טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

 

בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי.
זכויות יוצרים: אבי רוזנטל

לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.  

מדובר בטיסה יקרה אבל גם בטיסה המקצרת משמעותית את זמן הטיסה מישראל לבהוטן ובחזרה. 

לכבוד האירוע המשמח הזה אני רוצה להתיחס לנושא של הטיסות הישירות בפרספקטיבה הישרדותית של בהוטן. 

מה הם האתגרים הגדולים של בהוטן?

בפוסט קודם הסברתי שהאתגר הגדול ביותר של בהוטן הוא לשמור על עצמאותה ולא להיבלע על יד אחת השכנות הענקיות שלה סין או הודו. 

לצורך התמודדות עם האתגר הזה בהוטן מנסה להיצמד לאורח החיים והתרבות המקומית: לבוש, שפה, בנייה וכיו"ב ולהימנע ככל האפשר מהשפעות של תרבויות אחרות.  

אתגר נוסף הם מהגרי עבודה רבים מנפאל המאיימים על הזהות הלאומית של בהוטן. 

הם באים מתרבות אחרת ולרוב גם מדת אחרת (הינדית). 

יש יותר מ-29 מיליון נפאלים. ורק קצת יותר מ-803 אלף בהוטנים.

הקטנת הבידול הבהוטני

בהוטן שמרה על הבידול שלה באמצעות הגבלת מספר המבקרים במדינה מארצות אחרות. 

מבקר היה צריך להוכיח מלון שהזמין מלון  או מלונות לכל משך שהותו במדינה. 

מספר המלונות היה קטן ולכן גם מספר התיירים. בהדרגה גדל מספר בתי המלון וכמובן גם מספר חדרי המלון. 

עד שנת 2000 צפייה בטלוויזה הייתה עבירה על החוק הבהוטני. לא הייתה טלוויזיה מקומית. 

היום יש כבר טלוויזיה מקומית וזה אומר שניתן לפעמים גם  לצפות בערוצי טלוויזיה זרים. לערוצים הזרים עלולה להיות השפעה על הצעירים הבהוטנים. 

היוזמה להקמת עיר המינדפולנס גלפו בדרום המדינה קרוב לגבול עם הודו צפויה להאיץ את פתיחת המדינה לתיירות זרה. 

ב-2029 צפוי להיפתח בגלפו שדה תעופה בינלאומי,  שיאפשר לתיירי מינדפולנס להגיע לעיר. 

שדה התעופה הבינלאומי היחיד הקיים היום במדינה נמצא בפארו. בגובה 2,200 מ' מעל פני הים. הוא באזור צר מאוד בין הרים מה שיוצר קושי בנחיתה.  רק טייסים מאומנים ומיומנים במיוחד של חברת התעופה המקומית מנחיתים שם מטוסים. 

גלפו נמצאת באזור מישורי סמוך לגבול עם מדינת אסאם שבהודו. 

קל יהיה לנחות שם. זה עדיין מרוחק מאוד מהישובים הגדולים יחסית של בהוטן כמו עיר הבירה. 

סביר להניח שרבים מהטסים לשם ממדינות אחרות יהיו כאלה שעוסקים במינדפולנס. 

היחס של הבהוטנים לישראל

מדריך הטיולים הישראלי מנחם מרקוס השתתף במשלחת ישראלית שחיפשה את ניב כורך ז"ל. כורך היה קצין בסיירת מטכ"ל בחופשת שחרור, שעקבותיו אבדו בבהוטן. 

מרקוס כתב על החיפושים ספר הנקרא "נעלם בבהוטן - מסע חיפושים בהרי ההימלאיה".

בספר הוא מתאר מפגשים עם אנשים מאוד בכירים בבהוטן. 

בשיחות הם צינו דימיון בינם לבין מדינת ישראל בכך שגם ישראל מוקפת במדינות שמאיימות לבלוע אותה וגם ישראל היא מדינה קטנה עם הרבה פחות אוכלוסיה משכנותיה הערביות. 

ניב כורך מצא את מותו בשנת 1994. בתקופה הזאת מדינת ישראל הייתה מדינה מאוכלסת הרבה פחות ממה שהיא היום. 

לא בטוח שבשנת 2026 ההשוואה הזו ממש תקפה, אבל בכל מקרה לבהוטנים יש יחס אוהד לישראל, שהתבטא בעעזרה הרבה שקיבלו שלמה כורך, אביו של ניב, ואנשים שהצטרפו אליו למסעות חיפושים אחרי בנו. 

ההיבט האישי שלי

1. מוזמנים לקרוא את הערך שכתבתי בויקיפדיה העברית על גלפו.

2. מאוד סביר שמעבר הגבול ממדינת אסאם בהודו אליו הגיעה קבוצת המטיילים מישראל, שהייתי אחד המשתתפים בה, היה באזור שבו מוקמת גלפו. 

יש לי זיכרונות לא טובים מהצד ההודי של מעבר הגבול וזיכרונות טובים מהצד הבהוטני. 

בשתי המדינות מדובר באזור נידח וכמעט לא מיושב. 

שני הפקידים ההודים שמאיישים את נקודות המעבר משועממים. 

כשיש תיירים הם לא ממהרים לבדוק אותם ולתת להם עבור לצד הבהוטני. 

אם יהיו יעילים, השעמום יגבר. 

מדריכת הטיול, שכבר ביקרה שם מספר פעמים, אמרה לנ שהמעבר יכול לקחת שעה או שעתיים אבל עלול לקחת גם יומיים. הפרמטר שקובע את זה הוא מידת השעמום של פקידי מעבר הגבול ההודים.

התמזל מזלנו וחיכינו שם "רק" שעתיים וחצי. השעתיים וחצי המיותרות אחרי נסיעה מתישה באוטובוס בדרך ארוכה וגרועה.

ברגע שעברנו לצד הבהוטני פעלו ביעילות. אמרו שהם מבינים שאנחנו עייפים ורעבים. 

הבדיקה התבצעה כנדרש אבל ביעילות מירבית ומהר מאוד שלחנו אותנו למסעדה לא רחוקה.