יום חמישי, 2 בנובמבר 2017

מי במשפחה אחראי על השקעות כספיות?

יד אוחזת בשטרות כסף.
מקור התמונה: ויקיפדיה

משפחות צוברות נכסים כלכליים בעמל רב. חבל להשקיע אותם באופן לא סביר. אחת השאלות המהותיות היא: מי אחראי על אופן ההשקעה? ומי אחראי על מעקב אחרי ההשקעה.

יועצת ההשקעות והפנסיה רויטל דור-וילק פרסמה מאמר קצר ומענין המתאר את ההתנסות שלה בנושא חלוקת האחריות על השקעות במשפחות. לקריאת המאמר לחצו על: אני לא יודע איך לספר לאשתי שהפסדתי לאחרונה 100,000 שקל.

בפוסט זה אציג את מה שאני ראיתי מזווית לגמרי אחרת: זווית של יועץ לכלכלת המשפחה. בשונה מהגברת דור-וילק, אני אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן איני מציע ללקוחות שלי במה להשקיע. אני כן מסתכל על דפוסי ההתנהלות ומנסה לקשור בין אחריות על ההשקעות ומידת העניין והידע של מי שאחראי עליהן.

בחלק מהדפוסים שדור-וילק מציגה טרם נתקלתי אבל נתקלתי בדפוסים שאינם מופיעים במאמר שלה.

רק אחד מבני הזוג מתעניין בהשקעות פיננסיות
זהו דפוס שכיח. דור-וילק מצינת, שזה לא בהכרח הגבר. הניסיון שלי ושל אחרים, שחלקו איתי מניסיונם, מראה שבמרבית המקרים זה הגבר. זה לא בהכרח אומר שהגבר מנהל טוב יותר מהאישה. 

חיים ביחד משקיעים לחוד
דפוס זה שכיח במיוחד בזוגיות שנייה. כל אחד מבני הזוג מביא רכוש משלו ובלא מעט מקרים יש לו ילדים מנישואים קודמים.
בחלק מהמקרים האלה זה לא רק ניהול הכסף בנפרד, אלא גם רצון להוריש חלק מהכסף לאנשים שאינם בן הזוג או בת הזוג או ילדים משותפים, למשל ילדים מנישואים קודמים.

אופי השקעה מתנגש 
אחד מבני הזוג הוא שונא סיכונים ורוצה בהשקעות סולידיות. השני הרפתקן המוכן לקחת סיכונים. אפילו סיכונים בלתי סבירים. 

דעות שונות על מטרת הכסף
אחד מיעד את הכסף לחיסכון ארוך טווח לזמן היציאה לפנסיה. שני מעוניין להוציא היום על מוצרי צריכה.

נדל"ן או השקעה פיננסית
גם זו דילמה בה חלוקים בני זוג לפעמים.

מדוע נתקלתי גם בדפוסים אחרים?
הדפוסים הבאים שנתקלתי בהם לא הופיעו במאמר של גב' וילק-דור.
הסיבה לכך פשוטה: למי שכבר מגיע לייעוץ השקעות או לייעוץ פנסיוני יש מודעות לנושא הכספי.

לפחות אחד מבני הזוג יודע מה הנכסים הפיננסיים שיש למשפחה.
לפחות אחד מבני הזוג יודע שצריך לנהל אותם באופן סביר או יותר מסביר.
לפחות אחד מבני הזוג יודע שאינו יודע מספיק על מנת לנהל את הנכסים הפיננסיים ופונה למומחה, שינהל אותם תמורת תשלום. המומחה יעזור להיערך טוב יותר בחיסכון הפנסיוני. המומחה יציע כיצד לנהל את הנכסים טוב יותר. במקרה הספציפי הזה בעיקר באמצעות ניהול תיק השקעות.

יש גם אנשים שמתנהלים אחרת ואין להם מודעות כזו. על שני דפוסים שכיחים כאלה בהם הרבתי להיתקל אכתוב בפסקאות הבאות.

מנותקים
שני בני הזוג אינם מתעניינים בנושאים כלכליים. שני בני הזוג אינם מבינים בנושאים כלכליים. שני בני הזוג שונאים להתעסק בכסף. הדרך בה הם בוחרים זה התעלמות או ניתוק בינם לבין הנושאים הכלכליים. 
זהו דפוס שבו אף אחד מבני הזוג אינו מנהל את העניינים הכספיים של המשפחה.

במסגרת הסטאג' בקורס ליועצים ומאמנים בכלכלת המשפחה, שלמדתי לפני הרבה שנים אצל יוסי אש ונחמן לידור, התבקש כל תלמיד לעשות תהליך ייעוץ למשפחה ולהציג אותו בפני הכיתה.
אחד מעמיתי לקורס הציג משפחה שרמת ההכנסה שלה מעל לממוצע. 

הזוג אמר לו שהם לא מבינים מדוע פקיד הבנק שלהם התקשר אליהם בכעס ואיים לסגור את חשבון הבנק שלהם. היועץ לכלכלת המשפחה בעתיד, מצא מהר מאד שאף לא אחד מבני הזוג בודק את דפי החשבון שלהם בבנק. אף לא אחד מהם התייחס להודעה שהשאיר להם פקיד הבנק לפני שכעס. אף לא אחד מהם קרא את המכתבים ששלח להם הבנק בדואר.

כשהיועץ הסתכל על חשבון הבנק ודיבר עם פקיד הבנק הוא הבין מיד. לבני הזוג היה אובדרפט גדול ממסגרת האשראי שלהם שהלך ותפח. 
במכתבים ביקש הבנק שיקטינו את משיכת היתר שלהם לתוך מסגרת האשראי המאושרת להם. אחרי שלא נעשה דבר בנושא הבנק שלח מכתבים מאימים, שגם מהם התעלמו בני הזוג.

מי שלא יודע מה הנכסים הפיננסיים שיש לו ולא עוקב אחריהם אינו יכול לנהל אותם ואינו יכול לדעת האם הם מנוהלים בכלל או מנוהלים באופן סביר.

מנהלים בלי להבין ובלי לעקוב
דפוס קיצוני פחות הוא דפוס שבו שני בני הזוג אינם מבינים בנושאים כספיים ובכל זאת "מנהלים" את כספיהם.
הם עוקבים מדי פעם אחרי מה שקורה ומוטרדים יתר על המידה מירידה בערך הנכסים הפיננסיים בחודש הנוכחי לעומת החודש הקודם או ברבעון הנוכחי לעומת הרבעון הקודם.
זהו דפוס שכיח אצל לקוחות המגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה.
המאפיינים הבולטים של דפוס כזה הם:

1. השקעה ללא ראייה לטווח זמן ארוך.
התלהבות גדולה בעלייה נקודתית בערך ההשקעות. פאניקה וחשש בירידה נקודתית בערך ההשקעות.

2. השקעה באפיקים בטוחים במחיר של תשואה אפסית או אפילו שלילית.
היות שלא מבינים רוצים פחות להסתכן בוחרים באפיק השקעה שלדעתם הוא הסולידי ביותר. בדרך כלל פיקדון בבנק או תוכנית חיסכון בבנק, שהיום מקבלים עליהם ריבית זניחה. 
אם הם יודעים מה זה אג"ח, ישקיעו גם באג"ח בלי להבין שלפעמים אג"ח הוא אפיק השקעה מסוכן לא פחות ממניות. 

3. חוסר פיזור של השקעות
הם יכולים להיצמד לאפיק אחד "בטוח". למשל: פיקדון שקלי. דוגמה אחרת מניה של חברה יציבה שלעולם לא תרד משמעותית כי מדובר בחברה מצוינת המובילה בתחומה. 
ישראלים רבים שמו את כל כספם במניות של חברה נפלאה כמו חברת טבע. את התוצאה אתם כבר יודעים.

שתי הסוגיות המהותיות

סוגיה ראשונה: התאמה בין מידת הידע והעניין לאופן ההשקעה
זוהי אולי הסוגיה המהותית ביותר. יועצים לכלכלת המשפחה עובדים ביחד עם משפחות על שיפור ההתנהלות הכלכלית שלהן. לפעמים הדרך עוברת דרך פרטים קטנים, למשל: כיצד לנהל באופן חסכוני קניית מזון במרכול?
כשמצליחים במאמץ מתחילים לחסוך. כשהחסכונות מושקעים באופן לא סביר קל לאבד את מה שהושג במאמץ גדול.
הדרך השכיחה ביותר לאובדן ההישגים הכלכליים זו השקעה באופן שאינו מתאים למידת הידע והעניין של המשקיע באפיקי ההשקעה.

העיקרון פשוט: מי שלא יודע ולא מתעניין צריך לשלם למקצוען שינהל לו את ההשקעות. מי שכן יודע יכול לבחור בין ניהול על ידי מקצוען וניהול עצמי.
בין נקודות הקצה האלה יש אינסוף גוונים של אפור. האחריות על ההשקעה צריכה להיות בהתאם למידת הידע וההבנה של אחד או יותר מבין בני הזוג.

סוגיה שניה: מערכת היחסים בין שני בני הזוג
מי מבין שני בני הזוג מטפל בנכסים הפיננסיים: האם זה בן הזוג? בת הזוג או חלוקת האחריות בין שניהם? היא סוגיה בעלת משמעות כלכלית אבל עשויה להיות לה גם משמעות על מערכת היחסים ביניהם.
יש השפעה דו-כוונית: מערכת היחסים משפיעה על זהות הגורם או הגורמים המטפלים בכספים וגם הטעפול בכספים משפיע על מערכת היחסים.

הדוגמה הקיצונית הבאה אינה מתיחסת ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה. על פרטיותם של הלקוחות שלי אני חיב לשמור וזה מה שאני עושה.

מדובר באישה וגבר נשואים. האישה, בעלת מקצוע חופשי מכובד, הייתה המפרנסת הראשית, כלומר: זאת שהביאה את מרבית ההכנסות. זכות חתימה בחשבון בבנק הייתה רק לבעל. כשהאישה הייתה צריכה כסף היא הייתה חיבת לבקש אותו מהבעל.
ברור לגמרי שמדובר בדפוס חולני ולא סביר. לא מפתיע שבני הזוג כבר נפרדו מזמן.
מי שניהל באופן כל כך קיצוני את הכספים המשותפים כנראה גם התנהל באופן דומה גם בהיבטים אחרים של החיים המשותפים. 

כשמשפחה פונה אלי לייעוץ בכלכלת המשפחה אני עומד בתוקף על כך ששני בני הזוג ישתתפו בפגישות ויהיו מעורבים בתהליך. במקרים בהם אחד מבני הזוג אינו מעורב כלל בניהול הכספים זו ההזדמנות שלו להיחשף למצב הפיננסי ולהיות מעורב בשיפור ההתנהלות.

יש גם מקרים שהייעוץ הכלכלי הוא הפעם הראשונה, אחרי שנים רבות, שבני הזוג מדברים ביניהם באופן שבו הם מתיחסים זה לזו וזו לזה.




יום שלישי, 24 באוקטובר 2017

על חברות וחובות


תאו של סטראוד בכלא אלקטרז
מקור התמונה: ויקיפדיה

רוברט פרנקלין סטראוד כונה "איש הציפורים" משום שכאסיר בכלא לונוורת גידל ציפורים כשהיה בבידוד. בכלא אלקטרז לא היה יכול לגדל ציפורים, על אף שרצה להמשיך בכך. במקום זאת התמקד בכתיבת ספרים. הסרט "איש הציפורים מאלקטרז" מתאר אותו באופן חיובי. אם תקראו את הערך עליו בויקיפדיה העברית,  תגלו שהיו לו גם צדדים חיוביים פחות ובגין מעשיו נידון למאסר עולם. 
סטראוד רצח שני אנשים. בויקיפדיה מפורט הסיפור של הרצח הראשון בעימות עם מכר שאנס את זוגתו.

מדוע הוא רצח את האדם השני? 
הויקיפדיה לא מספקת תשובה לשאלה זו. בשנת 1984 הייתי כלוא במשך 10 דקות בתא בידוד בכלא אלקטרז. אלקטרז כבר לא היה בית סוהר. המדריך, בסיור המרתק בו, שאל אם מישהו מוכן להתנסות ב-10 דקות בתא בידוד? הייתי אחד מהאמיצים שהתנסו.
המדריך באותו סיור סיפור לנו גם את הסיבה לרצח השני שביצע סטראוד: האדם שהוא רצח היה חיב לו כסף. סכום של פחות מ-10 דולר. 

מה אנשים רגילים יעשו כשחבר אינו מחזיר להם חוב כספי?
הם כמובן לא יעשו את מה שעשה "איש הציפורים", אבל הם עשויים לנתק את הקשר עם אותו חבר.
בסקר שערך בנק אוף אמריקה נמצא כי אנשים רבים ינתקו את הקשר עם חבר שחיב להם כסף ולא החזיר אותו.
מה שמחבר אותנו ל"איש הציפורים" זה גובה הסכום: 10% ינתקו את הקשר בגין חוב של פחות מ-10 דולר. שליש הממשתתפים בסקר ינתקו את הקשר בגין חוב של עד 100 דולר. 36% יסיימו את החברות בגלל חוב של 100-500 דולר.
לקריאת המאמר בעיתון כלכיסט לחצו על הקישור הזה.

המחיר של להרגיש נוח
ליתר דיוק, המחיר של לא להרגיש לא נוח. אנשים רבים מרגישים לא נוח לבקש מהחבר את החזר החוב. על פי הכתבה בכלכליסט, כתבת הפיננסים של ניו יורק טיימס, ניקול לפין, אומרת שברוב המקרים הסיבה לאי החזרת החוב היא שכחה: החייב שכח שהוא חייב ולכן לא החזיר.
במקרים כאלו לו היו מבקשים ממנו להחזיר את החוב, היה מחזיר אותו אבל המלווה מרגיש לא נוח לבקש מחבר החזר חוב. 
התוצאה היא ניתוק קשר החברות. עוד דוגמה לרגש המשפיע על קבלת החלטות כלכליות וגורם לקבלת החלטות לא רציונאליות. תפיסה שכלכלנים התנהגותיים, ביניהם חתן פרס נובל הטרי ריצ'רד ת'איילר, חקרו וממשיכים לחקור.


יום חמישי, 19 באוקטובר 2017

פניה אישית לרן גוראון, מנכ"ל חברת פלאפון

שלום מר רן גוראון, מנכ"ל חברת פלאפון, איני מכיר אותך אישית אבל אני מניח שאתה אדם אינטליגנטי.
אני מניח שבחברת פלאפון (כולל אנשים שאינם עובדים בה והיא שוכרת את שירותיהם) יש אנשים אינטליגנטים נוספים. אז מדוע כל פעם שפונה אלי מישהו מטעם חברת פלאפון הוא בעל אינטליגנציה מזערית?

כמה פעמים אני צריך להגיד לאנשי הטלמרקטינג של חברת פלאפון שאיני מעונין להיות לקוח של החברה על מנת שיבינו?

כמה פעמים אני צריך להגיד אנשי הטלמרקטינג של חברת פלאפון שאיני מעונין שיתקשרו אלי על מנת שיבינו?

האם מספיק חמש פעמים? עשר פעמים? 20 פעמים? 50 פעמים? 100 פעמים? אולי 200 פעמים?
כרגע אנחנו באיזור ה-100 פעמים והם טרם הבינו וממשיכים להתקשר אלי.

אצין, כי בכל פעם שמתקשרים אלי אני אומר באופן הכי ברור שאני מבקש שיפסיקו להתקשר אלי. לפעמים אני גם מוסיף שיתכן ואתבע אתכם על פי חוק הספאם.
גם המתחרים שלך מתקשרים אלי אבל בתדירות הרבה יותר נמוכה ולא מכל המתחרים שלך אני דורש להפסיק להתקשר אלי. 

מה לדעתך אני צריך לעשות? לכתוב שוב פוסט המסביר מדוע איני מעונין להיות לקוח של חברת פלאפון? לתבוע אתכם לפי "חוק הספאם"? או  אולי להגיש תביעה ייצוגית בשם כל האנשים שאתם מספימים אותם?

נדמה לי שכל קורא נבון כבר מבין, שחברת פלאפון אינה מבינה מה זה לקוח, אינה מבינה את "חוק הספאם" ואינה מבינה מה זה טלמרקטינג.
זה הזמן לפרט את שתי הסיבות שבגינן איני מעונין להיות לקוח של חברת פלאפון. בינינו, כל אחת משתי הסיבות מספיקה גם לו השנייה לא הייתה קימת.

סיבה ראשונה: "מודה ועוזב ירוחם"
הצטטה לעיל לקוחה ממקורותינו אבל את העיקרון שמאחוריה מבינים בלא מעט חברות עסקיות: עשית טעות שפגעה בלקוח. התנצל מיד ופצה אותו.
במקרה של אחד מחבריי, לקוח של חברת פלאפון, ביצעה החברה טעות נוראה. האיש נסע לפני מספר שנים לטיול בארה"ב עם בני משפחתו. הוא ידע שאימו הקשישה חולה ולפני הנסיעה פנה לחברה עם תכנית מדויקת של מסלול הנסיעה המתוכנן וביקש לודא שמכל מקום בו יהיה יוכל להתקשר לארץ באמצעות הטלפון הסלולארי. 
בחברת פלאפון אמרו לו, באופן ברור והחלטי, שמכל מקום הנכלל בתוכנית הטיול יוכל להתקשר לארץ. כשנפטרה אימו במהלך הטיול התברר לו שמהאזור שבו הוא היה לא ניתן להתקשר לארץ. 
כשסיפר לחברה מה קרה היא סרבה לפצות אותו ולא הותירה לו ברירה אלא לפנות לבית דין לתביעות קטנות.

חברה המכבדת את עצמה הייתה נמנעת מדיון כזה. היא הייתה מתנצלת מיד ומציעה ביוזמתה פיצוי כספי.
פלאפון בחרה בהתדינות משפטית. נציגה טען שהתובע אינו יכול לתבוע משום שההתקשרות החוזית היא עם מקום עבודתו ולא איתו.
השופט שאל את נציג פלאפון האם גם הטלפון שלו אינו שלו, אלא של הנהלת בתי המשפט?
פסק הדין: התובע קיבל את הסכום המקסימלי האפשרי בבית דין לתביעות קטנות. השופט ציין כי לא פסק סכום גבוה יותר רק משום, שהוא מנוע לעשות זאת על פי חוק.

הזווית האישית שלי: לא מוכן להיות לקוח של חברה שמתיחסת כך ללקוחותיה.

סיבה שנייה: חבילת חו"ל ושיחות לחו"ל
כבר כתבתי פוסט על האפשרות של רכישת כרטיס SIM מקומי בחו"ל במקום חבילת חו"ל של ספק ישראלי.
לא תמיד זה אפשרי. במדגם התלונות הלא מיצג בו אני נתקלתי בעיתונות הכתובה ובתוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל, נתקלתי במספר רב של תלונות בהקשר זה נגד חברת פלאפון.
בדיוק כמו בהקשר של שיחות טלפון אליי מצד ספקי שירותים סלולאריים, גם בנושא זה מספר המקרים בהם נתקלתי וחברת פלאפון היא המעורבת בהם גדול בהרבה ממספר המקרים בהם מעורבת מתחרה כלשהי של החברה.

שתי דוגמאות לתלונות כאלה: 
1. לקוח שקנה חבילת גלישה בחו"ל מחברת פלאפון קיבל חשבון של אלפי שקלים. בדיעבד מסתבר, שכששהה באוסטריה, הנכללת בחבילה, גלש באינטרנט. בתוך אוסטריה יש עיר מדינה קטנה בשם ליכטנשטיין. הלקוח גלש באינטרנט גם בזמן הקצר בה חצתה הקבוצה שלו את ליכטנשטיין. הוא לא היה מודע לשני דברים: שהוא בכלל נמצא במדינה אחרת ושליכטנשטיין, בשונה ממרבית מדינות מערב אירופה, אינה נכללת בחבילת הגלישה.
העובדה שליכטנשטיין אינה נכללת הופיעה במקום נידח באותיות הקטנות. הלקוח היה אחד מ-99% או יותר, שאינם קוראים את האותיות הקטנות.

2. לקוח עסקי השוהה הרבה בחו"ל ומדבר הרבה בחו"ל דיבר עם עובדי חברת פלאפון על חבילה מתאימה. לא היה קשר בין סכום החיוב שנאמר לו בשיחה לבין הסכום הגבוה פי כמה בו חויב.

הזווית האישית שלי: לא מעונין להיות לקוח של חברה שאינה מסוגלת לספק חבילת חו"ל סבירה או לפחות אינה מסוגלת להציג באופן מלא והוגן את חבילת החו"ל שלה.
יגידו לכם שגם הלקוח אשם. נכון, הייתה גם רשלנות כלשהי מצד הלקוחות.
יגידו לכם שזה לא מיצג. ייתכן, אבל זו ההתרשמות הסוביקטיבית שלי.
ההתרשמות שלי היא שחברת פלאפון אינה מבינה מה זה חבילת חו"ל.

תסריט שלילי שיגרום לי לשקול להיות לקוח של חברת פלאפון
כל המתחרים של חברת פלאפון מתדרדרים באופן קיצוני. חברת פלאפון הופכת לרע במיעוטו.

תסריט חיובי שיגרום לי לשקול להיות לקוח של חברת פלאפון
חברת פלאפון עוברת שינוי מהותי. היא מבינה מה זה לקוח ויודעת לתת יחס ראוי והוגן ללקוחות. חברת פלאפון מבינה מה זו חבילת חו"ל ומטפלת בנושא הזה באופן ראוי והוגן.
כמי שיעץ לכמה עשרות ארגונים בתחום המחשוב, אני מעריך שתהליך שינוי תפיסת הלקוח הוא תהליך מורכב ולא פשוט. להערכתי, אם תחליט חברת פלאפון לבצע אותו, זה יארך יותר משנה. 

הצעה לסיכום
מר גוראון, בו נהיה חיוביים ואופטימיים. נניח שחברת פלאפון מסוגלת לבצע את השינוי תוך שנה.
אולי נסכם שתפסיקו להטריד אותי במשך שנה?







יום רביעי, 11 באוקטובר 2017

ריצ'רד ת'יילר זכה בפרס נובל לכלכלה

, 2012, ריצ'רד ת'איילר
מקור התמונה: ויקיפדיה


פרופסור ריצ'רד ת'איילר, באנגלית: Richard H. Thaler (יליד 1945) מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו הוא הזוכה בפרס נובל בכלכלה לשנת 2017.

למה זה חשוב לנו בהקשר של כלכלת המשפחה?


ת'איילר הוא כלכלן התנהגותי ועוסק בהטיות בקבלת החלטות. הוא עבד ביחד עם פרופסור דניאל כהנמן, בעצמו זוכה פרס נובל לכלכלה,  ושותפו למחקר פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, שמחקריו פורצי הדרך של כהנמן נעשו ביחד איתו. אין ספק שלולא נפטר בשנות ה-90 היה זוכה ביחד עם כהנמן בפרס נובל.


מחקריהם של כהנמן וטברסקי שינו את התפיסה הכלכלית הרואה בבני אדם מקבלי החלטות רציונאליות.
ת'איילר הוא השני המקבל פרס נובל בכלכלה בהקשר של קבלת החלטות כלכליות לא רציונאליות.
זכייתו מקדמת את התחום של כלכלה התנהגותית.

כשאנחנו עוסקים בכלכלת המשפחה מזווית של יועצים או מומחים או מזווית של אלה המנהלים את כלכלת משפחתם, אנחנו צריכים להביא בחשבון שאף לא אחד מאיתנו הוא מקבל החלטות כלכליות רציונאלי. 

אם נבין את מהות וסיבות ההטיות, נוכל להתגבר לפעמים עליהן ולפעול באופן רציונאלי יותר.
גם אם לא נבין, אבל מישהו שכן מבין ינטרל את הגורמים להטיות או ישתמש בהטיות שלנו על מנת שנקבל החלטות רציונאליות יותר, נוכל להפיק מכך תועלת.


מעט על ת'איילר


תאלייר עבד עם כהנמן וטברסקי. פרופסור כהנמן הוא זה שממליץ בעקביות להעניק לו פרס נובל.

להלן כמה נושאים מהותיים שהגה או קידם:

חשבונאות נפשית
ת'איילר הוא זה שטבע את המושג וביצע מחקרים בנושא. הערך הכלכלי אינו זהה לערך הנפשי. כך למשל, הערך הנפשי של זכייה או קנייה באותו סכום הוא שונה. 
החשבונאות הנפשית מתיחסת בנפרד לכל החלטה ולא למכלול ההחלטות. כשמתיחסים לכל החלטה בנפרד קל להעדיף את ההווה על העתיד וכך למשל לחסוך פחות מדי בחסכונות פנסיוניים.

המחקר של ת'איילר ופרופ' שלמה בן ארצי
ת'איילר שיתף פעולה עם הישראלי שלמה בן ארצי מאוניברסיטת UCLA. בעבר הרחוק נתקלתי במחקר מעשי שלהם, שניצל את ההטיות בקבלת החלטות על מנת לעודד אמריקאים לחסוך יותר לפנסיה. התוצאות המעשיות היו הגדלת החיסכון הפנסיוני. 


הערת שוליים


ת'איילר גילם את עצמו בסרט מכונת הכסף. 

בנק דיסקונט: האם הם סוף סוף יבינו מה זה ערוצים ישירים?

לפני כ-15 שנים נתתי במשך כמה שנים ייעוץ במחשבים לבנק לאומי. למזלי, זה היה בהקשר של ניסיון של הבנק לבצע שינוי אסטרטגי במערכות הליבה שלו, כך שבמהלך הייעוץ נחשפתי לדעתם של גדולי המומחים בעולם במחשוב בנקאי, למה שכתבו טובי האנליסטים הטכנולוגיים בעולם ולמה שביצעו בפועל בנקים מובילים בעולם כלו. לא פספסתי את ההזדמנות הזו ולמדתי לעומק את התחום של מערכות המחשוב הבנקאיות.

קצת אחרי זה שמעתי בכנס פאנל של מנמ"רים של כל הבנקים הגדולים בישראל (למעט מנמ"ר בנק הפועלים שאותו ייצג מישהו אחר). הם דיברו דברי טעם בהרבה נושאים של מחשוב בנקאי. כשהגיעו לנושא של אינטרנט במערכות בנקאיות בכלל והקשר בינו לבין תפיסת הלקוח ברמכז בפרט, הבנתי מהר מאד שהאנשים המכובדים האלה לא ממש מבינים בנושא של ערוצים במערכות בנקאיות. 
אולי לא סביר לצפות מהם שיבינו את זה בעצמם משום שעליהם לראות את התמונה הגדולה, אבל מישהו מהעובדים בכל בנק שהתמחה בתחום הזה הכין אותם בודאי לפנאל וקרה אחד משני דברים: או שגם ההבנה של אלו שהכינו בתחום הזה הייתה מוגבלת מאד או שהם לא ידעו כיצד מכינים את המנמ"ר לפנאל.

כמי שהכיר היטב את מערכות הבנקים באותה תקופה, הנטייה שלי היא לחשוב שההסבר הראשון הוא הנכון: גם מי שהכינו את המנמ"רים לדיון לא ממש הבינו מה זה ערוצים ובודאי שלא הבינו את הקשר בין ערוצים לבין תפיסת הלקוח במרכז.
אגב, בלא מעט בנקים בארצות הברית ובאירופה כן הבינו את הנושא הזה.

כששנת 2018 בפתח ומדברים על Fintech, מדברים על הערוץ הדיגיטלי ובנק לאומי אפילו השיק בנק דיגיטלי בשם פפר, בבנק דיסקונט ממשיכים לישון.
אתאר את מה שקורה בבנק דיסקונט באמצעות חווית הלקוח שלי ביומיים האחרונים. 

"החשבון שלך ייחסם לפעולות באינטרנט בימים הקרובים"
זה תוכנו של מסך שקפץ כמעט אחרי כל מסך כשנכנסתי לחשבון הבנק שלי באמצעות אתר האינטרנט של הבנק.
זה ממש הבהיל אותי. אני לקוח שמבצע לא מעט פעולות בחשבון ומבצע אותן באמצעות אתר האינטרנט (פה ושם גם באמצעות האפליקציה בטלפון החכם). 
הבנק, בטובו, עדיין יאפשר לי לצפות בתכנים הנוגעים אלי באמצעות האתר.

נזעקתי ופניתי מיד טלפונית לבנק לפי ההנחיות באותו דף קופצני. 
זה כמובן אומר המתנה ארוכה עד שקיבלתי את הצעתם להשאיר מספר טלפון ולחכות שיחזרו אלי.

מה אמרה הפקידה האדיבה שחזרה אלי?
אחרי שבדקה אמרה לי שכל לקוחות הבנק מקבלים את ההודעה הזו. לחלק מהלקוחות יש הרשאה מלאה לביצוע פעולות באינטרנט ולחלק יש הרשאה חלקית (יש כמובן כאלה שמורשים רק לצפות בתכנים ולא לבצע פעולות). 
ההודעה מיועדת בעצם רק ללקוחות שיש להם הרשאה חלקית לביצוע פעולות. לאחר שווידאה שלי יש הרשאה מלאה לביצוע פעולות ׁ(וגם לאשתי השותפה איתי בחשבון יש הרשאה מלאה) היא הציעה לי להתעלם מהמסך.

מדוע, לכל הרוחות, גם הבוקר חזר אותו מסך מאים?
היום שוב נכנסתי לאתר ושוב על כל מסך קפץ אותו מסך מאיים.

לטובת אנשי בנק דיסקונט: אלף בית של ניהול אתר אינטרנט ותפיסת הלקוח במרכז


1. כל בר דעת מבין שלא צריך לשלוח לכל הלקוחות הודעה המיועדת לקבוצה חלקית של לקוחות.
אני מניח שלא קשה למצוא מישהו בר דעת בין עובדי בנק דיסקונט. רק צריך לתת לו סמכות לא לאשר תכנים, שאנשים ברי דעת לא היו מעלים לאתר.

2. אם כבר העלתם מסך כזה (ישנן גם דרכים אחרות לידע לקוחות שזה נוגע אליהם), כתבו במפורש ובאופן הכי ברור למי זה מיועד. בשביל מה להטריח סתם לקוחות שזה לא נוגע להם ולהגדיל את העומס על השירותים הטלפוניים והסניפים?

3. האם אתם חושבים שכל מי שהוא לקוח של בנק דיסקונט הוא מטומטם?
כנראה שכן. אחרת הייתם מסתפקים בפעם או פעמיים שהמסך הזה יקפוץ ולא שיקפוץ כל כך הרבה פעמים.
זו אגב שיטה מקובלת באתר של בנק דיסקונט. היו מסכים אחרים שבעיתות אחרות קפצו לי מספר רב של פעמים, בדיוק באותו דפוס של המסך החלקי הזה. הם לא היו מאימים ולכן לא התקשרתי לבנק. הם סתם הפריעו לי ובזבזו את זמני. זה לא עניין אישי. אני בטוח שגם ליותר מ-50% מהלקוחות זה הפריע.  

4. אם אתם כבר מקפיצים מסך חלקי כזה כל כך הרבה פעמים למה בכל פעם באמצע המסך כך שהוא יכסה את התכנים שאני כן מעונין לראות?

מדוע ה-Fintech מנצח את הבנקים?
בפוסט אחר דנתי באיום של ה-Fintech על הבנקים והצבעתי על כמה יתרונות של ה-Fintech.
מה שתיארתי בפוסט זה לגבי בנק דיסקונט מסביר מדוע חלק מהבנקים אינם ערוכים להתמודד מול ה-Fintech: הם נשארו בעידן בו לא הייתה כמעט תחרות בשירותים פיננסיים.



יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

המשמעות הכלכלית של פחות מדי שעות שינה


. אאג מסומן במסגרת אדומה.  תנועות עיננים מודגשות בקו אדום .REM. שנת .REM
מקור התמונה: ויקיפדיה

Matthew Walker הוא חוקר שינה. הוא מנהל מרכז לחקר השינה האנושית באוניברסיטת ברקלי. לדבריו, מחקר הראה כי מחסור בשינה גורם לנזק של 30 ביליון לירות שטרלינג למשק הבריטי, כ-2% מהתוצר הלאומי הגולמי של בריטניה. 
Walker טוען שנדרשות 8 שעות שינה בלילה. התוצאה של ויתור שיטתי על שעות שינה היא השפעה מזיקה על כל האספקטים של הביולוגיה שלנו. בין השאר עליה בסיכוי לחלות במספר רב של מחלות ביניהן סרטן ואלצהיימר. היא מקצרת את תוחלת החיים ועשויה להגדיל סיכוי לתפקוד פחות טוב, למשל: הגדלת הסיכוי לתאונות דרכים.
Walker מבסס את טענותיו על תוצאות של מספר רב של מחקרים.


אם Walker, החוקר במשך 20 שנה את התחום, צודק, ברור שההשפעה של חוסר שינה אינה רק על הכלכלות הלאומיות: יש לה תוצאות גם על כלכלת המשפחה. למחלה קשה או לקיצור תוחלת החיים יש גם משמעויות כלכליות למשפחה.

למידע מקיף יותר על הרקע האקדמי של Walker ועל הנזקים שבחוסר שינה קראו את המאמר הבא, שאני קראתי: The shorter you sleep the shorter your life: the new sleep science.
אתם יכולים לעשות גם את מה שטרם הספקתי לעשות: לקרוא את הספר שהוא כתב: Why We Sleep, המוזכר במאמר. 
בשני המקומות האלה לא מסתפקים רק בטענות, אלא מנסים להציג גם הסבר ביולוגי או נוירולוגי לטענות.


תרבות חוסר השינה


על פי Walker, לפני 75 שנים רק 8% מהאוכלוסיה ישנו פחות מ-8 שעות. בארצות המפותחות של היום מדובר ב-50%. שינה של 8 שעות בלילה נתפסת חברתית כחולשה או כעצלנות.
את המונח "תרבות חוסר השינה" לא קראתי במאמר על Walker. טבעתי אותו בעצמי על משקל המונח תרבות הצריכה, המזיקה בפני עצמה. אני מניח שאני לא היחד שמשתמש במונח תרבות חוסר השינה, בודאי קדמו לי אחרים שהשתמשו באותו מושג. 
Walker טוען כי רופאים נותנים כדורי שינה אבל אינם מעודדים שינה מספיקה ונכונה.

מה זו שינה נכונה?


על פי המאמר, דפוסי השינה שלנו הם מחזורים של 90 דקות. השינה היעילה היא לקראת סוף כל מחזור. איך מודדים זאת? לפי דפוסי הפעילות של גלי המוח, אבל תנועות העיניים הן במתאם גבוה עם דפוסי הפעילות של גלי המוח.
 
בזמן השינה האפקטיבית של תנועות עיניים מהירות יותר, באנגלית: Rapid Eye Movements או בראשי תיבות REM. 
המשמעות היא השלמת שינה באמצעות נמנומים קצרים אינה שקולה לשינה רציפה משום שאינה כוללת את שלב ה-REM בו מושגות התוצאות.  
Walker מדבר גם על התועלת של שינה בשעות קבועות. נדמה לי שבזה עלול להיות יותר קשה לעמוד.

גילוי נאות


לצערי אני ישן כ-6 או 7 שעות בלילה. זה קורה רק משום שאני מתעורר ואיני נרדם יותר.
לעומת זאת אני משלים פעמיים ביום תרגול של 20 דקות של מדיטציה. מחקרים הראו שדפוסי גלי המוח בסוג המדיטציה שאני מודט הם דפוסים של שנת REM, כך שאני משלים חלקית את החסר. 


מה יוצא לי מי זה?


קוראים אולי שואלים את עצמם את השאלה הזו. ההנחה  שיש משהו בדבריו היא סבירה. הם מתאימים למסקנות של אחד מחבריי, רופא שחקר את נושא השינה, ולמאמרים שקיבלתי ממנו קישורים אליהם.
אם הוא צודק, מן הראוי שמי שישן פחות ישקול שינוי דפוסי השינה שלו. 
זה עשוי להשפיע גם על ההיבטים הכלכליים שלו ושל משפחתו, שבו עוסק בלוג זה.  

יום שני, 25 בספטמבר 2017

קבלת החלטות של מנהלים: הטיות קוגניטיביות כמו בתחומים אחרים




בבלוג זה עסקתי לא מעט בהטיות הגורמות לנו לקבל החלטות לא נכונות בכלכלת המשפחה, למשל בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?.
איני היחיד שעוסק בזה. מומחים גדולים בתחום של כלכלה התנהגותית עוסקים בתחום הזה, הן ברמה האקדמית והן ברמה המעשית. פרופסור דניאל כהנמן אפילו קיבל פרס נובל בכלכלה עבור תרומתו הענקית בתחום זה. 
כלכלנים כבר אינם מקבלים את המודל של האדם כמקבל החלטות רציונאלי.

בסדרת פוסטים אחרת הראתי שגם קבלת החלטות של רופאים חשופה לאותן הטיות שמקבלים בהחלטות בכלכלת המשפחה. הסתמכתי בעיקר על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים", למשל: לקבל החלטה טובה יותר מרופא.

עכשיו הגענו לקבלת החלטות של מנהלים. על פי דוח של חברת McKinsey גם מנהלים חשופים לאותן הטיות.
את הדוח כתבו Dan Lovallo, פרופסור באוניברסיטת סידני ועמית מחקר בכיר באוניברסיטת ברקלי, 
ו-Olivier Sibony מחברת McKinsey. הדוח מבוסס על סקר בו השתתפו יותר מ-2,000 מנהלים.  

לקריאת הדוח לחצו על : The Case for behavioral strategy.


אותן הטיות קוגניטיביות


מהדוח מתברר, באופן לא מפתיע, שגם קבלת החלטות של מנהלים מוטית על ידי אותן הטיות קוגניטיביות שמקבלים בכלכלת המשפחה או שמקבלים רופאים במסגרת עבודתם.

כמה ממצאים ומסקנות מענינים:

1. 60% מהמנהלים חשבו שהסיכוי לקבל החלטה גרועה אינו נמוך מהסיכוי לקבל החלטה טובה.

2. כותבי הדוח שואלים מדוע העיסוק בהטיות כל כך נפוץ בכלכלה התנהגותית וכל כך נדיר בתחום הניהול? התשובה שלהם: בכלכלה התנהגותית עוסקים בהטיות שלאחרים. בניהול עוסקים בהטיות של עצמנו. הרבה יותר קל לעסוק בהטיות של אחרים.


כיצד מתמודדים עם ההטיות?


הפרק המורחב בדוח העוסק בנושא זה הוא, לדעתי, החלק היותר חשוב בדוח.
החוקרים טוענים, שצריך להיות מודעים להטיות ולמהותן ולפתח אסטרטגיה, שתנסה לבטל אותן או לפחות למזער אותן. 
הם מסווגים את ההטיות לקבוצות של הטיות בעלות מאפינים דומים ומציעים כיצד להתמודד עם כל סוג.


מסקנה בהקשר של כלכלת המשפחה
אני מקבל את הטענה, שחלק מהבסיס להתמודדות עם ההטיות זה להכיר אותן ולהיות מודע אליהן ואז לנסות לנטרל אותן.
כבעל תואר שני בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שם התחילו פרופסור כהנמן ושותפו למחקרים פורצי הדרך, פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, נחשפתי לכמה קורסים בתחום זה. לצערי, לא קורסים של כהנמן ו/או טברסקי, אבל גם תלמידיהם שהמשיכו באקדמיה הם אנשים רציניים המכירים את התחום לעומק. 
בשנים האחרונות, במסגרת עיסוקי בכלכלת המשפחה, קראתי כמה ספרים וכמה מאמרים בתחום זה.

ללא ספק, יותר קל לי להתחשב בהטיות מאשר לאנשים עם רקע פחות רלוונטי. 
אני מנסה להשתמש בזה גם על מנת לעזור ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה להקטין את הטעויות הכלכליות שלהם, הנובעות מהטיות קוגניטיביות ומהטיות רגשיות.

כפי שנכתב במחקר של McKinsey זה יותר קל לעשות את זה לגבי אחרים מאשר לגבי עצמך. 

יום חמישי, 21 בספטמבר 2017

תרומות: האם כדאי לקבל הטבות מס על תרומות?

פעמיים עסקתי בבלוג זה בתרומות. בפוסט: ניהול תרומות התייחסתי לתרומות כאל הוצאה. כמו כל הוצאה כספית צריך לנהל אותה. בפוסט הצעתי דרך לניהול תרומות. 
בפוסט: תרומות: למי לתרום? הצעתי דרך למיון המספר הרב של העמותות המבקשות תרומה לכאלה שאפשר לתרום להן ולכאלה שכדאי להימנע מלתרום להן. את הקריטריונים להבחנה הצגתי והדגמתי באמצעות שתי עמותות ראויות לתרומה ואחת, שההמלצה שלי היא להימנע מלתרום לה.
בחרתי לא להיכנס לסוגיה המוכרת לי של זיכוי מס על תרומות. העיתונאי אליצפן רוזנברג מ-Ynet כתב כתבה על הנושא של זיכוי מס על תרומות. אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שכותרתה: תורמים לקראת החגים? שכחתם מיליארדים ברשות המיסים.
רוזנברג מביא גם תוצאות מענינות של סקר שערך עבור Ynet אתר התרומות jgive ובו מפורטות הסיבות לכך שרוב משקי הבית התורמים אינם ממשים את הטבות המס המגיעות להם.

בפוסט זה אביא כמה מהתובנות וההמלצות שלי. גילוי נאות: אני תורם וגם מבקש זיכוי מס על תרומות.  

תרמתי אז מדוע לבקש החזר מס?
בפסקה קצרה זו אני עוסק בפן האידיאולוגי. כשאנשים תורמים מזמנם במסגרת התנדבותית הם אינם מבקשים תשלום, אז מדוע לבקש הטבה של מיסוי מהמדינה בתרומה כספית? התושבה שלי היא פשוטה. מי שהיה צריך לסיע לאותן קבוצות חלשות זו המדינה. הפוליטיקאים בחרו להפנות את המשאבים הכספיים למקומות אחרים. כתוצאה מהבחירה הזו קמו עמותות, רובן של אנשים מלאי כוונות טובות, וניסו לסיע לקבוצות החלשות, בין השאר באמצעות תרומות. אין שום סיבה שהמדינה לא תשתתף בעלויות, גם אם היא עושה זאת בעל כורחה. מי שמבקש ומקבל הטבות מס על תרומות גורם למדינה להשתתף במימון של משהו שממילא הייתה צריכה לממן.

מדוע לא ממשים הטבות מס בגין תרומות?
חוסר ידע הוא הסיבה העיקרית לאי מיצוי הזכות להטבת מס בגין תרומות. 46% אינם יודעים שזה מגיע להם ו-20% אינם יודעים כיצד לממש את הזכות.
אי מיצוי זכויות היא תופעה שכיחה ולא רק בהטבות מס בגין תרומות. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר ידיעה. בפוסט: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר, התיחסתי באופן כללי לנושא של חוסר ידע בליווי דוגמאות.

ההמלצות שלי

1. אם אתם עצמאים, על תתעסקו יותר מדי בנושא של החזר מס על תרומות. פשוט שמרו את כל הקבלות על תרומות ותנו אותן לרואה החשבון, שעורך לכם את הדוח השנתי למס הכנסה. אני סומך על רואה החשבון שלכם שהוא כבר ידע איך לדרוש את הטבות המס המגיעות לכם.

2. אם אתם שכירים החייבים להגיש דוח מס הכנסה, מה שכתבתי בהמלצה הראשונה מתיחס גם אליכם.

3. לא בכדי המאמר של אליצפן רוזנברג מתיחס רק למשקי הבית. חברות התורמות לא צריכות את רוזנברג ולא צריכות אותי. הן מבקשות את הטבות המס כמעט תמיד. בפעם הבאה שתראו טייקון תורם בפומבי במסגרת מבצע התרמה, תדעו שחלק לא קטן מהתרומה שלו תרם מס הכנסה.

תהליך הבקשה להחזר מס קשה ומסורבל ולכן אינכם ממשים את זכותכם להטבת מס? - בדקו בכל זאת
בפיסקה הקודמת הוכחתי שהתהליך הוא מאד פשוט למי שמגיש דוח מס הכנסה שנתי. אני מגיש דוח שנתי כעצמאי ולכן לא ירדתי לעומקו של התהליך. 
בפיסקה זו אתרכז באלה שאינם חייבים בדוח מס הכנסה.

ההמלצות שלי

1. בדקו האם מגיע לכם החזר מס ומה הסכום המגיע לכם.

2. בדקו את התהליך הנדרש: האם הוא ניתן לביצוע באמצעות האינטרנט או באמצעות הדואר או מחיב הליכה למשרדי מס הכנסה והמתנה בתור?  
אם ניתן לבצע זאת באינטרנט, לכו על זה. ביתר המקרים בדקו באופן גס עלות-תועלת. לא הייתי מציע לכם ללכת למשרדי מס הכנסה עבור החזר מס של 5 שקלים.

3. בחנו את התמונה הכוללת ורכזו את כל הבקשות להטבות מס.
ההנחה שלי היא שמי שלא יודע מה מגיע לו, אינו מודע גם להחזרי מס אחרים המגיעים לו ועשויים להגיע לסכומים גבוהים יותר מהחזרי מס על תרומות. כך למשל, אדם שחסך באופן עצמאי בקופת גמל עשוי להיות זכאי להטבות מס. 
רכזו את כל ההטבות שמגיעות לכם וטפלו בהן במרוכז. אם לא כדאי ללכת למס הכנסה בגלל הטבת מס קטנה בגין תרומות, לכו למס הכנסה על מנת לקבל הטבת מס משמעותית בגין עילה אחרת, למשל חיסכון עצמאי בקופת גמל, אבל אל תשכחו לצרף גם את קבלות וטפסי הטבות המס בגין תרומות. 

האם בכלל מגיע לכם החזר מס בגין תרומות?
הסיבות העיקריות לכך שלא תקבלו הטבות מס הן:

1. אתם מרוויחים מעט ולכן אינכם משלמים מס.
ההמלצה: שמרו את הקבלות לשנים הבאות בהן אולי כן תרוויחו מספיק על מנת להינות מהטבת מס.

2. אתם תרמתם סכום קטן מדי ולכן אינכם זכאים להטבה.
לרוב זה אינו המצב. רוזנברג כותב שהסכום המינימאלי, המזכה בהטבת מס הוא 180 ש"ח. שימו לב שהסכום הזה עשוי להשתנות משנה לשנה.

3. אתם תרמתם לעמותה שאינה נכללת ברשימת העמותות שבגין תרומה להן זכאים להטבות מס.
קל לדעת זאת. אם תתרמו באמצעות אתר אינטרנט או בעקבות מכתב שקיבלתם מעמותה, עמותה שתרומה לה מזכה בהטבת מס, מצינת את זה באופן ברור באתר או במכתב. זה יופיע גם בקבלה.
אם תרמתם באמצעות טלפון? כפי שאתם יודעים אני ממליץ לא לעשות את זה. אם בכל זאת עשיתם זאת, משום שאתם התקשרתם לעמותה ולא העמותה אליכם, תשאלו האם אתם זכאים להטבת מס או לחילופין בקרו באתר האינטרנט של העמותה.

הערת שוליים
בפוסט תרומות: למי לתרום? שכחתי לציין כי אחת הדרכים לזהות עמותה שלא ראוי לתרום לה הוא היותה עמותה שתרומה לה אינה מזכה בהטבות מס.
זה לא תמיד נכון. יש עמותות נהדרות שהמטרה למענה הם מתרימים קרובה לליבכם אבל המחוקק בישראל החליט שזו אינה מטרה ראויה.
אם המטרה ראויה בעיני ה-Mainstream הפוליטי בישראל ובכל זאת אין הטבת מס בגין תרומה, חישבו טוב האם אינכם תורמים לכיסו הפרטי של מישהו.

יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

טיפול בסיכונים בכלכלת המשפחה לפי ISO 31000

הפוסט ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה על פי ISO 31000 ההיבט הדינאמי, היה הפוסט הראשון בסדרת פוסטים על סטנדרט ISO 31000. הסטנדרט הוא גנרי וכללי עם דגש על ניהול סיכונים בחברות או במדינות. למרות שבאופן עקרוני הסטנדרט תקף גם לסיכונים אישיים וסיכונים משפחתיים, אין כמעט דוגמאות המתיחסות אליהם.
ההנחיות בסטנדרט זה הן, שצריך קודם כל לקבוע את הקונטקסט הספציפי ורק אחר כך לנסות ליישם את הסטנדרט.
בפוסטים אלה הקונטקסט האו כלכלת המשפחה.

אחרי תהליך שבו מזהים סיכונים, מנתחים אותם ומעריכים את משמעותם מגיע השלב בו צריך לעשות משהו המטפל בסיכונים.
בפוסט השני בסדרה: סובלנות לסיכון (Risk Tolerance) וקבלת סיכון (Risk acceptance). חולקו הסיכונים לשלושה סוגים. מהסוג השלישי, סיכונים זניחים או סיכונים שמוכנים לקבל אותם (Acceptable), נתעלם משום שלגביהם לא נדרש לעשות דבר.
שני הסוגים האחרים נבדלים באפשרות לדחיית הטיפול בהם. 
ב-Unacceptable צריך לטפל מיד. את הטיפול ב-Tolerable אפשר לדחות.
בהמשך הפוסט אתאר את האפשרויות לטיפול ואביא דוגמאות מכלכלת המשפחה.

הימנעות
רצינו או תכנננו לעשות משהו. בחננו את הסיכונים והגענו למסקנה שהם גדולים מדי עבורנו. למונח "עבורנו" יש היבט אוביקטיבי המבוסס על מידע והנחות כלכליות ויש גם היבט סוביקטיבי של מידת הנכונות שלנו לקחת סיכון.
אחת האפשרויות היא להימנע מלעשות את מה שתכנננו. ההימנעות מונעת את הסיכון.

דוגמה לטיפול כזה היא משפחה הרוצה לקנות דירה. היא מגיעה למסקנה שהסיכון שלא תוכל לעמוד בתשלומים להחזר המשכנתה גדול.  היא מחליטה לא לקנות את הדירה.
היות שהמשפחה צריכה לגור במקום כלשהו, היא תבחר בחלופה של שכירת דירה או בחלופה של רכישת דירה זולה יותר, שהמשכנתה עליה נמוכה בהרבה. יש גם חלופה שלישית: לקנות דירה זולה יותר ולהשכיר אותה ובמקביל לשכור דירה אחרת.

דוגמה נוספת היא השקעת חסכונות במניות בבורסה. משפחה המחליטה להשקיע כספים בבורסה ובוחנת את הסיכונים. האינדיקטורים הכלכליים מצביעים על רמת סיכון גבוהה. המשפחה עשויה להימנע מהשקעה במניות בבורסה וכך להימנע מהסיכון. את החסכונות היא יכולה להשקיע באפיק אחר, למשל: אג"ח ממשלתי הוא פיקדון.

הערה המתיחסת לכל הדוגמאות: הדוגמאות הן תיאורטיות ואין לראות בהן המלצה לבצע צעד כלכלי זה או אחר.

לקחת את הסיכון או להגדיל אותו
טיפול כזה נובע מההגדרה של סיכון, השונה ממהגדרה האינטואיטיבית הרואה בסיכון דבר שלילי.
ההגדרה של ISO 31000 רואה בסיכון משהו שיכול להיות שלילי, חיובי או ניטרלי. כל אירוע לא צפוי הוא סיכון. 

כשסיכון הוא גם הזדמנות, לפעמים כדאי לקחת אותו. מי שלא מסתכן עלול להשיג תוצאות טובות פחות.

דוגמה בכלכלת המשפחה היא החלפת מקום עבודה. עובד המחליף מקום עבודה יציב במקום עבודה חדש לוקח סיכון: הוא עלול להיכשל ולהישאר ללא הכנסות מעבודה.
מצד שני ייתכן שמקום העבודה החדש מציע לו הכנסה גבוהה יותר, עבודה מענינת יותר ואפשריות קידום טובות יותר. 

דוגמה נוספת היא שוב השקעה במניות בבורסה. יתכן שתפסידו אבל יתכן שזו הזדמנות להרוויח הרבה יותר ממה שתרוויחו, אם תפנו את החסכונות שלכם לאפיק אחר. 

סילוק מקור הסיכון
ייתכן שניתן לבצע את מה שרצינו ולסלק את מקור הסיכון.
דוגמה: לקחנו משכנתה בתנאים שהתבררו כגרועים במיוחד עד כדי חוסר יכולת לעמוד בתשלומים להחזרתה. יש אפשרות לסלק אותה ללא עמלת פירעון מוקדם ולקחת במקומה משכנתה בתנאים טובים הרבה יותר, שבתשלומים להחזרתה אנחנו צפויים לעמוד. אנחנו נעשה זאת ותמשיך להיות לנו משכנתה אבל ברמת סיכון נמוכה בהרבה.

שינוי ההסתברות
המונח האנגלי בסטנדרט הוא Likelihood. באנגלית יש הבחנה בין המונח הצר יותר והטכני יותר Probability לבין המונח Likelihood. בעברית יש רק מושג אחד: הסתברות.
יש מקרים בהם אפשר להקטין את ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון. למשל בהקשר של בטיחות בעבודה. עובד שינקוט בכל אמצעי הזהירות עשוי לחסוך מעצמו פגיעה שתמנע ממנו או תקשה עליו לעבוד לפרנסתו בעתיד.

שינוי התוצאות
לאירוע סיכון עלולות להיות השלכות או תוצאות. אפשר לשנות את התוצאות כך שיהיו מזיקות פחות.
כך למשל, לחדירה למחשב שלכם או במקרה קיצוני התקנת תוכנת כופרה בו, עלולות להיות השלכות.
אחת ההשלכות היא שינוי מידע או מניעת גישה למידע. תוכנות כופרה ימנעו מכם גישה למידע שלכם.

השלב הראשון בהתמודדות עם סיכון של תוכנת כופרה הוא מניעת התקנתה במחשב שלכם. נכשלתם ובכל זאת הותקנה תוכנה כזו.
אם גיביתם את כל המידע הקריטי לענן ציבורי או למדיה מגנטי חיצוני, למשל: Disk on Key, התוצאות הרבה פחות חמורות בהשוואה למצב בו לא גיביתם את המידע.

חלוקת הסיכון עם גורמים אחרים
כשנזקי מימון ההפסדים הכספיים בגלל התרחשות אירוע סיכון מתחלקים ביניכם ובין אחרים הסיכון שלכם קטן יותר.
זוהי בדיוק הפילוסופיה מאחורי ביטוח: הרבה אנשים משלמים פרמיות נמוכות יחסית. כשקורה, חס וחלילה, אירוע כמו פטירת אדם או גניבת מכונית חברת הביטוח משלמת למי שניזוק.
המקור הכספי לתשלום הם התשלומים של יתר המבוטחים, שלרובם לא התרחש אירוע כזה.
אגב, גם חברות הביטוח מחלקות את הסיכון שלהן ולא מסתפקות בחישוב אקטוארי, שיבטיח בהסתברות גבוהה שהפרמיות יכסו את התביעות וישאירו גם רווח לחברה.
הדרך שלהם היא חלוקת הסיכון עם מבטחי משנה: חברות ביטוח אחרות שלפעמים הן חברות בו"ל שהו גדולות הרבה יותר מהחבר המקומית המבטחת. 

השארת הסיכון בהחלטה מודעת ומדווחת
מדובר בסיכונים הזניחים או הקבילים. לא צריך לעשות דבר פרט לדיווח. בבדיקה תקופתית של הסיכונים יתכן שנגלה שמשהו השתנה. והסיכון הקביל הפך לנסבל או לבתי קביל (Unacceptable). כך למשל, רגולציה חדשה עשויה להפוך משהו שארגון הגדיר כסיכון זניח למשהו שהוא חיב לטפל בו תוך פרק זמן קצר ומוגדר.  

הקבוצה השנייה היא סיכונים נסבלים (Tolerable) שמסיבות שונות לא טיפלנו בהם. כך למשל, בסיכון הנסבל בגיל 25 שהפנסיה לא תספיק לקיום בתנאים טובים, אפשר לא לטפל כשאין לנו מספיק משאבים כספיים. צריך לרשום את זה לפנינו ולכשזה יתאפשר להגדיל את החיסכון הפנסיוני.


יום שלישי, 12 בספטמבר 2017

סובלנות לסיכון (Risk Tolerance) וקבלת סיכון (Risk Acceptance)



בכלכלת המשפחה, כמו בכל תחום אחר בחיים, יש סיכונים. בכלכלת המשפחה, כמו בכל תחום אחר, לא ניתן להימנע לחלוטין מסיכונים.
כשיש סיכונים, צריך לזהות אותם. צריך לנתח אותם (Risk Analysis) וצריך להעריך את משמעותם (Risk Assessment). לאחר שמבצעים את התהליך הזה מגיעים לשלב הביצוע: טיפול בסיכונים.

לא ניתן להגיע למצב בו טיפלנו באופן מלא בכל הסיכונים כך שאין בכלל סיכונים. קרוב לודאי שגם לא מוצדק להגיע למצב כזה. כך למשל, לא כדאי להשקיע הרבה זמן והרבה משאבים בטיפול בסיכון שהנזק הצפוי ממנו הוא קטן וזניח והסתברות התרחשות אירוע סיכון נמוכה.

התרשים בתחילת הפוסט מחלק את איזורי הסיכון לשלושה תחומים:

1. תחום בו לא מוכנים לקבל את הסיכון (Unacceptable)

2. תחום בו הסיכון נסבל (Tolerable)

3. תחום הסיכון הזניח (Negligible Risk)

 Unacceptable Risk
בקבוצה זו נכללים:

א. סיכונים העלולים להביא לנזק גדול 
כך למשל, מחלה שתחיב שימוש בתרופות מחוץ לסל, עשויה לגרום גם לתוצאות הרסניות לכלכלת המשפחה. ההוצאה החודשית על תרופה כזו עלולה לעבור את הסכום של 10,000 ש"ח לחודש. 

ב. אי עמידה בדרישות החוק או בדרישות הרגולציה
סיכונים מסוג זה מתייחסים בעיקר לחברות אבל בהחלט ניתן למצוא גם דוגמאות מכלכלת המשפחה. כך למשל, אדם המעלים מס בסכומים גבוהים לוקח סיכון. אם ייתפס, הוא עלול לשלם קנס כספי גבוה ואפילו "לבלות" תקופה מאחורי הסורגים.

ג. סיכונים שנזקם קטן יחסית אבל תדירותם גבוהה והנזק המצטבר שלהם גדול
אם  אתם מוציאים בדרך כלל פחות מההכנסות שלכם, לא נורא אם יהיה חודש אחד חריג בו תוציאו 1,000 שקל יותר מההכנסות שלכם. לעומת זאת, אם אתם מוציאים כל חודש 1,000 שקל יותר מההכנסות שלכם, קרוב לודאי שתיקלעו למצב של התרסקות כלכלית.

ד. סיכונים הפוגעים במוניטין באופן קשה
תדמית גרועה במיוחד קשה לתקן. עדיף להימנע מכך ולטפל באופן מידי בסיכון. חברה שתדמיתה המקצועית תגיע לשפל, תמכור הרבה פחות מחברה שהביצועים שלה דומים אבל תדמיתה נפלאה. במקרים הקיצוניים, החברה שהמוניטין שלה נפגע באופן קשה אולי לא תצליח למכור בכלל.
עובד שיש לו מוניטין של עובד גרוע, לא אחראי ולא ישר עלול להיות מפוטר ועלול להתקשות במציאת מקום עבודה אחר.

התמודדות עם סיכונים מסוג זה
חייבים לטפל בהם באופן מידי.

 Tolerable Risk
בתחום זה נכללים סיכונים שאין ספק שיש צורך לטפל בהם אבל ניתן לדחות את הטיפול בהם. כמובן שרצוי לטפל בהם מוקדם ככל האפשר, אבל אנחנו חיים תחת אילוצים. ייתכן שאין לנו כרגע מספיק משאבים של זמן או כסף או יכולת אישית להתמודד על מנת לטפל גם בסיכונים שהם Unacceptable וגם בסיכונים שהם Tolerable. דוגמה: משפחה, שמפרנסיה הם בתחילת שנות השלושים של חייהם, מגלה שהפנסיה העתידית של מפרנסיה עלולה להסתכם רק ב-30% מההכנסה הנוכחית שלהם. 

ההתמודדות עם הסיכון מחיבת חיסכון פנסיוני עצמאי או היערכות לרכישת דירה להשקעה. בשלב זה של החיים, התמודדות עם הסיכון באממצעות חיסכון פנסיוני נוסף תבוא על חשבון הוצאות על חינוך לילדים. לרכישת דירה להשקעה אין להם מספיק משאבים גם אם יקחו משכנתה ויעזרו בהורים.

התמודדות עם סיכונים מסוג זה
אם אפשר, כדאי לטפל מידית או לפחות במועד הקרוב ביותר שזה אפשרי.
אם המשמעות של התמודדות עם הסיכון היא פגיעה בדברים חשובים יותר (בראייה הסוביקטיבית של המשפחה), יש לרשום את מהות הסיכון ואת דרכי ההתמודדות האפשריות ולהתמודד עם הסיכון כשזה יהיה אפשרי.

Negligible Risk
הסיכון קיים אבל הוא זניח או מוכנים לקבל אותו (Acceptable). 
דוגמה: מכונת כביסה עלולה להתקלקל. טלפון סלולארי יכול להתקלקל או להיגנב. ביטוח הוא התמודדות עם הסיכון. 
אפשר לקבל החלטה שמוותרים על הביטוח ומשלמים עבור תיקון, אם וכאשר תתרחש תקלה או לחילופין מוכנים להחליף את המכונה או המכשיר במכשיר או מכונה חדשים.

זהו בדיוק מה שאני עושה באופן אישי. אני מבטח את עצמי ואת בני משפחתי מפני סיכונים שהם Unacceptable, כגון: ניתוחים בחו"ל, מבנה של הדירה ותרופות מחוץ לסל.
אני לא מבטח את עצמי מפני תקלות במכונות או במכשירים הנמצאים ברשותי.

הערות מתודולוגיות

1. סיכונים הם דינאמיים
סיכון שבמצב הנוכחי זניח או נסבל עשוי להיות בלתי קביל במועד אחר. לכן היערכות לסיכונים בכלכלת המשפחה, כמו גם בתחומים אחרים, היא מתמשכת.
דוגמה: הסיכון של פנסיה שהיא 30% מההכנסות הוא נסבל בתחילת שנות ה-30.
 בשנות ה-40 של החיים הוא עשוי להפוך לסיכון מהותי הדורש טיפול מידי. 
בתחילת שנות ה-60 הוא קרוב לוודאי סיכון שהוא Unacceptable. בתחילת שנות ה-60 יש בעיה בהתמודדות עם סיכון כזה: יכול להיות שכבר מאוחר מדי להתמודד איתו באופן אפקטיבי.

סיכון שהיום הוא Unacceptable היום יכול להיות זניח בעוד 25 שנה. כך למשל, סיכון של מות מפרנס הוא סיכון גדול למשפחה עם ילדים קטנים. 25 שנים אחרי זה הוא עשוי להיות סיכון זניח.
פיטורים הם סיכון קטן לאיש היי-טק בן 25. פיטורים הם סיכון מהותי לעובד טקסטיל בן 50. 
בפוסט ניהול סיכונים על פי ISO 31000 דנתי באריכות בהיבט הדינאמי.

המשמעות של דינאמיות הסיכונים והתלות שלהם בהקשר משתנה היא שגם המעקב אחריהם והטיפול בהם צריך להיות דינאמי.

הזווית האישית שלי
בגילי המתקדם אני מוותר על ביטוח חיים. עומדת לעיני הדוגמה של אדם שהכרתי ושילם ביטוח חיים עד שנפטר בשנות ה-80 של חייו. בחינה של עלויות תשלומי הפרמיה לעומת הסכום שקיבל תגלה, שגם בחישוב הלוקח בחשבון רק את תשלומי פרמיה, ששילם אחרי שילדיו עזבו את הבית ונכסיו הפיננסיים היו מכובדים, הוא שילם הרבה יותר ממה שקיבלו יורשיו.

2. סיכונים עשויים להיות סוביקטיביים ותלויי הקשר
המשמעות של אותו סיכון גנרי עשויה להיות שונה עבור שתי חברות או שתי משפחות. הסיכון של הקטנה זמנית בביקוש למוצר מסוים עלולה להיות סוף הדרך של חברה שזה המוצר היחיד שלה ואין לה מקורות מימון. 
היא שולית עבור חברה שמוצר זה הוא רק אחד מהרבה מוצרים שלה. היא עשויה להיות נסבלת עבור חברה שזה המוצר היחיד שלה אבל יש לה מקורות מימון. היא עשויה להיות Unacceptable  עבור חברה אחרת שזה המוצר היחיד שלה ויש לה מקורות מימון אבל התפיסה הסוביקטיבית שלה שונה.

מדוע זה פוסט בסדרת הפוסטים על ניהול סיכונים על פי ISO 31000?
בפוסט קודם: ניהול סיכונים על פי ISO 31000: ההיבט הדינאמי, ציינתי שהוא הראשון מסדרת פוסטים על ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה על פי ISO 31000.
בוודאי שמתם לב שהמונח ISO 31000 לא הוזכר בפוסט זה, עד לפסקה האחרונה. בכל זאת פוסט זה הוא הפוסט השני בסדרה הזו.
ISO 31000 מתאר באופן מפורט את תחומי הסיכון השונים וכולל הנחיות מפורטת כיצד להתמודד עם סיכונים מתחומים שונים.
הגישה היא גנרית, כלומר: לא ספציפית לתחום עסקי מסוים או למשפחות או אנשים בעלי מאפינים מסוימים.


פוסט אורח: יואב רז: לא כל הוצאה צפויה היא מצב חירום

  בבלוג זה אני נותן את הבמה לכותבים אורחים .  הנושא חייב להיות קשור לעולם התוכן של בלוג זה.  התוכן חייב להיות ראוי בעיניי.  מה שכותב הכותב ה...