 |
| הכנסיה במרכז Christchurch צילום שלי באוקטובר 2016 |
Christchurch היא העיר הגדולה ביותר באי הדרומי של ניו זילנד. היא נמצאת בקצה הדרומי של האי. רבים מאלה הרוצים להגיע לאנטארקטיקה יוצאים מעיר זו. ממנה ממריאים מטוסי ההרקולס האמריקאים המותאמים לנחיתה על שלג או קרחונים. אליה מחלצים מאנטארקטיקה במקרי חירום.
הדבר הדומה בישראל ללהיות ניו זילנדי ב-Christchurch הוא לגור בישובי עוטף עזה.
בשני המקרים מתרחשים אירועים שאין לך שליטה עליהם ואתה נפגע. ברוב המקרים אתה נפגע כלכלית. יש גם כאלה שנפצעים ונהרגים. יש כאלה שנוטשים את המקום ועוברים למקומות אחרים.
האירועים ללא שליטה ב-Christchurch הם רעידות אדמה.
בנובמבר 2010 הייתה רעידת אדמה בעוצמה של 7.1. ב-22 בפברואר 2011 הייתה רעידת אדמה חלשה יותר בעוצמה של 6.3.
הנזקים של הרעידה בפברואר 2011 היו גדולים הרבה יותר: 185 הרוגים והרס של רוב מרכז העיר.
ההסבר פשוט: מוקד הרעש ב-2011 היה בעיר עצמה בעוד ב-2010 הוא היה מרוחק.
אמא לא קיבלה פיצוי
את הפיצוי הכלכלי קיבלו תושבי עוטף עזה אחרי זמן רב. חלקם קיבלו פיצוי חלקי על הנזקים. כשביקרתי ב-Christchurch באוקטובר 2016, התברר לי שגם בניו זילנד לא בהכרח מקבלים פיצוי ללא ביורוקרטיה, לא בהכרח מקבלים פיצוי מספיק ולא בהכרח מקבלים פיצוי בכלל.
באחד העיתונים המקומיים מצאתי התיחסות בולטת לטענתו של תושב מקומי שאימו עדיין לא קיבלה פיצוי על הרס ביתה לפני כמעט שש שנים. זה לא היה מעניין לולא ציין את גילה של האם. היא בת 93. הסיכויים שלה לעשות שימוש בפיצויים הולכים וקטנים עם הזמן.
האם רואיינה על ידי עיתונאים זריזים. היא סיפרה על כמה מחבריה שהלכו לעולמם בטרם קיבלו פיצויים.
מרכז העיר
מרכז Christchurch לא ממש מזכיר את מרכז ירושלים בתקופה העגומה בה נבנה שם קו הרכבת הקלה או את האזורים בתל-אביב בהם נבנה קו הרכבת התחתית. המצב שם גרוע בהרבה. יותר מ-80% מהבניינים במרכז נהרסו או נפגעו. הכנסיה, שתמונתה מופיעה בתחילת הפוסט, היא דוגמה לאיך נראים היום מבנים במרכז העיר.
בשנתיים הראשונות אחרי רעידת האדמה הוצבו כוחות ביטחון סביב מרכז העיר ומנעו כניסת אנשים לשם מחשש לחייהם.
גם באוקטובר 2016 חלקים גדולים ממרכז העיר נראים כמו אתר בניה או התחדשות עירונית בארץ באמצעות הריסת שכונה ובניתה מחדש.
יש גם כמה אזורים יפים ששוקמו ויש בהם חנויות ובתי קפה. הבעיה היחידה היא שכמעט ואין בהם אנשים. מרכזי הפנאי, הבילוי והקניות זזו לפרברים. "יקח עוד כמה שנים עד שהתושבים יחזרו למרכז" אמרה לנו עובדת מקומית במוזיאון המוקדש לרעידת האדמה.
הדבר הדומה בישראל ללהיות ניו זילנדי ב-Christchurch הוא לגור בישובי עוטף עזה.
בשני המקרים מתרחשים אירועים שאין לך שליטה עליהם ואתה נפגע. ברוב המקרים אתה נפגע כלכלית. יש גם כאלה שנפצעים ונהרגים. יש כאלה שנוטשים את המקום ועוברים למקומות אחרים.
האירועים ללא שליטה ב-Christchurch הם רעידות אדמה.
בנובמבר 2010 הייתה רעידת אדמה בעוצמה של 7.1. ב-22 בפברואר 2011 הייתה רעידת אדמה חלשה יותר בעוצמה של 6.3.
הנזקים של הרעידה בפברואר 2011 היו גדולים הרבה יותר: 185 הרוגים והרס של רוב מרכז העיר.
ההסבר פשוט: מוקד הרעש ב-2011 היה בעיר עצמה בעוד ב-2010 הוא היה מרוחק.
את הפיצוי הכלכלי קיבלו תושבי עוטף עזה אחרי זמן רב. חלקם קיבלו פיצוי חלקי על הנזקים. כשביקרתי ב-Christchurch באוקטובר 2016, התברר לי שגם בניו זילנד לא בהכרח מקבלים פיצוי ללא ביורוקרטיה, לא בהכרח מקבלים פיצוי מספיק ולא בהכרח מקבלים פיצוי בכלל.
באחד העיתונים המקומיים מצאתי התיחסות בולטת לטענתו של תושב מקומי שאימו עדיין לא קיבלה פיצוי על הרס ביתה לפני כמעט שש שנים. זה לא היה מעניין לולא ציין את גילה של האם. היא בת 93. הסיכויים שלה לעשות שימוש בפיצויים הולכים וקטנים עם הזמן.
האם רואיינה על ידי עיתונאים זריזים. היא סיפרה על כמה מחבריה שהלכו לעולמם בטרם קיבלו פיצויים.
מרכז העיר
מרכז Christchurch לא ממש מזכיר את מרכז ירושלים בתקופה העגומה בה נבנה שם קו הרכבת הקלה או את האזורים בתל-אביב בהם נבנה קו הרכבת התחתית. המצב שם גרוע בהרבה. יותר מ-80% מהבניינים במרכז נהרסו או נפגעו. הכנסיה, שתמונתה מופיעה בתחילת הפוסט, היא דוגמה לאיך נראים היום מבנים במרכז העיר.
בשנתיים הראשונות אחרי רעידת האדמה הוצבו כוחות ביטחון סביב מרכז העיר ומנעו כניסת אנשים לשם מחשש לחייהם.
גם באוקטובר 2016 חלקים גדולים ממרכז העיר נראים כמו אתר בניה או התחדשות עירונית בארץ באמצעות הריסת שכונה ובניתה מחדש.
יש גם כמה אזורים יפים ששוקמו ויש בהם חנויות ובתי קפה. הבעיה היחידה היא שכמעט ואין בהם אנשים. מרכזי הפנאי, הבילוי והקניות זזו לפרברים. "יקח עוד כמה שנים עד שהתושבים יחזרו למרכז" אמרה לנו עובדת מקומית במוזיאון המוקדש לרעידת האדמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה