מה אנחנו נפסיד מזה שתקציב המדינה הוא דו-שנתי?

אני רחוק מלזלזל ביצירתיות עסקית ובפטנטים שהומצאו בארץ. אבל כשאורי זוהר ואילנה רובינא שרו את שיר הפטנטים, שגם אתם יכולים להאזין לו, אם תלחצו על תחילת הפוסט, לא לזה הם התכוונו.

הם דיברו על תריסים נשברים ותנורי נפט שלא מחממים. 

רוצים דוגמה? כמה מהמבוגרים שבינינו עדיין זוכרים את דני ברמן מוכר לשר יעקב מרידור את "המצאת האנרגיה", שכונתה "נורה אחת שתאיר את כל רמת-גן".

סחיט וסחטנים

על פי התקשורת, שר החינוך נפתלי בנט טוען שניתן להשיג מראש הממשלה בנימין נתניהו את מה שרוצים באמצעות לחץ. במילים פחות מכובסות: סחיטה המתבססת על תלותו של ראש הממשלה בשותפים קואליציוניים. בנט טוען שהוא משתמש בלחץ על מנת להשיג את מה שהוא רוצה.

נפתלי בנט אינו לבד. בתקופה האחרונה שמענו על שני חברי כנסת מהליכוד שאיימו להצביע נגד הממשלה, אם לא יעלו לארץ את בני פלאשמורה מאתיופיה.

לא גיבשתי לעצמי דעה בנושא, אבל אם לראש הממשלה הייתה דעה ברורה נגד המהלך הזה, אסור היה לו להיכנע. 

לאחרונה פורסם שיבטלו את ההתניה בין תקציבים לבתי ספר בחינוך החרדי בין לימודי ליבה. בשפה פשוטה: יפסיקו ללמוד לימודי ליבה בחינוך החרדי.

שר החינוך, נפתלי בנט, מתנגד, אבל יש הסכם קואליציוני עם החרדים והערכה היא שבסופו של דבר זה יעבור.

גם בנושא זה בנט אינו לבד. אני חושב שמדינת ישראל ורוב המשפחות בישראל, כולל משפחות חרדיות, ישלמו מחיר כלכלי כבד על ביטול ההתניה בין תקציבים ולימודי ליבה במגזר החרדי.

איני היחיד שחושב כך. יש על זה הסכמה גורפת בין מומחים בארץ ומומחים בחו"ל ויש גם דו"ח OECD הממליץ לכרוך בין השקעה בחינוך חרדי לבין לימודי ליבה.
לפני כשנה נפטר הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין. ראש ישיבה ואיש בעל השכלה כללית רחבה. הרב ליכשנשטיין ז"ל הוא דוגמה לכך שאפשר ללמוד לעומק לימודים תורניים בלי להיות בור בתחומים אחרים. לא לימודי ליבה, שיקנו כישורים בשוק העבודה, הם המכשול ללימודי קודש. 

לו הייתי ראש ממשלה, הייתי מעמיד את הסחטן הראשון מבין חברי הכנסת במפלגתו במבחן: האם הוא מוכן לסכן את כסאו ואת ההטבות להן הוא זוכה ולהפיל את הממשלה ולהתחיל לחפש עבודה אחרת?
אם "הסחטן" הוא באמת סחטן, הוא היה מתקפל. אם מדובר באיש עקרונות שאינו סחטן, יכול להיות שהוא היה מצביע נגד.
כשחקן ברידג' למדתי לשחק לפי תכנית שסיכוייה הסטיסטיים יותר גבוהים. 
נדמה לי שבמקרה זה ההסתברות שהאיום יסתיים בקול ענות חלושה היא הסתברות גבוהה.

תקציב דו שנתי

החוט המקשר בין שיר הפטנטים של אורי זוהר לבין "סחיט וסחטנים" הוא פטנט ישראלי הנקרא: תקציב דו-שנתי. אין אף מדינה אחרת בעולם שהתקציב שלה אינו תקציב שנתי. גם בנושא זה יש הסכמה: כמעט כל מומחה כלכלי ששמעתי, חושב שתקציב דו-שנתי הוא דבר רע.

הסיבה העיקרית לתקציב הדו-שנתי היא לצמצם את התהליכים הקשים בהם מנסים שותפים קואליציוניים לסחוט יותר תקציבים בסעיפי תקציב העוזרים לקבוצת בוחרים שלהם: בשנה השנייה יהיה צורך לפרוץ את מסגרת התקציב על מנת לסחוט.

לא שזה לא יקרה, אבל זה יהיה יותר קשה ויותר מסובך לסוחטים.

מה הבעיה בתקציב דו-שנתי?
אצטט רק את רוח הדברים בדבריו של פרופסור נכבד לכלכלה, שנשאל על תקציב דו-שנתי בפעם הראשונה שעבר תקציב כזה במדינת ישראל.
ניבוי לטווח ארוך הוא קשה. תקציב הוא דבר מסובך. גם במצב כלכלי רגיל, קשה מאד להניח מה יקרה בעוד שנתיים.

כשיש מצב ללא תקדים בו הריביות הן אפסיות בכל העולם ומדינות בעלות משמעות כלכלית גדולה לעולם כלו נמצאות בקשיים (אירופה, סין, יפן, ברית המועצות, ברזיל ועוד. יש החושבים שגם ארה"ב.),  קשה עוד יותר לנבא מה יקרה בטווח זמן של שנתיים.

מי כמוני יודע שניבוי לטווח ארוך קשה ולא מדויק? אם תעשו בבלוג שלי SOA Filling The Gaps, חיפוש על "Vendors Survival" תמצאו לא מעט פוסטים בהם אני שואל את השאלה: האם חברות ההיטק מובילות ישרדו בעוד 10 שנים? (למשל: Google, Apple, Microsoft).  
אני מציין שהניבוי הוא לא מדויק ומדבר במונחים הסתברותיים ולא במונחים דיכוטומיים. 

היות שקשה לדעת כמה מיסים ייכנסו לקופת המדינה בשנת התקציב השנייה ומה יהיו ההוצאות ההכרחיות בשנה השנייה, מבצעים ניהול סיכונים ולוקחים טווחי ביטחון למקרה של תסריט פסימי שלא צפו בזמן הכנת התקציב. פירושם של טווחי ביטחון צמצום תקציב ופחות שירותים לאזרחים. 

היות ששנת 2017 היא שנת תקציב שנייה, צפו לכך שתקבלו פחות שירותים חיוניים מהמדינה.
עבור השירותים האלה תשלמו מכיסכם, מה שירע את מצבכם הכלכלי. 

זה לא רק התקציב הדו-שנתי
ישנן סיבות נוספות לדאגה. בימים האחרונים קראתי כתבות בכלכליסט ובגלובס הצופות בקרוב האטה כלכלית או מיתון בישראל. עיבוד של נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על ירידה ביצוא סחורות ושירותים בהשוואה לאותו רבעון בשנה הקודמת. 
בכתבה בגלובס מרואין פרופ' ליאו ליידרמן, הכלכלן הראשי של בנק הפועלים, המסביר מדוע הוריד הבנק את תחזית הצמיחה לשנת 2016 מ-2.8% ל-2.2%.

אם יהיה מיתון, הוא צפוי להרע את מצבם הכלכלי של חלק ממשקי הבית.