תארו לכם שאתם מגיעים לרופא לטיפול בבעיה רצינית. לפני שהרופא בוחר איזה טיפול לתת לכם הוא שואל על בעיות שיש לכם, על תרופות שאתם לוקחים באופן קבוע, על רגישויות לחומרים ועל היסטוריה רפואית, שלא תמיד זמינה במחשבי קופת החולים.
אתם בוחרים להסתיר במתכוון את המידע מהרופא. לא תמיד קבלת ההחלטות של רופאים היא רציונלית. במקרה הספציפי הזה, גם אם קבלת ההחלטות של הרופא תהיה הטובה ביותר, זה עשוי לא להספיק: הרופא עלול לטעות ולגרום לנזק רב, שלא באשמתו.
מי שאשם זה הפצינט שהסתיר מידע. מי שיינזק כנראה זה אותו פציינט. אולי גם הרופא.
מה שנכון לרופא נכון גם ליועץ לכלכלת המשפחה.
יש לקוחות שאינם מסתירים מהיועץ מידע רלוונטי לתהליך הייעוץ. גם כשמדובר במידע רגיש ולא נעים, למשל: מחלה המגבילה יכולת לעבוד או חוסר יכולת לסמוך על ירושה מהורים עשירים, משום שלא בטוח שההורים יורישו להם כסף. לקוחות אלה הם במרכז כפי שלקוחות בכלכלת המשפחה צריכים להיות.
ללא גילוי המידע על המחלה היועץ עשוי להציע לנועץ לעבוד בעבודה, שאינו מסוגל לבצע בגלל מצבו הרפואי, ולפרש לא נכון את כישלונו בביצוע אותה עבודה.
הסתרת מידע על הדרה מירושה למשל, עלולה לגרום ליועץ להציע ללקוח להסתמך על כספי ירושה עתידיים.
יש לקוחות שמסתירים מידע לא פחות מהותי לתהליך הייעוץ, גם אם הוא אינו כה רגיש.
זו יכולה להיות הוצאה כספית משמעותית. זו יכולה להיות הלוואה או חוב שאינו משתקף בדפי חשבון הבנק ובדפי כרטיסי האשראי.
משפחה או יחיד המגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה ומסתירים פרטים מהותיים אינם יכולים להיות במרכז. אם זה אפשרי, רצוי וראוי להפסיק את תהליך הייעוץ, שבגין אותה הסתרה יהיה לא אפקטיבי, שלא לומר מזיק.
פוסטים קודמים על לקוחות שלא במרכז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה