כאשר מגיעים לגיל בו מקבלים גמלת פנסיה יש תוכניות מסוימות של ביטוח מנהלים, שהחוסכים בהן צריכים לקבל החלטה ביחס למסלול הגימלה.
בפוסט זה אציג את הבעיה באופן עקרוני בלי להתיחס לפרטים קונקרטיים.
מסלול ראשון: מספר תשלומים חודשי מינימאלי
במסלול זה מקבלים גימלת פנסיה חודשית. אם מקבל הגימלה נפטר, היורשים ממשיכים לקבל את הגימלה עד שמספר התשלומים, כולל התשלומים שקיבל הגימלאי בעודו בחיים, מגיע למספר מסוים שנקבע מראש.
במסלול זה מקבלים גימלת פנסיה חודשית. אם מקבל הגימלה נפטר, היורשים ממשיכים לקבל את הגימלה עד שמספר התשלומים, כולל התשלומים שקיבל הגימלאי בעודו בחיים, מגיע למספר מסוים שנקבע מראש.
כך למשל, יכול להיות מסלול של עד 120 תשלומי גמלה ומסלול של עד 60 תשלומי גימלה.
בתסריט חיובי, הגימלאי מאריך ימים מעבר למספר החודשים המינימאלי וממשיך לקבל עד יום מותו גימלה חודשית.
בתסריט חיובי, הגימלאי מאריך ימים מעבר למספר החודשים המינימאלי וממשיך לקבל עד יום מותו גימלה חודשית.
המסלול השני: תשלומים עד לפטירת הגמלאי
במסלול מהסוג השני כשהחוסך הפנסיוני נפטר מסתימים התשלומים. זה יקרה אם הוא נפטר לאחר חודש וזה יקרה אם הוא חי כמה עשרות שנים.
הגימלה החודשית במסלול השני גבוהה מהגימלה החודשית במסלול הראשון.
מסלולים נוספים
ישנם גם מסלולים נוספים, למשל: מיד לאחר הפטירה היורשים מקבלים סכום חד פעמי. בפוסט זה אתעלם ממסלולים אחרים משום שהדיון בפוסט הוא עקרוני.
הדילמה של הפנסיונר
אם יבחר במסלול הראשון ויאריך ימים מעבר למספר החודשים שעליהם יקבלו יורשיו תשלום, יפסיד כסף. ככל שיאריך ימים יותר, יפסיד יותר כסף.
אם יבחר במסלול השני וילך לעולמו בסמוך לפרישתו, יפסידו יורשיו הרבה כסף.
אף לא אחד מאיתנו יודע מתי ילך לעולמו ולכן אין פיתרון לוגי חד משמעי לדילמה.
לאיזה תחום שייכת הדילמה הזו?
הדילמה הזו שייכת לתחום של ניהול סיכונים. בכל החלטה שיקבל הפורש לגימלאות יש סיכון.
ההגדרה הצרה של סיכון רואה בסיכון אירוע שלילי, למשל: הפסד כספי.
בתקן ISO 31000 יש הגדרה רחבה. על פי הגדרה זו סיכון הוא אירוע לא צפוי. הוא יכול להיות חיובי, ניטרלי או שלילי.
לפעמים הוא סיכון וסיכוי כך שברגע שמקבלים החלטה לא יודעים האם הוא שלילי או חיובי? דוגמאות: השקעה בפרויקט או בחברת Startup והשקעה בבורסה.
ההשקעה יכולה להניב רווחים. היא יכולה גם ללכת לאיבוד.
הבחירה של הפנסיונר בפיסקה הקודמת מתאימה בדיוק למקרה הזה.
כך למשל, במסלול השני אם ילך לעולמו חודש אחרי תחילת קבלת הגימלה משפחתו תפסיד כמעט את כל החיסכון הפנסיוני שלו.
לעומת זאת אם יחיה 25 או 30 שנה ירוויח מההחלטה שקיבל.
הנחיות בקבלת ההחלטה
בפיסקאות הבאות אנסה לתת כמה קווים מנחים לקבלת ההחלטה.
אזהרה: איני מציע לקבל החלטה רק על פי מה שכתוב כאן. כל החלטה היא אישית ועשויה לכלול גם גורמים ושיקולים נוספים על אלו שאני מעלה בפוסט זה. אם נדרשת קבלת החלטה מורכבת, אפשר להיעזר במומחים.
בהחלט אפשר להשתמש במה שכתוב בפוסט זה, אם מבינים את המגבלות של מה שנכתב כאן ומוסיפים לזה גם את המימד האישי.
תוחלת החיים
אחד הגורמים החשובים להערכת הסיכונים והסיכויים בכל אחד מהמסלולים הוא תוחלת החיים.
ככל שתוחלת החיים גבוהה יותר, הסיכון במסלול השני (הפסקת תשלומים עם פטירת הגימלאי) קטן והסיכוי לרווח כספי גדול יותר מאשר במסלול הראשון, גדל.
זהו אינידיקטור המתיחס לכלל האוכלוסיה ואינו מתחשב במאפינים אישיים.
אם אין סיבה להניח שפרט שונה מהאוכלוסיה בהיבטים רלוונטיים, ניתן לקחת אותו כבסיס. אבל צריך לדעת להשתמש בו נכון.
תוחלת החיים של נשים בישראל היא קצת מעל לגיל 84. תוחלת החיים של גברים בישראל היא קצת מעל לגיל 80.
תוחלת זו מתיחסת לכל האוכלוסיה: גם לכאלה שנפטרו בילדות וגם לכאלה שנפטרו בשלב זה או אחר של חייהם לפני שהגיעו לגיל פרישה לגימלאות.
תוחלת החיים אליה צריך להתיחס היא תוחלת חיים מותנית בהגעה לגיל פרישה.
תוחלת החיים המותנית הזו גבוהה בכמה שנים מתוחלת החיים הרגילה. ערכה של התוספת לתוחלת החיים משתנה בהתאם לגילו של הגמלאי (גדל ככל שגילו גבוה יותר) ובהתאם למינו.
סדר הגודל הוא בין 3 שנים ל-5 שנים.
אפשר לחשב נתון מדויק יותר, אם מתייחסים למאפינים של קבוצת האוכלוסיה אליה שייך הגמלאי. באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אפשר למצוא פילוח נתוני תוחלת החיים על פי מאפינים כמו קבוצה אתנית אליה משתיך הגימלאי ומצב סוציואקונומי.
כך למשל, מצב סוציואקונומי גבוה מגדיל את תוחלת החיים בהשוואה למצב סוציואקונומי נמוך.
תוחלת החיים האישית
תוחלת החיים ותוחלת החיים המותנית מתיחסות לכלל האוכלוסיה. ברור שיש גם מאפינים אישיים המשפיעים עליה.
ההחלטה צריכה להביא בחשבון את תוחלת החיים המותנית של כלל האוכלוסיה או תוחלת החיים מותנית של אוכלוסיה הדומה במאפיניה למאפיני מקבל ההחלטה.
אפשר להביא בחשבון גורמים אישיים שעשויים להגדיל את תוחלת החיים האישית או עלולים להקטין את תוחלת החיים האישית.
בפיסקאות הבאות אסקור מספר גורמים כאלה.
מצב בריאות: מקרה קיצון
אתחיל במקרה הקיצוני. גימלאי שבמועד פרישתו יודע שהוא חולה במחלה סופנית וצפוי לחיות חודשים מעטים.
תוחלת החיים שלו נמוכה ועליו לבחור במסלול שבו בת זוגו או בן זוגו, ילדיו, נכדיו וקרובי משפחה אחרים יקבלו תשלום מקסימלי לאחר פטירתו.
לפני שהוא מקבל החלטה יש לי הצעה שלא מהתחום הכלכלי הישיר: עליו לבחון שוב את האבחנה הרפואית באמצעות חוות דעת שניה של רופא מומחה.
כבר התברר בעבר שאנשים שאובחנו כחולי סרטן סופניים היו חולים במחלה אחרת ותוחלת החיים שלהם הייתה גבוהה בהרבה ממה שאמר להם הרופא שלהם.
ההסתברות לטעות כזו נמוכה, אבל ראוי לודא שאין טעות כזו לפני שמקבלים את ההחלטה על מסלול גימלת הפנסיה.
בפוסט קבלת החלטות של רופאים ובסדרת פוסטים על אותו נושא, התיחסתי להטיות של רופאים בקבלת החלטות על פי ספרו של הרופא ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".
ד"ר גרופמן כותב בספרו גם על חולת סרטן שהתיעצה איתו. לאחר שטופלה בכל הטיפולים הקשים הניתנים במקרים כאלה, הודיעו לה רופאיה שהיא תחיה עוד מספר קטן של חודשים.
הגברת התיעצה עם ד"ר גרופמן, שאינו מומחה למחלת הסרטן.
ד"ר גרופמן הציע לה לקבל שתי חוות דעת שניות ממרכזים רפואיים המתמחים בסרטן שעליהם הוא סומך.
שתי חוות הדעת אישרו את היותה חולת סרטן אבל סרטן מסוג אחר שאינו סופני. הגברת חיתה עוד מספר שנים לאחר מכן.
מצב בריאות
כמעט תמיד בריאות טובה מעלה את תוחלת החיים ובריאות גרועה מקטינה אותם.
במקרה של גימלאי שבריאותו אינה טובה, אפשר לנתח את מידת ההשפעה של מחלתו או מחלותיו על תוחלת החיים.
ככל שתוחלת החיים קטנה כך עדיף יותר מסלול בו יקבלו יורשיו תשלום גבוה יותר.
באופן דומה תוחלת החיים של מי שבריאותו מושלמת עשויה להיות גבוהה מתוחלת החיים המותנית של האוכלוסיה שהגיעה לגילו.
ככל שתוחלת החיים גדלה כך עדיף יותר מסלול בו יקבל גימלת פרישה גדולה יותר בכל חודש. גם במחיר שיורשיו יקבלו תשלום נמוך יותר או לא יקבלו תשלום כלל אם ילך לעולמו.
מצב משפחתי
אם יש בני משפחה שרוצים להוריש להם כסף, למשל בת זוג או בן זוג, ילדים או נכדים, אז שיקול תוחלת החיים והשיקול הבריאותי משמעותיים. זה נכון גם למקרים בהם הגימלאי יודע למי או לאיזו מטרה הוא מעונין להוריש את כספו גם כשאין מדובר בבני משפחה.
לצערנו, ולרוב יותר לצערם של גימלאים מסוימים, אין להם למי להוריש את הכסף.
כאשר אין למי או למה להוריש את הכסף, צריך לנסות לבחור במסלול שבו גובה תשלום הגימלה החודשי הוא הגבוה ביותר.
גם כאשר מעונינים להוריש כסף לבני משפחה לא תמיד זהו שיקול בעדיפות גבוהה. יש משמעות למצבו הכלכלי של הגימלאי ולמצבם הכלכלי של בני המשפחה. כך למשל, במצב בו בני המשפחה מבוססים כלכלית יהיו מצבים שההחלטה הסוביקטיבית לבחור במסלול ללא תשלום ליורשים היא החלטה סבירה ולפעמים יותר מסבירה.
היסטוריה משפחתית
הגיל עד אליו הגיעו בני משפחה בדורות קודמים ובדורו של הגימלאי עשוי להיות אינדיקטור לתוחלת החיים של הגימלאי. נכון, התקדמות הרפואה וגורמים נוספים הביאו לעליה מתמשכת בתוחלת החיים. עדיין ההיסטוריה המשפחתית מבחינה בין אנשים.
כשרבים מבני הדורות הקודמים הגיעו לגיל מופלג, הסיכון שהגימלאי ילך לעולמו בגיל נמוך מתוחלת החיים המותנית הממוצעת, הוא בדרך כלל קטן יחסית.
זהו שיקול התומך בבחירת מסלול חיסכון ללא תשלומים לאחר פטירת הגמלאי.
לעומת זאת כשרבים מבני הדורות הקודמים מתו בגיל צעיר או צעיר יחסית, הסיכון שהגימלאי ילך לעולמו בגיל נמוך מתוחלת החיים המותנית הממוצעת, הוא בדרך כלל גדול יחסית.
מקרה זה הוא שיקול התומך בבחירת מסלול בו יקבלו יורשיו תשלום גבוה יותר.
אורח חיים
אורח חיים עשוי להשפיע על תוחלת החיים של הגימלאי.
פעילות בכלל ופעילות ספורט בפרט עשויה להגדיל את תוחלת החיים.
שינה עמוקה וסדירה של מספר שעות נדרש עשויה אף היא להגדיל את תוחלת החיים.
אורח חיים פעיל, עבודה בהיקף כלשהו, פחות מתחים, אושר ותזונה מאוזנת עשויים גם הם לתרום להגדלת תוחלת החיים.
עישון מקצר חיים. תמונת ראי הפוכה של הגורמים שצוינו לעיל, למשל: מחסור בשעות שינה, חוסר פעילות ותזונה לקויה, עלולים להקטין את תוחלת החיים.
האם הקטנת הסיכון שווה את המחיר הכספי?
גם אם תוחלת החיים של מישהו גבוהה על פי כל האינדיקטורים שצוינו לעיל, אף לא אחד חסין מתאונות וממחלות העלולות לקצר את חייו.
איך שלא נבחן תוחלת כלשהי היא מתיחסת למספר רב של מקרים ופרט בודד עלול או עשוי לסטות ממנה בהרבה.
יהיו כאלה שיעדיפו להקטין את הסיכון שהם ילכו לעולמם בגיל צעיר יחסית ובני משפחתם לא יקבלו תשלום.
הם ישמרו על העדפה זו גם כשיבינו שהם יקבלו בכל חודש גימלה קטנה יותר.
זהו בדיוק מה שאנשים עושים כשהם מבטחים את עצמם: הם משלמים פרמיה חודשית נמוכה על מנת שיקבלו תשלום גבוה, אם חס וחלילה יתרחש אירוע סיכון.
אין תשובה חד משמעית לשאלה בכותרת פיסקה זו. הבחירה בין מיקסום הגימלה לבין הקטנת הסיכון של אובדן כסף במקרה של מוות מוקדם מהצפוי היא אישית.
לשיקולים הכלכליים הטהורים מצטרפים שיקולים רגשיים ושיקולים נוספים.
הגימלה החודשית במסלול השני גבוהה מהגימלה החודשית במסלול הראשון.
מסלולים נוספים
ישנם גם מסלולים נוספים, למשל: מיד לאחר הפטירה היורשים מקבלים סכום חד פעמי. בפוסט זה אתעלם ממסלולים אחרים משום שהדיון בפוסט הוא עקרוני.
הדילמה של הפנסיונר
אם יבחר במסלול הראשון ויאריך ימים מעבר למספר החודשים שעליהם יקבלו יורשיו תשלום, יפסיד כסף. ככל שיאריך ימים יותר, יפסיד יותר כסף.
אם יבחר במסלול השני וילך לעולמו בסמוך לפרישתו, יפסידו יורשיו הרבה כסף.
אף לא אחד מאיתנו יודע מתי ילך לעולמו ולכן אין פיתרון לוגי חד משמעי לדילמה.
לאיזה תחום שייכת הדילמה הזו?
הדילמה הזו שייכת לתחום של ניהול סיכונים. בכל החלטה שיקבל הפורש לגימלאות יש סיכון.
ההגדרה הצרה של סיכון רואה בסיכון אירוע שלילי, למשל: הפסד כספי.
בתקן ISO 31000 יש הגדרה רחבה. על פי הגדרה זו סיכון הוא אירוע לא צפוי. הוא יכול להיות חיובי, ניטרלי או שלילי.
לפעמים הוא סיכון וסיכוי כך שברגע שמקבלים החלטה לא יודעים האם הוא שלילי או חיובי? דוגמאות: השקעה בפרויקט או בחברת Startup והשקעה בבורסה.
ההשקעה יכולה להניב רווחים. היא יכולה גם ללכת לאיבוד.
הבחירה של הפנסיונר בפיסקה הקודמת מתאימה בדיוק למקרה הזה.
כך למשל, במסלול השני אם ילך לעולמו חודש אחרי תחילת קבלת הגימלה משפחתו תפסיד כמעט את כל החיסכון הפנסיוני שלו.
לעומת זאת אם יחיה 25 או 30 שנה ירוויח מההחלטה שקיבל.
הנחיות בקבלת ההחלטה
בפיסקאות הבאות אנסה לתת כמה קווים מנחים לקבלת ההחלטה.
אזהרה: איני מציע לקבל החלטה רק על פי מה שכתוב כאן. כל החלטה היא אישית ועשויה לכלול גם גורמים ושיקולים נוספים על אלו שאני מעלה בפוסט זה. אם נדרשת קבלת החלטה מורכבת, אפשר להיעזר במומחים.
בהחלט אפשר להשתמש במה שכתוב בפוסט זה, אם מבינים את המגבלות של מה שנכתב כאן ומוסיפים לזה גם את המימד האישי.
תוחלת החיים
אחד הגורמים החשובים להערכת הסיכונים והסיכויים בכל אחד מהמסלולים הוא תוחלת החיים.
ככל שתוחלת החיים גבוהה יותר, הסיכון במסלול השני (הפסקת תשלומים עם פטירת הגימלאי) קטן והסיכוי לרווח כספי גדול יותר מאשר במסלול הראשון, גדל.
זהו אינידיקטור המתיחס לכלל האוכלוסיה ואינו מתחשב במאפינים אישיים.
אם אין סיבה להניח שפרט שונה מהאוכלוסיה בהיבטים רלוונטיים, ניתן לקחת אותו כבסיס. אבל צריך לדעת להשתמש בו נכון.
תוחלת החיים של נשים בישראל היא קצת מעל לגיל 84. תוחלת החיים של גברים בישראל היא קצת מעל לגיל 80.
תוחלת זו מתיחסת לכל האוכלוסיה: גם לכאלה שנפטרו בילדות וגם לכאלה שנפטרו בשלב זה או אחר של חייהם לפני שהגיעו לגיל פרישה לגימלאות.
תוחלת החיים אליה צריך להתיחס היא תוחלת חיים מותנית בהגעה לגיל פרישה.
תוחלת החיים המותנית הזו גבוהה בכמה שנים מתוחלת החיים הרגילה. ערכה של התוספת לתוחלת החיים משתנה בהתאם לגילו של הגמלאי (גדל ככל שגילו גבוה יותר) ובהתאם למינו.
סדר הגודל הוא בין 3 שנים ל-5 שנים.
אפשר לחשב נתון מדויק יותר, אם מתייחסים למאפינים של קבוצת האוכלוסיה אליה שייך הגמלאי. באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אפשר למצוא פילוח נתוני תוחלת החיים על פי מאפינים כמו קבוצה אתנית אליה משתיך הגימלאי ומצב סוציואקונומי.
כך למשל, מצב סוציואקונומי גבוה מגדיל את תוחלת החיים בהשוואה למצב סוציואקונומי נמוך.
תוחלת החיים האישית
תוחלת החיים ותוחלת החיים המותנית מתיחסות לכלל האוכלוסיה. ברור שיש גם מאפינים אישיים המשפיעים עליה.
ההחלטה צריכה להביא בחשבון את תוחלת החיים המותנית של כלל האוכלוסיה או תוחלת החיים מותנית של אוכלוסיה הדומה במאפיניה למאפיני מקבל ההחלטה.
אפשר להביא בחשבון גורמים אישיים שעשויים להגדיל את תוחלת החיים האישית או עלולים להקטין את תוחלת החיים האישית.
בפיסקאות הבאות אסקור מספר גורמים כאלה.
מצב בריאות: מקרה קיצון
אתחיל במקרה הקיצוני. גימלאי שבמועד פרישתו יודע שהוא חולה במחלה סופנית וצפוי לחיות חודשים מעטים.
תוחלת החיים שלו נמוכה ועליו לבחור במסלול שבו בת זוגו או בן זוגו, ילדיו, נכדיו וקרובי משפחה אחרים יקבלו תשלום מקסימלי לאחר פטירתו.
לפני שהוא מקבל החלטה יש לי הצעה שלא מהתחום הכלכלי הישיר: עליו לבחון שוב את האבחנה הרפואית באמצעות חוות דעת שניה של רופא מומחה.
כבר התברר בעבר שאנשים שאובחנו כחולי סרטן סופניים היו חולים במחלה אחרת ותוחלת החיים שלהם הייתה גבוהה בהרבה ממה שאמר להם הרופא שלהם.
ההסתברות לטעות כזו נמוכה, אבל ראוי לודא שאין טעות כזו לפני שמקבלים את ההחלטה על מסלול גימלת הפנסיה.
בפוסט קבלת החלטות של רופאים ובסדרת פוסטים על אותו נושא, התיחסתי להטיות של רופאים בקבלת החלטות על פי ספרו של הרופא ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים".
ד"ר גרופמן כותב בספרו גם על חולת סרטן שהתיעצה איתו. לאחר שטופלה בכל הטיפולים הקשים הניתנים במקרים כאלה, הודיעו לה רופאיה שהיא תחיה עוד מספר קטן של חודשים.
הגברת התיעצה עם ד"ר גרופמן, שאינו מומחה למחלת הסרטן.
ד"ר גרופמן הציע לה לקבל שתי חוות דעת שניות ממרכזים רפואיים המתמחים בסרטן שעליהם הוא סומך.
שתי חוות הדעת אישרו את היותה חולת סרטן אבל סרטן מסוג אחר שאינו סופני. הגברת חיתה עוד מספר שנים לאחר מכן.
מצב בריאות
כמעט תמיד בריאות טובה מעלה את תוחלת החיים ובריאות גרועה מקטינה אותם.
במקרה של גימלאי שבריאותו אינה טובה, אפשר לנתח את מידת ההשפעה של מחלתו או מחלותיו על תוחלת החיים.
ככל שתוחלת החיים קטנה כך עדיף יותר מסלול בו יקבלו יורשיו תשלום גבוה יותר.
באופן דומה תוחלת החיים של מי שבריאותו מושלמת עשויה להיות גבוהה מתוחלת החיים המותנית של האוכלוסיה שהגיעה לגילו.
ככל שתוחלת החיים גדלה כך עדיף יותר מסלול בו יקבל גימלת פרישה גדולה יותר בכל חודש. גם במחיר שיורשיו יקבלו תשלום נמוך יותר או לא יקבלו תשלום כלל אם ילך לעולמו.
אם יש בני משפחה שרוצים להוריש להם כסף, למשל בת זוג או בן זוג, ילדים או נכדים, אז שיקול תוחלת החיים והשיקול הבריאותי משמעותיים. זה נכון גם למקרים בהם הגימלאי יודע למי או לאיזו מטרה הוא מעונין להוריש את כספו גם כשאין מדובר בבני משפחה.
לצערנו, ולרוב יותר לצערם של גימלאים מסוימים, אין להם למי להוריש את הכסף.
כאשר אין למי או למה להוריש את הכסף, צריך לנסות לבחור במסלול שבו גובה תשלום הגימלה החודשי הוא הגבוה ביותר.
גם כאשר מעונינים להוריש כסף לבני משפחה לא תמיד זהו שיקול בעדיפות גבוהה. יש משמעות למצבו הכלכלי של הגימלאי ולמצבם הכלכלי של בני המשפחה. כך למשל, במצב בו בני המשפחה מבוססים כלכלית יהיו מצבים שההחלטה הסוביקטיבית לבחור במסלול ללא תשלום ליורשים היא החלטה סבירה ולפעמים יותר מסבירה.
היסטוריה משפחתית
הגיל עד אליו הגיעו בני משפחה בדורות קודמים ובדורו של הגימלאי עשוי להיות אינדיקטור לתוחלת החיים של הגימלאי. נכון, התקדמות הרפואה וגורמים נוספים הביאו לעליה מתמשכת בתוחלת החיים. עדיין ההיסטוריה המשפחתית מבחינה בין אנשים.
כשרבים מבני הדורות הקודמים הגיעו לגיל מופלג, הסיכון שהגימלאי ילך לעולמו בגיל נמוך מתוחלת החיים המותנית הממוצעת, הוא בדרך כלל קטן יחסית.
זהו שיקול התומך בבחירת מסלול חיסכון ללא תשלומים לאחר פטירת הגמלאי.
לעומת זאת כשרבים מבני הדורות הקודמים מתו בגיל צעיר או צעיר יחסית, הסיכון שהגימלאי ילך לעולמו בגיל נמוך מתוחלת החיים המותנית הממוצעת, הוא בדרך כלל גדול יחסית.
מקרה זה הוא שיקול התומך בבחירת מסלול בו יקבלו יורשיו תשלום גבוה יותר.
אורח חיים
אורח חיים עשוי להשפיע על תוחלת החיים של הגימלאי.
פעילות בכלל ופעילות ספורט בפרט עשויה להגדיל את תוחלת החיים.
שינה עמוקה וסדירה של מספר שעות נדרש עשויה אף היא להגדיל את תוחלת החיים.
אורח חיים פעיל, עבודה בהיקף כלשהו, פחות מתחים, אושר ותזונה מאוזנת עשויים גם הם לתרום להגדלת תוחלת החיים.
עישון מקצר חיים. תמונת ראי הפוכה של הגורמים שצוינו לעיל, למשל: מחסור בשעות שינה, חוסר פעילות ותזונה לקויה, עלולים להקטין את תוחלת החיים.
האם הקטנת הסיכון שווה את המחיר הכספי?
גם אם תוחלת החיים של מישהו גבוהה על פי כל האינדיקטורים שצוינו לעיל, אף לא אחד חסין מתאונות וממחלות העלולות לקצר את חייו.
איך שלא נבחן תוחלת כלשהי היא מתיחסת למספר רב של מקרים ופרט בודד עלול או עשוי לסטות ממנה בהרבה.
יהיו כאלה שיעדיפו להקטין את הסיכון שהם ילכו לעולמם בגיל צעיר יחסית ובני משפחתם לא יקבלו תשלום.
הם ישמרו על העדפה זו גם כשיבינו שהם יקבלו בכל חודש גימלה קטנה יותר.
זהו בדיוק מה שאנשים עושים כשהם מבטחים את עצמם: הם משלמים פרמיה חודשית נמוכה על מנת שיקבלו תשלום גבוה, אם חס וחלילה יתרחש אירוע סיכון.
אין תשובה חד משמעית לשאלה בכותרת פיסקה זו. הבחירה בין מיקסום הגימלה לבין הקטנת הסיכון של אובדן כסף במקרה של מוות מוקדם מהצפוי היא אישית.
לשיקולים הכלכליים הטהורים מצטרפים שיקולים רגשיים ושיקולים נוספים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה