המאמר "מדינה בהפרעה" של גדעון לב ("הארץ" 24.4.2026) מציג את ההרעה בבריאות הנפשית של ישראלים עקב המלחמות הבלתי נפסקות בשנים האחרונות.
במאמר מרואיינים חוקרים מובילים בתחום וגורמים מטפלים.
כשכ-16% במדינת ישראל סובלים מ-PTSD לעומת 5%-6% במדינות אחרות זה פער גדול מאוד.
לא כולם מפתחים PTSD מיד. אצל לא מעטים זה מתפרץ במועד יותר מאוחר.
7% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מ-OCD (התנהגות כפייתית) פי 4 מאשר הממוצע בעולם.
חלה גם עלייה ברמת החרדה, בדיכאון ובהתמכרויות. כל אלה מחייבים טיפול.
באחוזים כאלה גבוהים מהאוכלוסייה לטיפול ולנזקים גדולים נוספים יש עלויות גבוהות.
PTSD הוא החלק העליון של הקרחון שרואים אותו. ההפרעות והמתחים קיימים במידה פחותה גם אצל קבוצות אוכלוסייה גדולות בהרבה.
יש גם נזקים עקיפים כמו הפרעות שינה, תאונות דרכים, אלימות, משפחות שמתפרקות, התקפי לב
במאמר מצוטט ניסיון של עמותת נט"ל לכמת את העלויות. דוח שפרסמה העמותה בחודש ינואר 2026 העריך את הפגיעה במשק ב-100 מיליארד שקל לשנה.
צריך להתייחס לעלות כזו כעלות נמשכת במשך כמה שנים.
ברור שהמשך המלחמה, למשל הסבב השני של המלחמה באיראן החמיר את המצב.
להערכתי, יש קושי להעריך במדויק את הנזקים העקיפים ואת הפגיעה באנשים נוספים שלא בהכרח נזקקים לטיפול.
הזווית האישית שלי
אני רואה בעצמי אדם בר מזל שנפגע פחות יחסית.
בין השאר משום שניסיתי כמיטב יכולתי לשמור על אורח החיים הבריא שסיגלתי לעצמי, למרות האילוצים.
במקרה שלי מדובר בחיים פעילים. בכמה דברים שלמדתי במסע באי היווני איקריה שהוא "אזור כחול" ויישמתי בחיי היומיום, בפעילות גופנית יומיומית, בהרגלי תזונה בריאים יחסית ובמדיטציה שאני מתרגל יותר מ-50 שנים ותורמת להפחתת המתחים.
בכל זאת גם אצלי השתבשו שעות השינה. אני מתעורר הרבה יותר מוקדם ולכן בחלק מהימים גם הולך לישון יותר מוקדם ובימים אחרים מספיק עייף על מנת לישון בשעות אחה"צ בניגוד גמור להרגלי לפני כן.
מדוע השתבשו הרגלי השינה שלי?
אין לי ממ"ד בדירה.
יש לי מספיק מזל שיש מקלט בבניין ואני יורד מספר קטן של מדרגות על מנת להגיע לכניסה שלו.
בזמן המלחמה עם איראן ישנתי כשלידי טלפון דלוק. התראות של פיקוד העורף העירו אותי. התלבשתי והתארגנתי במהירות וירדתי למקלט.
זה קרה לפעמים פעם או פעמיים בלילה.
לא תמיד נרדמתי אחרי זה.
כך למשל, קרה שהייתה אזעקה בשעה 3:30 בלילה כשחזרתי בשעה 4:00 בערך מהמקלא כבר לא נרדמתי. לקום בשעה מוקדמת מאוד הפך להרגל.
כשלא נרדמתי השתנו גם הרגלי האכילה שלי. באיקריה המליץ מומחה מקומי לאריכות ימים על 14 שעות שבהן לא אוכלים. הן מסתימות בשעה 9:00 בבוקר.
כשקמתי בשעה 3:30 או 4:00 בלילה ולא ידעתי האם אצטרך לרוץ למקלט שוב, נשארתי לבוש וגם הקדמתי את שעת ארוחת הבוקר.
להקדמה של ארוחת הבוקר לא הייתה השפעה שלילית על חיי.
היום נתקלתי במאמר על מחקר רב משתתפים, שמצא שיש ערך לסוג של צום במשך כ-13 עד 14 שעות בלילה.
יש גם חשיבות לשעת ארוחת הבוקר. על פי המחקר, עדיף לאכול בשעה מוקדמת ולא בשעה מאוחרת יותר.
בעקבות זה החלטתי לא לנסות דלחות את שעת ארוחת הבוקר לשעה 9:00. ממילא יש ימים שבאורח החיים המערבי שלי אני נאלץ לעכול לפני שעה זו.
חקלאי באיקריה או במקום אחר יכול לאמץ את דחיית אווחת הבוקר לשעה 9:00, שכנראה אין לה בכלל ערך בריאותי.
החלק החיובי של שיבוש שעות השינה הוא שעכשיו למדתי לוותר על דחיית ארוחת הבוקר לשעה 9:00 בבוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה