כ-3 מיליון מזרח גרמנים, מתוך כ-17 מיליון מזרח גרמנים, ברחו למערב גרמניה בתקופה בה היו שתי גרמניות. לולא החומה בין מזרח ברלין למערב ברלין, שחלק ממה שנותר ממנה מופיע בתמונה, שצילמתי ביוני 2015, המספר היה גדול עוד יותר.
אם ננסה לאפיין את אוכלוסיית הבורחים, נמצא שם ייצוג גדול מייצוגם באוכלוסיה של אלה שיכולים להתחיל חיים חדשים במקום אחר:
1. צעירים
2. בעלי מקצועות מבוקשים: אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים, מומחים במקצועם וכיו"ב
3. אלה שיש להם קרובים במערב
במספרים כאלה ובסוג כזה של מאפייני הבורחים, הנזק לכלכלת מדינה הוא כל כך גדול, שהמדינה עלולה להתמוטט כלכלית (כמובן גם כלכלת משפחות במדינה).
זו הסיבה ששלטונות מזרח גרמניה נקטו בכל האמצעים על מנת למנוע את הבריחה.
כל האמצעים כללו גם הריגה, הכנסה לכלא לשנים ארוכות ופגיעה קשה במסייעים ובבני משפחת הבורח (או המנסה לברוח).
חוזק השרשרת הוא חוזקה של החוליה החלשה
זוהי באנגלית כותרתו של פוסט בבלוג שלי על מחשבים. הפוסט עוסק בתובנות שלי באבטחת מידע, על בסיס ייעוץ בחו"ל בו ביצעתי ניסוי חדירה (Penetration Test) למערכות הארגון. לקריאת הפוסט: The Chain is as strong as the weakest link.
ההבדל בין Penetration Test לחדירה אחרת למערכת הוא, שהראשון נעשה בידיעה וברשות של מנהלי הארגון ומטרתו היא לגלות נקודות תורפה באבטחת המידע, על מנת לחסום אותן.
העיקרון הזה תקף גם לאבטחה שאינה אבטחת מידע. החוליה החלשה באבטחת מזרח גרמניה מפני בריחת תושבים למערב הייתה ברלין.
כיצד בורחים ממזרח גרמניה למערבה?
ברלין המערבית הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה. המעבר ממנה למערב היה באמצעות טיסות או באמצעות נסיעה בשלושה כבישים מסוימים, עם בקרה של השלטונות המזרח גרמניים: בדקו את מסמכי הנוסעים, את תכולת הרכב ואת שעת הכניסה ואת שעת היציאה ממזרח גרמניה.
אם תושב מזרח גרמני בורח הגיע למערב ברלין, הוא כבר היה יכול להגיע למערב גרמניה.
ברלין הייתה החוליה החלשה באבטחה מפני בריחה למערב גרמניה.
ברלין היא עיר אחת ובהתחלה הכל היה פתוח: תושבים ממזרח העיר עבדו במערבה.
מה יותר קל מלהישאר שם בתום יום העבודה?
ככל שגדל מספר הבורחים, ניסו המזרח גרמנים לחזק את החוליה החלשה. בשנת 1961 הוקמה חומה. אחרי זה היא הוגבהה, הוקמה גדר נוספת במרחק 30 מ' בתוך שטח מזרח ברלין, הרסו את כל מה שניתן להרוס בין שתי הגדרות. קראו לזה רצועת המוות. זאת משום שהמזרח גרמנים, הושיבו צלפים שירו במי שניסה לחצות אותה.
חלונות בבתים הצמודים למערב ברלין נאטמו, על מנת שאנשים לא יקפצו לחופש. גגות בבתים אלה, נסגרו מאותה סיבה.
אתם בוודאי מבינים, שתיארתי כאן רק תמונה חלקית של אמצעי האבטחה של השטאזי.
בפוסט זה המטרה היא להציג נושא באופן עקרוני. מי שמעוניין בפרטים מעמיקים יותר, יוכל בקלות למצוא אותם במקומות אחרים.
חשוב לציין, שאפילו חומה ורצועת מוות לא גרמו להפסקה של ניסיונות הבריחה. עדיין היו אנשים שהיו מוכנים לסכן את חייהם על מנת לנסות להימלט למערב. לא מעטים מהם שילמו בחייהם.
האם אכפת למנהיג שתושבי המדינה רעבים?
אם ננסה לאפיין את אוכלוסיית הבורחים, נמצא שם ייצוג גדול מייצוגם באוכלוסיה של אלה שיכולים להתחיל חיים חדשים במקום אחר:
1. צעירים
2. בעלי מקצועות מבוקשים: אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים, מומחים במקצועם וכיו"ב
3. אלה שיש להם קרובים במערב
במספרים כאלה ובסוג כזה של מאפייני הבורחים, הנזק לכלכלת מדינה הוא כל כך גדול, שהמדינה עלולה להתמוטט כלכלית (כמובן גם כלכלת משפחות במדינה).
זו הסיבה ששלטונות מזרח גרמניה נקטו בכל האמצעים על מנת למנוע את הבריחה.
כל האמצעים כללו גם הריגה, הכנסה לכלא לשנים ארוכות ופגיעה קשה במסייעים ובבני משפחת הבורח (או המנסה לברוח).
חוזק השרשרת הוא חוזקה של החוליה החלשה
זוהי באנגלית כותרתו של פוסט בבלוג שלי על מחשבים. הפוסט עוסק בתובנות שלי באבטחת מידע, על בסיס ייעוץ בחו"ל בו ביצעתי ניסוי חדירה (Penetration Test) למערכות הארגון. לקריאת הפוסט: The Chain is as strong as the weakest link.
ההבדל בין Penetration Test לחדירה אחרת למערכת הוא, שהראשון נעשה בידיעה וברשות של מנהלי הארגון ומטרתו היא לגלות נקודות תורפה באבטחת המידע, על מנת לחסום אותן.
העיקרון הזה תקף גם לאבטחה שאינה אבטחת מידע. החוליה החלשה באבטחת מזרח גרמניה מפני בריחת תושבים למערב הייתה ברלין.
כיצד בורחים ממזרח גרמניה למערבה?
ברלין המערבית הייתה מובלעת בתוך מזרח גרמניה. המעבר ממנה למערב היה באמצעות טיסות או באמצעות נסיעה בשלושה כבישים מסוימים, עם בקרה של השלטונות המזרח גרמניים: בדקו את מסמכי הנוסעים, את תכולת הרכב ואת שעת הכניסה ואת שעת היציאה ממזרח גרמניה.
אם תושב מזרח גרמני בורח הגיע למערב ברלין, הוא כבר היה יכול להגיע למערב גרמניה.
ברלין הייתה החוליה החלשה באבטחה מפני בריחה למערב גרמניה.
ברלין היא עיר אחת ובהתחלה הכל היה פתוח: תושבים ממזרח העיר עבדו במערבה.
מה יותר קל מלהישאר שם בתום יום העבודה?
ככל שגדל מספר הבורחים, ניסו המזרח גרמנים לחזק את החוליה החלשה. בשנת 1961 הוקמה חומה. אחרי זה היא הוגבהה, הוקמה גדר נוספת במרחק 30 מ' בתוך שטח מזרח ברלין, הרסו את כל מה שניתן להרוס בין שתי הגדרות. קראו לזה רצועת המוות. זאת משום שהמזרח גרמנים, הושיבו צלפים שירו במי שניסה לחצות אותה.
חלונות בבתים הצמודים למערב ברלין נאטמו, על מנת שאנשים לא יקפצו לחופש. גגות בבתים אלה, נסגרו מאותה סיבה.
אתם בוודאי מבינים, שתיארתי כאן רק תמונה חלקית של אמצעי האבטחה של השטאזי.
בפוסט זה המטרה היא להציג נושא באופן עקרוני. מי שמעוניין בפרטים מעמיקים יותר, יוכל בקלות למצוא אותם במקומות אחרים.
חשוב לציין, שאפילו חומה ורצועת מוות לא גרמו להפסקה של ניסיונות הבריחה. עדיין היו אנשים שהיו מוכנים לסכן את חייהם על מנת לנסות להימלט למערב. לא מעטים מהם שילמו בחייהם.
האם אכפת למנהיג שתושבי המדינה רעבים?
נוטים לחשוב שכל המדינות הקומוניסטיות דומות זו לזו, משום שאינן דמוקרטיות ולא תמיד נשמרות בהן זכויות אדם.
אני מצאתי קריטריון פשוט המבחין ביניהן בדמות השאלה המוצגת בכותרת הפסקה.
בחלק מהמדינות נקודת המוצא הייתה חוסר מזון של חלק גדול מהאוכלוסייה (סין, קובה). אחת המטרות של המנהיגים הייתה לגרום לכך שלאוכלוסייה יהיה מה לאכול.
במאמר מוסגר, לפעמים זה לא הצליח. כך למשל, הייתה תקופת הרעב הגדול בסין המאואיסטית. איני חושד במנהיגים שהכוונות שלהם לא היו טובות. הם פשוט טעו בגדול ובמדינה דמוקרטית, היו משלמים באובדן השלטון.
אבל יש גם מדינות קומוניסטיות אחרות. כך למשל, להערכתי לשליטה הנוכחי של צפון-קוריאה לא ממש אכפת עם אזרחי מדינתו רעבים או שבעים.
מזרח גרמניה הקומוניסטית השתייכה לקבוצת המדינות שרווחתם של תושביה לא ממש עניינה את מנהיגיה, וקל וחומר את בכירי השטאזי.
על מנת למצוא עבודה לפרנס את משפחתו, מזרח גרמני היה תלוי ברצונם ובגחמותיהם של אנשי השטאזי.
זה בהחלט מסביר מדוע כל כך הרבה אנשים ברחו משם או לפחות ניסו להימלט.
מה זה קשור אלינו?
באחרונה נשמעים בישראל יותר ויותר קולות המצדדים במדינה דו-לאומית, במקום בשתי מדינות לשני עמים.
נדמה לי שמודל כזה עלול להביא לבריחה מישראל למדינות המערב, בדומה לבריחה ממזרח גרמניה למערבה.
הבורחים ישתייכו לאותן קבוצות אוכלוסייה, שברחו ממזרח גרמניה למערבה: אנשי אקדמיה, מומחי היי-טק, בעלי מקצועות חופשיים או בעלי מקצועות מבוקשים. רובם יהיו צעירים או לפחות במיטב שנות העבודה שלהם.
כבר עכשיו אנחנו מובילים בייצוא מוחות לארצות הברית.
רבים מהם לא ירצו לחיות כאן במדינה יהודית לא דמוקרטית ובוודאי ובוודאי לא במדינה דו-לאומית בנוסח החזון של חמאס.
אני מצאתי קריטריון פשוט המבחין ביניהן בדמות השאלה המוצגת בכותרת הפסקה.
בחלק מהמדינות נקודת המוצא הייתה חוסר מזון של חלק גדול מהאוכלוסייה (סין, קובה). אחת המטרות של המנהיגים הייתה לגרום לכך שלאוכלוסייה יהיה מה לאכול.
במאמר מוסגר, לפעמים זה לא הצליח. כך למשל, הייתה תקופת הרעב הגדול בסין המאואיסטית. איני חושד במנהיגים שהכוונות שלהם לא היו טובות. הם פשוט טעו בגדול ובמדינה דמוקרטית, היו משלמים באובדן השלטון.
אבל יש גם מדינות קומוניסטיות אחרות. כך למשל, להערכתי לשליטה הנוכחי של צפון-קוריאה לא ממש אכפת עם אזרחי מדינתו רעבים או שבעים.
מזרח גרמניה הקומוניסטית השתייכה לקבוצת המדינות שרווחתם של תושביה לא ממש עניינה את מנהיגיה, וקל וחומר את בכירי השטאזי.
על מנת למצוא עבודה לפרנס את משפחתו, מזרח גרמני היה תלוי ברצונם ובגחמותיהם של אנשי השטאזי.
זה בהחלט מסביר מדוע כל כך הרבה אנשים ברחו משם או לפחות ניסו להימלט.
מה זה קשור אלינו?
באחרונה נשמעים בישראל יותר ויותר קולות המצדדים במדינה דו-לאומית, במקום בשתי מדינות לשני עמים.
נדמה לי שמודל כזה עלול להביא לבריחה מישראל למדינות המערב, בדומה לבריחה ממזרח גרמניה למערבה.
הבורחים ישתייכו לאותן קבוצות אוכלוסייה, שברחו ממזרח גרמניה למערבה: אנשי אקדמיה, מומחי היי-טק, בעלי מקצועות חופשיים או בעלי מקצועות מבוקשים. רובם יהיו צעירים או לפחות במיטב שנות העבודה שלהם.
כבר עכשיו אנחנו מובילים בייצוא מוחות לארצות הברית.
רבים מהם לא ירצו לחיות כאן במדינה יהודית לא דמוקרטית ובוודאי ובוודאי לא במדינה דו-לאומית בנוסח החזון של חמאס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה