 |
| תלמידי ברידג' שלי מחוננים מבית ספר "שחקים" עם הגביעים בהם זכו בתחרות בתי הספר בתל אביב בשנת 2014 |
אני מלמד לשחק ברידג'. לימדתי ואני מלמד תלמידים בגילים שונים: ילדים בבית ספר יסודי, ילדים בבית ספר תיכון, מבוגרים וקשישים.
יש בינהם נכדים ויש ביניהם סבים וסבתות.
אחד מתלמידי, שהוא סבא לנכדים, קרא פוסט בבלוג זה ושאל אותי: "מדוע שלא תכתוב גם על סבים, סבתות ונכדים?"
הודיתי לו על הרעיון ממנו צמח פוסט זה.
הקשר בין סבים וסבתות לנכדים
יש חיכוכים ומאבקים בין הורים לילדים. הורים מאלצים ילדים קטנים, ולפעמים גם ילדים גדולים, לעשות דברים שהם אינם מעונינים לעשות. בגיל מבוגר יותר, נערים ונערות וצעירים וצעירות מחפשים את דרכם העצמאית ונאבקים לא פעם בהורים, שטרם הפנימו את התבגרותם של צאצאיהם.
נניח הנחה סבירה שההורים וגם הסבים והסבתות ממש אוהבים את נכדיהם וההורים הם הורים סבירים הדואגים לילדיהם. כמות התמונות והסרטונים של נכדיהם, שסבים וסבתות מראים לי, מאוששת את הטענה הזו לגבי הסבים והסבתות.
היחסים עם הסבים והסבתות הם מתוחים פחות. ההבדל בין ההורים לסבים ולסבתות הוא שלהורים יש אחריות על הילדים ולכן הם חיבים לפעמים לנקוט בצעדים שאינם נעימים לילדים.
הסבים והסבתות נחשפים יותר להיבטים היפים של נכדיהם ופחות לצדדים הקשים שלהם.
יש עוד הבדל: לסבים ולסבתות, במיוחד אם הם כבר פרשו לגמלאות, יש יותר זמן פנוי.
הורים יטו יותר מסבים וסבתות להחליף תשומת לב, שאין להם זמן להעניק אותה, בכסף או במכשירים אלקטרוניים. הם יטו יותר לשלוח את הילדים לשחק בטלפונים חכמים ומחשבים או לצפות בטלוויזיה, משום שעליהם לעשות דברים אחרים. סבים וסבתות, שעיתותיהם בידיהם, הם לפעמים בעלי סבלנות רבה לנכדיהם ובעלי יכולת להקשיב להם ולהקדיש להם זמן.
לא פלא שלא פעם נוצרים קשרים מופלאים בין סבים ו/או סבתות לנכדים.
נכדים הם גם הוצאות כספיות
במרכזו של אחד הפוסטים בסדרה הפוסטים שלי העוסקת בהכנה לפרישה, תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי: העיקרון הבסיסי, עומד העיקרון שברוב המקרים לאחר הפרישה לגמלאות ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות.
גם נכדים עשויים לתרום להגדלת ההוצאות אחרי הפרישה.
באופן טבעי כשיש יותר זמן גם נפגשים יותר עם הנכדים. בכל פגישה כזו יש גם הוצאות כספיות על פעילויות משותפות, למשל: כרטיסים לסרט. בחלק מהפגישות האלה הסבים והסבתות האוהבים קונים משהו לנכדים האהובים: אוכל, ממתק או צעצוע צנוע.
היחסים הפיננסיים בין הסבים לנכדים מזווית ההורים והנכדים
יהיו גם נכדים שיבקשו מהסבים והסבתות משחקי מחשב או פריטים לא ממש זולים אחרים.
קשה לסרב לבקשות כאלה. קשה עוד יותר כשלא הם אלה המחנכים את הנכדים. במקרים הנדירים שבהם ההורים מנסים ללמד את הילדים משהו על אורינות פיננסית ועל צרכנות נבונה, שאינה קניה אוטומטית כשל כמעט כל מה שהם מבקשים, הסבים והסבתות עלולים, שלא במתכוון, לקלקל את החינוך הזה באמצעות קניות לא מבוקרות.
היחסים הפיננסיים בין הסבים לנכדים מזווית דור הסבים
כפי שציינתי בפוסטים על היערכות לפרישה לגימלאות, צריך לתכנן ולהיערך נכון מבחינה כלכלית.
אם הסבים והסבתות יכולים להרשות לעצמם את ההוצאה הכספית על הנכדים, לא רק שאין בעיה, זו יכולה להיות מטרה ראויה ביותר בעיניהם.
הבעיה מתחילה כשמתנהלים לא נכון ומוציאים יותר ממה שהם יכולים להרשות לעצמם.
גם ברוב המקרים כשאינם יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות על הנכדים, אני לא אמליץ לסבים ולסבתות לא להוציא כסף על הנכדים. כמעט תמיד זה מאד חשוב להם.
אמליץ להם לחשוב באילו סעיפים לקצץ בהוצאות או לחילופין להגדיל את ההכנסות.
אין שום בעיה אם הם שולטים בהוצאות ומחליטים לקצץ בסעיפי הוצאה אחרים.
נניח הנחה סבירה שההורים וגם הסבים והסבתות ממש אוהבים את נכדיהם וההורים הם הורים סבירים הדואגים לילדיהם. כמות התמונות והסרטונים של נכדיהם, שסבים וסבתות מראים לי, מאוששת את הטענה הזו לגבי הסבים והסבתות.
היחסים עם הסבים והסבתות הם מתוחים פחות. ההבדל בין ההורים לסבים ולסבתות הוא שלהורים יש אחריות על הילדים ולכן הם חיבים לפעמים לנקוט בצעדים שאינם נעימים לילדים.
הסבים והסבתות נחשפים יותר להיבטים היפים של נכדיהם ופחות לצדדים הקשים שלהם.
יש עוד הבדל: לסבים ולסבתות, במיוחד אם הם כבר פרשו לגמלאות, יש יותר זמן פנוי.
הורים יטו יותר מסבים וסבתות להחליף תשומת לב, שאין להם זמן להעניק אותה, בכסף או במכשירים אלקטרוניים. הם יטו יותר לשלוח את הילדים לשחק בטלפונים חכמים ומחשבים או לצפות בטלוויזיה, משום שעליהם לעשות דברים אחרים. סבים וסבתות, שעיתותיהם בידיהם, הם לפעמים בעלי סבלנות רבה לנכדיהם ובעלי יכולת להקשיב להם ולהקדיש להם זמן.
לא פלא שלא פעם נוצרים קשרים מופלאים בין סבים ו/או סבתות לנכדים.
נכדים הם גם הוצאות כספיות
במרכזו של אחד הפוסטים בסדרה הפוסטים שלי העוסקת בהכנה לפרישה, תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי: העיקרון הבסיסי, עומד העיקרון שברוב המקרים לאחר הפרישה לגמלאות ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות.
גם נכדים עשויים לתרום להגדלת ההוצאות אחרי הפרישה.
באופן טבעי כשיש יותר זמן גם נפגשים יותר עם הנכדים. בכל פגישה כזו יש גם הוצאות כספיות על פעילויות משותפות, למשל: כרטיסים לסרט. בחלק מהפגישות האלה הסבים והסבתות האוהבים קונים משהו לנכדים האהובים: אוכל, ממתק או צעצוע צנוע.
היחסים הפיננסיים בין הסבים לנכדים מזווית ההורים והנכדים
יהיו גם נכדים שיבקשו מהסבים והסבתות משחקי מחשב או פריטים לא ממש זולים אחרים.
קשה לסרב לבקשות כאלה. קשה עוד יותר כשלא הם אלה המחנכים את הנכדים. במקרים הנדירים שבהם ההורים מנסים ללמד את הילדים משהו על אורינות פיננסית ועל צרכנות נבונה, שאינה קניה אוטומטית כשל כמעט כל מה שהם מבקשים, הסבים והסבתות עלולים, שלא במתכוון, לקלקל את החינוך הזה באמצעות קניות לא מבוקרות.
היחסים הפיננסיים בין הסבים לנכדים מזווית דור הסבים
כפי שציינתי בפוסטים על היערכות לפרישה לגימלאות, צריך לתכנן ולהיערך נכון מבחינה כלכלית.
אם הסבים והסבתות יכולים להרשות לעצמם את ההוצאה הכספית על הנכדים, לא רק שאין בעיה, זו יכולה להיות מטרה ראויה ביותר בעיניהם.
הבעיה מתחילה כשמתנהלים לא נכון ומוציאים יותר ממה שהם יכולים להרשות לעצמם.
גם ברוב המקרים כשאינם יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות על הנכדים, אני לא אמליץ לסבים ולסבתות לא להוציא כסף על הנכדים. כמעט תמיד זה מאד חשוב להם.
אמליץ להם לחשוב באילו סעיפים לקצץ בהוצאות או לחילופין להגדיל את ההכנסות.
אין שום בעיה אם הם שולטים בהוצאות ומחליטים לקצץ בסעיפי הוצאה אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה