כשמישהו אחר שאנחנו חושבים שמצבו דומה לשלנו מקבל תנאים טובים יותר מאיתנו אנחנו מרגישים פרייארים. אנשים בכלל, וישראלים בפרט, לא ממש אוהבים להרגיש פרייארים. קבלת ההחלטות שלהם מונעת במידה לא מעטה מהצורך לא להיות פראיירים.
בפוסט זה אציין שני סוגי "פראייריות". אפשר ואולי צריך לקבל את ה"פראייריות" מהסוג השני.
פרייאריות מסוג 1: לא לקבל את מה שמגיע
בפוסט: האם אתם פרייארים? עסקתי בפראייריות כזו. בפוסט התמקדתי ביישום ובאתר של חברת Feex.
לאחר הזנת נתוני דמי הניהול בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות יושוו הנתונים שלכם לאלה של אנשים בעלי פרופיל כלכלי דומה.
ההשוואה תראה האם אתם משלמים יותר, דומה או פחות. אם אתם משלמים משמעותית יותר אתם פרייארים.
כנראה שללא קושי רב תוכלו לשלם פחות. בחיסכון פנסיוני דמי הניהול הגבוהים לאורך שנים רבות מצטברים לסכומים גבוהים.
בפוסט: כנס העשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אפליקציות ומוצרי תוכנה תוכלו לקרוא על מוצרי פינטק נוספים העוזרים לכם לא לשלם יותר מאחרים בתחומים שונים.
מקרה נוסף מסוג זה הוא אי מיצוי זכויות המגיעות לנו. למשל: מגיע לנו לקבל מס הכנסה שלילי ולא ניצלנו את זכותנו.
פראייריות מסוג 2: מישהו קיבל יותר מאיתנו
נסענו לטיול בחו"ל ומישהו סיפר לנו שהוא שילם פחות מאיתנו עבור הטיול.
החדר שקיבלנו בנופש בחו"ל היה פחות מוצלח מהחדר שקיבל מישהו אחר.
המנה שקיבלנו במסעדה קטנה יותר ממנה אחרת באותו מחיר.
בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה? תיתקלו בדוגמאות ובהתיחסות לכשל החשיבתי הזה. חלקן לקוחות מספרו של פרופ' יוסי יסעור "גם לכם לא היו מים חמים?"
לכאורה, בשני המקרים אנחנו פראיירים כשאנחנו משלמים יותר מאחרים. יש הבדל מהותי:
בפראייריות מסוג 1 אנחנו משלמים יותר מממוצע של אוכלוסיה או מדגם גדול הדומים לנו.
בפרייאריות מסוג 2 אין מדובר באוכלוסיה אלא באדם אחד או במספר קטן של אנשים בהם נתקלנו במקרה ואולי יש להם מאפינים שונים משלנו.
במקרה השני אינכם בהכרח פראיירים. אל תנסו להניח שאתם פראיירים ולנסות להשיג משהו שאולי אין ביכולתכם להשיג.
בחרתי בכוונה גם בדוגמה קיצונית של המנה במסעדה. המנה הקטנה יותר עשויה להיות מנה איכותית יותר מהמנה הגדולה שוות המחיר. הפראייר עשוי להיות דווקא זה שקיבל יותר.
יש לאנשים נטיה לחשוב שאם הם שילמו יותר על מוצר או שירות, הם פעלו לא נכון. לא פעם קורה שהבדלי האיכות בין המוצרים מצדיקים או אפילו יותר ממצדיקים את התשלום הגבוה יותר.
לפעמים אתם מרגישים פראיירים שלא הרווחתם את המקסימום בשוק ההון או בשוק העבודה או במימוש זכויות הפנסיה שלכם. לא שאלתם את עצמכם כמה שאלות שהיו גורמות לכם להבין שאתם לא באמת פראיירים:
1. האם רמת הסיכון האוביקטיבית בהשקעה מסוימת בשוק ההון זהה לרמת הסיכון של האפיק בו אתם בחרתם?
2. האם הדאגות וחוסר השינה שלכם בגלל הערכה סוביקטיבית של רמת סיכון גבוהה שוות את הפער הכספי?
3. האם החשש שההכנסה החודשית מהפנסיה לא תספיק לכם שווה את ההפרש בתשואה, אם תסגרו חלק מכספי ביטוח המנהלים הישן שלכם (משנות ה-80) בתוכנית חיסכון אטרקטיבית היום (למשל: הצמדה + קצת יותר מ-4% ריבית)?
התשובות לשאלה השנייה והשלישית הן לגמרי סוביקטיביות. לאחד אין חששות ודאגות והפער הפוטנציאלי ברווחים שווה. האחרת תדיר שינה מעיניה כמעט בכל לילה.
ההשוואה אם כל חטאת
הפראייריות, לכאורה, מהסוג השני מבוססת על טעות כלכלית שכיחה בתרבות שלנו. כל הזמן משווים לאחרים במקום להתיחס לעצמנו: לצרכים האמיתיים שלנו ולמשאבים האמיתיים שלנו. ליכולות שלנו בהווה וליכולות הפוטנציאליות בעתיד.
כך אנשים קונים דירה רק משום שאחרים קנו. הם קונים דירה גדולה מכפי צרכיהם ומכפי יכולתם לשלם משכנתה רק משום שחברים שלהם קנו.
הם קונים אותה בתל אביב ובירושלים בגלל שאחרים עשו זאת.
הם קונים טלפון חכם יקר במיוחד כי אחרים עשו זאת. הם קונים ביגוד יקר... אתם כבר יודעים מדוע.
השורה התחתונה
אל תשלמו יותר מאחרים על מוצר או שירות שהאוכלוסיה הדומה לכם משלמת עליו הרבה פחות אבל הימנעו מהשוואה לאנשים בודדים או מדגמים קטנים לא מיצגים בסביבה שלכם.
בפוסט זה אציין שני סוגי "פראייריות". אפשר ואולי צריך לקבל את ה"פראייריות" מהסוג השני.
פרייאריות מסוג 1: לא לקבל את מה שמגיע
בפוסט: האם אתם פרייארים? עסקתי בפראייריות כזו. בפוסט התמקדתי ביישום ובאתר של חברת Feex.
לאחר הזנת נתוני דמי הניהול בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות יושוו הנתונים שלכם לאלה של אנשים בעלי פרופיל כלכלי דומה.
ההשוואה תראה האם אתם משלמים יותר, דומה או פחות. אם אתם משלמים משמעותית יותר אתם פרייארים.
כנראה שללא קושי רב תוכלו לשלם פחות. בחיסכון פנסיוני דמי הניהול הגבוהים לאורך שנים רבות מצטברים לסכומים גבוהים.
בפוסט: כנס העשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אפליקציות ומוצרי תוכנה תוכלו לקרוא על מוצרי פינטק נוספים העוזרים לכם לא לשלם יותר מאחרים בתחומים שונים.
מקרה נוסף מסוג זה הוא אי מיצוי זכויות המגיעות לנו. למשל: מגיע לנו לקבל מס הכנסה שלילי ולא ניצלנו את זכותנו.
פראייריות מסוג 2: מישהו קיבל יותר מאיתנו
נסענו לטיול בחו"ל ומישהו סיפר לנו שהוא שילם פחות מאיתנו עבור הטיול.
החדר שקיבלנו בנופש בחו"ל היה פחות מוצלח מהחדר שקיבל מישהו אחר.
המנה שקיבלנו במסעדה קטנה יותר ממנה אחרת באותו מחיר.
בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה? תיתקלו בדוגמאות ובהתיחסות לכשל החשיבתי הזה. חלקן לקוחות מספרו של פרופ' יוסי יסעור "גם לכם לא היו מים חמים?"
לכאורה, בשני המקרים אנחנו פראיירים כשאנחנו משלמים יותר מאחרים. יש הבדל מהותי:
בפראייריות מסוג 1 אנחנו משלמים יותר מממוצע של אוכלוסיה או מדגם גדול הדומים לנו.
בפרייאריות מסוג 2 אין מדובר באוכלוסיה אלא באדם אחד או במספר קטן של אנשים בהם נתקלנו במקרה ואולי יש להם מאפינים שונים משלנו.
במקרה השני אינכם בהכרח פראיירים. אל תנסו להניח שאתם פראיירים ולנסות להשיג משהו שאולי אין ביכולתכם להשיג.
בחרתי בכוונה גם בדוגמה קיצונית של המנה במסעדה. המנה הקטנה יותר עשויה להיות מנה איכותית יותר מהמנה הגדולה שוות המחיר. הפראייר עשוי להיות דווקא זה שקיבל יותר.
יש לאנשים נטיה לחשוב שאם הם שילמו יותר על מוצר או שירות, הם פעלו לא נכון. לא פעם קורה שהבדלי האיכות בין המוצרים מצדיקים או אפילו יותר ממצדיקים את התשלום הגבוה יותר.
לפעמים אתם מרגישים פראיירים שלא הרווחתם את המקסימום בשוק ההון או בשוק העבודה או במימוש זכויות הפנסיה שלכם. לא שאלתם את עצמכם כמה שאלות שהיו גורמות לכם להבין שאתם לא באמת פראיירים:
1. האם רמת הסיכון האוביקטיבית בהשקעה מסוימת בשוק ההון זהה לרמת הסיכון של האפיק בו אתם בחרתם?
2. האם הדאגות וחוסר השינה שלכם בגלל הערכה סוביקטיבית של רמת סיכון גבוהה שוות את הפער הכספי?
3. האם החשש שההכנסה החודשית מהפנסיה לא תספיק לכם שווה את ההפרש בתשואה, אם תסגרו חלק מכספי ביטוח המנהלים הישן שלכם (משנות ה-80) בתוכנית חיסכון אטרקטיבית היום (למשל: הצמדה + קצת יותר מ-4% ריבית)?
התשובות לשאלה השנייה והשלישית הן לגמרי סוביקטיביות. לאחד אין חששות ודאגות והפער הפוטנציאלי ברווחים שווה. האחרת תדיר שינה מעיניה כמעט בכל לילה.
ההשוואה אם כל חטאת
הפראייריות, לכאורה, מהסוג השני מבוססת על טעות כלכלית שכיחה בתרבות שלנו. כל הזמן משווים לאחרים במקום להתיחס לעצמנו: לצרכים האמיתיים שלנו ולמשאבים האמיתיים שלנו. ליכולות שלנו בהווה וליכולות הפוטנציאליות בעתיד.
כך אנשים קונים דירה רק משום שאחרים קנו. הם קונים דירה גדולה מכפי צרכיהם ומכפי יכולתם לשלם משכנתה רק משום שחברים שלהם קנו.
הם קונים אותה בתל אביב ובירושלים בגלל שאחרים עשו זאת.
הם קונים טלפון חכם יקר במיוחד כי אחרים עשו זאת. הם קונים ביגוד יקר... אתם כבר יודעים מדוע.
השורה התחתונה
אל תשלמו יותר מאחרים על מוצר או שירות שהאוכלוסיה הדומה לכם משלמת עליו הרבה פחות אבל הימנעו מהשוואה לאנשים בודדים או מדגמים קטנים לא מיצגים בסביבה שלכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה