ברצלונה: מה עושים כשמקבלים סכום כספי גבוה חד-פעמי?

ברצלונה

זה קורה במשפחות הכי טובות וגם במשפחות מוצלחות פחות: באופן חד-פעמי או באופן נדיר מקבלים סכום כסף גדול. 
זו יכולה להיות ירושה מקרוב משפחה שהלך לעולמו. אלה יכולים להיות מענקים בפרישה לפנסיה, בפיטורים או במקרה של Exit ב-Startup שעבדתם בו. 
זו יכולה להיות זכייה בפרס הגדול בלוטו או אפילו פידיון קרן השתלמות אחרי כמה עשרות שנים.
שאלת המפתח היא: מה עושים עם הכסף? 

יש כאלה שישתמשו בכסף באופן המאפשר להם לבנות עתיד טוב יותר ויש כאלה שיבזבזו את הכסף.
מה שנכון למשפחות נכון גם לישויות אחרות: חברות או מדינות או ערים.
כך למשל, מדינה יכולה לקבל סכומי מיסים גבוהים במיוחד בגלל מכירת חברה מקומית לחברה בינלאומית בסכום ענקי וחברה יכולה להרוויח סכום גבוה ממוצר פורץ דרך שגם הפך למשאת נפשם הקצרה של רבים. בעוד שנה יתכן שהלך הרוחות השיווקי יפנה לכיוון אחר לגמרי ו/או המתחרים יציגו מוצרים דומים.

האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של ברצלונה?

מסעדת "מנו" בברצלונטה
אחת ממסעדות הפועלים האחרונות שנותרו

באמצע ובסוף השבוע ביקרתי לראשונה בחיי בברצלונה. השתתפתי בסיור מקומי ברובע הגוטי. לדברי המדריכה האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של ברצלונה הייתה האולימפיאדה שהתקיימה בה בשנת 1992.

כשמתקיימת אולימפיאדה בעיר נכנס הרבה כסף. זו המקבילה למשפחה שקיבלה סכום חד-פעמי גבוה. 
בברצלונה ניצלו את הכסף בשביל להפוך אותה לעיר תיירותית גם אחרי האולימפיאדה. 

שלוש הערים באירופה אליהן הגיע המספר הגדול ביותר של תיירים  היו: לונדון, פריז ורומא (לא בהכרח בסדר שציינתי). 
ברצלונה לא הייתה אז יעד מועדף על תיירים. 

זה לא כל כך מפתיע: לונדון ופריז הם בירות של שתי האימפריות  הגדולות ביותר ששלטו על חלקים נרחבים מאסיה ומאפריקה. 
הבריטים והצרפתים לא רק שלטו בארצות אותן כבשו אלא גם לקחו איתם אוצרות תרבות למוזיאונים בבירותיהם. תשתית לא רעה למוזיאונים שלהן. שתי ערים אלה הן מרכז תרבותי, כלכלי והיסטורי. יש בהן מוזיאונים, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה אוכל טוב ומגוון, פארקים ורחובות ועוד מגוון רחב ועשיר של אתרים ואטרקציות.

כשמדברים על מרכז היסטורי, רומא, מקום מושבה של הקיסרות הרומית, כנראה חשובה יותר פריז ולונדון. 
גם רומא היא עיר גדולה ועשירה באתרים היסטוריים, רחובות יפים, תרבות ואוכל.   

כמה שנים לאחר האולימפיאדה עקפה ברצלונה את רומא ומאז ועד היום היא העיר השלישית באירופה מבחינת מספר התיירים המגיעים אליה.

רבעים שלמים שונו במהלך השינוי שעברה ברצלונה לפני האולימפיאדה. בתמונה בראש פסקה זו מופיעה מסעדת פועלים מסורתית ברובע ברצלנוטה, בה סעדתי במהלך הביקור.
ברצלונטה, רובע צמוד לשפת הים התיכון, הפכה מאזור תעשייה אפור למרכז תיירותי: פעילות ימית, מסעדות ובתי קפה ועוד.  

ללא ספק, ברצלונה היא דוגמה לשימוש מושכל בכספים שזרמו לקראת האולימפיאדה לעתיד טוב יותר.

זה לא מאמץ חד-פעמי, אלא פעילות מתמשכת. ברצלונה מציעה גם מסורת. הדמות הבולטת בעברה הוא הארכיטקט והמעצב הגאון אנטוניו גאודי.
חלק מהמבנים הייחודיים, שהקים או פיתח, הפכו לאתרי מורשת עולמית של אונסקו. 
בולטת במיוחד בהקשר זה כנסיית סגרדה פמיליה. הכנסייה הענקית הייתה פרויקט חייו של הארכיטקט הנוצרי הדתי. 
גם היום, כמעט מאה שנים לאחר מותו של גאודי, נמשכים הבנייה, השינויים והשימור.
חלק מאלה שביקרו בה לא יאמינו שהשיפוצים והשינויים יסתיימו אי-פעם, אבל התכנון הוא לסיים אותה בשנת 2026. בדיוק 100 שנה למותו של גאודי.  


שימושים לא ראויים בכסף: העושר המדומה
כפי שבברצלונה השתמשו בתבונה בכספי האולימפיאדה בוודאי יש מדינות או ערים אחרות שהשתמשו בכספי אולימפיאדה באופן שלא צמח מהם שגשוג כלכלי.
זה נכון גם למדינות ולחברות עסקיות.
בפסקה זו ובפסקה הבאה נחזור למשפחות שהתעשרו.

הטיה פסיכולוגית הגורמת לקבלת החלטות שגויה היא תחושת העושר המדומה. הזכרתי אותה בפוסט קודם העוסק בפרישה לגמלאות: תכנון פרישה לגמלאות: העשירים לכאורה.
כשחשים עשירים, רבים נוטים להוציא בלי חשבון. כשנגמר הכסף נעלמת גם תחושת העושר המדומה. לפעמים זה כבר מאוחר מדי. כמו בחלק מהמקרים של פנסיונרים, שמענקי הפרישה יצרו אצלם תחושת עושר מדומה.
לאחר שהמענקים מתכלים, ולפעמים גם החסכונות, ניצבים בפני בעיה: חסר כסף ויכולת ההשתכרות נמוכה.

"מה שבא בקלות הולך בקלות", הפנסיונרים עבדו שנים בשביל לקבל את הפנסיה ואת המענקים.
הזוכים בלוטו לא ממש התאמצו. זו אולי הסיבה לכך שמחקרים מראים כי רובם מאבדים מהר את הסכומים הגבוהים בהם זכו בגלל מזלם הטוב. 
טעות נפוצה היא הפסקת עבודה והסתמכות רק על כספי הזכייה.

גם הדוגמה השכיחה של משיכה של פיצויים ו/או קרן השתלמות לצריכה: קניית רכב או טיולים בחו"ל היא, בלא מעט מקרים, דוגמה לשימוש לא נבון בכספים.


שימושים ראויים בכסף
התשואה שמקבלים אלה שעיקר הכנסותיהם היא מהשקעות פסיביות גבוהה מהתשואה של אלה שהכנסותיהם העיקריות הן מעבודה. 
אחד השימושים הראויים הוא השקעה נבונה של חלק או כל הסכום הגבוה החד-פעמי שמשפחה מקבלת. 

שימוש אחר עשוי להיות דומה למה שנעשה בברצלונה: השקעה שתניב בעתיד: השכלה לילדים, לימודי מקצוע כיו"ב. 

קיים מגוון רחב של אפשרויות לשימוש ראוי בכספים חד-פעמיים, למשל: השקעה בשוק ההון, חיסכון לטווח ארוך, חיסכון ליעד אחר מוגדר, רכישת דירה, פיתוח עסק ועוד. 

הערת שוליים
אינני מטיף לחיים ספרטניים ולחיסכון על חשבון ההווה. מי שזכו לקבל סכום חד-פעמי גבוה יכולים להחליף מכונית, לסוע לחו"ל ולאכול במסעדות.
זה כולל גם הוצאות שקודם לא הרשו לעצמם להוציא אבל הכל במידה ובתכנון מראש.

ברוב המקרים, תכנון כולל גם קביעת סכום שייחסך או יושקע.