תכנון פרישה לגמלאות: שלבי החיים הכלכליים

קשיש קורא בשעות הפנאי
מקור התמונה: ויקיפדיה

בעוד כשבעה חודשים אגיע לגיל 67. גיל הפרישה הרשמי לגמלאות. לפרישה לגמלאות צריך להיערך. התכנון הוא רב מימדי עם קשרים בין התחומים השונים. 

בסדרת הפוסטים, שזה הפוסט הראשון בה, אציג את הנושאים העיקריים, אליהם צריך להתיחס, עם תובנות בקשר אליהם. 

בנוסף להתיחסות הכללית אתאר גם את המסע האישי שלי בתכנון המשך חיי לקראת ההגעה לגיל הפנסיה. החלקים האישיים שלי יסומנו בצבע אדום.

באופן טבעי, כיועץ ומאמן לכלכלת המשפחה, אעמיק יותר בהיבטים הכלכליים. 

כבר עשיתי ייעוצים כלכליים לאנשים או משפחות על סף הפרישה לפנסיה ולאנשים או משפחות שכבר היו בפנסיה וכבר הרציתי על הנושא הזה, כך שהנושא בהחלט מוכר לי.

נקודת המבט שלי שונה מנקודת המבט של שכיר, שבבת אחת מפסיק לעבוד ויוצא לגמלאות. אני עצמאי שעובד בהיקף משתנה. בשנתיים שלוש האחרונות ברוב הזמן איני עובד בהיקף המתקרב למשרה מלאה. גם אחרי גיל 67 אני מתכוון להמשיך לעבוד. 

למזלי, מצבי הכלכלי מאפשר לי גם לדחות עבודות שאינן מענינות אותי. גם במקרה שהשכר המוצע עשוי להיות גבוה. 

הוא מאפשר לי גם לעבוד בעבודות מרתקות עם שכר נמוך או אפילו בחינם.

כך למשל, ניצולי שואה מקבלים ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה ללא תשלום.

שלבי החיים הכלכליים

1. ילדים ונערים הסמוכים על שולחן הוריהם

בגילים אלה מרבית הילדים והנערים אינם מפרנסים את עצמם. המפרנסים, בדרך כלל הם ההורים. הילדים או הנערים תלויים בהם כלכלית.

הערה: זה לא אומר שהם אינם צריכים חינוך פיננסי. זה לא אומר שהם אינם צריכים להתנהל באופן טוב או סביר כלכלית. ידע והתנהלות נכונה בכל תחום, שנרכשים בגיל צעיר, עשויים לבוא לידי ביטוי גם בשלבים הבאים של החיים.

2. צעירים: צבא ולימודים

בשלב זה של החיים רבים עדיין תלויים כלכלית בהורים אבל רבים כבר מתחילים לעבוד ולהרוויח כסף. הלימודים עשויים להקנות להם מקצוע, ידע ויכולות שיבואו לידי ביטוי בעבודה בעתיד.

3. עבודה והקמת תא משפחתי

לרוב באמצע שנות העשרים או סוף שנות העשרים או תחילת שנות השלושים, הצעירים מתחילים לעבוד ויוצרים קשר זוגי משמעותי. לרוב הם כבר אינם תלויים כלכלית בהורים.
ההכנסות בדרך כלל מספיקות לקיום. יש זמן לעבוד ולבלות.

4. הרחבת המשפחה

זהו שלב מאתגר של מציאת האיזון בין משפחה וילדים והתבססות בעבודה. ההוצאות גדלות ולא תמיד ניתן לשמור על אותה רמה של הכנסה.

בדרך כלל זהו גם השלב בו עומדת על הפרק שאלת הדיור: האם לרכוש דירה או לשכור דירה?
כשרוכשים דירה נזקקים במקרים רבים שוב לעזרה כלכלית מההורים.

5. התבססות
זה היה השלב בו מתבססים בעבודה וההכנסות עולות. בדרך כלל בגילאי 40-60. הילדים כבר גדלים ומתחילים את דרכם לעצמאות כלכלית. בודאי אינם דורשים השגחה ותשומת לב מתמדת. 
השינויים בשוק העבודה, ההופך ליותר טכנולוגי ויותר גלובלי, עשויים לשנות שלב זה משום שלא מעט מבוגרים בקבוצת גיל זו ימצאו את עצמם ללא עבודה.

6. הפרישה לגמלאות ואחריה
כאן מתחילים שלבי החיים בהם תעסוק סדרת פוסטים זאת. שימו לב שלא בהכרח קבוצת הגיל של בני ה-60 וה-70 דומה לקבוצת הגיל של בני ה-80 וה-90.

מתי פורשים לגמלאות?
אין גיל אחיד לפרישה. הגיל הרשמי לפרישה של גברים הוא 67 ושל נשים עדיין 62. סביר להניח שגיל הפרישה של נשים יעלה עד שיהיה זהה לגיל הפרישה של גברים.

גילאי הפרישה האמיתיים הם אישיים ומשתנים. כאשר מדובר בעצמאים אין גיל פרישה רשמי. לכאורה הם יכולים לעבוד עד איזה גיל שירצו. לפעמים גם אין להם ברירה: הם לא צברו מספיק כסף בחיסכון הפנסיוני שלהם.

כאשר מדובר בשכירים גיל הפרישה עשוי להיות:

1. גיל הפרישה הרשמי
העובד מעונין להפסיק את עבודתו ו/או המעביד מעונין שיסים את תפקידו בהגיעו לגיל הפרישה. 

2. אחרי גיל הפרישה הרשמי
העובד מעונין להמשיך לעבוד והמעביד מעונין להעסיק אותו או שלעובד אין כרגע תחליף בגלל ידע ספציפי שיש לו.
הוא יכול להיות מועסק לתקופה קצובה. הוא יכול גם להיות מועסק במשרה חלקית.

3. לפני גיל הפרישה - פרישה מרצון
יש כאלה המבקשים לפרוש לגמלאות במועד מוקדם יותר. עשויות להיות לכך מגוון סיבות: "עייפות החומר" או שחיקה, רצון לעשות דברים אחרים, אילוצים משפחתיים וכיו"ב.
יש גם כאלה שמראש תכננו לפרוש בגיל מוקדם ככל האפשר וכל ההתנהלות הכלכלית שלהם הייתה מכוונת לכך. לפרטים: אל תחשוש: חסוך ופרוש. 
יש גם מקרים בהם הימנעות מפרישה מוקדמת עלולה להרע משמעותית את תנאי הפרישה.
אציג שלוש דוגמאות כאלה.

א. בתקופה האחרונה התיעצו איתו כמה עובדים באוניברסיטה העברית בירושלים בשאלה: האם כדאי להם לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות?  הסיבה לכך היא, שברור שבעתיד הקרוב יורעו תנאי הפרישה של עובדים באוניברסיטה.

ב. חברות שתפיסת עולמן הייתה שלא מפטרים עובדים, אלא מעבירים אותם לתפקידים אחרים במהלך הקריירה, נאלצו לפטר מספר רב של עובדים. בפעם הראשונה שעשו זאת היה חשוב להן לשמור על התרבות הארגונית שלהן ככל שניתן. זה התבטא בתוכניות "מצנח זהב": לא מפטרים עובדים אלא מציעים להם לפרוש מרצון. מציעים להם תנאי פרישה כל כך טובים שיהיו מספיק עובדים שירצו לפרוש.

ג. בתקופת עבודתי במלם, לפני למעלה מ-20 שנה, עבר מלם מסטטוס של יחידת סמך ממשלתית במשרד האוצר למעמד של חברה ממשלתית. עובדים מעל גיל 40 שפוטרו החלו לקבל פנסיה תקציבית. בשנים הראשונות לאחר המעבר עם תוספת אחוזים שהלכה והצטמצמה במהלך השנים עד למצב של פנסיה תקציבית ללא תוספת אחוזים.
היו כאלה שתוספת האחוזים לפנסיה הייתה עדיפה עבורם מהמשך עבודה בחברה. 

יש גם כאלה שמוצעת להם תוכנית לפרישה מוקדמת עם הטבות והם מקבלים אותה. המעסיק מעונין בצעירים יותר, שלא במעט מקרים גם מרוויחים פחות מעובד ותיק.
האם זה נכון להיענות לתוכנית פרישה מוקדמת לגמלאות?
זוהי שאלה אישית התלויה בנסיבות האישיות והכלכליות של כל אחד. היא גם תלויה בהטבות המוצעות לפורש בפרישה מוקדמת.
לא תמיד זה נכון לקבל את ההצעה. קראו למשל: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה.


4. לפני גיל הפרישה - בלית ברירה

לפעמים נאלצים לפרוש שלא מרצון. להלן כמה תסריטים כאלה:

א. פיטורים בגיל מבוגר
אלה יכולים להיות פיטורים אישיים, צמצומים במקום העבודה או סגירת מקום העבודה.
המכנה המשותף בין כל סוגי פיטורים אלה שאותו מפוטר בהסתברות גבוהה כבר לא ימצא מקום עבודה חדש.

ב. פיטורים בגיל פחות מבוגר ללא סיכוי סביר למצוא עבודה
למשל פועלי טקסטיל בני יותר מ-50 בעיירת פיתוח, שכל שנות עבודתם היו באותו מפעל.

ג. הרעה במצב הבריאות
הרעה במצב הבריאות שאינה מאפשרת להמשיך לעבוד.

בפוסטים הבאים אעסוק בנושאים העיקריים אליהם צריכים להתיחס בתכנון ובקשרים והתלויות ביניהם.