דמיינו לכם שיש בישראל ממשלת חירום לאומית

לדעתי האישית, לא יכולה להיות ממשלת חירום לאומית לעת קורונה כאשר בראשה עומד אדם כל כך לא חף מאינטרסים אישיים. 

בנימין נתניהו כבר אמר שהוא רוצה להמשיך בתפקיד ראש ממשלה עוד הרבה שנים, על אף שהוא כבר כיהן כל כך הרבה שנים בתפקיד. 

ראש ממשלה עם כתבי אישום עסוק באופן טבעי בכתבי האישום מה שפוגע ביכולתו לנהל משברים.  

כשכל כך הרבה אנרגיה מושקעת בדחיית או בביטול משפטיו של ראש ממשלה, לא נשארים האנרגיה והרצון להתמודד באמת עם משבר חמור.

פוסט זה אינו פוסט פוליטי. הוא פוסט כלכלי שבו אנסה לדמיין כיצד הייתה פועלת ממשלת חירום לאומית המתמודדת עם משבר הקורונה. הקוראים מוזמנים להתפלמס עם הטענות הכלכליות שלי. 

אין הכוונה לכך שיתפלמסו עם האמירה שבפסקה הראשונה.

המשבר הכלכלי החמור בתולדות המדינה

אינני מומחה לרפואה. כשאני כותב על הקורונה, אני כותב עליה בעיקר משתי זוויות של תחומי מומחיות שלי: ניהול סיכונים וכלכלת המשפחה. 

הקורונה משנה לחלוטין את ההתנהלות שלנו וכנראה שהעולם כבר לא יחזור להיות מה שהיה.

המשבר הכלכלי בעולם גדול יותר ממשבר הסאבפריים בשנת 2008. כלכלות מרבית המדינות נעצרו או הואטו, אחוזי האבטלה גואים, עסקים קטנים ובינוניים נהרסים ותחומי עיסוק שלמים כמעט ונעלמו. נקודת הפתיחה, לפני הקורונה, של שנים רבות של הרחבה כמותית וריבית אפסית אינה נקודת התחלה טובה.  

זה כנראה לא הולך להיגמר מהר. איננו יודעים האם חזרה הדרגתית למצב של משק עובד לא תביא להתפרצות נוספת של המגפה.
איננו יודעים מה באמת קורה במדינות הנוהגות להסתיר עובדות לא נוחות למשטר.
איננו יודעים מספיק מה קורה במדינות עולם שלישי צפופות, שבחלקן יש מתים רבים. 
אנחנו חיים בעולם גלובלי. ישראל היא חלק מהעולם הזה. זה כבר משליך על המשק הישראלי וגם ישליך בעתיד.

דמיינו לעצמכם לא יותר מ-15 שרים בממשלה

בהחלט לא צריך במצב חירום ממשלה גדולה. ממשלות עם מעט שרים יעילות יותר וזולות יותר למשלמי המיסים.
אפשר היה להקים ממשלת חירום עם 15 שרים או פחות. המספר הזה צריך להוביל לצמצום מספר משרדי הממשלה.

ברור לגמרי שכשמקימים ממשלה עם יותר מ-30 שרים לא ממש מתייחסים למצב כמצב חירום. 

הנזקים הכלכליים למשק

1. כל שר זה משרד
העלויות הגדולות הן הקמת משרד. 
א. לשכה או הצוות שסביבו: מזכירה, מנכ"ל, עוזר אישי. 
ב. סגן שר והלשכה שלו
ג. עובדים נוספים
ד. מבנה למשרד ותשתיות נוספות.
ה. פעולות שעולות כסף על מנת שיראו שהשר והמשרד עושים משהו מועיל.
זה נכון גם במקרים שכבוד השר יודע שאין באמת צורך במשרד והקימו אותו רק משיקולים פוליטיים.

2. החוק הנורווגי
במקום השר ייכנס חבר כנסת. עוד משכורת מיותרת.

3. חוסר יכולת של הממשלה לתפקד ביעילות
בכל ישיבת ממשלה יש יותר מדי משתתפים. ידוע שבישיבות גדולות לכל אחד חשוב להביע דעה כדי שידעו שהוא קיים. גם בעניינים שאין לו מושג בהם. 
ידוע שכיש דעות שונות יש גם ויכוחים. ככל שמספר המשתתפים גדול יותר יכולת הביצוע נמוכה יותר.

הרבה שנים עבדתי כיועץ וכמנהל בתחום טכנולוגיית המידע. הדברים שאני כותב "ידוע" מבוססים לא רק על ספרים ותיאוריות, אלא גם על ניסיוני המר כעובד, שהיה חשוב לו להביא תוצאות לטובת הארגונים שעבדתי בהם או יעצתי להם.

4. הנזק התדמיתי
כשמרבית האזרחים נפגעים כלכלית, וכנראה לא רק כלכלית, משדרים להם שאצולת השלטון היא מחוץ למשחק של להיפגע כלכלית ואישית. 
משדרים להם שהם לא ממש מעניינים את ראשי הפירמידה. 
משדרים להם שאין באמת משבר כלכלי ובריאותי במדינת ישראל.

שתי האגורות שלי

תשאלו את עצמכם מדוע במדינות כמו הולנד וגרמניה יש הרבה פחות  שרים?

ההצעה שלי לטיפול בבעיה של עודף שרים מבוססת על תפקיד שנקרא קונסול כבוד. 

מדוע שלא נגדיר את רוב השרים כ"שרים של כבוד"?
שר של כבוד ימשיך לקבל את משכורתו כחבר כנסת ללא שום תוספת. 
שר של כבוד לא צריך לשכה, עוזרים, מזכירות וכיו"ב.
שר של כבוד לא צריך משרד. 
שר של כבוד לא צריך לעשות הרבה.
שר של כבוד צריך הרבה כבוד.
אל תשכחו להזמין אותו לקוקטיילים. לשם הוא יגיע ושם הוא ידבר. 

דמיינו שחברי הממשלה הורידו משכרם

ממש לא צריך לדמיין. צריך רק ללכת למדינה מפותחת אחרת. ברוב המדינות הללו ראש הממשלה והשרים תרמו חלק משכרם. 
בישראל החליטו להעלות לעצמם את השכר ב-5,000 שקלים לחודש. 

מה זה אומר? 
חבל שאכתוב שוב את נקודה 4 בסעיף הקודם שכותרתה "הנזק התדמיתי". כמו שהיא רלוונטית שם כך היא רלוונטית כאן.

שתי האגורות שלי 

אל תתפתו להאמין שמענקים  של כמה אלפי שקלים למשפחות עם ילדים קטנים, אזרחים ותיקים ואחרים הם באמת מתנה או מבטאים דאגה לכם בזמן חירום. 
מדובר בכספים שאתם שילמתם ואתם תשלמו יותר בעתיד.

דמיינו שלא כל בחור צעיר שרוצה ללמוד בישיבה לומד בישיבה

עכשיו כבר הגעתי לנושא מהותי שעולה לנו הרבה כסף. במצב חירום צריך לטפל גם ב"תפוח האדמה הלוהט" הזה. 

אי אפשר להמשיך במצב הזה שבו משלמי המיסים הישראלים מפרנסים צעירים בריאים שאינם רוצים לעבוד. 
ככל שגדל אחוז החרדים באוכלוסייה גדל מספרם של צעירים הלומדים בישיבות במקום לעבוד. בהתאם גם גדל הנטל. 
אחד הדברים הראשונים שממשלת חירום הייתה צריכה לעסוק בו זו תכנית אופרטיבית להפסקת המצב הזה. 

כמו בסעיף הקודם, העוסק בשכר השרים, גם בסעיף הזה לא צריך לדמיין, רק צריך ללכת למדינה אחרת. מרבית היהודים החרדים בניו יורק ובלונדון עובדים.

שתי האגורות שלי 

אני כמובן לא אומר ביום אחד לזרוק את כולם לשוק העבודה. זו צריכה להיות תכנית קשה ומדורגת.
היא צריכה להגדיר:

א. הקטנה מידית של המענקים וההטבות לתלמידי ישיבה.

ב. הקפאת מידית כמעט מוחלטת של הוספת תלמידים לישיבות על חשבון המדינה.
כמובן שמי שיש לו מקורות מימון עצמאיים משלו ומעוניין להתחיל ללמוד בישיבה יכול לעשות את זה.

ג. תכנית להגדלת מספר תלמידי הישיבה שיצאו לעבוד.
כולל הכשרה מקצועית, הכוונה וסיוע.

ד. קביעת קריטריונים מחמירים שיאפשרו רק לקבוצה קטנה של עילויים אמיתיים ללמוד בישיבות בתמיכה ממשלתית נדיבה. 

דמיינו שבחינוך החרדי לומדים גם לימודי ליבה

כחלק ממצב החירום, וגם כצעד משלים להקטנת מספר תלמידי הישיבה והגדלת מספר הגברים החרדיים העובדים, נדרשת הוספת לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים.

עכשיו כשבעולם החרדי מתחילים להבין שחלק מהמנהיגים שלהם גרמו להם להידבק בקורונה, משום שקראו להם להפר את הוראות הבידוד החברתי של משרד הבריאות, זהו זמן מתאים.
עכשיו כשיש גידול של עשרות אחוזים במספר המתחברים החרדים לאינטרנט זהו זמן מתאים.

אל תשכחו שיש גם זרמים חרדיים מודרניים שכן עובדים וכן משתמשים באינטרנט. הביקוש בתחילת שנת הלימודים לבית ספר חרדי שמלמד גם לימודי ליבה, היה כל כך גדול שהוא נאלץ לדחות חלק מהפונים.

מה עם בתי הספר החרדיים שיתעקשו לא ללמד לימודי ליבה? התשובה של ממשלת חירום צריכה להיות הקטנת התקציבים.

דמיינו שממשלת ישראל עוזרת באמת לעצמאים ועסקים

כפי שכתבתי בפוסט קודם העצמאיים והעסקים הקטנים "נופלים בין הכיסאות". רבים מהם עלולים לשרוד את המשבר. חלקם נאלצים לסגור את העסק לזמן מוגבל בהתאם לתקנות החירום של משרד הבריאות.
יכול להיות שאסור להשאיר אותם פתוחים בגלל הסיכון הבריאותי אבל ממשלת חירום גם צריכה לעזור להם או לפצות אותם. 

ממאמרים שונים שקראתי התקבלה תמונה שעל פיה ממשלת ישראל עוזרת לעסקים קטנים ולעצמאיים הרבה פחות ממה שעושות משלות אחרות.
את המעט שהיא עושה היא עושה באופן לא יעיל, איטי ומסורבל. 

דוגמאות למאמרים על הנושא הזה:

עירית אבישר: הפתרונות: הפיתרונות הסטנדרטיים לא עובדים: תוכניות הסיוע שמרסקות את העצמאיים. 

SoftNews: ישראל מפגרת בסיוע לעצמאים.

שתי האגורות שלי 

מהיכן יהיה כסף לעזור לעצמאים ולעסקים קטנים ובינוניים ואולי גם לעסקים לא כל כך קטנים?
נדמה לי שמקור אחד גדול כבר ציינתי בהקטנת התמיכות לתלמידי ישיבה. 
ציינתי גם כמה מקורות לא זניחים הקשורים במבנה הממשלה ובשכר השרים. גם אני וגם רבים אחרים יכולים לחשוב על מקורות נוספים.

דמיינו לכם שמטפלים נכון במשבר הבריאותי של הקורונה

דמיינו שהייתה הסברה ראויה והיינו מודעים למה שצריך לעשות כדי להימנע מלהידבק בקורונה.

דמיינו שההוראות לציבור היו ענייניות ופשוטות.

דמיינו שהיו מפעילים את היכולות של פיקוד העורף בזמן.

דמיינו שבבתי דיור מוגן מוכי קורונה היו מבצעים בדיקות לכל הדיירים. 

דמיינו שמערכת הבריאות תופעל תוך ניצול מלא של היכולות של ארגונים רפואיים.

שתי האגורות שלי

שלא תטעו, לדעתי כמומחה לניהול סיכונים ולככלכלת המשפחה, שאינו מבין ברפואה, היו גם לא מעט דברים בהקשר של הקורונה שנעשו נכון על ידי משרד הבריאות.

לסיכום

מה שאינו נראה כמו ממשלת חירום לאומית ואינו מתנהג כממשלת חירום לאומית, אינו ממשלת חירום לאומית. 

הייתי רוצה לראות הרבה יותר דוגמה אישית של מנהיגים, אם יש לנו בכלל כאלה.

משבר הקורונה הוא לא רק משבר הוא גם הזדמנות לעשות שינויים מהותיים לטובת האזרחים. זה הזמן גם לצעדים פחות פופולריים כמו חזרה לנורמליות בהקשר של אברכי הישיבות ובעוד הקשרים רבים אחרים שלא העלתי בפוסט זה. 

זה לא הזמן לקידום אינטרסים אישיים של פוליטיקאים במקום התמודדות אמיתית עם המשבר.