בפוסט הקודם שכותרתו: השפעת שנאת ההפסד על ההתנהלות הפוליטית במדינת ישראל ובאופן עקיף גם על הכלכלה - חלק 1: דיקטטורה בהתהוות, כתבתי על השפעת שנאת ההפסד על קבלת החלטות פוליטיות של אזרחי מדינת ישראל.
אפשר להתיחס לפוסט זה כחלק 2 באותה סדרת פוסטים.
הפוסט הזה מתיחס למצב שונה מהמצב הקלאסי של שנאת ההפסד.
במצב הקלאסי צריך לבחור בין אפשרויות שבכל אחת מהן אפשר להרוויח ואפשר להפסיד.
בגלל שנאת ההפסד נוטים לבחור באפשרות שבה ההפסד עשוי להיות קטן יותר על פני אפשרות שבה תוחלת הרווח היא הגבוהה ביותר.
המצב של מילואימניקים "כבדים" בישראל שנת 2025 ובני משפחותיהם שונה מהמצב הקלאסי.
ספק גדול האם יש להם אפשרות להרוויח משהו בכל החלטה שיקבלו.
אין ספק שיש להם הרבה מה להפסיד בכל מקרה. הם צריכים לבחור באפשרות שלהערכתם ההפסד בה יהיה נמוך יותר.
בתחילת מלחמת ה-7 באוקטובר היה ברור שההפסד הגדול יותר הוא מהימנעות ממילואים במהלך המשבר הקשה שנוצר, היום המצב שונה.
הדבר הראשון שהשתנה הוא שאין הסכמה לאומית רחבה ביחס למטרות המלחמה בעזה.
המטרה היחידה שיש עליה הסכמה רחבה בציבור הישראלי היא החזרת החטופים, אבל זו אינה מטרתם של מקבלי ההחלטות בממשלה.
מי שמשרת במילואים בעזה עלול לקדם מטרות אישיות ו/או מטרות משיחיות שהוא רואה בהן מטרות מזיקות.
מצד שני, להימנעות ממילואים יש מחיר חברתי כבד.
הפסדים של משרתי מילואים "כבדים" בעזה
סיכונים להפסדים כלכליים
א. פגיעה בעסקים של עצמאים
ב. פגיעה בהעסקה ו/או בהתקדמות בעבודה של שכירים.
ג. פגיעה בעבודה של בת הזוג שעליה נופל כל העול של הטיפול בבית ובמשפחה.
סיכונים בריאותיים
א. סיכונים לפציעה פיזית או חמור מזה.
ב. סיכונים לטראומות נפשיות
ג. סיכונים לפגיעה בבריאות
כמובן, שלהתמששות אירוע סיכון בריאותי יש גם מחיר כלכלי למילואימניק ולמשפחתו.
סיכונים ליציבות המשפחה
א. מתחים בין בני זוג בגלל שינוי מתמשך באינטראקציה הזוגית.
בלא מעט מקרים זה עלול להביא פרידות ולגירושים.
ב. פגיעה בילדים, במיוחד ילדים קטנים, כשהורה משמעותי נעדר לתקופה ארוכה.
כמובן, שלהתמששות אירוע סיכון משפחתי יש גם מחיר כלכלי למילואימניק ולמשפחתו.
רווחים של משרתי מילואים "כבדים" בעזה
הרווח העיקרי הוא בחיבוק, באהבה ובהערכה, שמקבלים מרוב האזרחים במדינה.
יש לא מעט אזרחים וארגונים המנסים לעזור למשרתי מילואים "כבדים".
ממשלת ישראל
התחושה היא שלממשלת ישראל יש סדרי עדיפויות אחרים.
התחושה הזאת באה לידי ביטוי בתקציב.
התחושה הזאת באה לידי ביטוי כשבנימין נתניהו וישראל כץ מקדמים דווקא בזמן מלחמה חוק פטור ממילואים לסקטור מסוים לא יצרני, וכשנתניהו לא מתבייש להגיד לרב חרדי, שהוא פיטר את הרמטכ"ל הרצי הלוי ואת ראש השב"כ רונן בר, בגלל התנגדותם לחוק הפטור.
בינינו, יש לו גם סיבה של ניגודי אינטרסים שלו לפיטורי הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש השב"כ.
בראש סדרי העדיפויות של מרבית חברי הממשלה הישרדות פוליטית והישרדות אישית ואג'נדות סקטוריאליות.
את ההטבות לא מקבלים אלה שתורמים יותר אלא אלה שמשרתים את אג'נדת ההישרדות.
השורה התחתונה
בכל החלטה שיקבלו מילואימניקים "כבדים" בעזה יש יותר הפסד מרווח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה