הערכת החיים - לא מה שחשבתם

 

הערכת החיים היא מידת השביעות מהחיים. יש כאלה שיתרגמו את זה למדד של אושר. 

בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" מפקפק פרופ' דניאל כהנמן במהימנות מדד זה. 

הוא מביא כדוגמה ניסוי שבו נבדקים התבקשו לתת הערכה כזו. חציים מצאו מטבע ליד הטופס שהיו צריכים למלא. 

אלה שמצאו מטבע היו יותר שבעי רצון מהחיים. 

נישואים ושביעות רצון מהחיים

כהנמן מביא תוצאות מחקר של 3 חוקרים (אנדרו קלרק, אד דינר ויאניס גיאורגליס). הנשאלים דרגו את שביעות רצונם מחייהם לאורך שנים. 

בשנים שלפני הנישואים היא הייתה בממוצע בערך 0.3 בסולם של מ-0 עד 1. לקראת הנישואים היא עלתה ובשנה שנישאו היא עמדה בממוצע על 0.6. 

במשך השנים שביעות הרצון ירדה ואחרי 5 שנים הגיעה ל-0.2.

הממצא הזה סותר טענות כאילו אנשים נשואים מדווחים על שביעות רצון גדולה יותר מחייהם (מדד לאושר). 

מסתבר שכמו בהקשר של המטבע, שחלק מהנבדקים מצאו בניסוי שדווח בפיסקה הקודמת, גם בהקשר זה אירוע ספציפי (במקרה זה חתונה) העלה את דיווח שביעות הרצון, אבל לא לאורך זמן. 

כהנמן מסביר את זה בכך שהמערכת שמבצעת את הערכת שביעות הרצון היא מערכת החשיבה המהירה המבצעת את ההערכה באמצעות יוריסטיקות ולא באמצעות ניתוח מעמיק. 

אשליית המיקוד

גם בהקשרים אחרים (לא בהקשרים של זוגיות) בהם מעריכים אנשים שביעות רצון מחייהם הם משתמשים בהיוריסיטיקות לא מדויקות.  

ניתן להסיק זאת, מכך שהם עונים במהירות על השאלות. 

כשעונים במהירות יש הטיה לכיוון הדבר האחרון שהתרחש (למשל במקרה של הניסוי בו חלק מהנבדקים מצאו מטבע). 

כהנמן קורה להטייה הזו אשליית המיקוד. 

יעדים כספיים

מחקר רחב היקף שעסק בהשפעת השכלה רחבה, למטרה אחרת, חשף השפעות לטווח ארוך של יעדים שצעירים מציבים לעצמם.  

בשאלונים שמולאו בשנים 1995-1997 נבדקים בני 17 או 18 דירגו את היעד "להיות אמיד מאוד" על סולם של 4 דרגות מ"לא חשוב" ועד ל"חיוני". 

19 שנה אחרי המחקר התברר שאלה שייחסו חשיבות ל"להיות אמיד מאוד" היו בעלי הכנסה גבוהה בהרבה מאחרים. 

הנבדקים 19 שנה אחרי זה היו רופאים.

כל דרגה גבוהה מקודמתה במדד היעדים התבטאה בפער הכנסה ממוצע של 14,400 דולר בשנה. 

החשיבות שייחסו ליעד של אמידות ניבאה גם את מידת שביעות הרצון מהכנסתם כבוגרים. 

השפעת ההכנסה על שביעות הרצון מהחיים הייתה גדולה יותר אצל שראו בה יעד חשוב.

המסקנה של כהנמן היא שלא מוצדק לבחון את טיב ההוויה (מינוח מדעי יותר לשביעות הרצון מהחיים) בלי להתחשב ביעדים שלהם בחיים.

יעדים, טיב ההוויה וכלכלת המשפחה

המסקנה החשובה מפרק זה בספר היא, שבייעוץ בכלכלת המשפחה לא צריך לבחון רק את המצב הכלכלי ואת הדרכים לשפר אותו. צריך גם להתחשב ביעדים הכלכליים שמשפחות או יחידים מציבים לעצמם.

אם משפחה או יחיד אינם מחפשים להתעשר אלא רק להביא את עצמם למצב של ביטחון כלכלי, אסור ליועץ להשפיע עליהם, באופן גלוי או סמוי, להתעשר. 

הזווית האישית שלי

כמה מחבריי שעסקו כמוני בהיי-טק חיפשו דרך לבנות סטארטאפ ולבצע Exit מפואר. 

בהיבט הכלכלי, אני רציתי רק צבירה מספקת של נכסים שתבטיח ביטחון כלכלי לי ולמשפחתי לכל חיי ולכל חייהם הצעירים של ילדיי עד שהם מבססים את עצמם כלכלית. 

שני הניסיונות הכושלים שלי לקדם רעיון שלי באמצעות סטארטאפ, ניזונו בעיקר מדחף לעשות משהו ייחודי מבחינה מקצועית ותוך כדי כך להשיג ביטחון כלכלי. לא חלמתי על EXIT של מאות מיליונים. 

סכומים גדולים של כסף לא היו משנים את חיי מהותית. רק היו מאפשרים לי תחושת ביטחון גדולה יותר, נתינה של סכומים גבוהים יותר לילדיי ותרומות של סכומים גדולים יותר למטרות שחשובות בעיניי. 

בגילי המופלג אני מרשה לעצמי גם לעשות עבודות בהתנדבות או בשכר נמוך. 

זה לא אומר שלא יהיו מצבים שבהם ארצה להרוויח יותר מלקוחות שאפשר וצריך לגבות מהם יותר.