חצי פוסט אורח: הביטוח הלאומי של איי סיישל

בבלוג זה פורסמו כבר פוסטים של אורחים. למשל: פוסט אורח: פרישה מעבודה - ריסטרט של חיים מאושרים, פוסט אורח: דברים שלא ידעתם על קרן השתלמות.

אני בהחלט שמח לתת את הבמה של הבלוג שלי לאורחים, שיש להם מה להגיד בתחום בו עוסק בלוג זה או בתחומים קרובים לתחום בו עוסק בלוג זה.

האחריות על תוכן הפוסט היא של האורח. כמובן שאני עושה בדיקה ראשונית ולא מפרסם תכנים בלתי סבירים בעליל.

הפוסט הבא אינו בדיוק פוסט אורח. חברה של חברה טובה שלי  שלחה אותו לחברותיה ולחבריה. קיבלתי אותו עם בקשה להפיץ אותו. התחברתי אליו משום שהוא עוסק בנושא הקרוב לליבי: התנהלות כלכלית הקשורה בתרבות של מדינה פחות מפותחת. 

כבר כתבתי כמה פוסטים כאלה על אינדונזיה, בהוטן ומדגסקר השכנה של איי סיישל. 

המדיניות שלי לגבי פוסט זה זהה למדיניות שלי לגבי פוסטים של אורחים: אני מפרסם את דבריה של הכותבת כפי שהם. האחריות על תוכנם היא שלה. התוכן אינו בלתי סביר בעליל בעיניי. להיפך, מדובר בתוכן מעניין. 

מעט רקע על איי סיישל

מעולם לא ביקרתי באיי סיישל. הדברים שאני כותב מבוססים על הערך בויקיפדיה העברית.

סיישל היא מדינת איים באוקינוס ההודי מזרחה לאפריקה. היא נמצאת צפונית מזרחית למדגסקר. שכנותיה האחרות הן מדינות איים כמו מאוריציוס, ראיניון והמולדביים. התוצר לנפש עלה מאז שקיבלה עצמאות בשנת 1976 ובשנת 2010 הגיע ל-21,500 דולר. היא מדינה דמוקרטית. ענפים כלכליים עיקריים: חקלאות שהפכה למודרנית, תיירות ודייג. 

אנשים מקבוצות אתניות שונות שהגיעו אליה התערבבו כך שהיום אין חלוקה לקבוצות אתניות.

לפרטים נוספים קראו את הערך: סיישל בויקיפדיה העברית.

הפוסט כפי שפורסם

 

ביקרתי בבית של אישה באיי סיישל הקסומים.

הכרתי אותה במלון. אמרתי לה שהיא רוקדת נהדר ופתחנו בשיחה.

היא הזמינה אותי אליה הביתה.

בביתה הכירה לי את אמה הקשישה שגרה איתה.

כאן הגיע השוס

שימו לב:

באיי סיישל מי שמחזיק הורה קשיש בביתו מקבל שכר חודשי מהמדינה בגובה של משכורת של מורה!!!

בכל חודש. בלי להודיע באיזה יום בדיוק, מגיעה עובדת סוציאלית לבית הבן/בת שהקשיש חי אצלו ובודק את מצב המצעים, הבגדים, התזונה, ושואל את הקשיש האם הוא מרוצה!!!

להלן הסידורים:

1.הורה שלא שבע רצון מהיחס או מהטיפול יועבר לחיות אצל ילד אחר.

2. הורה, בעצה עם ילדיו יכול בסוף חודש, אחרי שיידע את העו״ס לעבור לבית של ילד אחר ולתת לבן המארח מעין חופשה.

3.המארחת מאיי סיישל סיפרה לי שכבר בנעורים יש תחרות סמוייה מי מתנהג יותר יפה וההורה ייבחר לחיות אצלו.

הייתי המומה מהשיטה הגאונית:

1. הקץ לסיפורי זוועה של בתי אבות או מטפלים גסי לב.

2. מוטיבציה מדהימה לדור הצעיר לשאת בחדווה את הוריו.

3. המון כסף יחסך למדינה ויקצץ חזק את הגוף המסורבל וקר הלב שקוראים לו ״ביטח לאומי( אני קוראת לו: ביטוח למי?)

4. ההורה נשאר עם נכדיו, הקץ לבדידות ולאומללות בגיל זיקנה.

( גם ככה הזיקנה לא קלה)

הערות שוליים שלי

1. מקווה לבקר בעתיד באיי סיישל ולכתוב על היבטים אחרים מנקודת הראות שלי.

2. התחרות בין צעירים בדאגה להוריהם הקשישים כבר מגיל צעיר והרווח הכלכלי הנגזר ממנה מזכירה מודל קיצוני הרבה יותר של שבט הטורא'גה באינדונזיה.

קראו למשל: כיצד להתייחס למתים? ניתוח כלכלי של הטוראג'ה באינדונזיה מנקודת השקפה אחרת,  אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של תהליך הטיפול במתים.