להתעלל בגוויות או מדוע אני כותב על דואר ישראל?

מומיה בבריטיש מוזיאום
מקור התמונה: ויקיפדיה

לא מקובל במקומותינו להתעלל בגוויות. בכל זאת החלטתי לעשות את זה. אין מדובר בגוויה של אדם או בעל חיים. מדובר בגוויה עסקית. קוראים לה: דואר ישראל. דואר ישראל היא חברה חדלת פירעון, שאינה מסוגלת להחזיר למחזיקי אגרות החוב שלה את כספם.

בכל זאת לא יפה להתעלל בגוויה גם היא עסקית. אז מדוע אני עושה זאת?

הלכתי לשלוח דואר בתיבת הדואר שבקצה רחוב מגוריי (רחוב הדישון במלחה). מצאתי שתי תיבות שנאטמו וכתוב עליהן, שלא ניתן לשלוח מהן דואר. זאת הייתה הפתעה. 

חברה סבירה הייתה שולחת הודעה לתושבים (ישירות או באמצעות המינהל הקהילתי יובלים). בהודעה היה כתוב: מבקשים את סליחתכם על שנאלצנו להפסיק את השימוש בתיבות הדואר מהסיבות ....

התיבות הקרובות לאזור מגורכם שניתן להשתמש בהן נמצאות ב...

מדוע דואר ישראל היא חדלת פירעון?

הוועד וההסתדרות יסבירו לכם שהסיבה היא שאנשים שולחים פחות דואר. הם משתמשים בדוא"ל, בפקס, ב-Chat וכיו"ב. זו בעיה גלובלית. זה קורה גם במדינות אחרות.

יש מן האמת בטענה זו, אבל היא לא שורש הבעיה. בפוסט זה נגיע לשורשים.

השורשים יראו לכם משהו שנתקלתם בו בפוסט קודם שלי: מי אשם הקופאית או מנהל המרכול?. בפוסט ההוא טענתי שמנהל סניף מגה בקניון מלחה הוא האשם ולא הקופאית. קופות שלא מתפקדות באופן סביר במרכולים, בבנקים ובעסקים אחרים, הן תוצאה של ניהול כושל.

ניהול כושל זה אולי שמה השני של חברת דואר ישראל, כפי שתראו בהמשך הפוסט. תוסיפו לזה נורמות עבודה לא מהמשובחות ביותר והגענו לחדלות פירעון.

עסקים בעולם המשתנה

עסקים צריכים להסתגל למציאות משתנה, העלולה לפגוע בקווי עסקים רווחיים.

קחו לדוגמה את חברות הטלפון, שהתפרנסו היטב לאורך שנים משיחות לטלפון נייח. יום אחד הופיעו מתחרים על גבי תשתית אינטרנט, למשל: Skype, שנתנו שירותים דומים במחיר זול או ללא עלות בכלל.

צצו גם ספקי שירותי טלפונים סלולריים, שנגסו נתח נכבד משוק הטלפוניה.

האם חברות כמו British Telecom, Verizon או בזק הגיעו לחדלות פירעון?

לא. הן הבינו שהן צריכות לתת שירותים אחרים שיביאו להן רווחים, בנוסף לשירותי הטלפון המסורתיים.

בזק למשל, מספקת שירותי תשתית לאינטרנט ומוכרת ציוד תקשורת בבזקסטור ושירותים רבים נוספים.

British Telecom הרחיבה את שוק היעד שלה ומוכרת שירותים גם באירופה.

שימו לב ששיחות טלפון על גבי תשתית אינטרנט, הן המקביל למשלוח דוא"ל במקום משלוח דואר. 

נסתכל גם על עסק בתחום הדואר: בנק הדואר בגרמניה. כשחיפשתי Case Studies רלוונטיים ללקוח במגזר הבנקאות, לו נתתי ייעוץ, הגעתי לסיפור הצלחה של בנק הדואר בגרמניה, שיישם חבילת יישומי ליבה בנקאית של חברת SAP. הצלחה נמדדת בקריטריונים עסקיים ולא רק בקנה מידה טכנולוגי. בנק הדואר הגרמני הצליח גם בהיבט זה. 

אחד השימושים בחבילה היה זיהוי זמן בו הבנקים המסחריים לא היו מסוגלים לתת שירות מסוים ללקוחות.

בנק הדואר בגרמניה נתן שירות מתווך ללקוחות הבנקים האחרים. הלקוחות ביצעו את הפעולה אצלו והוא ביצע מאוחר יותר את הפעולה באופן אוטומטי ממוחשב בבנקים האחרים, בשעה מאוחרת יותר.

אצלנו ביצעה חברת דואר ישראל פרויקט של הגדלת המיקוד בשתי ספרות. לא הצלחתי להבין את ההצדקה העסקית (רמז: אני לא לבד. יותר ממיליארד מתושבי כדור הארץ לא מבינים, כפי שתראו בהמשך).

את ההצדקה העסקית לא הבנתי, אבל את העלויות הגבוהות במיוחד של פרויקט ההסבה של מערכות המחשוב של דואר ישראל אני מבין היטב, כמי שהיה מעורב בלא מעט פרויקטי הסבה.

זה התחיל רע

מעט אחרי שדואר ישראל הפכה לחברה ממשלתית, שמעתי, בדרכי לעבודה, ראיון ברדיו  אם אחד המנהלים. הכתב שאל אותו: מדוע הפסקתם לחלק דואר בימי שישי? התשובה: אנחנו חברה עסקית.

לא חלילה שבחברה עסקית עובדים יותר קשה ומנסים לתת שירות ללקוחות, משום שיש גם מתחרים. לשיטתו של אותו מנהל, פשוט עובדים יום אחד פחות בשבוע. 

מדוע עסקים משתמשים בשירותי דואר של מתחרי דואר ישראל?

יש גם חברות פרטיות בישראל המבצעות משלוח דואר. מחיריהן יקרים ממחירי דואר ישראל ובכל זאת לא מעט חברות משתמשות דווקא בשירותים שלהן, למרות שהם יקרים יותר.

לידיעתכם, השוק העסקי גדול בהרבה מהשוק של לקוחות כמוני וכמו קוראיי, ששולחים מדי פעם מכתב. כך למשל, הרגולטור מחייב את הבנקים לשלוח הודעות ללקוחות. חלק גדול מהלקוחות מקבלים את ההודעות בדואר.

מנהלי הבנקים או מנהלי חברות הסלולר בישראל, רחוקים מלהיות טיפשים. אז מדוע הם מוכנים לשלם יותר ולא להשתמש בשירותי דואר ישראל? אם תקראו כמה מההתנסויות שלי בפסקאות הבאות, כנראה תבינו מדוע. 

לחלק דואר לתיבות

לא מדובר בפיזיקה גרעינית. בסך הכל צריך לקרוא את הכתובת ואת שם הנמען ולשים את דבר הדואר בתיבה המתאימה.

אחד משכני לשכונה, שיצא לגמלאות, מועסק בתפקיד כזה על ידי חברה פרטית. הוא אינו מתקשה לבצע אותו.

הדוורים של דואר ישראל, שמים בתיבת הדואר שלי (וגם בתיבות הדואר של כמה משכני שדיברתי איתם) דברי דואר של אנשים אחרים, ששמותיהם שונים מאד משמי. לא אחת גם מספר הבית או שם הרחוב אינם זהים לשלי. אני שם אותם בתיבות הנכונות. לא בטוח שכולם נוהגים כמוני. כשהגיעו מים עד נפש, התלוננתי באמצעות אתר האינטרנט של דואר ישראל. אחרי חצי שנה קיבלתי תשובה: "בדקנו אין בעיה".

דואר מהיר

חברה קטנה בחיפה, ששיתפתי איתה פעולה, הייתה צריכה לגשת למכרז של גוף ממשלתי בירושלים. העלות של נסיעת פקידה לירושלים, רק לצורך זה, גבוהה (תשלום שעות עבודה + אמצעי תחבורה). המנכ"ל שאל אותי האם אני מוכן להגיש בשמם את ההצעה למכרז? הסכמתי לוותר על שעות עבודה ולעשות את זה. מקסימום אשלים את שעות העבודה בערב.

החומר היה אמור להגיע אלי באמצעות דואר מהיר של דואר ישראל. החברה התחייבה להביא אותו בטווח שעות מסוים לביתי והתחייבה להעביר את זה תוך 24 שעות.

הלקוח משלם עבור זה הרבה יותר מאשר עבור משלוח רגיל. 

השליח לא הגיע במועד בו ויתרתי על שעות עבודה וחיכיתי לו. בטלפון ממתינים חצי שעה עד שעונים. השליח שלא הגיע טען שהגיע. לבוא בעצמי לדואר בגבעת שאול על מנת לקחת את המעטפה באותו יום, הם לא הסכימו, אמרו שאפשר להגיע רק למחרת. 

לגשת למכרז אפשר רק עד יום מסוים בשעה מסוימת. הנזק לחברה עלול היה להיות גדול. 
עם הרבה מזל הצלחתי לקבל את החבילה כשעה לפני סגירת המכרז ולהגיש את הטפסים הנדרשים בזמן.

להגדיל את המיקוד בשתי ספרות

לא בכדי טענתי שיותר ממיליארד מתושבי כדור הארץ אינם מבינים את הצורך העסקי בהגדלת המיקוד בשתי ספרות. לדברי פרופ' יורי פינס, שהדריך את הטיול לסין בו השתתפתי (ומתגורר חלק מהשנה בביג'ין), במיקוד בסין משתמשים בפחות ספרות מאשר במיקוד המורחב בישראל. בסין יש כמיליארד ו-300 מיליון תושבים. לך תסביר להם, שבישראל הקטנה צריכים יותר ספרות מהם למיקוד דואר. 

יעצתי בלא מעט פרויקטי הסבה החל מטיפול בבאג 2000 וכלה בהסבות מסביבת מחשוב אחת לאחרת. הגדלת שדה המיקוד של דואר בכל מערכות המחשב של דואר ישראל, דומה באופיה להגדלת שדה התאריך בהיערכות לשנת 2000. 

לא אחת מדובר בעלויות של עשרות מיליוני שקלים. בקיצור פרויקטים מורכבים ויקרים. 

מה ההצדקה העסקית לביצוע פרויקט כל כך יקר? קרוב לוודאי שקשה למצוא הצדקה עסקית אמיתית לפרויקט.

השורה התחתונה
אני רוצה להאמין שאני טועה ודואר ישראל, עם הנהלה חדשה ודינמית יוכל להתאושש. ספק רב, אם דואר ישראל יתאושש בעתיד הקרוב, אם בכלל. לשם כך נדרש שינוי מהותי בחברה.

טיפולוגיה של יועצים: היועץ שיודע הכל

הפוסט: שני סוגי יועצים: רב תחומיים או ממוקדים בנושא צר, היה הפוסט הראשון בסדרה של פוסטים המסווגים יועצים. הפוסט הבחין בין יועצי נישה, שהידע וההבנה שלהם מתמקדים בנישה ספציפית לבין יועצים שיש להם ידע והבנה במגוון נושאים.

אם קראתם את סדרת הפוסטים בנושא טיפולוגיה של לקוחות, כנראה שקראתם גם את הפוסט: טיפולוגיה של לקוחות: היודע הכל.

דפוסי ההתנהגות של הלקוח היודע הכל, דומים לדפוסי ההתנהגות של היועץ היודע הכל.

יש הבדל אחד: היועץ היודע הכל רק מייעץ. הלקוח היודע הכל מקבל החלטות.

האם יש יועץ שיודע הכל?
התשובה לשאלה בכותרת היא חד משמעית: לא, אבל עבדתי כבר עם כמה יועצים רב תחומיים בעלי הבנה מעמיקה וידע רב במגוון רחב של נושאים. לחלקם היה מאפיין נוסף: יכולת למידה מהירה ומעמיקה של נושאים חדשים.

כמובן שמספרם של היועצים יוצאי הדופן, המתוארים בפסקה לעיל, הוא קטן במיוחד, אבל יש לא מעט יועצים רב תחומיים היודעים ומכירים לעומק מספר נושאים רב.

מספר הנושאים משתנה: אחד מכיר שבעה נושאים על בוריים, שני מכיר עשרה. לפעמים אפילו יועצים המתמחים בתחום צר, עשויים להכיר שניים או שלושה נושאים לעומק.  

מן הראוי לציין כי הידע וההבנה של יועצים רב תחומיים, אינם זהים בכל התחומים: בתחום צר אחד הידע שלהם יהיה דומה לידע של טובי היועצים באותו תחום צר, ובתחום צר אחר יהיה פער גדול בין ההבנה והידע של יועץ נישה טוב לבין ההבנה והידע שלהם. 

שני סוגי יועצים היודעים את הכל
חשוב לציין שמיטב היועצים הרב תחומיים אינם נכללים בהגדרה של יועצים היודעים את הכל. יועץ כזה, שיעץ במספר רב של נושאים, במספר גדול של ארגונים ובמספר גדול של מדינות, אמר לי פעם באנגלית: "You should know what you do not know".
בתרגום חופשי לעברית: "עליך לדעת מה אתה לא יודע" או בניסוח אחר להבין את מגבלות הידע שלך.

"היועצים שיודעים את הכל" אינם יודעים את הכל. הם יודעים ומבינים פחות מהרבה יועצים אחרים. הם הדביקו לעצמם את התווית של יודעי כל או היועצים הרב התחומיים הטובים ביותר. 
בפסקאות הבאות נעסוק בשני סוגי היועצים היודעים את הכל.

סוג ראשון: עבר מרשים
ניקח כדוגמה יועץ טכנולוגיית המידע. היועץ היודע הכל היה לפני שנים רבות CXO בארגון, כלומר: מנהל בדרג גבוה. בחלק מהמקרים הוא היה אפילו מנמ"ר. לפעמים הוא לא היה סתם מנמ"ר אלא מנמ"ר מוצלח במיוחד.

תחום טכנולוגיית המידע הוא דינאמי. כפי ששר בוב דילן "הזמנים משתנים". 
המנהל הבכיר הפך ליועץ ומישהו אחר מנהל, אולי מישהו שהיה כפוף לו לפני כמה שנים. 

המנהל הבכיר בדימוס חושב שהוא מבין ויודע יותר מאחרים, כולל המנמ"ר בארגון לו הוא מייעץ. 

זה אולי היה נכון לפני עשר או עשרים שנה. ספק גדול אם זה נכון היום. 
אבל היועץ יודע הכל מהסוג הזה נשאר בעבר המפואר שלו ומציג את עצמו כמומחה האולטימטיבי בכל נושא. 
  
סוג שני: מומחי מכירות
כפי שנאמר בפסקה הקודמת ליועץ היודע הכל מהסוג הראשון, יש לרוב עבר מרשים שיש מה להתפאר בו. לסוג השני של יועצים יודעי כל, אין אפילו עבר להתפאר בו. 

היועץ הזה מומחה מעולה בתחום אחד: מכירות. הוא "מוכר" ללקוח שהוא המומחה המוביל בכל תחום שעולה לדיון. בגלל כישוריו המעולים במכירות הוא לא אחת משכנע את הלקוח בכך.

כשנכשלים (ובדרך כלל נכשלים אם פועלים על פי עצתו), הוא מגייס שוב את כישורי המכירות המופלאים שלו, ומסביר שיש מישהו אחר שאשם בכישלון, שנגרם למרות כישוריו יוצאי הדופן של היועץ.

דוגמה למעין יועץ מהסוג השני
טוב הוא לא היה יועץ, אלא סמנכ"ל מכירות של חברת תוכנה ישראלית קטנה, שאיני זוכר אם הצליחה למכור את המוצר שלה ללקוח אחד או שרק ביצעה ניסויי Beta של המוצר בארגון, שממנו יצאו עובדי החברה.

כשיעצתי לבנק לאומי לפני שנים רבות, הייתי מאד עסוק בעבודה מול כמה חברות מובילות בעולם שהציעו פתרון אסטרטגי ללקוח. חלק מהיועצים שהועסקו על ידי חלק מהחברות באמת היו מהמובילים בעולם בתחומם. 

סמנכ"ל המכירות הנ"ל, התקשר אלי בשיא הלחץ. ניסיתי להוריד אותו מעלי אחרי שהקשבתי בנימוס במשך חמש דקות לפלאי מוצר התוכנה של החברה שלו.

אמרתי לו שנדבר בעוד כמה שבועות כי אני עסוק כרגע בעבודה מול מומחים מחו"ל של חברות כמו IBM ו-EDS. 

"להם אין פתרון לבעיות שלכם. הם לא מבינים. רק לנו יש פתרון לכל הבעיות שלכם", אמר הסמנכ"ל.

הבאתי את הדוגמה למרות שלא מדובר ביועץ, משום שתפיסת העולם שלו מתארת היטב את תפיסת עולמם של היועצים יודעי כל מהסוג השני. 
ואם אינה מתארת אותה, היא לפחות מתארת את האופן בו הם מציגים את עצמם ואת האופן בו הם מציגים אחרים.

מה צריך לעשות לקוח הפוגש יועץ יודע כל?
הסיכון הוא שקבלת ייעוץ ממנו ואימוץ המלצותיו יוביל בהסתברות גבוהה לכישלון. אם תשכור את שירותיו, ייתכן שיצליח לשכנע דרגי ניהול גבוהים מכם (ובעלי פחות ידע והבנה בנושא הייעוץ הספציפי) ביכולותיו המדהימות ובהמלצותיו המעולות. 
אם יצליח, אתם תצטרכו לבצע אותן.
במקרה הטוב תהיו שותפים לכישלון כמעט ודאי.
במקרה השכיח, למרות הפתגם "הכישלון הוא יתום", אתם תהיו ההורים המאמצים של הכישלון ותישאו באחריות.

1. אם ניתן להימנע מקבלת ייעוץ ממנו - הימנעו מקבלת ייעוץ ממנו.

2. בקשו ממנו שמות של לקוחות מהעבר ובדקו אותן היטב. יש סיכוי לא רע, שמישהו כבר עמד על טיבו ויגיד לכם. 

3. אם כבר שכרתם אותו (או מישהו בכיר מכם בארגון שכר את שירותיו), עדיין לא מאוחר לשכור במקביל אליו יועץ אחר.
עשו זאת מיד כשהבנתם שהיודע כל, במקרה הטוב במיוחד, יודע הכל, פרט לתחום שהוא מייעץ לכם בו.
לשלם לשני יועצים על אותו שירות יהיה זול בהרבה מאשר לנסות לממש את המלצותיו.

הערת שוליים
העובדה שבחרתי בדוגמאות מתחום טכנולוגיית המידע, אינה אומרת שיועצים יודעי כל קיימים רק בו. אני מכיר יועצים יודעי הכל גם בתחומים אחרים. 






  

מי אשם: הקופאית או מנהל המרכול?

התשובה לשאלה שבכותרת דומה לתשובה לשאלה בהקשר של כישלונות צבאיים: מי אשם הש"ג או המפקד או כמה מפקדים בשרשרת הפיקוד: מג"ד, מח"ט, אלוף הפיקוד והרמטכ"ל?

ביותר מ-90% מהמקרים האשם הוא המפקד.

ביותר מ-90% לא הקופאית היא האשמה, אלא מנהל סניף רשת מרכולים ולפעמים גם המנהלים שמעליו.

זה נכון גם לגבי מה שקרה לי הבוקר בסניף של רשת מגה בקניון מלחה.

בדרך כלל אני נמנע להיכנס לסניף הזה: המחירים גבוהים במיוחד והתפקוד דומה לתפקוד של ברווז צולע המתחרה במיטב אצני תבל.

יש רק שני חריגים:

1. אם אני או מישהו ממשפחתי מקבלים תווי קניה התקפים במגה

2. כשאנחנו רוצים לקנות סלטים של משני.

מגה בקניון מלחה היא החנות היחידה המוכרת סלטים של משני באזור מגוריי. משני הוא מפעל משפחתי קטן בראשון לציון. האיכות של המוצרים שלהם טובה בהרבה מהאיכות של מוצרים מקבילים של מתחריהם הגדולים מהם: גם בהיבט הטעם וגם בהיבט הבריאות.

המוצרים שלהם בדרך כלל יקרים יותר אבל אני מוכן לשלם יותר על מוצר שלהם.

האירוע הבוקר

נכנסתי עם תווי הקניה שקיבלתי על מנת לקנות מספר קטן של מוצרים, שמחירם יגלוש רק במעט מהסכום של תווי הקניה. פניתי לקופת האקספרס. כל קופות האקספרס היו נטושות.

פניתי לאחד העובדים והוא סיפר לי שהקופאית הלכה לשירותים. לא הייתי הממתין היחיד לקופת האקספרס. אחת הממתינות סיפרה שכמה דקות קודם לכן דיברה עם סגנית המנהלת באותו נושא.

לאחר המתנה של כמה דקות הופיע מנהל הסניף. נחשו מה היה לו להגיד לנו? "הקופאית הלכה לשרותים".

מי אשם המנהל או הקופאית?

כמו ביותר מ-90% מהמקרים יש פה רק אשם אחד: מנהל הסניף. שיועיל בטובו להושיב קופאית אחרת מהקופות הרגילות במקום הקופאית היחידה בקופות האקספרס או שישב בעצמו במקומה או שיצוות שתי קופאיות אקספרס למשמרת. 

קופות לא מתפקדות כאינדיקטור לניהול כושל

כשאני שואל את עצמי: האם סניף של רשת סופרמרקטים מתפקד טוב או רע? תפקוד הקופות הוא אינדיקטור פשוט ויעיל.

בסניף אחד תראו מנהל טוב המתגבר את הקופות בזמני עומס. בסניף אחר תראו את הקופאיות נחות דווקא בזמן עומס.

הקופאיות לא אשמות, המנהל הוא האשם:

ייתכן שהמנהל שלא נתן לקופאיות לנוח בזמן שלא היו צריכות לנוח, אבל בגלל שלא היה עומס היה יכול לתת לקופאית או שתיים לנוח, גרם להן להיות "ראש קטן" ולנוח בזמן עומס.

ייתכן שחלוקת מספר הקופאיות הפעילות לפי זמנים לא תאמה את העומסים באותם זמנים.

הערות שוליים

1. מודל הקופות כאינדיקטור לאיכות הניהול תקף גם במגזרים אחרים, למשל: ניהול עמדות טלרים בסניפי בנק הוא אינדיקטור מצוין לתפקודו של המנהל.

2. מנהל זה בסניף מגה הוא מקרה התומך בתיאוריה של פרופ' יצחק אדיג'ס הטוען: "המנהלים הישראליים לא שווים את המשכורות שמשלמים להם".

מה הייתם עושים לו סוכן הביטוח שלכם היה מציע לבטח את הדירה שלכם בתשלום שנתי של 20 אחוז מערך הדירה?

טלפון חכם. מקור התמונה: ויקיפדיה

נניח שהדירה שלכם שווה מיליון שקל. סוכן הביטוח שלכם מתקשר ומציע שתשלמו 200 אלף שקל לשנה על מנת לבטח אותה. אני בטוח שלמרות שלבטח מבנה דירה זה חשוב, אף אחד מהקוראים לא היה מבטח אותה.

המנומסים היו אומרים: "לא תודה". הפחות מנומסים היו שולחים את הסוכן לראות פסיכיאטר.  

אולי לא תאמינו, אבל לא מעט קוראים מבטחים דברים הרבה פחות חשובים מדירה, בתנאים דומים לעסקה שתיארתי בפתיח. הסיבה העיקרית לכך היא, שלא שמים לב לכך היא שמדובר בתשלומים של מאות שקלים לשנה ולא בתשלומים של מאות אלפי שקלים לשנה.

את ההשראה לכתיבת הפוסט נתנה לי חברה בשם Salefix. לחברה מעבדה המטפלת בטלפוני נקסוס. הייתה תקלה בטלפון של הבת שלי בתקופת האחריות שלו. עברנו תהליך מיגע של יותר משבוע בו פנינו מספר פעמים לחברה. 

זוכרים את הקנס שקיבלה חברת Hot על כך, שהמענה הטלפוני של שירות הלקוחות שלה היה רחוק מאד ממה שחייב הרגולטור?

Salefix דומה ל-Hot במובן זה: היא רק יותר קטנה ולא קיבלה קנס.

ביטוח טלפונים חכמים

ביטוח טלפונים חכמים הוא עסקה מהסוג שתיארתי בפתיח. כל מומחה לניהול סיכונים, יגיד לכם שצריך להתחשב בעלות ה-Mitigation. המילה הלועזית  Mitigation מתארת את הצעדים הננקטים למניעת התרחשות אירוע הסיכון.  

הקורא יגיד בוודאי שההשוואה בין דירה לטלפון חכם אינה הוגנת: דירה לא נופלת ונשברת. טלפונים חכמים כן נופלים ומשהו עלול להישבר. צדקתם בהבחנה ביחס לשבירה, אבל לא קראתם את האותיות הקטנות בפוליסת הביטוח או בתעודת האחריות (אחריות היא כמו ביטוח רק ללא תשלום).

מה לא מכסה פוליסת הביטוח של טלפונים חכמים?

כשסוף כל סוף חזר הטלפון החכם של הבת שלי לירושלים מהמעבדה בתל-אביב, הלכתי לקחת אותו בחנות הקטנה, שמעבירה את המכשירים למעבדות ולפעמים גם מבצעת אבחון ראשוני ותיקונים קלים. הם דווקא עובדים יפה. 

בתור עמדו לפני כמה אנשים. רק אחד מהם התלונן על תקלה בטעינת הטלפון. כל היתר התלוננו על שברים בעיקר במסך. משמעות שבר היא החלפת מסך. העלות המשוערת הייתה כ-900 ש"ח.

סיפרתי לכם את זה רק משום שעובדי החנות אמרו לכל אותם אנשים: "אין אחריות לשברים במכשיר טלפון חכם". לא אחריות ולא ביטוח רגיל של המכשיר מכסים את זה. 

במקרה של מסך שבור אפשר לראות את זה. במקרה של הטלפון של הבת שלי, הייתה טענה שיש שבר באביזר פנימי.

השורה התחתונה

בידיעה שהביטוח לא מכסה שברים, קרוב לוודאי שלא משתלם לבטח טלפון חכם בפרמיות המוצעות לכם. אם יישבר משהו, ממילא תשלמו. האם ההסתברות לתקלה אחרת, שתיקונה יקר, גבוהה מספיק על מנת שלא תחליפו את המכשיר בחדש במקרה של תקלה כזו? אני מעריך שלא. 

הערת שוליים

טלפונים חכמים אינם לבד. חשבו גם על ביטוח של מכונות כביסה ומכשירים אחרים.

באיזה מוסך לטפל במכונית?

אחת הדוגמאות בפוסט הקודם: סדר עדיפויות, הציגה טיפול ייחודי במשאיות בפקיסטן. הפוסט הזה יתמקד במכוניות בישראל ויעסוק בבחירת מוסך.

מודל גן הילדים
לפני יותר משני עשורים היינו צריכים לבחור גן לבני הבכור. התאמצנו קשות על מנת שיתקבל לגן, שכולם חשבו שהוא גן טוב במיוחד. הוא התקבל, אבל הגן היה רחוק מאד ממה שסיפרו עליו. מהר מאד התברר מקור הפער: בשנים הקודמות הייתה בגן גננת מעולה. בשנה שבני התקבל לגן, היא עזבה.

באופן דומה בחירת מוסך צריכה להביא בחשבון שיש שם מוסכניק אחד לפחות שיודע את מלאכתו. חשוב שגם יהיו ישרים ואמינים.

בהנחה שיש יותר ממוסך אחד עם מוסכניק אחד טוב, נחפש פרמטרים נוספים שיעזרו לנו לבחור מוסך.

מודל המסעדה הכשרה ללא תעודת כשרות
כשהייתי רווק חיפשתי מסעדות עממיות וטובות לאכול בהן. מצאתי מסעדת פועלים קטנה (אלה שישבו לצידי בשולחנות המועטים, כולל השולחן שלי, היו פועלים שעבדו בסביבה). בעל המסעדה חבש כיפה. באחת הפעמים בהן אכלתי, נכנס סועד פוטנציאלי חובש כיפה ושאל את בעל המסעדה האם יש לו תעודת כשרות. "אין לי" ענה בעל המסעדה, "אני אדם דתי ולא אגיש במסעדה אוכל לא כשר. אני יכול לתת לך פרטי התקשרות של הרב שלי ואתה יכול לדבר איתו. הסיבה שאין לי תעודת כשרות היא שהמחיר יקר מדי ואני לא יכול לעמוד בו". חובש הכיפה בחר לאכול במסעדה אחרת. 

גם במוסכים יש שלוש רמות של הסמכה:

1. מוסכים שאינם מורשים, בדומה למסעדה ללא תעודת כשרות. השאלה היא האם אתם מוכנים לסמוך על מי שנמצא שם?

2. מוסכים מורשים של משרד התחבורה

3. מוסכים מורשים של היבואן
מוסך מורשה של היבואן הוא כמובן מורשה גם מטעם משרד התחבורה.

בפסקאות הבאות נדון בהבדלים בין שני הסוגים האחרונים.

אימון גופני ללא תשלום
לפני שנים רבות קניתי מכונית פז'ו משומשת. המכונית נסעה רק כ-20,000 ק"מ לפני שרכשתי אותה. היא טופלה במוסך יבואן באופן סדיר. הכרתי היטב את זאת שקניתי ממנה את הרכב וקיבלתי מידע מהימן ומדויק ביחס למצבה של המכונית ולהיסטוריה שלה.

הכל היה בסדר עד שהגעתי ל-50,000 ק"מ. מאז חסכתי תשלום למכוני ספורט, משום שעסקתי בענף ספורט לא נפוץ: דחיפת מכוניות. בכל פעם שהמכונית נתקעה דחפתי אותה על מנת לנסות להניע אותה.

דילמה
אחרי אחת מהדחיפות הגעתי למוסך המורשה של היבואן. הם אמרו לי שצריך להחליף אביזר. הם הוסיפו שהם לא מייבאים את האביזר לארץ. "מה עושים?" שאלתי. ענו לי שהם ייבאו את אותו מרכיב ברכב במיוחד עבורי, בעלות של קצת יותר מ-20,000 שקל. מחיר המחירון של הרכב המשומש שלי היה כ-30,000 שקל.

הדילמה הייתה: להשבית לחלוטין את הרכב או להשקיע בחלף (מלשון חלפים) במנוע סכום הקרוב למחיר הרכב?

פתרון הדילמה
ניגשתי לאדם שניהל מוסך פרטי בחצרו. הוא לא היה מורשה יבואן ולא מורשה משרד התחבורה. הוא אמר שהוא ינסה להשיג עבורי את החלק. העלות, כולל העבודה שלו, בין 3,000 שקל ל-4,000 שקל. 

הוא השיג את החלק, כנראה ממכונית שעברה תאונה והורדה מהכביש וביצע את העבודה. 

הלקח: לא תמיד מוסך מורשה יבואן ייתן לכם את הפתרון הטוב ביותר. כמעט תמיד מוסך מורשה של היבואן יהיה יקר יותר ממוסך אחר.

איזה סוג מוסך להעדיף?
אם אין לכם מוסכניק שאתם סומכים עליו בעיניים עצומות, כנראה שתעדיפו מוסך מורשה. תצטרכו לבחור בין מוסך מורשה של היבואן לבין מוסך מורשה של משרד התחבורה.

תבררו היטב, שהמוסך המורשה משרד התחבורה, מתמחה בסוג הרכב שלכם. לפעמים אלה שפתחו אותו עבדו שנים ארוכות כשכירים במוסך של היבואן והם מכירים את הרכב לא פחות טוב ולפעמים יותר טוב, מאלה שעובדים במוסך היבואן.

בשנים הראשונות כשיש אחריות לרכב כנראה שלא תגיעו הרבה למוסך ולכן פערי המחירים יהיו פחות משמעותיים. מה שעלול להיות משמעותי, היא התניית האחריות בתנאים מסוימים כמו טיפול במוסך מורשה יבואן וחלפים מקוריים. ייתכן שלא תהיה לכם ברירה ותלכו למוסך מורשה יבואן.

לאחר אותן שנים תצטרכו לבחור. ברוב המקרים יהיו פערים גדולים במחיר לטובת מוסכים שאינם מורשי יבואן. 

תשאלו את עצמכם: מה אתם מפסידים, אם בכלל, כשאתם מטפלים ברכב במוסך מורשה משרד התחבורה? אם לא תהיה לכם תשובה משכנעת, כנראה שאתם צריכים לבחור במוסך כזה.

סדר עדיפויות

הסמל של פקיסטן
מקור התמונה: ויקיפדיה

הבוקר שמעתי עוד הרצאה מרתקת של נפתלי הילגר. נפתלי הוא צלם וכתב של מסע אחר, שמצליח להגיע למקומות שונים מאד מהמקומות בהם אנחנו חיים ומטילים.

כשהוא מגיע לשם, הוא מצלם (לפעמים צילומים מדהימים של נופים, אתרים ואנשים) וגם מצליח לתקשר עם המקומיים, שתפיסת העולם שלהם מאד שונה משלנו.  

ההרצאה עסקה הפעם בקשמיר, אפגניסטן ופקיסטן. אחד הסיפורים שסיפר היה על מכון יופי למשאיות בפקיסטן. ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש בפקיסטן היא כ-700 דולר.

אנשים מכניסים משאיות לטיפול שאורך כחודש חודשיים ועולה אלפי דולרים. הטיפול הוא טיפול אסתטי: ציורים יפים, צביעה וכיו"ב. לפי דבריו של נפתלי, מרבית המשאיות נמצאות כבר שנים ארוכות על הכביש ובמקרים רבים לא מטפלים בנושאים בטיחותיים. מנהל מכון היופי הסביר בתשובה לשאלתו: " אתה לא מבין. זו סביבת העבודה של נהג משאית שמבלה בה לעיתים שבועות". 

יש לי ספק אם במערב או בישראל, ולא בחברות היי-טק עשירות במיוחד, ישקיעו כל כך הרבה באופן יחסי בסביבת העבודה של עובדים.

אין לי ספק, שהדבר הראשון בו הייתי משקיע ברכב הוא בטיחות ולא אסתטיקה. הדבר השני בו הייתי משקיע זה מצב מכני, על מנת שלא להיתקע (לו הייתי נהג מקצועי ופרנסתי הייתה נפגעת במקרה של תקלה ברכב, ללא ספק שהייתי נמנע מראש, ככל האפשר, מתקלות שישביתו את הרכב לימים או יותר). 

סדרי עדיפויות בכלכלת המשפחה

לאנשים בתרבויות שונות יש סדרי עדיפויות שונות. גם בחברה שלנו יש למשפחות שונות ולאנשים שונים סדרי עדיפויות שונים.

אצל חרדים לימוד תורה עשוי להיות בעדיפות גבוהה במיוחד. יש גם חילוניים שלימודים בעדיפות גבוהה אצלם. לאחרים חשוב לטיל בארץ ובחו"ל, בערים או במקומות אקזוטיים. יש כאלה שהביטחון הפיננסי בעתיד חשוב להם ויש כאלה, שדירה היא משאת נפשם. 

משפחה לא עשירה של הגננת של הילדים שלי, השקיעה הרבה זמן וכסף בבר מצווה לילד. מדובר בבר מצווה בהתאם לכל כללי הטקס של יהדות מרוקו, כולל רכישת פריטים ייעודיים.

יש משפחות שאצלן צריכה היא בעדיפות גבוהה. גם אצל אלה שצריכה חשובה להם, עשויים להיות הבדלים: אחד יעדיף להוציא כספו על קניית סיגריות או כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס, על חשבון בריאות וחינוך לילדים. אחר יעדיף להשקיע בילדים.

היועץ לכלכלת המשפחה וסדרי העדיפויות של משפחות

יש לי סדרי עדיפויות משלי. יש סדרי עדיפויות שלהשקפתי נכונים יותר למשפחות שבאות לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. אינני מציע אותם למשפחות במהלך הייעוץ וכמעט תמיד איני מבקר באופן ישיר את סדרי העדיפויות של המשפחות. 

כפי שכבר הבנתם מהדוגמה של מכון היופי הפקיסטני, אל לנו לשפוט אחרים על סדרי העדיפויות שלהם. 

היבט מעשי נוסף הוא, שעירוב סדרי העדיפויות האישיים של היועץ יכול לייצור קונפליקטים מיותרים, שגם עלולים לערער את האמון של המשפחה ביועץ. 

יש עיקרון אחד שאני כן מציג: אי אפשר באופן עקבי להוציא יותר מההכנסות.  

זה שאני לא מציע את סדרי העדיפויות שלי, לא אומר שאני לא מעלה שאלות. כך למשל, אם עצמאי לא חוסך לפנסיה או משפחה אינה מבוטחת בביטוח תרופות מחוץ לסל או ביטוח ניתוחים והשתלות בחו"ל, אני עשוי להעלות את השאלה. 

ייתכן שזה נמצא במקום נמוך בסדרי העדיפויות שלהם. ייתכן גם, שהם לא יודעים או לא מודעים להשלכות.

האם חברות הביטוח הן הגיבור הרע במערבון בו כיכבו בעל כורחם דני ודנה?

 האיש שירה בליברטי ואלנס בבימוי ג'ון פורד
מקור התמונה: ויקיפדיה 

לפני שנתחיל לצפות במערבון, נזכיר לכם שדני ודנה הם שמות בדויים לחלוטין. דני ודנה הם עצמאים שלהם עסק משותף. הם אינם בני זוג בחייהם הפרטיים.

העלילה הטיפוסית במערבון

על עיירה נידחת במערב ארה"ב, משתלטת חבורת בריונים אלימה. החבורה פוגעת בתושבים ועושקת אותם. השריף המקומי, מפחד להתעמת איתם ולכן משתף איתם פעולה.

משום מקום מופיעים הגיבורים הטובים (לפעמים זה רק גיבור אחד), רכובים על סוסים. הם לא מפחדים להתעמת עם הבריונים בבית המרזח המקומי. המשך העלילה הם קרבות יריות, מתובלים לפעמים בפרשת אהבה של הגיבור עם יפהפייה מקומית. 

הסוף הוא טוב. חלק מהבריונים נהרגים. חלק מהבריונים בורחים לבלי שוב והשריף מודח או נהרג. 

דני מצטרף לקרן פנסיה

כשהיה דני בן 13 הוא התחיל לעשן. המניע היה הרצון להרשים את אחת מבנות כיתתו. בגיל 17 למד דרכים בוגרות יותר על מנת להרשים נערות והפסיק לעשן. כשהיה בן 27 פתח את העסק המשותף עם דנה והתחיל בחיסכון בקרן פנסיה.

בטופס לחברת הביטוח סימן שאינו מעשן.

לא מעט שנים אחרי כן, חלתה אימו במחלת אלצהיימר והפכה לסיעודית. דני נקרע בין העבודה, האישה והילדים והטיפול באימו החולה. דני חזר לעשן. הוא לא דיווח לחברת הביטוח על השינוי. 

דני "הפסיק לעשן"

לפני כמה עשורים, כשהייתי רווק צעיר, נהגתי לאכול לפעמים בסטקיות בשוק מחנה יהודה, בשעות הערב המאוחרות, אחרי שעה 23:00.

הסטקייה שנראתה הכי גרוע נקראה "אבו שאבי". בעל הבית לא תמיד היה הכי צלול. ככה זה כשאתה לא מפסיק לשתות עראק. אבל היא גם הייתה הסטקייה הכי טובה לטעמי. הייתה לזה גם הוכחה, שישבה בשולחן לידי.

אלה היו בעלי מסעדות, שסיימו את יום העבודה שלהם בארוחה אצל "אבו שאבי". 

הם גם היו אחראים על הצד האמנותי. הם סיפרו, סיפורים משעשעים, שהזכירו לי את הגשש החיוור. לא במקרה: הגשש גברי בנאי ואחיו יוסי בנאי ז"ל, שכתב חלק מהחומרים שלהם, גדלו במחנה יהודה.

המשמעות של "הפסיק לעשן" בשפה של יושבי השולחן הסמוך, היא נפטר או הלך לעולמו. זה בדיוק מה שקרה לדני אחרי שחלה בסרטן ריאות.

האם יקבלו יורשיו כסף מחברת הביטוח?

איני יודע האם חברת הביטוח תשלם סכום כלשהו לאלמנתו ויתומיו של דני.

אני יודע שהיא בוודאות לא תשלום להם את מלוא הסכום המופיע בפוליסה.

בנוסח הפוליסה, שדני כמו רבים וטובים אחרים לא קרא, כתוב שעליו לדווח לחברת הביטוח אם הוא מתחיל לעשן. דני לא דיווח. החוקר מטעם חברת הביטוח יגלה מהר מאד, שהוא עישן במשך כמה שנים באופן סדיר. לו היה מדווח, היה צריך לשלם פרמיה גבוהה יותר.

בסיפור של דני חברת הביטוח אינה הגיבור הרע של המערבון.

דנה התחתנה

כשדני ודנה פתחו את העסק גם דנה הצטרפה לקרן הפנסיה. דנה בריאה לגמרי ואינה מעשנת. אבל תמונות מושלמות יש כנראה רק באגדות: דנה נותרה רווקה. בגיל 39 התחתנה וילדה את בנה היחיד.

הסיפור הזה הוא יותר אופטימי מהקודם: היא לא חלתה ולא נפטרה. 

יש רק בעיה אחת: דנה שילמה במשך כל שנות רווקותה עבור ביטוח, שלעולם לא יהיה אירוע בו תקבל כסף מחברת הביטוח.

רווקים רבים אינם מודעים לתשלום הזה ואינם מבטלים אותו.

על מה שילמה דנה ללא סיבה?

קרן הפנסיה מפרישה באופן אוטומטי מהתשלום שמשלם המבוטח, לפרמיה עבור תשלום לאלמנה וליתומים, אם חס וחלילה ילך המבוטח לעולמו.

לאנשים צעירים רבים שיש להם ילדים קטנים, הגיוני לבטח מפני סיכון שבמקרה של מוות, יחסר כסף לאלמן/אלמנה וליתומים.

זה לא המקרה של דנה ורווקים רבים אחרים שלהם אין ילדים ואין אלמנים. 

כיצד זה עובד?

1. חברת הביטוח מפעילה אוטומטית ביטוח לטובת השאירים

2. אם המבוטח פונה אליה ואומר שהוא רווק ומבקש לבטל יש תהליך לביטול (בחברת מגדל צריך למלא טופס. בפניקס הישראלי, לא ברור מה התהליך. אין להם טופס).

3. אחרי כל שנתיים באופן אוטומטי, מחודש הביטוח לטובת השאירים. אם המבוטח פונה שוב לחברה הוא עובר שוב את התהליך לביטול.

אתם בוודאי מבינים שחלק גדול מהמבוטחים הרווקים, אינם מודעים למה שכתוב כאן.

אתם בוודאי מבינים, שרק מעטים מהמבוטחים הרווקים שביטלו את הביטוח לטובת השאירים, טורחים לעשות זאת כל שנתיים (אם אתם רווקים, כיתבו את זה כאירוע ביומן הממוחשב שלכם. האירוע צריך להתרחש כחודש, חודשיים לפני שעוברות שנתיים). 

הבעיה העקרונית

אם דני היה צריך להודיע לחברת הביטוח שהוא התחיל לעשן, מדוע שדנה לא תודיע לחברת הביטוח שהיא התחתנה או שנולד לה ילד מחוץ לנישואים?

מדובר פה במצבים זהים עקרונית, שבאחד מהם המבוטח צריך לדווח על שינוי (הגיוני) ובשני הוא צריך לדווח כל שנתיים שלא חל שינוי. ברור לחלוטין, שהטלת הדיווח על המבוטח במקרה השני בלתי הגיונית בעליל.

מספיק שמבוטח דיווח פעם אחת על רווקותו ללא ילדים, על מנת שחברת הביטוח לא תנכה לו פרמיה לטובת ביטוח עבור שאירים.

השתנה המצב? שהמבוטח ידווח.

לא דיווח? יורשיו ייפגעו, כמו יורשיו של דני בסיפור הראשון.

אני רוצה להרגיע אתכם: ברוב המקרים יורשיו לא ייפגעו. יש מי שיש לו אינטרס לבדוק האם דנה התחתנה ונולדו לה ילדים, על מנת לבטח ביטוח שאירים.

יש אפילו שניים כאלה: חברת הביטוח וסוכן הביטוח. גם החברה וגם הסוכן מרוויחים מכך שדנה תבטח את עצמה באותו ביטוח. אפשר לסמוך עליהם, שהם ידאגו לעדכן אותה.

בחזרה למערבון

צר לי, אבל בסיפור של דנה, חברות הביטוח הם כן הגיבורים הרעים במערבון.

השריף הוא הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר.

לא אתן לכם תשובה לשאלה: האם השריף הקודם פרופ' עודד שריג הוא השריף הטוב או השריף הרע?

אתמקד בגברת דורית סלינגר, המכהנת כרגע בתפקיד. יש לה הזדמנות לעשות היסטוריה בז'אנר המערבונים.

בכל המערבונים שראיתי, הגיבורים הטובים, כולל השריף החדש, היו גברים. זו הפעם הראשונה, שאישה יכולה למלא את תפקיד הגיבור הטוב במערבון ולמנוע מ"הרעים" לחייב מבוטחים לדווח כל שנתיים שלא חל שינוי במצבם.

  

לקחי השואה מזווית של כלכלת המשפחה

היום 16 באפריל 2015, הוא יום השואה. מעולם לא פגשתי את הדודים והדודות שהיו לי. מעולם לא פגשתי את בני הדודים שהיו לי. אימי ז"ל הייתה היחידה מבני משפחתה ששרדה את השואה.

בוודאי שהלקחים, שאני ואחרים, יכולים להפיק בהקשר של כלכלת המשפחה, הם שוליים בהשוואה להיבטים אחרים ובכל זאת אציג לכם שני לקחים בהיבט זה.

לקח ראשון: הכל יכול לקרות - גם תסריטים פסימיים

לא אגיד לכם שאף אחד לא צפה את השואה מראש. גם אם היו בודדים, שצפו זאת מראש, כמעט כולם לא העלו בדעתם שדבר כזה עלול להתרחש.

מבחינה כלכלית, בעתיד עלולים להתרחש דברים שאנחנו לא חושבים עליהם היום. ככל שהעתיד רחוק יותר, יכולת החיזוי שלנו טובה פחות. 

עלינו לנסות להיערך גם לתרחישים פסימיים בעתיד.

אני בעצם, מדבר פה על כשל פסיכולוגי בקבלת החלטות: כשל העתיד.

רובנו מתקשים לזהות שאנחנו זה גם אנחנו בעוד עשר שנים, בעוד עשרים שנה או בעוד שלושים שנה. יש גם כאלה שלא מבינים את הזהות בין עצמם היום ובין עצמם בעוד חודש או בעוד חודשיים.

התוצאה הכלכלית של הכשל הזה, היא שאנחנו מוציאים בהווה יותר מדי וחוסכים לעתיד פחות מדי. 

הדוגמה הפשוטה ביותר היא שלא חוסכים מספיק לפנסיה.

דוגמה שנייה היא משכנתה גדולה מדי.

לקח שני: אפשר לצאת גם ממצבים קשים

כשאני פוגש ניצולי שואה מהמעגל הקרוב, כאלה שאני מרצה להם בהתנדבות, כאלה שאני נותן להם ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום (ניצולי שואה מוזמן לפנות אלי ולקבל ייעוץ ללא תשלום) ואחרים, אני רואה אנשים שיצאו מהמצבים הכי קשים, שאפשר לדמיין ובנו חיים לתפארת: הקימו משפחות, פיתחו קריירה, יצרו, בנו לעצמם חברה חדשה, עזרו לאחרים, נהנו, טיילו וכיו"ב.

זה ברור לי לגמרי, שבאיזה מקום, מה שהיה נחרט עמוק בתוכם ומלווה אותם כל חייהם ולמרות זאת, רבים מהם בנו את עצמם מחדש.

זה הרבה יותר קשה מאשר להתמודד עם משבר או קושי בכלכלת המשפחה שלכם.

כמעט תמיד, אתם יכולים להתמודד עם קשיים בכלכלת המשפחה, קשים ככל שיהיו.

לפעמים בכוחות עצמכם ולפעמים עם עזרה והכוונה.

  

שירותים פיננסיים חלופיים: מנישה שולית למרכז (Mainstream)

בפוסטים קודמים עסקתי בכלכלת שיתוף. בפוסט כלכלת שיתוף, התייחסתי באופן כללי לנושא. בפוסט: כלכלת שיתוף: במי ממציעי שירותי שיתוף בוחרים, ציטטתי ממצאי מחקרים המסבירים מה גורם לצרכנים להעדיף נותני שירותים על פני נותני אותו שירות אחרים. בפוסט: כלכלת שיתוף: כלכלת שיתוף: מימון פרויקט או חלום באמצעות Crowd Sourcing, התייחסתי למימון באמצעות כלכלה שיתופית.

בפוסט זה אתייחס באופן רחב יותר לשירותים פיננסיים חלופיים. חלק גדול מהשירותים הפיננסיים החלופיים הם שירותי כלכלת שיתוף המוצעים באמצעות אתרי אינטרנט. 

כל מה שאני כותב מסתמך על מחקר אקדמי. אני מסתמך רק על מחקר אחד. הוא אולי יחיד, אבל הוא מחקר ייחודי באופיו ובהיקפו, שנעשה באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם. מדובר במחקר של חוקרים מאוניברסיטת קמברידג' בבריטניה, שנעשה בו benchmarking של שירותים פיננסיים חלופיים בכל אירופה.

שני דברים מייחדים את המחקר:

1. פעם ראשונה שנעשה מחקר על אירופה כולה.

2. ההיקף הגדול של המחקר.

המאמר פורסם בפברואר 2015על ידי החוקרים: Robert Wardop,

Raghavendra Rau, Brian Zahng ו-Mia Grey.

לקריאת המאמר באנגלית לחצו על הקישור בשם המאמר: Moving Mainstream. 

מה הם שירותים פיננסיים חלופיים?
שירותים פיננסיים כמו תשלום או הלוואה, המבוצעים שלא באמצעות מוסדות ותהליכים פיננסיים ממסדיים. הכוונה היא בעיקר לפעילויות בנקאיות שלא באמצעות בנק.
כך למשל, אם שילמת עבור מוצר באמצעות מטבע ביטקוין, השתמשת  בשירות פיננסי חלופי.
באופן דומה, אם לקחת הלוואה בגמ"ח, השתמשת בשירות פיננסי חלופי.
במחקר כנראה לא הגיעו למידע על גמ"חים, אבל בוודאי הגיעו לשירות פיננסי חלופי דומה (בשונה מגמ"ח עם תשואה למלווה) באמצעות האינטרנט: הלוואות Peer to Peer.

הממצאים העיקריים
אזכיר כאן רק שלושה ממצאים שלדעתי הם החשובים ביותר ומהם נגזר שם המאמר (Going Mainstream):

1. שוק השירותים הפיננסיים החלופיים באירופה גדל בשנת 2014 ב-144% בהשוואה לשנת 2013. זה המשך של מגמת גידול גבוה בשנת 2013 בהשוואה לשנת 2012.

2. הסכום הכספי הכולל של טרנזקציות כספיות בשוק הפיננסי החלופי המקוון שנבדק הגיע בשנת 2014 ל-2.957 מיליארד לירות שטרלינג.

3. הסקר כלל 255 פלטפורמות פיננסיות אינטרנטיות ב-27 מדינות אירופיות. לא נבדקו שירותים פיננסיים חלופיים, הניתנים שלא באמצעות האינטרנט, כך שבהחלט סביר להניח שהשוק הפיננסי החלופי גדול יותר ממה שנמצא במחקר. 

סוגי שירותים פיננסיים חלופיים
קיים מגוון גדול של שירותים כאלה, הניתנים ברובם לאנשים פרטיים. יש גם שירותים כאלה לחברות, למשל: הלוואה של חברה לחברה אחרת. כאשר מדובר בחברות, בדרך כלל אלה חברות קטנות ובינוניות (SMBs).

במחקר נמצא כי השירותים הנפוצים ביותר ובהם גם נפח כספי כולל גדול יחסית הם:

1. הלוואות Peer to Peer לצרכנים
הלוואות מאנשים פרטיים לאנשים פרטיים באמצעות אתר אינטרנט מתווך.

2. Crowd Sourcing או Crowd Funding
איסוף כסף מאנשים פרטיים דרך אתר אינטרנט למימון הגשמת חלום או ביצוע פרויקט. 
יש כמה מודלים כאלה, חלקם מודלים של שיתוף ברווחים, אם וכאשר יהיו, וחלקם מודלים של איסוף כספים ללא שיתוף ברווחים.

3. הלוואות Peer to Peer לעסקים

4. Community Shares Microfinance
הלוואות בסכומים קטנים ליזמים שאין להם מספיק כסף למימוש יוזמה עסקית או פרויקט חברתי.

5. איסוף תרומות

מדוע גדל השוק הזה בקצב כה מהיר?
הסיבה העיקרית לגידול בשוק הזה היא, שפער התיווך קטן בהרבה מפער התיווך של הבנקים.

גורם נוסף הוא המשבר הכלכלי בעולם, הגורם לכך שבנקים לא תמיד מוכנים לתת אשראי למשפחות ובמיוחד לא מוכנים לתת אשראי ל-SMBs. העסקים הקטנים זקוקים לאשראי ולווים אותו באמצעות שירותים פיננסיים חלופיים.

בחלק מהמקרים מתווסף גם גורם שלישי: הקלות והמהירות בה ניתן לקבל את האשראי.

הבעיות
הבעיה העיקרית היא סיכונים. השיטה השמרנית והבדוקה של הבנקים עשויה להיות פחות מסוכנת.

לכך תורמת גם הרגולציה, הכופה על הבנקים להיערך לסיכונים ובחלק מהמקרים גם להקצות כסף להגנה למקרה של התממשות אירוע סיכון. 
בישראל יש רגולציה כפולה: מקומית ובינלאומית: תקני בזל הבינלאומיים. באירופה זו עשויה להיות תקינה משולשת: מקומית, אירופאית ותקני בזל הבינלאומיים.

במחקר המצוטט כאן באוניברסיטת קימברידג', נבדקה התייחסות המשתתפים בסקר לתקינה במדינות אירופה בנושא שירותים פיננסיים חלופיים. לדעת החוקרים, יש הבדלים גדולים ברמת הרגולציה בתחום זה בין מדינות שונות באירופה. בריטניה, שבה השימוש בשירותים פיננסיים חלופיים הוא הנפוץ ביותר באירופה, היא גם זו שבה הרגולציה היא המפותחת ביותר.

הבנקים ושירותים פיננסיים חלופיים
הבנקים עומדים בפני דילמה, הדומה קצת לדילמה שבה עמדו חברות הטלקום לפני כעשור. 
יש להם תחום עסקי שבו הם שולטים במשך שנים וגובים תשלומים גבוהים מהלקוחות.
מתחילים להיכנס לתחום שחקנים חדשים: זריזים יותר, רעבים יותר ומוכנים להסתפק ברווחים צנועים יותר.

השחקנים החדשים מנצלים את תשתית האינטרנט על מנת להקטין את התקורה שלהם. בדיוק כפי ששחקנים חדשים בטלקום, כמו Skype, שניצלו את תשתית האינטרנט. השחקנים המשמעותיים החדשים בטלקום היו כמובן ספקי שירותי הטלפונים הסלולריים.  

חברות הטלקום נאלצו "להמציא את עצמן מחדש" ולהתחיל למכור סוגי שירותים חדשים, כגון: תכנים, וידאו, תשתית לאינטרנט. שירותים אלה נועדו להביא רווחים במקום הרווחים המתמעטים מקוו העסקים המסורתי.

הבנקים השמרנים ושונאי הסיכונים צריכים להיפתח לחדשנות, אם הם רוצים לשרוד ולהרוויח.

אמי"ל (אני מה יוצא לי מזה)
הכל טוב ויפה אבל מה יוצא לי מזה? שואלים בוודאי חלק מהקוראים.
יוצא לכם משהו: כשאתם צריכים שירותים פיננסיים, בדקו גם אפשרויות להשתמש בשירותים פיננסיים חלופיים.

אתם יכולים להשתמש באלטרנטיבה הזו גם כקלף מיקוח על מנת לשפר את תנאי העסקאות עם הבנקים.