העיתונאי שאול אמסטדמסקי פרסם בעיתון כלכליסט כתבה שכותרתה: החיסכון שעולה לכם ביוקר: חיסכון חודשי הפסד שנתי, ומה שהבנק מסתיר.
הכתבה מתארת מצב עגום ואמיתי: פקידי בנק משכנעים לקוחות להפקיד לחיסכון בהוראת קבע, בזמן שהלקוחות נמצאים באוברדרפט. הבנק מרוויח פעמיים לפחות:
פעם ראשונה: הוא משלם ריבית נמוכה על הפיקדון ואת הכסף מלווה למישהו אחר בריבית גבוהה.
פעם שנייה: הריבית הרצחנית שהוא גובה על אוברדרפט.
היות שגובה הריבית על אוברדרפט, גדל במדרגות לפי גובה האוברדרפט, ייתכן גם שהלקוח עבור מדרגה כתוצאה מהחיסכון ואפילו משלם יותר ממה שצוין בכתבה.
על פי תגובת הממונה על הבנקים בבנק ישראל לכתבה, לפקידי הבנק אסור לשכנע לקוחות לחסוך כשהם באוברדרפט, ללא גילוי נאות של הריביות על החיסכון והריביות על האוברדרפט.
מה אתם יכולים ללמוד מהמאמר?
אמסטרדמסקי ממלא את תפקידו העיתונאי היטב. הוא מציג תמונת מצב התואמת את מה שאני מכיר מניסיוני כיועץ בכלכלת המשפחה (למעט פרט אחד, שאדון בו בהמשך). תפקידו של עיתונאי, הוא לתאר את המצב לאשורו, ולא להציע לכם מה לעשות.
מה המסקנות המעשיות שתוכלו להסיק מהמאמר? מסקנה טריביאלית היא לא להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות פיקדון בנקאי, כאשר אתם באוברדרפט גבוה.
ספק, אם תוכלו להסיק מסקנות מעשיות נוספות.
בפסקאות הבאות בפוסט, אנסה להיכנס קצת יותר לעומק ולהראות לכם כמה אספקטים נוספים. ייתכן שתגלו, שלא תמיד כדאי להימנע מחיסכון כאשר יש אוברדרפט.
האם יש כאן משהו חדש?
ניסיונות של פקידי בנק לשכנע לקוחות לחסוך באמצעות הוראת קבע לפיקדון או תכנית חיסכון, אינם דבר חדש.
מישהו שעבד בעבר הרחוק כפקיד בנק, סיפר לי איך לפני כמה עשרות שנים מנהלי סניפי בנק ופקידי בנק, שכנעו לקוחות בעיירות פיתוח להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות הוראת קבע.
גם אותי וכמה מחברי ניסו לשכנע להפקיד סכום חודשי נמוך בהוראת קבע בתכנית חיסכון או בפיקדון שקלי. במאמר מוסגר, בעבר הרחוק, עלות עמלת הפעולה של ביצוע הפקדה חודשית כזו הייתה, במקרים רבים, גבוהה מהרווח על הפיקדון החודשי.
כיועץ לכלכלת המשפחה ראיתי לא מעט משפחות שחסכו בהוראת קבע. לא בכל המקרים מצבן הכלכלי אפשר זאת. ברוב המקרים הם סיפרו לי, שפקיד הבנק שכנע אותם לחסוך בהוראת קבע "בשביל הילדים".
איזה הורה אינו רוצה לדאוג לעתידם של ילדיו?
אחרי שקיבלו תמונת מצב כלכלית מלאה, והבנת משמעות חיסכון סכום חודשי קטן באמצעות הוראת קבע, חלק מהמשפחות בחרו לבטל מידית את הוראת הקבע לחיסכון בבנק.
מה המסקנות המעשיות שתוכלו להסיק מהמאמר? מסקנה טריביאלית היא לא להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות פיקדון בנקאי, כאשר אתם באוברדרפט גבוה.
ספק, אם תוכלו להסיק מסקנות מעשיות נוספות.
בפסקאות הבאות בפוסט, אנסה להיכנס קצת יותר לעומק ולהראות לכם כמה אספקטים נוספים. ייתכן שתגלו, שלא תמיד כדאי להימנע מחיסכון כאשר יש אוברדרפט.
האם יש כאן משהו חדש?
ניסיונות של פקידי בנק לשכנע לקוחות לחסוך באמצעות הוראת קבע לפיקדון או תכנית חיסכון, אינם דבר חדש.
מישהו שעבד בעבר הרחוק כפקיד בנק, סיפר לי איך לפני כמה עשרות שנים מנהלי סניפי בנק ופקידי בנק, שכנעו לקוחות בעיירות פיתוח להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות הוראת קבע.
גם אותי וכמה מחברי ניסו לשכנע להפקיד סכום חודשי נמוך בהוראת קבע בתכנית חיסכון או בפיקדון שקלי. במאמר מוסגר, בעבר הרחוק, עלות עמלת הפעולה של ביצוע הפקדה חודשית כזו הייתה, במקרים רבים, גבוהה מהרווח על הפיקדון החודשי.
כיועץ לכלכלת המשפחה ראיתי לא מעט משפחות שחסכו בהוראת קבע. לא בכל המקרים מצבן הכלכלי אפשר זאת. ברוב המקרים הם סיפרו לי, שפקיד הבנק שכנע אותם לחסוך בהוראת קבע "בשביל הילדים".
איזה הורה אינו רוצה לדאוג לעתידם של ילדיו?
אחרי שקיבלו תמונת מצב כלכלית מלאה, והבנת משמעות חיסכון סכום חודשי קטן באמצעות הוראת קבע, חלק מהמשפחות בחרו לבטל מידית את הוראת הקבע לחיסכון בבנק.
הפרדוקס: איך בכל זאת ללקוחות אין 8,000 ש"ח לעת צרה?
על פי הכתבה בכלכליסט, משכנעים פקידי הבנק את הלקוחות לחסוך לעת צרה. על פי ניסיוני, בלא מעט מקרים הנימוק היה דווקא חיסכון לילדים.
אבל אם חוסכים להיערכות להוצאת בלת"מ (ראשי תיבות של: בלתי מתוכננת), מינוח אחר להוצאה בלתי צפויה, איך זה יכול להיות, שבסקר אחר בו נשאלו משפחות האם יעמדו בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 ש"ח מרבית המשפחות ענו שלא יעמדו בהוצאה או יתקשו לעמוד בהוצאה?
כנראה, שלפחות חלק מאותן משפחות החוסכות באמצעות הוראת קבע בבנק, נוהגות למשוך את החסכונות לצרכים אחרים מאשר הוצאה גבוהה בלתי צפויה.
אם אני צודק, אז הבעיה הבסיסית אינה ההפסד של הלקוח בגלל הפרשי הריבית בין האוברדרפט והחיסכון.
הבעיה הבסיסית היא שהמשפחות מושכות את החסכונות לצריכה שוטפת (ראו פוסט קודם: תרבות הצריכה נסדקת).
לחיסכון, שלא יימשך בשום פנים ואופן לצריכה, עשוי להיות ערך גם אם מבחינה כלכלית טהורה מפסידים עליו: ערך כלכלי, ערך של ביטחון כלכלי וערך חינוכי.
אם החלופה לחיסכון תהיה להוציא את הכסף ליותר צריכה, ההפסד יהיה גדול יותר: גם אוברדרפט שגדל וגם חוסר בכסף למקרה של הוצאה בלתי מתוכננת.
אבל אם חוסכים להיערכות להוצאת בלת"מ (ראשי תיבות של: בלתי מתוכננת), מינוח אחר להוצאה בלתי צפויה, איך זה יכול להיות, שבסקר אחר בו נשאלו משפחות האם יעמדו בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 ש"ח מרבית המשפחות ענו שלא יעמדו בהוצאה או יתקשו לעמוד בהוצאה?
כנראה, שלפחות חלק מאותן משפחות החוסכות באמצעות הוראת קבע בבנק, נוהגות למשוך את החסכונות לצרכים אחרים מאשר הוצאה גבוהה בלתי צפויה.
אם אני צודק, אז הבעיה הבסיסית אינה ההפסד של הלקוח בגלל הפרשי הריבית בין האוברדרפט והחיסכון.
הבעיה הבסיסית היא שהמשפחות מושכות את החסכונות לצריכה שוטפת (ראו פוסט קודם: תרבות הצריכה נסדקת).
לחיסכון, שלא יימשך בשום פנים ואופן לצריכה, עשוי להיות ערך גם אם מבחינה כלכלית טהורה מפסידים עליו: ערך כלכלי, ערך של ביטחון כלכלי וערך חינוכי.
אם החלופה לחיסכון תהיה להוציא את הכסף ליותר צריכה, ההפסד יהיה גדול יותר: גם אוברדרפט שגדל וגם חוסר בכסף למקרה של הוצאה בלתי מתוכננת.
האם יש דרך טובה יותר שתאפשר לכם בכל זאת לחסוך?
המפתח הוא התנהלות כלכלית משפחתית טובה יותר. בהתנהלות כזו, אפשר במקרים רבים גם להימנע מאוברדרפט וגם לחסוך.
האם חייבים לחסוך באופן שבו המשפחה מפסידה והבנק מרוויח?
זו שאלה רטורית. התשובה היא: ברור שלא. ייתכן שניתן להשיג את אותו ערך ביטחוני וערך חינוכי של חיסכון גם בלי להפסיד בכלל או עם פער קטן יותר בין הרווח מהחיסכון והתשלום על אשראי (הלוואות, אוברדרפט).
הפתרונות נמצאים בשני הצדדים:
1. למרות שאיני ממליץ על לקיחת הלוואות ואוברדרפט (ראו: הלוואות, הלוואת יותר מדי הלוואות), בלית ברירה כדאי לבחור באשראי הזול יותר. לא תמיד האוברדרפט בבנק הוא הזול ביותר.
2. אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן לא אציע לכם במה להשקיע. כן אוכל להציג בפניכם מכשירי השקעה אלטרנטיביים לפיקדון בבנק וללוות לקוחות שלי בתהליך השקעה מול יועץ השקעות מוסמך.
בהחלט קיימים אפיקי השקעה אחרים, ברמת סיכון דומה לפיקדון בבנק, העשויים להניב בהסתברות גבוהה, תשואה גבוהה יותר מהשקעה בפיקדון בבנק.
מעוניינים בייעוץ בכלכלת המשפחה?
חפשו אותי ברשימת היועצים באתר איגוד היועצים והמאמנים בכלכלת המשפחה. לרשימת היועצים לחצו כאן.
זו שאלה רטורית. התשובה היא: ברור שלא. ייתכן שניתן להשיג את אותו ערך ביטחוני וערך חינוכי של חיסכון גם בלי להפסיד בכלל או עם פער קטן יותר בין הרווח מהחיסכון והתשלום על אשראי (הלוואות, אוברדרפט).
הפתרונות נמצאים בשני הצדדים:
1. למרות שאיני ממליץ על לקיחת הלוואות ואוברדרפט (ראו: הלוואות, הלוואת יותר מדי הלוואות), בלית ברירה כדאי לבחור באשראי הזול יותר. לא תמיד האוברדרפט בבנק הוא הזול ביותר.
2. אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן לא אציע לכם במה להשקיע. כן אוכל להציג בפניכם מכשירי השקעה אלטרנטיביים לפיקדון בבנק וללוות לקוחות שלי בתהליך השקעה מול יועץ השקעות מוסמך.
בהחלט קיימים אפיקי השקעה אחרים, ברמת סיכון דומה לפיקדון בבנק, העשויים להניב בהסתברות גבוהה, תשואה גבוהה יותר מהשקעה בפיקדון בבנק.
מעוניינים בייעוץ בכלכלת המשפחה?
חפשו אותי ברשימת היועצים באתר איגוד היועצים והמאמנים בכלכלת המשפחה. לרשימת היועצים לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה