שלושה מיתוסים על עצמאים

מיתוס 1: לעצמאי יש חופש לעשות את מה שהוא רוצה

לא נכון

המציאות: עצמאי חייב להשיג הכנסות מעבודתו. ברמת התפקוד היומיומי הוא חייב להתאים את עצמו לצרכים ולרצונות של לקוחותיו. לפעמים הוא נאלץ לבצע עבודות משעממות, לעבוד עם לקוחות בעייתיים או לא נעימים (לרוב מדובר באחוז קטן מהלקוחות, שהם כאלה) ולעבוד בלוחות זמנים קשים עד בלתי אפשריים. 

דוגמה קטנה: לא אחת ראיתי בסופרמרקט נחילי זבובים על פירות וירקות. העובד האחראי עומד ומסתכל ואינו מגרש אותם. לעובד השכיר בסופרמרקט יש חופש לגרש זבובים או לא לגרש אותם.

האם אתם מתארים לעצמכם תופעה דומה אצל בעל דוכן עצמאי בשוק? לבעל הדוכן ברור לגמרי: אם לא יגרש את הזבובים, הלקוחות ילכו לדוכן אחר נטול זבובים ופרנסתו תיפגע. לבעל הדוכן העצמאי אין חופש, הוא חייב לגרש את הזבובים.  

ברמה הפילוסופית, אפשר לטעון כי לעצמאי יש חופש גדול יותר כי הוא בחר בעיסוקו והוא יכול להחליט, אבל גם זה לא נכון במקרים רבים. לא תמיד בוחרים להיות עצמאי ודרגות החופש הן נמוכות, כאשר אין מדובר בעצמאי, שהביקוש לשירותיו או מוצריו אינו עולה על ההיצע. 

נקודות למחשבה:

1. האם עובד שכיר במקום, שאין בו חשש מפיטורים (שירות ציבורי, ועדים חזקים), אינו זה שיש לו את החופש הרב ביותר?

2. האם עצמאי בעל דרגת החופש הגדולה ביותר, אינו מי שמוגדר פורמלית כעצמאי, אלא מי שאינו תלוי בהכנסתו לפרנסתו?

מיתוס 2: עצמאיים מרוויחים יותר משכירים

לא מדויק.

המציאות: נתוני הלמ"ס (נכון לשנת 2010) מראים כי ההכנסה החודשית הממוצעת של משפחה, שבראשה עומד שכיר הייתה 16,693 ש"ח ברוטו ו 13,869 ש"ח נטו.
ההכנסה הממוצעת ברוטו של משקי ביית שבראשם עומד עצמאי הייתה 19,548 ש"ח וההכנסה נטו הייתה 15,313 ש"ח. הפער הוא בסדר גודל של 10% לטובת עצמאים. 

צריך לזכור כי מדובר בממוצע. ברור כי ישנו מספר קטן יחסית של  עצמאיים, שהכנסתם גבוהה בהרבה מהכנסתם של שכירים והם מטים את הממוצע כלפי מעלה. המסקנה היא שכרם של מרבית העצמאיים, אינו גבוה משמעותית משכרם של שכירים.

נקודות למחשבה:

1. איך מתחשבים בחוסר יציבות ההכנסות של עצמאיים לעומת יציבות ההכנסות של שכירים? לעצמאי עשויים להיות מספר חודשים ללא שכר או עם שכר נמוך מאד. 

2. איך מודדים את ההטבות הגלויות של שכירים: הפרשות סוציאליות (פנסיה, קרן השתלמות, דמי הבראה, ביגוד, מתנות לחג, טלפון, רכב)?  הטבות אלו מוערכות בדרך כלל בכשליש עד חצי מהשכר. 

3. איך מודדים את ההטבות החבויות של שכירים (נופשונים, ארוחות, הנחות, ביטוחים קיבוציים, הלוואות בתנאים טובים, מיזוג בקייץ, קירור בחורף וכיו"ב)? 

4. האם להביא בחשבון את זה ששכירים מקבלים דמי אבטלה ועצמאיים לא? 

5. במה דומים עצמאיים לפנסיונרים? לשתי הקבוצות הוצאות קטנות רבות, שחלות עליהן במקום על מקום העבודה (שליחת פקס, צילום מסמך, עטים, ניירות להדפסה, ציוד מחשוב בסיסי, שיחות טלפון וכו').  

מיתוס 3: עצמאיים יכולים לדווח על הוצאות עסקיות אמיתיות ומדומות ועל ידי כך לא לשלם מיסים או לשלם שיעור מזערי של מיסים וכתוצאה מכך להרוויח הרבה יותר משכירים.

לפעמים לא מדויק. לפעמים לא נכון.

המציאות: על מנת לדווח על הוצאות בהיקף רחב צריכות להיות הוצאות כאלה בין אם הן אמיתיות ובין אם אין מדומות. עצמאי לא יכול להתעשר מכך שידווח על קניית מחברות לילדיו לבית הספר כהוצאה עסקית (זו דוגמה להוצאה עסקית מדומה).

ישנן קבוצות עצמאיים שיש להן הוצאות עסקיות אמיתיות בהיקף כספי ניכר, שאפשר להוסיף להן הוצאות מדומות דומות. כך למשל אישה המנהלת צהרון למספר גדול לפעוטות וקונה עבורם מזון יכולה לקנות מזון גם עבורה ובני ביתה (הוצאה עסקית מדומה), מי שיש לו הוצאות עסקיות על צי רכב יכול להוסיף הוצאות מדומות על רכב פרטי.

אבל ישנן קבוצות עצמאיים שעיסוקם אינו מאפשר "ניפוח" לא-חוקי של הוצאות בהיקף משמעותי, דוגמה: לעצמאי בעל מקצוע חופשי, המוכר את הידע והמיומנות שלו ומועסק על ידי לקוח או מספר מצומצם של לקוחות כשהעבודה מתבצעת במשרדי לקוחותיו עשויות להיות הוצאות עסקיות מעטות ומוגדרות היטב. 

לדווח על הוצאות עסקיות והוצאות עסקיות מדומות בהיקף רחב יש תנאי הכרחי: הכנסות מספיק גבוהות. כפי שכבר ראינו במיתוס 2 לחלק מהעצמאיים אין הכנסות כאלה. 

נקודות למחשבה:

1. האם דווח על הוצאות עסקיות אמיתיות של עצמאים הוא תוספת הכנסה? קרוב לוודאי שלא. הם נאלצו להוציא בפועל את ההוצאות במקום להשתמש בהכנסה  לחיסכון או צריכה.

2. האם כל עצמאי מוכן לעבור על החוק ולדווח על הוצאות מדומות בסכום גבוה, כאילו הן הוצאות אמיתיות?

3. מי מהעצמאיים מרוויח משמעותית מדווח על הוצאות עסקיות מדומות? ככל שאחוז המס לתשלום גבוה יותר מרוויחים מכך יותר.

4. מה קורה במקרים בהם ההוצאות העסקיות האמיתיות גבוהות מהסכום המותר לדווח כהוצאה? כך למשל עבדתי תקופות ארוכות, חמישה ימים בשבוע, בערים רחוקות ממקום מגורי. ההוצאות על רכב היו גבוהות מהאחוז המוכר על ידי מס ערך מוסף. הברירה היא בין לדווח לפי ברירת המחדל המוכרת לבין דווח אמיתי גבוה יותר,המחייב ביורוקרטיה ואפשרות לחקירה מדוע הדווח שלי גבוה מהדווח המוכר. את הזמן הכרוך בחלופה השנייה אף אחד לא יחזיר לי או לעצמאי אחר. הבחירה שלי ושל אחרים היא לוותר על ההתעסקות בזה ולדווח לפי ברירת המחדל.

5. מה העלות של תשלום מקדמות מס גבוהות מדי בשנה עסקית פחות טובה מקודמתה? העצמאי משלם מראש יותר מיסים לרשויות ומקבל החזרים רק במחצית השנה שבאה אחריה. רמז: לא כל הרשויות השלטוניות נדיבות כמו מס הכנסה ומשלמות ריבית או ריבית ראויה על ההפרשים המגיעים לעצמאי.

השורה התחתונה

אין ארוחות חינם.
 
המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה אתם מוזמנים לפנות אלי באמצעות:
טלפון: 054-4480616