שתי פרוסות לחם בלי כלום

לזכר כל משפחתה של אימי ז"ל שנספתה בשואה. כל דודותיי, דודיי ובני דודי.

סוגי לחם שונים.
מקור התמונה: ויקיפדיה

אימי איבדה את כל משפחתה בשואה. גם הוריה של אשתי הם ניצולי שואה שאיבדו את משפחתם. 

להוריה של אשתי הייתה חברה, ניצולת שואה אף היא. היא החזיקה באופן קבוע בתיק שלה שתי פרוסות לחם.

היא לא סבלה ממחסור כלכלי. היא עבדה ובעלה היה מנהל מחלקה באחד מבתי החולים. הם לא התנהלו באופן בו הוציאו יותר מהכנסותיהם.

פרוסות הלחם היו היערכות, אולי מופרזת, למצב בו יקרה פתאום משהו שיותיר אותה ללא מזון. 

להצטרף לקיבוץ

באחד מסיפורי השואה האמיתיים, שסופרו בתקשורת, רואיינו שני אחים.

הם היו נערים או בחורים צעירים שהיו היחידים ממשפחתם ששרדו. כשהעלו אותם לארץ היו כמה ימים בקיבוץ ומיד החליטו להצטרף לקיבוץ.

הסיבה לכך הייתה ארוחת הבוקר בקיבוץ: אפשר לקבל בחינם ארוחה עם סלט, לחם, ביצה וגבינות.

שני דברים שרובנו לא יודעים לעשות

1. לא יודעים להעריך את מה שיש לנו

בלוג זה עוסק בכלכלת המשפחה ולכן ברור שמדובר גם בהיבטים כלכליים. מדובר גם בהיבטים בריאותיים למשל. במאמר מוסגר, לבריאות לא טובה, יש גם מחיר כלכלי.

רבים מאיתנו לומדים להעריך את מה שיש לנו רק אחרי שאיבדו אותו.

גיבורי שני סיפורי השואה לעיל למדו להעריך דברים שאיבדו בשואה.

להבדיל מאיתנו, הם לא איבדו אותם במהלך השואה מתוך בחירה. חלק מאיתנו מאבדים דברים בעיקר בגלל התנהלות לא נכונה ותפיסה לא נכונה. 

2. נוטים להתעלם מסיכונים

ההיערכות לסיכון של חוסר מזון בשני הסיפורים לעיל היא קיצונית. לא מעט מהמשפחות והאנשים שאנחנו פוגשים נמצאים בקצה השני של הסקלה: לוקחים יותר מדי סיכונים.

דוגמאות כלכליות לא חסרות, למשל: אוברדרפט גבוה ומתמשך, משכנתה גבוהה, שספק אם יוכלו להחזיר וחיסכון פנסיוני לא מספיק. 

יש גם קשר בין שני הדברים: כשלא יודעים להעריך את מה שיש מוכנים לקחת סיכון ולאבד אותו.

כמה מילים על ניצולי שואה

אחרי מה שהם עברו חובה לתת להם את מה שמגיע להם ולא לפגוע בזכויות שלהם.

אני לוקח את זה צעד אחד נוסף:

ניצולי שואה מקבלים ממני, ללא תשלום, ייעוץ בכלכלת המשפחה.

אלו שמעוניינים בייעוץ כזה מוזמנים לפנות אלי בטלפון: 054-4480616.