מה אנחנו לא יודעים על צ'ילה?

צ'ילה 2020
Copyrights Avi Rosenthal 2020

כשאני מבקר במדינה שאני יודע עליה מעט או כלום, אני מניח שגם רבים אחרים אינם יודעים עליה.
כאשר מדובר במדינה קטנה ומבודדת כמו בהוטן זה אולי טבעי שרבים אינם יודעים עליה.
כאשר מדובר במדינות ענקיות עם למעלה מ-100 מיליון תושבים כמו אינדונזיה או אתיופיה זו הזדמנות לשתף את הקוראים במידע בסיסי על אותן מדינות.

בצ'ילה יש פחות מ-100 מיליון תושבים אבל היא אחת מהמדינות החשובות בדרום אמריקה. 
את המידע על סמך ביקורי שם ממש לפני ימי הקורונה החלטתי לחלק לשני פוסטים שונים.
אולי כבר קראתם את: מה אנחנו לא יודעים על צ'יליאנים מפורסמים? 
הפוסט הזה עוסק במדינה עצמה ולא באישים בולטים.

אוכלוסייה

ההערכה היא שיש בה יותר מ-18 מיליון תושבים. זוהי אחת המדינות הפחות צפופות בעולם.

צ'ילה היא מדינה צרה וארוכה  

היא משתרעת בין קווי רוחב 17° ו-56° דרום לאורך האוקיינוס השקט.  המשמעות היא שיש בה הרבה חופים. יש בה אזורים עשירים בגשמים ובשלגים, הרים גבוהים (האנדים) וקרקע פוריה. יש בה גם הרי געש. ההתפרצויות שלהם תורמות לפוריות הקרקע. לפעמים הן גם משמידות ישובים.

במו עיני ראיתי כפר שחציו הושמד בגלל התפרצות הר געש סמוך לפני מספר שנים. האזורים המסוכנים גודרו על ידי הצבא. 
האירוניה: דווקא הכנסייה הייתה בחלק שחרב. מסתבר שמאמינים אינם מוגנים מאסונות טבע ומקורונה. 

סנטיאגו דה צ'ילה

למעט נחיתה בנמל התעופה של העיר וטיסה פנימית ממנו לא ממש ביקרתי בה.
העיר הזאת היא המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. על פי הויקיפדיה, התגוררו בה בשנת 2017 קצת יותר משישה מיליון תושבים, כלומר: כשליש מתושבי המדינה. יש האומרים שבעיר ובמטרופולין סביבה מתגוררים כמחצית מאזרחי צ'ילה. האקלים בה הוא אקלים ים תיכוני. 

המגמה בצ'ילה ובמדינות אחרות, כמו ארגנטינה, היא גידול באחוז התושבים המתגוררים בעיר המרכזית.

מה הם ענפי הכלכלה העיקריים?

נחושת ממכרות נחושת במדינה. חקלאות ותיירות. 

כמו במדינות דרום אמריקה אחרות, למעט ברזיל, יש בה מעט תעשייה. תעשייה בולטת היא עיבוד נחושת. 

גודל הכלכלה

על פי הויקיפדיה, התמ"ג של צ'ילה לשנת 2017 היה 452,100 מיליון דולר. היא הייתה הכלכלה ה-44 בגודלה בעולם. 
בדרום אמריקה כלכלות גדולות בהרבה מזו של צ'ילה היו המעצמה האזורית ברזיל (מקום 8 בעולם), ארגנטינה עם תמ"ג של 922, 100 מיליון דולר (מקום 28) וקולומביה (מקום 31)  עם תמ"ג של 711, 600 מיליון דולר. במקומות ה-46 וה-47 בעולם דורגו אז פרו וונצואלה. 
גם ללא נתונים רשמיים, ברור שבשנת 2020 ונצואלה כבר לא קרובה אליה.  
הפוטנציאל של צ'ילה הוא הרבה יותר גדול ממה שממומש בפועל. 

חקלאות

צ'ילה היא יצואנית הסלמון השנייה בעולם אחרי נורווגיה. היא מייצאת פירות וירקות בעונה הפוכה לעונה בחצי הכדור הצפוני ולכן יש ביקוש רב לתוצרת החקלאית שלה במדינות כמו ארצות הברית. 
האקלים בחלק מהאזורים נוח ודומה לאקלים במרכז אירופה ובצפונה. לא מעט מהגרים הגיעו מאירופה.
ביניהם גרמנים חרוצים שהקימו כפרים בסגנון שהכירו בארץ מוצאם. 

צאן ובקר

 

יש בוקרים המגדלים צאן ובקר. כבשים יותר פופולריים באזורים הקרים בדרום. 

מיצר מגלן

לעיר פונטה ארנס, העיר השנייה הכי דרומית בעולם, הסמוכה למיצר מגלן, הגיעו מהגרים מבריטניה. היו שם אנשים עשירים ובניינים יפים, שנותרו עד היום.
הבסיס הכלכלי היה בעיקר ספינות שהגיעו לעיר דרך מיצר מגלן במעבר בין האוקיינוסים סביבה היו חוות לגידול כבשים. 
כשהוקמה תעלת פנמה התייתר הצורך לעבור מהאוקיינוס השקט לאטלנטי ולהיפך במסלול הארוך עד מיצר מגלן. העיר ירדה מגדולתה. גם הביקוש לצמר כבשים ירד.  
תנאי מזג האוויר הקשים במיוחד הם שהפכו לגורם שקבע שהעיר תהיה בנסיגה.

שבטי הילידים

הילידים האינדיאנים מהווים כ-7% מהאוכלוסייה. השבט העיקרי הוא המפוצ'ה. שבט חקלאים שהיו לוחמים עיקשים במיוחד בכובשים הספרדים.

אחד השבטים האחרים הושמד כמעט לגמרי. השפה והתרבות שלו נמחקו. סרטו של הדוקומנטרי של הבמאי הצ'יליאני פטריסיו גוזמן, "כפתור הפנינה" מדבר בשפתו של אותו שבט ומרואיינים בו השורדים האחרונים מאנשי השבט. 

הקדמה: מדוע לא ממש אוהבים מטיילים ישראלים?

Copyrights Avi Rosenthal 2020

את התמונה לעיל לא צילמתי בצ'ילה. היא צולמה בפארק לאומי ארגנטינאי.
השלט האומר שאין להשליך אשפה בפארק כתוב בשלוש שפות בלבד.

ספרדית  
השפה המקומית וגם השפה של הרבה מטיילים ממדינות אחרות בדרום אמריקה ופחות מטיילים דוברי ספרדית ממדינות אחרות.

אנגלית
השפה הבינלאומית המועדפת. תיירים מארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ועוד מדינות דוברות אנגלית יכולים לקרוא את השלט. גם תיירים רבים ממדינות אחרות יודעים אנגלית

עברית
מדוע דווקא עברית? לא סינית? לא יפנית? לא גרמנית? 
הסיבה לכך היא שיש יותר ישראלים שאינם שומרים על כללים בסיסיים כמו שמירה על הניקיון של שמורות טבע.

פוטנציאל תיירותי אדיר

הפוטנציאל לתיירות טבע בצ'ילי הוא אדיר. קרחונים, רכסי הרים, אגמים, נהרות, יערות וחופים. 
כמובן שיש בהם גם בעלי חיים, שחלקם ייחודיים לאזור.
הפוטנציאל אינו ממומש בגלל מחסור בתשתיות, תנאי מזג אוויר קשים וגם חוסר יוזמה של המקומיים.

כמי שביקר גם ברוקיס הקנדיים ובאי הדרומי של ניו זילנד ראיתי את ההבדל בין מקומות שבהם משקיעים במימוש הפוטנציאל לבין נקונות שבהם היוזמה הרבה פחותה.

מדוע לא ממש אוהבים מטיילים ישראלים? - טורוס דל פיינה  

אגם גריי בטורס דל פיינה   
Copyrights: Avi Rosenthal 2020

טורס דל פיינה ליד לודג' קבנה דל פיינה 
Copyrights: Avi Rosenthal 2020

התמונות למעלה הן תמונות שצילמתי בפארק הלאומי הצ'יליאני טורס דל פיינה. 
אם תביאו בחשבון את יכולתי הדלה בצילום ואת המצלמה הלא משוכללת של הטלפון החכם הישן שלי, אז תבינו שהמציאות הרבה יותר יפה מהתמונות שצילמתי. 

טורס דל פיינה נכללת ברשימת השמורות הביוספריות של אונס"קו.
בסוף שנת 2011 פרצה בפארק שריפה שכילתה 5,000 דונם של עצים. 
מטייל ישראלי הואשם בגרימת השריפה ושילם קנס גבוה. 
מבחינת הצ'יליאנים הישראלים הם האשמים בגרימת נזק אדיר לאתר הנפלא והחשוב להם. 

כנראה שיש איזשהו קשר בין האירוע לבין השלט בפסקה הקודמת: חלק מהישראלים לא מקפידים באופן מלא על ההוראות של התנהלות באתרים מסווג זה ומסוגים אחרים בעולם. 

את התוצאות של האירוע בסוף שנת 2011 ראיתי בתחילת שנת 2020.
התוצאה העגומה היא שטחים גדולים שבהם עצים שרופים שטרם צמחו בהם עצים חדשים גבוהים מספיק על מנת להסתיר את מה שקרה.

תוצאה נוספת היא החמרה בדרישות ממטיילים בשמורה בכלל וקשיים למטיילים ומדריכים ישראלים. 

מדוע לא ממשים את הפוטנציאל?

מהפסקאות הקודמות ברור לגמרי שהפוטנציאל הכלכלי גבוה. אז מדוע הוא אינו ממומש?

מדריך מקומי, יהודי שחי כמה שנים בישראל, הסביר את ההבדל בין צ'ילה לישראל: הצ'יליאנים אוהבים לחיות טוב ולא להיות כל כך רציניים. כשהבוס הולך הם מפסיקים לעבוד.

הכלכלה לא צומחת בקצב גבוה משום שלא עובדים קשה.