בישראל לא תמיד אוהבים לתכנן. יש הסומכים על יכולת האלתור. יש המאמינים "שיהיה בסדר" ויש אחרים המציגים סיבות שונות ומגוונות על מנת שלא לתכנן.
לפני כמה עשרות שנים הייתי מנהל אגף בבית תוכנה. הנהלת החברה ארגנה השתלמויות למנהלים, בין השאר בנושאי תכנון תקציב.
הד"ר לכלכלה שהרצה בנושא תכנון תקציב, סיפר שהוא נתקל בלא מעט התנגדויות לתכנון בארגונים בהם הוא מלמד את הנושא. בחלק מהמקרים זה אפילו הפך לאידאולוגיה: "אין טעם לתכנן תקציב כי ממילא אף תכנון לא מתממש".
אני בא ממקום אחר (לא גאוגרפית אלא תפיסתית). כמי שבצעירותו היה שחמטאי, התרגלתי לתכנן כמה צעדים קדימה.
בפוסט זה אתמקד בנושא התכנון בכלכלת המשפחה.
מדוע לא מתכננים?
מעבר לסיבות האידאולוגיות ומהתפיסות האחרות שהוצגו במקטע הקודם, יש גם סיבות נוספות לחוסר תכנון:
1. ממוקדים בבעיות השוטפות: האוברדרפט, ההוצאות ההולכות וגדלות, המשכנתה הטופחת וכיו"ב
2. חוסר ידע. הידע החסר עשוי להיות ידע בסיסי או ידע מורכב יותר ביחס לדפוסי ההוצאה בעתיד, התנהגות עתידית של הריביות וההצמדות (משכנתה), תוחלת החיים ודפוסי ההוצאה בעתיד הרחוק (פנסיה).
3. לא חושבים על מה שעשוי להתרחש בעתיד. למשל: פיטורים מהעבודה, צורך לעזור לילדים בלימודים או בדיור.
4. העתיד רחוק. מחקרים הראו כי יש כשלים פסיכולוגיים, התומכים בהוצאה בהווה, על חשבון היערכות נכונה לעתיד.
5. תרבות הצריכה מעודדת הוצאות. חלקן נראות לכאורה הכרחיות, אבל הן לא בהכרח כאלה.
מה עלול לקרות כשלא מתכננים?
להלן תיאור חלקי של תוצאות אפשריות לחוסר תכנון כלכלת המשפחה.
- אין מקורות כספיים לטיפול בסיכונים לא גדולים
- אין היערכות לסיכונים משמעותיים
- אין היערכות להוצאות גדולות הצפויות במועד ידוע או במועד שנבחר, כגון: מה מקורות המימון לבר-מצווה? מה הם המשאבים שיאפשרו רכישת דירה או החלפת דירה? מהיכן יבואו הכספים ללימודים האקדמיים של הילדים?
- לא יודעים על מה מוציאים את הכסף
באופן דומה, משפחה שמתכננת את הפן הכלכלי של חייה, מחלקת את הוצאותיה לסעיפים ויודעת כמה מתוכנן להוציא על כל סעיף.
המשמעות: כאשר מתכננים ובודקים את הביצוע לעומת התכנון אפשר לזהות חריגות משמעותיות, ואולי יותר חשוב באילו סעיפים קיימת חריגה.
תכנון מאפשר גם לבצע שינויים מושכלים: אם צריך לצמצם, ניתן לצמצם בסעיפים הפחות חשובים (הקביעה מה חשוב היא באופן חלקי סובייקטיבית), אם רוצים להרחיב, אפשר לבחור במה להרחיב. חברה עסקית עשויה למשל להרחיב את ה R&D, על מנת לייצר בעתיד מוצרים שיגדילו את הכנסותיה. משפחה עשויה להשקיע בלימודי מקצוע, על מנת שיגדילו בעתיד את הכנסותיה.
כמובן, שחברה יכולה להגדיל גם את הבונוסים למנהליה (לפעמים, כנהוג במקומותינו, גם כשהיא מפסידה) ומשפחה יכולה להגדיל את הצריכה של מוצרי מותרות.
- לא תמיד יודעים מה חסכנו
המשמעות: תהליך התכנון, עשוי לגלות נתונים משמעותיים, שבטעות התעלמנו מהם.
- לא תמיד יודעים האם כספנו מושקע באופן סביר
רמת הידע שלי היא כזו, שאני יכול לזהות בקלות התנהלות שגויה בבסיסה.
אם וכאשר, אני נתקל במצב כזה, אני מסב את תשומת לב המשפחה לכך. מסביר לה היכן לדעתי הכשל ומציע לה לפנות למישהו, שזה תחום מומחיותו.
כשל נפוץ הוא ניהול עצמי של הכספים על ידי בני משפחה, שהבנתם בנושא אפסית וגם מידת העניין שלהם בנעשה בתחום של שוק ההון זניחה. לפעמים בני המשפחה מודעים למגבלה זו וכפיצוי בוחרים במסלול השקעה שרמת הסיכון בו נמוכה, לרוב פיקדון שקלי.
כשהסיכון נמוך גם הסיכוי לרווח משמעותי נמוך (במקרה של פיקדון שקלי, קרוב לוודאי שמדובר בהפסד).
המשמעות: ההבדל בין התנהלות טובה והתנהלות שגויה, יכול לאורך שנים להתבטא ביצירת הכנסה פסיבית (הכנסה לא מעבודה) משמעותית או בחוסר יצירת הכנסה כזו. הוא יכול גם להתבטא ביכולת לצאת לפנסיה מוקדמת או היעדר יכולת כזו.
השורה התחתונה
התכנון מאפשר:
א. הצגת התמונה הכלכלית האמיתית במלואה. עצם הצגת הנתונים, עשויה להשפיע על דפוסי ההתנהלות.
ב. הצגת תמהיל ההכנסות ותמהיל ההוצאות מאפשרת שינויים ממוקדים בתכנון, כלומר: בחירת הסעיפים בהם יורחבו או יצומצמו ההוצאות.
ג. תכנון הוצאות חד-פעמיות עתידיות צפויות וצפויות פחות, גדולות או קטנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה