שיחה ברחוב על התנהלותה הכלכלית, חסכתי לה למעלה מ-10 שקלים לחודש על טלפון סלולרי. כל מה שצריך זה להחליף לספק זול יותר שנותן בדיוק את אותה חבילה. 

במשך הזמן הפער עלול לגדול ליותר מ-10 שקלים כי הספק הזה מחויב חוזית לא להעלות מחיר. רוב הספקים האחרים אינם מחויבים חוזית ומדי פעם מעלים מחיר. 

היא קיבלה טיפ נוסף שעשוי להביא לחיסכון של סדר גודל של 1,000 ש"ח עד 2,000 ש"ח שהיא לא מתכוונת לממש אותו בחצי השנה הקרובה. 

תרמתי לה גם סכום כספי קטן.

לייעוץ כלכלי למשפחות ויחידים מוזמנים לצור איתי קשר בטלפון: 054-4480616