מקור התמונה: אתר gov.il
בפוסטים קודמים עסקתי בהשלכות של חוסר ידע על ההתנהלות הכלכלית של משפחות. ראו למשל: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר ומה אנחנו לא יודעים על ניהול חשבונות בבנק?
אחד הדברים הבסיסיים ביותר לצורך התנהלות כלכלית סבירה הוא ידיעת גובה ההוצאות החודשיות וגובה ההכנסות החודשיות.
לא כל כך קל לדעת מהו גובה ההוצאות. יש לנו סוגים רבים של הוצאות. להלן רשימה לא ממצה: מזון, דלק וטיפולים לרכב, דיור (משכנתה, שכר דירה, וועד בית ועוד), חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, קוסמטיקה, מספרה, חופשים ונופשים, חוגים לילדים, ספרי לימוד וצרכי בית ספר, תרבות ופנאי (הצגות, קונצרטים, סרטים, חוגים למבוגרים, פעילויות ספורט וכיו"ב), מחשבים, אינטרנט, כבלים וטלפונים חכמים (או לא חכמים).
לעומת זאת מקורות ההכנסה של שכירים הם לרוב מעטים וברורים: משכורת של בת-הזוג, משכורת של בן-הזוג וקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי. בכל זאת לא מעט משפחות אינו יודעות מהי ההכנסה החודשית שלהן
מדוע יש משפחות שאינו יודעות מה גובה הכנסתן החודשית?
הכשל הבסיסי הוא חוסר ידע בקריאת מסמכים כלכליים. כפי שרוב האנשים אינם קוראים את הדווח של קרנות הפנסיה שלהם ואינם קוראים את הדווחים התקופתיים של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלהם, כך אינם קוראים או אינם קוראים נכון את תלוש המשכורת שלהם.
טעויות עיקריות בהבנת תלוש המשכורת על קצה המזלג
טעות 1: התייחסות לסכום השכר נטו או הסכום הנכנס לחשבון הבנק כגובה ההכנסה החודשית.
זו הטעות הבסיסית ביותר והמשמעותית ביותר.
כבר ראיתי אנשים בתפקידים בכירים, שהכנסתם גבוהה, מספרים, שההכנסה שלהם מעבודתם היא בסדר גודל של שכר מינימום. הם לא ניסו לרמות, אלא התייחסו לשכר נטו כגובה הכנסתם.
השכר נטו הוא השכר ברוטו ממנו מחסירים את כל הניכויים.
את הניכויים אפשר לחלק לשתי קבוצות:
1. ניכויי חובה, כגון: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות.
2. ניכויי רשות, למשל: החזר הלוואות, חברות בקאנטרי קלאב או החזר על רכישת מחשב במבצע לעובדים.
ניכויי החובה, אינם חלק מההכנסה החודשית שלנו. אין לנו בחירה לעשות בהם משהו אחר.
ניכויי הרשות הם חלק מההכנסה שלנו ועל מנת לדעת מה ההכנסה החודשית האמיתית שלנו, צריך להוסיף אותם לשכר נטו.
מי שמנכים לו מתלוש המשכורת על חברות בקאנטרי קלאב, בחר להוציא חלק מהמשכורת שלו לצורך זה. ההכנסה שלו אינה שונה מהכנסתו של מישהו, שעובד במקום עבודה אחר ובחר לשלם את אותו סכום לקאנטרי קלאב באמצעות כרטיס אשראי ולא באמצעות תלוש המשכורת (אם גובה השכר של שניהם זהה ויתר הניכויים זהים, השכר נטו של חברו יהיה גבוה יותר).
גובה ההכנסה שלו אינו שונה מגובה ההכנסה של חברו העובד באותו מקום עבודה ושכרו זהה ובחר להפקיד בתוכנית חיסכון את הסכום שהוא משלם לקאנטרי קלאב.
עכשיו הבננו מדוע אותם בכירים חושבים ששכרם קרוב לשכר המינימום. פשוט מאד, יש להם ניכויי רשות בסכומים גבוהים ולכן השכר נטו שלהם נמוך. ברוב המקרים, קריאת תלוש המשכורת של אותם בכירים, תגלה החזרי הלוואות חודשיים בסכומים של אלפי ש"ח (או אפילו יותר).
מי שבחר לקחת הלוואות, דומה למי שבחר לעשות מנוי לקאנטרי קלאב.
טעות 2: התעלמות מרכיבי שכר תקופתיים
הרכיב הבולט הוא דמי הבראה. מרכיב זה ניתן אחת לשנה. גובהו הוא תלוי במקום העבודה, בהיקף המשרה ובוותק. כך למשל, עובד מדינה, העובד 10 שנים במשרה מלאה, היה זכאי לדמי הבראה של 3,780 ש"ח בשנת 2012 (חושב באמצעות מחשבון דמי הבראה של חברת חילן). מרכיב שנתי נוסף שכיח הוא תוספת ביגוד. עשויים להיות גם מרכיבים שנתיים קבועים נוספים ומרכיבים שנתיים משתנים, כגון: בונוס שנתי (ההתייחסות לבונוס אינה צריכה להיות כאל מרכיב הכנסה תקופתי, משום שלא בהכרח יינתן ושיעורו אינו ידוע).
עובד הבוחן תלוש שבו אין תוספות שנתיות יעריך שההכנסה שלו נמוכה יותר מאשר היא באמת.
עובד שבוחן תלוש שבו תוספת דמי הבראה, עשוי להעריך בטעות שההכנסה שלו גבוהה מאשר היא באמת.
התחום האפור
לא כל הניכויים מהתלוש הם ניכויי חובה או רשות. יש גם תחום אפור, שבפוסט זה אין צורך להיכנס אליו. להמחשה אביא דוגמה. ניכוי לקרן השתלמות נמצא בתחום האפור. לכאורה מדובר בניכוי רשות. כמעט כל מעביד ישמח לשמוע שעובד, אינו מעוניין בניכוי לקרן השתלמות.
הסיבה פשוטה: על כל שקל המנוכה מהעובד לקרן השתלמות, המעביד מפריש מספר שקלים (ברוב המקרים 3 ש"ח על כל ש"ח של העובד) לאותה קרן, השייכת לעובד.
המציאות היא שכל העובדים, אולי למעט מספר זניח של חריגים, בוחרים שינכו מהם לקרן השתלמות. הן משום, שגם המעביד מפריש כסף לזכות העובד והן משום שהעובד זכאי להטבות מס בגין חיסכון זה. כך שהלכה למעשה זה ניכוי הקרוב יותר לחובה מאשר לרשות.
לסיכום
לא מעט משפחות אינן יודעות אפילו מה גובה הכנסתן. ללא ידע בסיסי זה, קשה מאד לבצע התנהלות כלכלית שוטפת. ללא קריאה נכונה של נתונים בסיסיים בתלוש המשכורת, לא ניתן לדעת מה גובה ההכנסות. בדרך כלל מספיק לתקן את הטעות הבסיסית של בלבול בין גובה ההכנסה לבין השכר נטו (הסכום הנכנס לחשבון הבנק), על מנת לקבל הערכה סבירה של גובה ההכנסה.
לא כל כך קל לדעת מהו גובה ההוצאות. יש לנו סוגים רבים של הוצאות. להלן רשימה לא ממצה: מזון, דלק וטיפולים לרכב, דיור (משכנתה, שכר דירה, וועד בית ועוד), חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, קוסמטיקה, מספרה, חופשים ונופשים, חוגים לילדים, ספרי לימוד וצרכי בית ספר, תרבות ופנאי (הצגות, קונצרטים, סרטים, חוגים למבוגרים, פעילויות ספורט וכיו"ב), מחשבים, אינטרנט, כבלים וטלפונים חכמים (או לא חכמים).
לעומת זאת מקורות ההכנסה של שכירים הם לרוב מעטים וברורים: משכורת של בת-הזוג, משכורת של בן-הזוג וקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי. בכל זאת לא מעט משפחות אינו יודעות מהי ההכנסה החודשית שלהן
מדוע יש משפחות שאינו יודעות מה גובה הכנסתן החודשית?
הכשל הבסיסי הוא חוסר ידע בקריאת מסמכים כלכליים. כפי שרוב האנשים אינם קוראים את הדווח של קרנות הפנסיה שלהם ואינם קוראים את הדווחים התקופתיים של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלהם, כך אינם קוראים או אינם קוראים נכון את תלוש המשכורת שלהם.
טעויות עיקריות בהבנת תלוש המשכורת על קצה המזלג
טעות 1: התייחסות לסכום השכר נטו או הסכום הנכנס לחשבון הבנק כגובה ההכנסה החודשית.
זו הטעות הבסיסית ביותר והמשמעותית ביותר.
כבר ראיתי אנשים בתפקידים בכירים, שהכנסתם גבוהה, מספרים, שההכנסה שלהם מעבודתם היא בסדר גודל של שכר מינימום. הם לא ניסו לרמות, אלא התייחסו לשכר נטו כגובה הכנסתם.
השכר נטו הוא השכר ברוטו ממנו מחסירים את כל הניכויים.
את הניכויים אפשר לחלק לשתי קבוצות:
1. ניכויי חובה, כגון: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות.
2. ניכויי רשות, למשל: החזר הלוואות, חברות בקאנטרי קלאב או החזר על רכישת מחשב במבצע לעובדים.
ניכויי החובה, אינם חלק מההכנסה החודשית שלנו. אין לנו בחירה לעשות בהם משהו אחר.
ניכויי הרשות הם חלק מההכנסה שלנו ועל מנת לדעת מה ההכנסה החודשית האמיתית שלנו, צריך להוסיף אותם לשכר נטו.
מי שמנכים לו מתלוש המשכורת על חברות בקאנטרי קלאב, בחר להוציא חלק מהמשכורת שלו לצורך זה. ההכנסה שלו אינה שונה מהכנסתו של מישהו, שעובד במקום עבודה אחר ובחר לשלם את אותו סכום לקאנטרי קלאב באמצעות כרטיס אשראי ולא באמצעות תלוש המשכורת (אם גובה השכר של שניהם זהה ויתר הניכויים זהים, השכר נטו של חברו יהיה גבוה יותר).
גובה ההכנסה שלו אינו שונה מגובה ההכנסה של חברו העובד באותו מקום עבודה ושכרו זהה ובחר להפקיד בתוכנית חיסכון את הסכום שהוא משלם לקאנטרי קלאב.
עכשיו הבננו מדוע אותם בכירים חושבים ששכרם קרוב לשכר המינימום. פשוט מאד, יש להם ניכויי רשות בסכומים גבוהים ולכן השכר נטו שלהם נמוך. ברוב המקרים, קריאת תלוש המשכורת של אותם בכירים, תגלה החזרי הלוואות חודשיים בסכומים של אלפי ש"ח (או אפילו יותר).
מי שבחר לקחת הלוואות, דומה למי שבחר לעשות מנוי לקאנטרי קלאב.
טעות 2: התעלמות מרכיבי שכר תקופתיים
הרכיב הבולט הוא דמי הבראה. מרכיב זה ניתן אחת לשנה. גובהו הוא תלוי במקום העבודה, בהיקף המשרה ובוותק. כך למשל, עובד מדינה, העובד 10 שנים במשרה מלאה, היה זכאי לדמי הבראה של 3,780 ש"ח בשנת 2012 (חושב באמצעות מחשבון דמי הבראה של חברת חילן). מרכיב שנתי נוסף שכיח הוא תוספת ביגוד. עשויים להיות גם מרכיבים שנתיים קבועים נוספים ומרכיבים שנתיים משתנים, כגון: בונוס שנתי (ההתייחסות לבונוס אינה צריכה להיות כאל מרכיב הכנסה תקופתי, משום שלא בהכרח יינתן ושיעורו אינו ידוע).
עובד הבוחן תלוש שבו אין תוספות שנתיות יעריך שההכנסה שלו נמוכה יותר מאשר היא באמת.
עובד שבוחן תלוש שבו תוספת דמי הבראה, עשוי להעריך בטעות שההכנסה שלו גבוהה מאשר היא באמת.
התחום האפור
לא כל הניכויים מהתלוש הם ניכויי חובה או רשות. יש גם תחום אפור, שבפוסט זה אין צורך להיכנס אליו. להמחשה אביא דוגמה. ניכוי לקרן השתלמות נמצא בתחום האפור. לכאורה מדובר בניכוי רשות. כמעט כל מעביד ישמח לשמוע שעובד, אינו מעוניין בניכוי לקרן השתלמות.
הסיבה פשוטה: על כל שקל המנוכה מהעובד לקרן השתלמות, המעביד מפריש מספר שקלים (ברוב המקרים 3 ש"ח על כל ש"ח של העובד) לאותה קרן, השייכת לעובד.
המציאות היא שכל העובדים, אולי למעט מספר זניח של חריגים, בוחרים שינכו מהם לקרן השתלמות. הן משום, שגם המעביד מפריש כסף לזכות העובד והן משום שהעובד זכאי להטבות מס בגין חיסכון זה. כך שהלכה למעשה זה ניכוי הקרוב יותר לחובה מאשר לרשות.
לסיכום
לא מעט משפחות אינן יודעות אפילו מה גובה הכנסתן. ללא ידע בסיסי זה, קשה מאד לבצע התנהלות כלכלית שוטפת. ללא קריאה נכונה של נתונים בסיסיים בתלוש המשכורת, לא ניתן לדעת מה גובה ההכנסות. בדרך כלל מספיק לתקן את הטעות הבסיסית של בלבול בין גובה ההכנסה לבין השכר נטו (הסכום הנכנס לחשבון הבנק), על מנת לקבל הערכה סבירה של גובה ההכנסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה