מה אפשר ללמוד מניסוי המרשמלו על ילדים ביחס להתנהלות כלכלית של בוגרים?

 

במצב הקשה והמורכב הנוכחי, אני ממשיך לקרוא לאט את ספרו של פרופ' דניאל כהנמן לחשוב מהר לחשוב לאט. 

בפרק 3: "הבקרית העצלה", הוא מציג ניסוי מרתק שלא היכרתי.

את הניסוי ערך הפסיכולוג Walter Mischel ביחד עם תלמידיו. 

בניסוי ישב כל ילד במשך 15 דקות בחדר שבו היו מרשמלו אחד ופעמון. לא היו פריטים אחרים שיכולים להסיח את דעתו. 

לילדים הסוגר שאם הם ישבו במשך רבע שעה ולא יבקשו את המרשמלו הם יקבלו שני מרשמלו. מותר להם בכל עת ללחוץ על הפעמון ואז יקבלו מרשמלו אחד. 

הנסיין יצא מהחדר וצפה בילד דרך זכוכית חד כיוונית. 
כמחצית מהילדים עמדו במשימה וקיבלו שני מרשמלו. הטכניקה בה השתמשו אלה שעמדו במשימה הייתה הימנעות ממבטים לעבר המרשמלו.

החלק היותר מעניין הוא מחקר מעקב שגילה שאחרי 10 או 15 שנים הילדים שעמדו במטלה קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחני אינטליגנציה. 

אצטט את פרופ' כהנמן ביחס להבדל משמעותי אחר: "העומדים בפיתוי התאפיינו בדרגות גבוהות יותר של בקרה ניהולית במטלות קוגניטיביות, ביחוד ביכולת להקצות מחדש את הקצב שלהם באופן יעיל".

הם גם נטו פחות להשתמש בסמים. 

אין ספק שאלה שנכשלו מתקשים לדחות סיפוקים על מנת להשיג יותר בעתיד.

פרופ' כהנמן מעלה את ההשערה שלאלה שנכשלו במטלה יש ליקוי במערכת 2 (מערכת החשיבה האיטית האנליטית). 

יעוצים בכלכלת המשפחה

אם תקראו פוסטים בסדרת הפוסטים "הלקוח לא במרכז"  תראו לא מעט אנשים שכשלו ביעוץ לכלכלת המשפחה.

ההערכה שלי שלו היו נבחנים במבחן המרשמלו היו נכשלים. 

על מנת להצליח ביעוץ בכלכלת המשפחה, היחיד או המשפחה חייבים להסכים על עיקרון בסיסי: אי אפשר להוציא באופן עקבי יותר מההכנסות. 

המשמעות היא הקטנת הוצאות ו/או הגדלת הכנסות. הקטנת הוצאות פירושה דחיית סיפוקים: לא להוציא עכשיו יותר מההכנסות על מנת שבעתיד יהיו חסכונות וניתן יהיה להוציא יותר ממה שמוציאים היום.

בדיוק כמו שני מרשמלו במקום מרשמלו אחד, אבל בנושאים הרבה יותר גדולים ומהותיים. 

הנכשלים מוותרים על החיסכון וממשיכים להוציא יותר, על אף שהם מבינים שכלית שזה לא נכון.

הם גם מחפשים קיצורי דרך. שתי דוגמאות:

1. אדם שהוציא הרבה מעבר להכנסתו ונזקק לקבל אוכל בחינם עבור משפחתו לא היה מוכן לותר על מנוי פיס. הנימוק: "אולי אראלה תתקשר אלי".

2. זוג נשוי עם ילדים שהיו אצלי בפגישה ראשונה חינמית ולא רצו להמשיך ביעוץ (גם לו היו מביעים רצון הייתי דוחה אותם). 

הבעל אמר שהוא רוצה לחיות טוב ולא מוכן לחסוך. במקום זה חיפש הרפתקאה מפוקפקת של קניית דירה בחו"ל בכסף שאין לו.

השורה התחתונה: הנזק של חוסר יכולת בקרה הוא גדול ולא רק בכלכלת המשפחה ובצריכת מרשמלו.